אור ברסלב
בני בבת עיני התוכחה בחינוך › דוגמא אישית

בני בבת עיני

התוכחה בחינוך · דוגמא אישית

לשם מה אתה מוכיח?

* יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁהַיֶּלֶד יִרְאֶה קַו בָּרוּר גַּם בְּהִתְנַהֲגוּת הַהוֹרִים * גַּם אִם הַהוֹרִים לֹא מְבַצְּעִים אֶת מַה שֶּׁהֵם דּוֹרְשִׁים, מִכָּל מָקוֹם הַכָּבוֹד וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לְאוֹתוֹ עִנְיָן עֲשׂוּיִים לְהַוּוֹת מַעֲנֶה הוֹלֵם

כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפֶרֶק הַמִּשְׁמַעַת, דֻּגְמָא אִישִׁית הִיא - שֶׁכָּל דְּרִישׁוֹת הַהוֹרִים מֵהַיֶּלֶד תִּהְיֶינָה גְּלוּמוֹת בְּאִישִׁיּוּת הַהוֹרִים. וְאִם בְּעִנְיַן מִשְׁמַעַת כָּךְ, קַל וָחֹמֶר מְדֻבָּר בְּתוֹכָחָה שֶׁאֵינָהּ נְעִימָה לָאֹזֶן. אִם הִתְנַהֲגוּת הַהוֹרִים תִּהְיֶה סוֹתֶרֶת אֶת תֹּכֶן הַתּוֹכָחָה, הַתּוֹכָחָה עֲלוּלָה לְהָבִיא לְנֵזֶק יוֹתֵר מֵהַתּוֹעֶלֶת, אִם בִּכְלָל תִּהְיֶה.

לְדֻגְמָא: עוֹמֵד הָאָב וּמוֹכִיחַ אֶת בְּנוֹ: "בְּנִי, מַדּוּעַ אַתָּה מְדַבֵּר דִּבְרֵי חֻלִּין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, הֲרֵי זֶה מָקוֹם קָדוֹשׁ, וּמִי שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם דִּבְרֵי חֻלִּין אֵין לוֹ חֵלֶק בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל? זֶה חָמוּר מְאֹד" וְכוּ'. וְהִנֵּה, כַּעֲבֹר מִסְפַּר יָמִים, הַבֵּן רוֹאֶה אֶת אָבִיו מְדַבֵּר דִּבְרֵי חֻלִּין אוֹ צוֹחֵק עִם יְדִידָיו בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.

תּוֹכָחָה שֶׁכָּזוֹ עֲלוּלָה לְהָבִיא נֵזֶק יוֹתֵר מִתּוֹעֶלֶת - הֵן שֶׁהַיֶּלֶד יַסִּיק מַסְקָנָא שֶׁדִּבְרֵי אָבִיו אֵינָם מְדֻיָּקִים וּבֶאֱמֶת אֵין זֶה חָמוּר כְּלָל, וְהָרְאָיָה לְכָךְ הִיא - הִנֵּה אָבִיו מְדַבֵּר! וְאִם זֶה הָיָה חָמוּר כָּל כָּךְ, מַדּוּעַ אָבִיו מְדַבֵּר?! וְעוֹד, הוּא עָלוּל לְפַתֵּחַ זִלְזוּל כְּלַפֵּי אָבִיו וּכְלַפֵּי דְבָרָיו, שֶׁהֲרֵי הוּא נוֹכָח לָדַעַת שֶׁלֹא תָמִיד יֵשׁ לְאָבִיו "כִּסּוּי" עַל דְּבָרָיו. וְגַם כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בְּיֶלֶד שֶׁמַּעֲרִיץ מְאֹד אֶת אָבִיו, אוּלַי הוּא לֹא יְזַלְזֵל, אֲבָל יֵשׁ חֲשָׁשׁ רְצִינִי שֶׁהַבֵּן יִהְיֶה מְבֻלְבָּל, מִשּׁוּם שֶׁמִּצַּד אֶחָד הָאָב מְהַוֶּה כְּשֵׁם נִרְדָּף לְהַעֲרָצָה, וּמֵאִידָךְ - הַבֵּן רוֹאֶה בְּאָבִיו כְּאִישׁ שֶׁאֵין כִּסּוּי לִדְבָרָיו, וְאֵין לְךָ בִּלְבּוּל גָּדוֹל מִזֶּה!

אָמְנָם נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אִם הוֹרִים לְקוּיִים בְּדָבָר מְסֻיָּם, הַאִם נִגְזָר עַל הַיֶּלֶד לִלְקוֹת גַּם הוּא בְּאוֹתוֹ דָבָר, הַאִם אֵין אֶפְשָׁרוּת לְכַוְּנוֹ לְכָךְ?

הַתְּשׁוּבָה הִיא: אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר לְנַסּוֹת, אוּלָם יֵשׁ לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּדֶרֶךְ נְכוֹנָה.

כֵּיצַד?

הִנֵּה בַּדֻּגְמָא הַנַּ"ל, שֶׁהָאָב מְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כַּמּוּבָן שֶׁהַתִּקּוּן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא, שֶׁהָאָב יְשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָא וְיִמָּנַע מִלְּדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אוּלָם בְּמִקְרֶה שֶׁהָאָב יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא לֹא יַצְלִיחַ בְּקַלּוּת וּבִמְהֵרָה לַעֲמֹד בְּכָךְ מִכָּל סִבָּה שֶׁהִיא - יֵשׁ לְפָנָיו אֶפְשָׁרֻיּוֹת שׁוֹנוֹת לְהוֹכִיחוֹ. בֵּין הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת:

א. לוֹמַר לְאָדָם אַחֵר, שֶׁאָכֵן מְהַוֶּה דֻגְמָא לְכָךְ, לְהוֹכִיחַ אֶת הַבֵּן עַל כָּךְ [כַּמּוּבָן, בְּלִי שֶׁהַבֵּן יֵדַע שֶׁהָאָב יָזַם זֹאת], וּמִמֵּילָא גַם אִם יִרְאֶה אֶת אָבִיו מְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, הוּא יָבִין שֶׁזֶּה שְׁלִילִי, וְאֵין זוֹ סְתִירָה גְמוּרָה לְמַה שֶּׁהוּא שָׁמַע מֵהַמּוֹכִיחַ, שֶׁהֲרֵי דִּבְרֵי הַמּוֹכִיחַ הָיוּ אֲמִתִּיִּים וּמְשַׁכְנְעִים, וְגַם אֶת הַמּוֹכִיחַ הוּא לֹא רָאָה מְדַבֵּר.

ב. שֶׁהָאָב יֹאמַר כְּמֵסִיחַ לְפִי תֻמּוֹ: "אוֹי, כַּמָּה צַר לִי שֶׁאֵינִי מִתְגַּבֵּר עַל הַדִּבּוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כַּמָּה קָשֶׁה כְּשֶׁמִּתְרַגְּלִים לְדַבֵּר, זֶה מַמָּשׁ חֲבָל, וּבִפְרָט שֶׁהָעֹנֶשׁ חָמוּר מְאֹד וְכוּ'. בְּנִי חֲבִיבִי, אֲבַקֵּשׁ, אִם אֶפְשָׁר, שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲדַבֵּר דִּבְרֵי חֻלִּין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, תִּרְמֹז לִי עַל כָּךְ, וְאָז, כַּאֲשֶׁר אֶזָּכֵר, אֶמָּנַע גַּם אֲנִי מִלְּדַבֵּר. אוֹי, כַּמָּה זֶה חָמוּר! אוֹי, כַּמָּה זֶה מְצַעֵר!" וְכוּ'.

בְּצוּרָה שֶׁכָּזוֹ הוּא מַבִּיעַ צַעְרוֹ עַל דִּבּוּרָיו, וּכְמוֹ כֵן מְשַׁתֵּף אֶת בְּנוֹ בְּעֶזְרָה לְמִגּוּר הַבְּעָיָה. בְּנוֹסָף לְכָךְ, הוּא גוֹרֵם לַיֶּלֶד לְהִזְדַּהוֹת עִם הַתּוֹכָחָה.

דֻּגְמָא נוֹסֶפֶת: הַהוֹרִים רוֹצִים לְהוֹכִיחַ אֶת בְּנָם שֶׁלֹא קָם מֻקְדָּם לַתְּפִלָּה. כַּמּוּבָן, שֶׁעַל הַהוֹרִים [קְרִי הָאָב] לְשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָא וְלָקוּם מֻקְדָּם, אוּלָם אִם הָאָב מִסִּבּוֹת שׁוֹנוֹת לֹא מַצְלִיחַ לָקוּם מֻקְדָּם, יֵשׁ לְהוֹכִיחַ מֵהֶבֵּט אַחֵר, וְלֹא בְּכִוּוּן הַקִּימָה הַמֻּקְדֶּמֶת.

הָאָב יָכוֹל לוֹמַר: "חֲבָל שֶׁאֵינְךָ קָם מֻקְדָּם, זֶה גּוֹרֵם לְךָ לְאַחֵר לַתַּלְמוּד תּוֹרָה וּלְהַפְסִיד חֵלֶק מֵהַשִּׁעוּר, וְגַם הָרַב עָלוּל לְהַשְׁעוֹת אוֹתְךָ" וְכוּ'.

עַל תּוֹכָחָה בְּצוּרָה שֶׁכָּזוֹ אֵין מָקוֹם לְהַקְשׁוֹת: "מַדּוּעַ אַתָּה, אַבָּא, אֵינְךָ קָם?", שֶׁהֲרֵי הָאָב לֹא הוֹכִיחַ עַל הַקִּימָה הַמֻּקְדֶּמֶת גְּרֵידָא, אֶלָּא הוּא קָשַׁר אֶת עֹקֶץ הַתּוֹכָחָה בְּעִנְיַן הָאִחוּר לַתַּלְמוּד תּוֹרָה וְכָל הַתּוֹצָאוֹת הַשְּׁלִילִיּוֹת הַמִּתְלַוּוֹת לַאִחוּר, שֶׁבְּעֶצֶם אֵינָן קַיָּמוֹת אֵצֶל הָאָב, מִשּׁוּם שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר הָאָב קָם מְאֻחָר, הוּא מַצְלִיחַ לִמְצֹא מִנְיָן לְהִתְפַּלֵּל.

אֶפְשָׁרוּת נוֹסֶפֶת הִיא - לְהוֹכִיחַ עַל יְדֵי הָאִמָּא שֶׁאֵינָהּ מְאַחֶרֶת קוּם, וִיכוֹלָה בְּהֶחְלֵט לְהָגֵן וּלְנַמֵּק אֶת הַסִּבּוֹת שֶׁאָבִיו קָם מְאֻחָר - אִם אָכֵן אֶפְשָׁר לְנַמֵּק. אוֹ אֶפְשָׁר לוֹמַר: "נָכוֹן, אַבָּא קָם מְאֻחָר, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִבּוֹת מְאֹד מְאֹד נְחוּצוֹת הַיְדוּעוֹת לִי, בְּכָל זֹאת צַר לִי מְאֹד עַל הַהֶפְסֵד, וַחֲבָל מְאֹד שֶׁגַּם אַתָּה תַּפְסִיד. וּמַה גַּם, שֶׁעֲדַיִן אֵינְךָ יָכוֹל לְהַחְלִיט בְּאֵילוּ נְסִבּוֹת אַתָּה נִקְרָא אָנוּס. אַחֲרֵי הַכֹּל, אַתָּה זֶה לֹא אַבָּא!" וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

"תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד!" (משלי ט, ט).

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה