אור ברסלב
בני בבת עיני התוכחה בחינוך › לא בפני זרים

בני בבת עיני

התוכחה בחינוך · לא בפני זרים

דוגמא אישית

* תּוֹכָחָה הִיא מִלְּשׁוֹן הוֹכָחָה. * הַתּוֹכָחָה בִּפְנֵי זָרִים מְטַשְׁטֶשֶׁת אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַמּוּכָח, וְאִם כֵּן זֶה הֶפֶךְ הַתּוֹכָחָה.

אַחַד הַמַּחְסוֹמִים הָעִקָּרִיִּים אֵצֶל הַדַּרְשָׁן הוּא מַה שֶּׁנִּקְרָא "אֵימְתָא דְצִבּוּרָא" [אֵימַת הַצִּבּוּר]. הַדַּרְשָׁן יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִיד חָכָם עָצוּם, אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד בִּפְנֵי צִבּוּר, הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁנִּטָּל מִמֶּנּוּ כֹּחַ הַדִּבּוּר, וְזֹאת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שִׁנֵּן אֶת נוֹשֵׂא הַדְּרָשָׁה חָזוֹר וְשַׁנֵּן, וְיִתָּכֵן שֶׁגַּם חֲזָרוֹת בְּקוֹל רָם בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ עָשָׂה. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּעָמְדוֹ בִּפְנֵי הַצִּבּוּר, הוּא מַרְגִּישׁ קֹשִׁי לְדַבֵּר. וְהַשְּׁאֵלָה - מַדּוּעַ?

הַתְּשׁוּבָה הִיא: כַּאֲשֶׁר הוּא לְבַד בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, הוּא מְרַכֵּז אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ לַחֹמֶר שֶׁבּוֹ הוּא יְדַבֵּר, וְאָז הַדִּבּוּר קוֹלֵחַ מִפִּיו. זֶה טִבְעִי וּמוּבָן. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד בִּפְנֵי צִבּוּר, מַחֲשַׁבְתּוֹ מוּסֶטֶת אֶל הַצִּבּוּר: מַה חוֹשְׁבִים עָלַי? הַאִם כְּדַאי בִּכְלָל לְדַבֵּר? אוּלַי אֶתְבַּלְבֵּל? וְכוּ'. כָּךְ הוּא שָׁט בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מִתּוֹךְ לַחַץ, וּמִמֵּילָא מֹחוֹ מִתְעַרְבֵּב, וְנֶעְתַּק מִמֶּנּוּ כֹּחַ הַדִּבּוּר.

וְהִנֵּה לְעִנְיַן הַתּוֹכָחָה, הֲרֵי יָדוּעַ שֶׁהַמִּלָּה "תּוֹכָחָה" הִיא מִלְּשׁוֹן הוֹכָחָה, דְּהַיְנוּ, לְהַגִּיעַ לְדָבָר בָּרוּר, דָּבָר מוּכָח. כַּאֲשֶׁר אַתָּה מוֹכִיחַ, אַתָּה בְּעֶצֶם מֵסִיר אֶת הַלּוֹט וְאֶת הַטִּשְׁטוּשׁ מֵאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וּמַבְהִיר אֶת הָעִנְיָן, אַתָּה מוֹכִיחַ אוֹתוֹ. זוֹהִי הַתּוֹכָחָה! וְכַמּוּבָן, הַתּוֹכָחָה - הוֹכָחָה - הַבְהָרָה - תַּשִּׂיג אֶת מַטְּרָתָהּ רַק כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שֶׁטָּעוּן תּוֹכָחָה מְרֻכָּז בַּתּוֹכָחָה גְּרֵידָא וְאֵינוֹ נָתוּן לְמַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת טוֹרְדָנִיּוֹת.

וְאַחַד הַמִּכְשׁוֹלִים לַתּוֹכָחָה הוּא, כַּאֲשֶׁר הַתּוֹכָחָה נֶאֱמֶרֶת בִּפְנֵי זָרִים, וּבִפְרָט בִּפְנֵי אֲנָשִׁים שֶׁהַמּוּכָח בּוֹשׁ מֵהֶם בִּמְיֻחָד. וְזֹאת מִשּׁוּם, שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁהַמּוּכָח יַחְשֹׁב עַל הַתּוֹכָחָה, הוּא חוֹשֵׁב מִתּוֹךְ לַחַץ עַל מַה שֶּׁיַּחְשְׁבוּ הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַתּוֹכָחָה. מַחֲשַׁבְתּוֹ מִתְעַרְבֶּבֶת וּמְחַפֶּשֶׂת בְּקַדַּחְתָּנוּת מִפְלָט מֵהַבּוּשָׁה שֶׁאֵלֶיהָ הוּא נִקְלָע. מִפְלָט זֶה יָכוֹל לְהִתְבַּטֵּא בְּבֶכִי, בִּבְרִיחָה מֵהַמָּקוֹם, בְּהַכְחָשַׁת הַתּוֹכָחָה, אוֹ בְּהַתְקָפַת־נֶגֶד הִיסְטֶרִית [וְזֹאת מִלְּבַד הַסִּימְפְּטוֹם שֶׁל הַהַסְמָקָה בַּפָּנִים, "אָזִיל חִוָּרָא וְאָתֵי סוּמָקָא"], וּמִמֵּילָא לֹא הִשַּׂגְנוּ אֶת מַטְּרַת הַתּוֹכָחָה - הוֹכָחָה, הַבְהָרָה, אֶלָּא אֶת הַהֵפֶךְ.

זֹאת וְעוֹד, כַּאֲשֶׁר מוֹכִיחִים בִּפְנֵי זָרִים, גַּם לַמּוֹכִיחַ עֲלוּלוֹת לִהְיוֹת תַּקָּלוֹת. לְדֻגְמָא: אִם הַמּוּכָח יַעֲנֶה תְשׁוּבָה שֶׁאָכֵן הִיא אֲמִתִּית, אוּלָם מִתּוֹךְ הַתְּשׁוּבָה נִכָּר שֶׁהַמּוֹכִיחַ דִּבֵּר בְּצוּרָה לֹא אַחֲרָאִית - הַמַּעֲמָד בִּפְנֵי זָרִים עָלוּל לִגְרֹם לַמּוֹכִיחַ לְנַסּוֹת לְהַצְדִּיק אֶת תּוֹכַחְתּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּמַחֲשָׁבָה שְׁנִיָּה מִתּוֹךְ שִׁקּוּל הַדַּעַת הוּא הָיָה מוֹדֶה שֶׁאָכֵן הוּא שָׁגָה בְּתוֹכַחְתּוֹ, אוּלָם כֵּיוָן שֶׁהוּא נָתוּן לַלַּחַץ שֶׁל הַבּוּשָׁה, יֵשׁ לוֹ דַּחַף לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה שֶׁתָּגֵן עַל כְּבוֹדוֹ. וְעַל כְּגוֹן זֶה נֶאֱמַר: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" (שמות כג, ח) [וּפֵרַשׁ רַשִׁ"י: דְּבָרִים הַמְצֻדָּקִים].

וּמִכָּאן נָבִין כַּמָּה חָשׁוּב שֶׁהַהוֹרִים לֹא יוֹכִיחוּ אֶת הַיֶּלֶד בִּפְנֵי זָרִים - אִם מִשּׁוּם שֶׁהַיֶּלֶד לֹא יָבִין אֶת הַתּוֹכָחָה עֵקֶב הַבּוּשָׁה, וְאִם מֵחֲשַׁשׁ שֶׁהַהוֹרִים עַצְמָם עֲלוּלִים לְהִכָּנֵס לְמַלְכֹּדֶת, בְּמִקְרֶה שֶׁהַיֶּלֶד יַעֲנֶה תְשׁוּבָה שֶׁמִּתּוֹכָהּ נִרְאֶה שֶׁתּוֹכַחְתָּם לֹא בַמָּקוֹם, וְאָז יְנַסּוּ לְהַצְדִּיק אֶת עַצְמָם בְּכָל אֹפֶן, וְהַתּוֹצָאוֹת עֲלוּלוֹת לִהְיוֹת חֲמוּרוֹת: חֹסֶר אֵמוּן שֶׁל הַיֶּלֶד, וְעוֹד תּוֹצָאוֹת נִלְווֹת.

הִנֵּה לְדֻגְמָא: בְּמִפְגָּשׁ מִשְׁפַּחְתִּי, הוֹרֵי רְאוּבֵן הוֹכִיחוּ אוֹתוֹ: "מַדּוּעַ לֹא בֵרַכְתָּ? הֲרֵי אָמַרְנוּ לְךָ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁלֹא קָמִים מֵהַמָּקוֹם לִפְנֵי שֶׁמְּבָרְכִים. זֶה עָלוּל לִגְרֹם שֶׁתִּשְׁכַּח לְבָרֵךְ, וּכְבָר כַּמָּה פְּעָמִים שָׁכַחְתָּ. עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה לֹא אַחֲרָאִי".

לַיֶּלֶד יֵשׁ בּוּשָׁה וְלַחַץ בְּאוֹתוֹ זְמַן, וְאָז יִתָּכֵן שֶׁהוּא יִשְׁתֹּק, אוֹ יְנַסֶּה לַעֲנוֹת תְּשׁוּבָה אֲפִלּוּ לֹא אֲמִתִּית, וּבִלְבַד שֶׁיֵּצֵא בְּכָבוֹד מֵהַבּוּשָׁה שֶׁנִּקְלָע אֵלֶיהָ. כְּמוֹ כֵן הוּא עָלוּל לַעֲנוֹת תְּשׁוּבָה עוֹקְצָנִית כִּנְקָמָה עַל הַבּוּשָׁה שֶׁהוֹרָיו הֵסֵבּוּ לוֹ, וּבְעֶצֶם הוּא לֹא הִפְנִים אֶת הַתּוֹכָחָה.

גַּם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא אָכֵן בֵּרַךְ, וְאָז, כַּאֲשֶׁר הוּא יֹאמַר שֶׁהוּא בֵּרַךְ, אֲפִלּוּ אִם אָכֵן לַהוֹרִים תִּהְיֶה הִסְתַּבְּרוּת שֶׁהוּא אָכֵן בֵּרַךְ, הֵם עֲלוּלִים לְהַצְדִּיק אֶת עַצְמָם, כְּגוֹן לוֹמַר: "קָשֶׁה לְהַאֲמִין לְיֶלֶד שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא מְבָרֵךְ מִיָּד". מִשְׁפָּט שֶׁכָּזֶה נִפְלָט רַק כְּדֵי שֶׁלֹא יֵרָאֶה שֶׁהֵם הוֹכִיחוּ בְּצוּרָה בִּלְתִּי אַחֲרָאִית, שֶׁזּוֹ בּוּשָׁה עֲבוּרָם. וְכַמּוּבָן, שֶׁהַהֶפְסֵד גָּדוֹל מֵהָרֶוַח.

וְלֹא לְחִנָּם כָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא יט, יז): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", וּפֵרַשׁ רַשִׁ"י: לֹא תַלְבִּין פָּנָיו בָּרַבִּים. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

לְהַלָּן מִסְפַּר דֻּגְמָאוֹת וְהַדֶּרֶךְ לְהִתְמוֹדֵד אִתָּן:

א. הָאָב נִקְרָא לַתַּלְמוּד תּוֹרָה, וּבְפִי הַמְלַמֵּד דִּוּוּחַ עַל הַבֵּן שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה. זֶה מֵבִיךְ, לֹא נָעִים. מִצַּד אֶחָד הָאָב רוֹצֶה לְרַצּוֹת אֶת הַמְלַמֵּד כְּדֵי שֶׁלֹא יִנָּקְטוּ צְעָדִים מַרְחִיקֵי לֶכֶת, וּכְדֵי שֶׁיָּבִין שֶׁהָאָב אֵינוֹ מַסְכִּים עִם מַעֲשֵׂה הַבֵּן, אוּלָם מֵאִידָךְ גִּיסָא - זֶה לֹא הוֹגֵן לְהוֹכִיחַ אֶת הַבֵּן בִּפְנֵי הַמְלַמֵּד בְּצוּרָה עִוֶּרֶת, וּבִפְרָט שֶׁבְּמִקְרִים מְסֻיָּמִים מִתְגַּנֶּבֶת מַחֲשָׁבָה שֶׁלֹא לְחִנָּם הַבֵּן עָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה. בַּמִּקְרֶה הַזֶּה יֵשׁ לְהַרְאוֹת פָּנִים חֲמוּרוֹת־סֵבֶר, לְהַקְרִין שֶׁהָאָב מְאֹד לֹא מְרֻצֶּה מֵהַמַּצָּב, לִשְׁמֹעַ אֶת הַפְּרָטִים עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר וּלְהַבְטִיחַ לַמְלַמֵּד שֶׁהָעִנְיָן יְטֻפַּל, וְאֶת הַבֵּרוּר הַסּוֹפִי וְאֶת הַתְּגוּבָה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בַּבַּיִת בְּצוּרָה מְיֻשֶּׁבֶת. בְּצוּרָה כָּזֹאת הוּא מַרְאֶה שֶׁהוּא דּוֹאֵג מֵהַמַּצָּב שֶׁנּוֹצָר, וְזֶה מְהַוֶּה כְּעֵין הֲבָנָה לְנַפְשׁוֹ שֶׁל הַמְלַמֵּד, וּמִצַּד שֵׁנִי - הָאָב מְבָרֵר וּמֵגִיב מִבְּלִי לְבַיֵּשׁ אֶת הַבֵּן בִּפְנֵי זָרִים.

ב. הַבֵּן נִתְפָּס בְּמַעֲשֶׂה לֹא יָפֶה, לְמָשָׁל בִּגְנֵבָה. יֵשׁ הֲמֻלָּה בַּחֲנוּת, הַמּוֹכֵר קוֹרֵא לָאָב וּמוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהַבֵּן נִסָּה לִגְנֹב - וְהַבֵּן מַכְחִישׁ. לַמּוֹכֵר יֵשׁ עֵדִים, אוֹ שֶׁהַבֵּן אֵינוֹ מַכְחִישׁ. נוּ, מָה עוֹשִׂים? זוֹ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה! הַבֵּן שֶׁלְּךָ גַּנָּב?! רֵאשִׁית, יֵשׁ לְהַרְאוֹת זַעֲזוּעַ עָמֹק [בְּלִי מִלִּים], אַחַר כָּךְ לָגֶשֶׁת לַמּוֹכֵר וְלִשְׁאֹל - תּוֹךְ הִזְדַּהוּת עִם הַמּוֹכֵר - אֶת פְּרָטֵי הַמִּקְרֶה, וּלְהַבְטִיחַ לְפַצּוֹת אֶת הַמּוֹכֵר בְּמִקְרֶה שֶׁל נֵזֶק, וְכֵן לְהַבְטִיחַ שֶׁהָעִנְיָן יְטֻפַּל [וְכָל זֹאת בְּלִי לְהוֹכִיחַ אֶת הַבֵּן בַּחֲנוּת מְאוּמָה]. יֵשׁ לָקַחַת אֶת הַבֵּן הַבַּיְתָה, לְבָרֵר אִתּוֹ, וּלְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ כְּפִי הַצֹּרֶךְ.

ג. קְבוּצַת חֲבֵרִים בָּאָה לְהִתְלוֹנֵן עַל הַבֵּן שֶׁהוּא אֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה. יֵשׁ לִשְׁאֹל מַדּוּעַ, לְהַרְאוֹת הִתְעַנְיְנוּת בַּפְּרָטִים תּוֹךְ כְּדֵי הַבְלָטַת סְלִידָה מֵהַמִּקְרֶה, וְרַק מֵהַמִּקְרֶה. וְכַמּוּבָן שֶׁאֵין לִקְבֹּעַ עֶמְדָּה, אֶלָּא לְהִתְעַנְיֵן וּלְבָרֵר בַּבַּיִת עִם הַבֵּן וּלְהִתְיַחֵס בְּהֶתְאֵם. בְּצוּרָה זוֹ יֵשׁ הִתְיַחֲסוּת מְכֻבֶּדֶת לִתְלוּנַת הַחֲבֵרִים, וְעִם זֹאת, יֵשׁ שְׁמִירָה כָּרָאוּי עַל כְּבוֹד הַבֵּן, וְאֵין זֶה פּוֹגֵעַ בָּאֶפְשָׁרוּת לְהוֹכִיחַ.

"תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" (משלי ט, ט).

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה