התוכחה בחינוך · לשלול את המעשה ולא את הילד
* כַּאֲשֶׁר שׁוֹלְלִים אֶת הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא אֶת הָעוֹשֶׂה, סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁגַּם הָעוֹשֶׂה יִצְטָרֵף לִשְׁלֹל אֶת הַמַּעֲשֶׂה. * כַּאֲשֶׁר שׁוֹלְלִים אֶת הָעוֹשֶׂה, הוּא עָלוּל לְהִתְיָאֵשׁ אוֹ לְהִתְכַּחֵשׁ.
אָמַר הֶחָכָם מִכָּל אָדָם, שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: "אַל־תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (משלי ט, ח). הַפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט הוּא, שֶׁהַלֵּץ חָכָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְאֵינוֹ מְעֻנְיָן שֶׁיּוֹכִיחוּ אוֹתוֹ תּוֹכָחָה שֶׁמִּתּוֹכָהּ יוּבַן שֶׁהוּא טוֹעֶה, וְלָכֵן הוּא שׂוֹנֵא אֶת הַמּוֹכִיחַ. "הוֹכַח לְחָכָם" - אֶלָּא תּוֹכִיחַ לֶחָכָם, שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אֱמֶת וָצֶדֶק, אָז הוּא יֹאהַב אוֹתְךָ, כִּי בָזֶה אַתָּה עוֹזֵר לוֹ לְהַשִּׂיג אֶת מַטְּרָתוֹ.
אוּלָם בְּדֶרֶךְ הַדְּרָשׁ מְפָרְשִׁים אֶת כַּוָּנַת הַפָּסוּק כָּךְ: "אַל תּוֹכַח לֵץ" - דְּהַיְנוּ, אַל תֹּאמַר לְאָדָם שֶׁטּוֹעֶה וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ לֹא יְשָׁרָה 'אַתָּה לֵץ!', וּמַדּוּעַ? "פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ". אָדָם כָּזֶה יִשְׂנָא אוֹתְךָ, הוּא לֹא מְעֻנְיָן לְהֵחָשֵׁב לֵץ, זוֹ בּוּשָׁה בִּשְׁבִילוֹ, וְלָכֵן הוּא עָלוּל לִשְׂנֹא אוֹתְךָ. אֶלָּא אַדְּרַבָּה, "הוֹכַח לְחָכָם" - אֱמֹר לוֹ: 'אַתָּה חָכָם!'. כְּלוֹמַר, מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה חָכָם וְחָשׁוּב וְאָהוּב, לֹא מַתְאִים לְךָ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה שֶׁכָּזֶה. אִם תּוֹכִיחַ אוֹתוֹ בְּצוּרָה זוֹ, אֲזַי הוּא "יֶאֱהָבֶךָּ", הוּא יֹאהַב אוֹתְךָ, יַעֲרִיךְ אֶת דְּבָרֶיךָ וְיִרְצֶה לְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו. זֶהוּ טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם.
וּמְסֻפָּר עַל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל שֶׁנִּקְלַע פַּעַם לְאַכְסַנְיָה, וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה יְהוּדִי שֶׁהֻגְּשָׁה לוֹ אֲרוּחָה, וְהוּא אוֹכֵל לְלֹא נְטִילָה וּלְלֹא בְּרָכָה, וּמִיָּד חָשַׁב לְהוֹכִיחוֹ. אוּלָם בַּעַל הָאַכְסַנְיָה עָצַר בַּעֲדוֹ, וּכְמַמְתִּיק סוֹד אָמַר לוֹ: "בְּבַקָּשָׁה מִכְּבוֹדוֹ, אַל יוֹכִיחוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהַלָּה גַּס מְאֹד, הוּא מֵהַקַּנְטוֹנִיסְטִים" [פֵּרוּשׁ: הֵם יְהוּדִים שֶׁנֶּחְטְפוּ בְּעוֹדָם יְלָדִים לַעֲבוֹדַת הַצָּבָא בְּרוּסְיָה לְמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, וְהֻכְרְחוּ לַעֲבֹר עַל דָּתָם בְּעִנּוּיִים אַכְזָרִיִּים בְּיוֹתֵר]. הֶ"חָפֵץ חַיִּים" רָמַז לְבַעַל הָאַכְסַנְיָה שֶׁהוּא אָכֵן הֵבִין אֶת הָעִנְיָן, וְאָז נִגַּשׁ אֵלָיו וְאָמַר לַקַּנְטוֹנִיסְט: "אֲנִי מַמָּשׁ מִתְפַּעֵל מִמְּךָ, אֵיךְ לַמְרוֹת כָּל הָעִנּוּיִים, וְלַמְרוֹת שֶׁנִּלְקַחְתָּ בִּהְיוֹתְךָ צָעִיר כָּל כָּךְ, וּלְאַחַר שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת נִשְׁאַרְתָּ יְהוּדִי! זוֹ גְּבוּרָה עִלָּאִית, וּבְוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. אַשְׁרֶיךָ! אוּלָם אִם תִּטֹּל יָדַיִם וּתְבָרֵךְ, שְׂכָרְךָ יִהְיֶה עָצוּם!" דְּמָעוֹת נִקְווּ בְּעֵינֵי הַקַּנְטוֹנִיסְט, וְהוּא חִבֵּק אֶת הֶ"חָפֵץ חַיִּים" בְּהִתְרַגְּשׁוּת, וּמֵאָז חָזַר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְנֶהְפַּךְ חָסִיד נִלְהָב שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זיע"א.
בְּאוֹתוֹ עִקָּרוֹן עָלֵינוּ לִנְהֹג עִם הַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּ. אִם רָאִינוּ שֶׁהַיֶּלֶד עָשָׂה מַעֲשִׂים רָעִים, אֵין לְהוֹכִיחוֹ כְּיֶלֶד רַע, חַס וְחָלִילָה [דֶּרֶךְ אַגַּב, אֵין מְצִיאוּת שֶׁל יֶלֶד רַע! יֵשׁ מְצִיאוּת שֶׁל יֶלֶד שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים רָעִים]. נָכוֹן, אֲנַחְנוּ מְזֻעְזָעִים מֵהַמַּעֲשֶׂה, אָז אַדְּרַבָּה - יֵשׁ לִשְׁלֹל אֶת הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא אֶת הַיֶּלֶד. לְדֻגְמָא: אִם תָּפַסְנוּ אוֹתוֹ שֶׁהוּא גוֹנֵב, חַס וְחָלִילָה, אֵין לוֹמַר לוֹ: "אַתָּה גַנָּב!", כִּי אַתָּה עָלוּל לְיָאֵשׁ אוֹתוֹ וּלְעַרְעֵר לוֹ אֶת הַבִּטָּחוֹן, וְהוּא עָלוּל לְהִשְׁתַּכְנֵעַ שֶׁאָכֵן הוּא גַנָּב, וְכַאֲשֶׁר הַיֶּלֶד מַכְנִיס לְשִׂכְלוֹ וּמִשְׁתַּכְנֵעַ שֶׁאָכֵן הוּא גַנָּב, הוּא עָלוּל לְהִתְנַהֵג כְּגַנָּב...
מְסַפְּרִים עַל זוּג הוֹרִים שֶׁשָּׁלְחוּ אֶת בְּנָם לִלְמֹד בִּישִׁיבָה, וְהִנֵּה אַחֲרֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים הַיֶּלֶד חוֹזֵר הַבַּיְתָה בְּצוּרָה מְזַעְזַעַת, בְּלִי כִּפָּה, עִם "קוּקוּ" עַל הָרֹאשׁ וּבִגּוּד שַׁחְצָנִי. זֶה הָיָה הֶלֶם בְּכָל הַשְּׁכוּנָה. אֵיזוֹ בּוּשָׁה! וְכַמּוּבָן שֶׁאֶת צַעֲרָם וּבָשְׁתָּם שֶׁל הַהוֹרִים אֵין לְתָאֵר. וְהִנֵּה בְּשַׁבָּת, נִכְנָס הָאָב לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אֵין אִישׁ מִסְתַּכֵּל עָלָיו, וְהוּא מְאַתֵּר כִּסֵּא וּמִתְיַשֵּׁב עָלָיו. וְאָז הוּא אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: "מָה, אֲנִי כָּל כָּךְ גָּרוּעַ שֶׁאֲפִלּוּ כִּסֵּא לֹא מַצִּיעִים לִי?! מָה אֲנִי אָשֵׁם שֶׁהַבֵּן יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה?!"
בְּאוֹתוֹ יוֹם גַּם אִשְׁתּוֹ נִכְנְסָה לְהִתְפַּלֵּל בְּעֶזְרַת נָשִׁים. הִיא נִכְנֶסֶת, וּמִיָּד אַחַת הַנָּשִׁים מַצִּיעָה לָהּ כִּסֵּא בַּאֲדִיבוּת. הִיא אוֹמֶרֶת 'תּוֹדָה' וּמִתְיַשֶּׁבֶת. וְאָז הִיא אוֹמֶרֶת בְּלִבָּהּ: "מָה, אֲנִי כָּל כָּךְ מִסְכֵּנָה שֶׁצְּרִיכִים לְהַצִּיעַ לִי כִּסֵּא?! אָז מָה אִם הַבֵּן שֶׁלִּי יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה? מָה אֲנִי אֲשֵׁמָה?!"
שְׁנֵי מִקְרִים הֲפוּכִים - וּמַסְקָנָא שָׁוָה!
הָכֵיצַד?
הַתְּשׁוּבָה הִיא: לַהוֹרִים הָיְתָה מַסְקָנָא מֻקְדֶּמֶת, שֶׁתּוֹשָׁבֵי הַשְּׁכוּנָה תּוֹלִים בָּהֶם אֶת הָאַשְׁמָה לְקִלְקוּל בְּנָם, אוֹ מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם וּמִסְתַּכְּלִים עֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ מַבָּט שֶׁל הַמִּקְרֶה הַמְצַעֵר הַנַּ"ל. וְאִם כֵּן, כָּל פְּעֻלָּה שֶׁהָאֲנָשִׁים יַעֲשׂוּ, צָרִיךְ לְפָרְשָׁהּ לְפִי הָרְאִיָּה הַנַּ"ל, שֶׁהַפְּעֻלָּה מִתְלַוָּה לְמַעֲשֵׂה בְנָם, בְּעוֹד שֶׁיִּתָּכֵן, שֶׁבִּשְׁנֵי הַמִּקְרִים אֵין קֶשֶׁר לַמִּקְרֶה עִם הַבֵּן שֶׁלָּהֶם. אוּלָם כָּךְ זֶה טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב וּפוֹעֵל מִנְּקֻדַּת הַמּוֹצָא שֶׁבָּהּ הוּא עוֹמֵד.
כָּךְ גַּם אֵצֶל הַיֶּלֶד. הַיֶּלֶד עָלוּל לְהִתְנַהֵג כְּגַנָּב, מִשּׁוּם שֶׁזֹּאת נְקֻדַּת הַמּוֹצָא אֶצְלוֹ. הוּא מְתַרְגֵּם כָּל פְּעֻלָּה שֶׁלּוֹ כִּפְעֻלָּה שֶׁגַּנָּב אָמוּר לַעֲשׂוֹת.
וְכַאֲשֶׁר תִּשְׁאַל הוֹרִים מַדּוּעַ קְרָאתֶם לוֹ 'גַּנָּב', הַאִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם סְבוּרִים שֶׁהוּא גַנָּב? עַל פִּי רֹב תְּשׁוּבָתָם תִּהְיֶה: חַס וְחָלִילָה! הַבֵּן שֶׁלִּי גַּנָּב?! מַה פִּתְאוֹם! הוּא פָּשׁוּט נִכְשַׁל בִּגְנֵבָה, אֲבָל הוּא לֹא גַנָּב. רַק קָרָאנוּ לוֹ גַנָּב כְּדֵי לְזַעְזֵעַ אוֹתוֹ, כִּי כִּנּוּי כָּזֶה הוּא מְגֻנֶּה וְדוֹחֶה, וְעַל יְדֵי זֶה הַיֶּלֶד יִזְדַּעֲזַע וְיֶחְדַּל מִמַּעֲשִׂים כָּאֵלֶּה.
הַאִם זֶה מֻצְדָּק? בְּהֶחְלֵט לֹא!
וּמַדּוּעַ?
רֵאשִׁית, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל, שֶׁהַיֶּלֶד עָלוּל לַחְשֹׁב שֶׁאָכֵן הוּא גַנָּב. וַאֲפִלּוּ לֹא יַחְשֹׁב אֶת עַצְמוֹ גַנָּב, יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁהוּא יָבִין שֶׁהוֹרָיו רוֹאִים בּוֹ כְּגַנָּב, וּמַה גַּם, שֶׁכִּנּוּי כָּזֶה עָלוּל לִפְגֹּעַ בַּיֶּלֶד וְלִיצֹר נֶתֶק בֵּינוֹ לְבֵין הוֹרָיו, מִשּׁוּם שֶׁהוּא כּוֹעֵס שֶׁכִּנּוּ אוֹתוֹ גַנָּב - וְהוּא לֹא גַנָּב. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר שׁוֹלְלִים אֶת הַמַּעֲשֶׂה, אָז אֵין חֲשָׁשׁ לְנֶתֶק, מִשּׁוּם שֶׁגַּם הַיֶּלֶד מַסְכִּים שֶׁזֶּה מַעֲשֶׂה שְׁלִילִי.
שֵׁנִית, גַּם בְּהַנָּחָה שֶׁהַיֶּלֶד יֵרָתַע - מַדּוּעַ לְכַנּוֹת לוֹ שֵׁם?! הֲרֵי אֶפְשָׁר לְגַנּוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה, וּבְוַדַּאי שֶׁלַּיֶּלֶד תִּהְיֶה אוֹתָהּ רְתִיעָה כְּמוֹ אִלּוּ אָמַרְנוּ לוֹ שֶׁהוּא גַנָּב, וְאַף יוֹתֵר מִזֶּה. שֶׁהֲרֵי אִם אַתָּה אוֹמֵר לוֹ: "אַתָּה גַנָּב!", הוּא עָלוּל לְנַסּוֹת לִמְצֹא הַצְדָּקָה לִגְנֹב, אוֹ לְפָחוֹת הוּא לֹא יְגַנֶּה מְאֹד אֶת הַגְּנֵבָה, כִּי בְּעֶצֶם הוּא מְגַנֶּה אֶת עַצְמוֹ, וְאָדָם קָרוֹב לְעַצְמוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר מְשַׁדְּרִים לוֹ שֶׁהוּא בְּסֵדֶר גָּמוּר, וְרַק הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּא עָשָׂה הוּא שְׁלִילִי - זֶה עוֹזֵר לוֹ לִרְצוֹת לְגַנּוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה וּלְנַסּוֹת לִמְנֹעַ זֹאת שׁוּב!
כָּךְ גַּם הָעִקָּרוֹן בְּשֶׁקֶר! לֹא לוֹמַר: "אַתָּה שַׁקְרָן!", אֶלָּא לוֹמַר: "זֶה שֶׁקֶר! שִׁקַּרְתָּ!", וְאִם יֵשׁ צֹרֶךְ, יֵשׁ לִנְזֹף בּוֹ אוֹ לְהַעֲנִישׁ. וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ בְּיֶלֶד שֶׁשּׁוֹכֵחַ וְכַדּוֹמֶה, יֵשׁ לְגַנּוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא אֶת הַיֶּלֶד.