אור ברסלב
בני בבת עיני התוכחה בחינוך › התוכחה בחינוך

בני בבת עיני

התוכחה בחינוך · התוכחה בחינוך

מבוא

* יֵשׁ לְהוֹכִיחַ בִּמְגַמָּה לִבְנוֹת אֶת אִישִׁיּוּת הַיֶּלֶד. * לֹא כָּל תּוֹכָחָה רְאוּיָה לְהֵאָמֵר. לִפְעָמִים לֹא יָכוֹל לְקַבְּלָהּ * הַתּוֹכָחָה מְבִיאָה שָׁלוֹם.

אָמַר הֶחָכָם מִכָּל הָאָדָם, הֲלֹא הוּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" (משלי יג, כד). וּפֵרַשׁ רַשִׁ"י: "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ" - סוֹפוֹ שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת בְּנוֹ, שֶׁיִּרְאֵהוּ בְּסוֹפוֹ יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְהַגְּרָ"א פֵּרַשׁ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מִי שֶׁמּוֹנֵעַ אֶת שִׁבְטוֹ הָרָאוּי לְהַכּוֹתוֹ וּמְחַפֶּה עָלָיו וְאֵינוֹ מְיַסֵּר אוֹתוֹ בְּשִׁבְטוֹ, הוּא שׂוֹנֵא בְנוֹ, כִּי לַסּוֹף יֵצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה, וְלָכֵן אָמַר "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ", כְּלוֹמַר, הָרָאוּי לוֹ.

"וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" - כְּלוֹמַר, אֲבָל מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ, לֹא שֶׁמְּיַסֵּר אוֹתוֹ, אֶלָּא "שִׁחֲרוֹ מוּסָר", שֶׁדּוֹרֵשׁ עָלָיו פֶּן עָשָׂה נִדְנוּד קַל וּמְיַסֵּר עָלָיו עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגְּרָ"א, מָשָׁל לְאִשָּׁה שֶׁרוֹאָה בְּמַרְאָה - כְּשֶׁהִיא מִתְקַשֶּׁטֶת וּמְרַחֶצֶת טִנּוּפֶיהָ, הִיא בּוֹרֶרֶת מַרְאָה הַיּוֹתֵר יָפָה שֶׁמַּרְאָה אֶת כְּתָמֶיהָ הַדַּקִּין לִגְדוֹלִים, וְהַיְנוּ מִפְּנֵי שֶׁרוֹצָה לְהָסִיר אַף כְּתָמֶיהָ הַדַּקִּין מְאֹד כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִרְאֵית יוֹתֵר יָפָה. כֵּן הָאוֹהֲבוֹ יוֹתֵר, דּוֹרֵשׁ עַל אִוַּלְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וּמְיַסֵּר אוֹתוֹ עַל זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹא יַעֲשֶׂה עוֹד אַף הַדָּבָר הַקָּטָן. וְלָכֵן אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (ח.), אֲפִלּוּ גָּמִיר מִצְוָה קָעָבִיד מַה שֶּׁמַּכֶּה אוֹתוֹ, וְהַיְנוּ שֶׁלֹא יִהְיֶה בוֹ נִדְנוּד רַע כְּלָל. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

הִנֵּה, בֵּין לְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י וּבֵין לְפֵרוּשׁ רַבֵּנוּ יוֹנָה, הַמַּסְקָנָא הִיא - שֶׁיֶּלֶד שֶׁאָבִיו מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת שִׁבְטוֹ הָרָאוּי לוֹ, זוֹ סְלִילַת דֶּרֶךְ לִיצִיאָה לְתַרְבּוּת רָעָה, רַחֲמָנָא לִצְלַן.

וּמְבָאֵר רַבֵּנוּ יוֹנָה, שֶׁלְּעֻמַּת זֹאת, הָאָב הָאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ, מְשַׁחֲרוֹ מוּסָר. פֵּרוּשׁ דְּבָרָיו הוּא, שֶׁלֹא דַי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה בְּעֹנֶשׁ, אֶלָּא יֵשׁ לְבָרֵר וּלְהִתְחַקּוֹת אַחַר מַעֲשֵׂי הַיֶּלֶד לָדַעַת מַה הוּא עוֹשֶׂה, וַאֲפִלּוּ עַל מַעֲשִׂים קַלִּים - אִם יֵשׁ צֹרֶךְ, יֵשׁ לְיַסְּרוֹ בְּשֵׁבֶט מוּסָר, לְהַסְבִּיר לוֹ מַה שְּׁלִילִי בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה, לְיָרֵא אוֹתוֹ מֵהַמַּעֲשֶׂה, וּלְעוֹדֵד אוֹתוֹ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים עַל יְדֵי הַסְבָּרָה, וּבְכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ שֶׁל הָאָב לְעוֹדְדוֹ - יֵשׁ לְעוֹדֵד! וּבְצוּרָה כָּזוֹ הַיֶּלֶד מוּגָן מִפְּנֵי מַעֲשִׂים רָעִים עַל יְדֵי הַיִּרְאָה, וּמִתְחַזֵּק לְמַעֲשִׂים טוֹבִים עַל יְדֵי הָעִדּוּד. פָּשׁוּט יֵשׁ לְהַרְגִּישׁ אֶת הַ"דֹּפֶק", לְהַרְגִּישׁ אֶת הַיֶּלֶד.

אָמְנָם לְפִי דַרְכּוֹ נִרְאֶה עוֹד לְפָרֵשׁ בְּכַוָּנַת הַפָּסוּק כָּךְ: חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, דְּהַיְנוּ מוֹנֵעַ אֶת הַשֵּׁבֶט מֵהַיֶּלֶד - שׂוֹנֵא אֶת בְּנוֹ כַּנַּ"ל, אוּלָם הָאוֹהֲבוֹ - שִׁחֲרוֹ מוּסָר. הָעֹנֶשׁ תַּפְקִידוֹ לַעֲצֹר אֶת הַבֵּן מֵהִדַּרְדְּרוּת, אוּלָם אִם הָאָב אוֹהֵב אֶת בְּנוֹ, עָלָיו לִבְנוֹת אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁל מוּסָר, וְלֹא רַק בְּדֶרֶךְ שֶׁל עֲנִישָׁה, מִשּׁוּם שֶׁמֵּעֹנֶשׁ לֹא בוֹנִים אִישִׁיּוּת! לְהֵפֶךְ - כְּדֵי לִבְנוֹת צָרִיךְ לְהַתְמִיד בְּמוּסָר חִיּוּבִי.

לְסִכּוּם: אָב שֶׁמַּעֲנִישׁ אֶת בְּנוֹ, אֵין זוֹ הוֹכָחָה שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ, כִּי יִתָּכֵן שֶׁזֶּה מַפְרִיעַ לָאָב מִכָּל סִבָּה שֶׁהִיא [כָּבוֹד אוֹ דְּחִיָּה מַצְפּוּנִית מֵהַמַּעֲשֶׂה. שֶׁהֲרֵי גַּם אִם נִרְאֶה אָדָם זָר שֶׁעוֹשֶׂה עֲבֵרָה, זֶה מַפְרִיעַ לָנוּ, וְאִם הָיְתָה לָנוּ אֶפְשָׁרוּת, הָיִינוּ מַעֲנִישִׁים אוֹתוֹ].

אוּלָם אִם רוֹאִים שֶׁהָאָב שׁוֹקֵד עַל תִּקּוּן הַיֶּלֶד בַּדֶּרֶךְ הַחִיּוּבִית מוּסָרִית וְלֹא חוֹשֵׂךְ מַאֲמָץ - זֶה מַרְאֶה שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, הַמַּסְקָנָא הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת מִכָּל הַפֵּרוּשִׁים הַנַּ"ל - שֶׁאֵין לַחְסֹךְ בְּתוֹכַחַת מוּסָר, וַאֲפִלּוּ עַל דְּבָרִים קְטַנִּים.

אוּלָם לְעֻמַּת זֹאת רָאִינוּ בְּסִפְרֵי (דברים א, ג): "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה" וְגוֹ', וּמְלַמֵּד שֶׁלֹא הוֹכִיחָם [מֹשֶׁה] אֶלָּא סָמוּךְ לַמִּיתָה. מִמִּי לָמַד? מִיַּעֲקֹב! שֶׁלֹא הוֹכִיחַ לְבָנָיו אֶלָּא סָמוּךְ לַמִּיתָה וְגוֹ'. "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה" (בראשית מט, ג) - אָמַר לוֹ: בְּנִי, אֹמַר לְךָ מִפְּנֵי מָה לֹא הוֹכַחְתִּיךָ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, שֶׁלֹא תַנִּיחֵנִי וְתֵלֵךְ וְתִדְבַּק בְּעֵשָׂו אָחִי.

וּמִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְבָרִים אֵין מוֹכִיחִים אֶת הָאָדָם אֶלָּא סָמוּךְ לַמִּיתָה:

א. כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא מוֹכִיחוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ.

ב. וּכְדֵי שֶׁלֹא יִהְיֶה חֲבֵרוֹ רוֹאֵהוּ וּמִתְבַּיֵּשׁ הֵימֶנּוּ.

ג. שֶׁלֹא יְהֵא בְלִבּוֹ עָלָיו.

[ד. וְשֶׁלֹא יַנִּיחֶנּוּ וְיֵלֵךְ, שֶׁהַתּוֹכָחָה מְבִיאָה לִידֵי שָׁלוֹם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא, כה): "וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת" וְגוֹ', וּמַה הוּא אוֹמֵר (שם פס' כז)? "וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית". וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּיִצְחָק (שם כו, כז): "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי", וְאוֹמֵר (שם פס' ל): "וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם"]. עַד כָּאן דִּבְרֵי הַסִּפְרֵי.

הִנֵּה מְבֹאָר, שֶׁמַּטְּרַת הַתּוֹכָחָה הִיא לְהָבִיא שָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ, רְגִיעָה וִיחָסִים טוֹבִים עִם הַמּוּכָח. וַאֲפִלּוּ יַעֲקֹב אָבִינוּ חָשַׁשׁ לְהוֹכִיחַ אֶת בְּנוֹ הַצַּדִּיק רְאוּבֵן מִשּׁוּם שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁיַּנִּיחַ אוֹתוֹ וְיֵלֵךְ לְעֵשָׂו. וּמַדּוּעַ יַעֲזֹב אוֹתוֹ? מִשּׁוּם שֶׁרְאוּבֵן עָלוּל לָקוּץ בַּתּוֹכָחָה, וּכְדֵי לֹא "לִסְבֹּל" מִמֶּנָּה, הוּא הָיָה עָלוּל לְהַעְדִּיף לְהַנִּיחַ אֶת יַעֲקֹב וּלְהִדָּבֵק בְּעֵשָׂו.

וּמַהִי הַסִּבָּה לָקוּץ בַּתּוֹכָחָה? הַסִּפְרֵי מוֹנֶה אַרְבַּע סִבּוֹת אֶפְשָׁרִיּוֹת:

א. כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא מוֹכִיחוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ. וּמְבֹאָר שָׁם בְּשִׂפְתֵי חֲכָמִים (אות נ): מִשּׁוּם שֶׁאָדָם שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ, דַּרְכּוֹ לְהוֹכִיחַ מְעַט מְעַט, שֶׁהֲרֵי הוּא יָכוֹל מִדֵּי פַעַם לְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ, וְאִם כֵּן, מַדּוּעַ לְמַהֵר? וּמִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁחוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, אֲזַי לַמּוּכָח יֵשׁ הַרְגָּשָׁה רָעָה. הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁלַּמּוֹכִיחַ יֵשׁ שִׂנְאָה מְסֻיֶּמֶת כְּלַפָּיו, שֶׁלָּכֵן הוּא חוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ. זֶה טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם - אִם מוֹכִיחִים פְּעָמִים רַבּוֹת, זֶה גּוֹרֵם לַמּוּכָח הַרְגָּשָׁה שֶׁל רִחוּק מֵהַמּוֹכִיחַ [וְלַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ, שֶׁמּוֹכִיחוֹ תוֹכָחָה שְׁלֵמָה, וְכַאֲשֶׁר חוֹזֵר הַמּוּכָח לְאִוַּלְתּוֹ, מִמֵּילָא לַמּוֹכִיחַ יֵשׁ מָקוֹם לַחֲזֹר עַל תּוֹכַחְתּוֹ, וְכַמּוּבָן שֶׁזּוֹ הַרְגָּשָׁה לֹא נְעִימָה לַמּוּכָח, שֶׁמּוֹלִידָה בוֹ שִׂנְאָה לַמּוֹכִיחַ].

ב. וּכְדֵי שֶׁלֹא יִהְיֶה חֲבֵרוֹ רוֹאֶה בוֹ וּמִתְבַּיֵּשׁ הֵימֶנּוּ. תּוֹכָחָה עֲלוּלָה לִגְרֹם לַמּוּכָח לְהַרְגִּישׁ שֶׁהוּא דְמוּת שְׁלִילִית בְּעֵינֵי הַמּוֹכִיחַ, וְאִם כֵּן, כַּאֲשֶׁר הַמּוֹכִיחַ פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ, אֲזַי הַמּוּכָח חוֹשֵׁב שֶׁהַמּוֹכִיחַ מִסְתַּכֵּל עָלָיו מֵהַמַּבָּט שֶׁהִצְטַיֵּר כְּתוֹצָאָה מִן הַתּוֹכָחָה, וְלָכֵן הוּא מִתְבַּיֵּשׁ, וְסָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁהוּא לֹא יִשְׂמַח לִהְיוֹת בְּחֶבְרַת הַמּוֹכִיחַ. וְהַטַּעַם פָּשׁוּט - אֵין מִי שֶׁשָּׂשׂ לְהֵרָאוֹת כִּדְמוּת שְׁלִילִית אוֹ לֹא מַסְפִּיק חִיּוּבִית.

ג. וְשֶׁלֹא יְהֵא בְלִבּוֹ עָלָיו. כַּאֲשֶׁר מוֹכִיחִים אֶת הֶחָבֵר כַּנַּ"ל, אֲזַי הֶחָבֵר עָלוּל לְהַרְגִּישׁ שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְנַכֵּל אֵלָיו, וְהוּא עָלוּל לִרְאוֹת בּוֹ כְּמִתְחָרֶה, וּמִמֵּילָא בְּלִבּוֹ יְהֵא עָלָיו, דְּהַיְנוּ, יִשְׁמֹר לוֹ בְּלִבּוֹ טִינָה.

ד. וְשֶׁלֹא יַנִּיחֶנּוּ וְיֵלֵךְ. וְזֹאת מֵהַסִּבָּה הַנַּ"ל: הַיֶּלֶד לֹא יִרְצֶה לְהַרְגִּישׁ לֹא בְנוֹחַ, וְהוּא עָלוּל לַעֲזֹב אֶת הַמּוֹכִיחַ וְלָלֶכֶת.

לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר הַתּוֹכָחָה סָמוּךְ לַמִּיתָה, אֵין לַחְשֹׁשׁ לַטְּעָמִים הַנַּ"ל, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹכָחָה אֲמִתִּית וְאֵין לַמּוּכָח מִמִּי לְהִתְבַּיֵּשׁ, וּמִמֵּילָא אֵין לוֹ סִבָּה לַעֲזֹב לְכִוּוּן אַחֵר.

מֵעַתָּה יֵשׁ לָנוּ לְהָבִין, שֶׁלֹא כָּל תּוֹכָחָה רְצוּיָה.

וְרָאִיתִי בְּשִׂפְתֵי חֲכָמִים (שם אות נ) שֶׁשָּׁאַל, הֲרֵי כְּתִיב "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל (ב"מ לא ע"א), שֶׁיֵּשׁ לְהוֹכִיחַ וְלַחֲזֹר וּלְהוֹכִיחַ אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים, וְאִם כֵּן, רָצוּי שֶׁיּוֹכִיחוֹ וְשׁוּב יַחֲזֹר וְיוֹכִיחוֹ? וְעַל זֶה עָנָה הַשִּׂפְתֵי חֲכָמִים: מַה שֶּׁכָּתוּב "הוֹכֵחַ" וְגוֹ' - זֶה בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, וּמַה שֶּׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי שֶׁלֹא יְהֵא חוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ - הַיְנוּ שֶׁלֹא בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. וְהַהִגָּיוֹן בְּחִלּוּק זֶה הוּא פָּשׁוּט: בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה עֲדַיִן יֵשׁ תּוֹעֶלֶת לִמְנֹעַ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַשְּׁלִילִי, וְלָכֵן, כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת הַמַּעֲשֶׂה, עָלֵינוּ שׁוּב לְהוֹכִיחַ. וּלְעֻמַּת זֹאת - שֶׁלֹא בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה - אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב, וּמַה תּוֹעִיל הַתּוֹכָחָה?

בְּסִכּוּם לָמַדְנוּ, שֶׁיֵּשׁ סִבּוֹת רַבּוֹת הָעֲלוּלוֹת לְהַכְשִׁיל אֶת מַטְּרַת הַתּוֹכָחָה, עַל כֵּן עָלֵינוּ לִלְמֹד כֵּיצַד לְהוֹכִיחַ, כַּמָּה לְהוֹכִיחַ, אֶת מִי לְהוֹכִיחַ וְכוּ'. הָבָה נְנַסֶּה לַעֲמֹד עַל הַנְּקֻדּוֹת הַנַּ"ל וְעַל נְקֻדּוֹת נוֹסָפוֹת.

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה