התוכחה בחינוך · לא בצורה חריפה מדי
תּוֹכָחָה בְּמִנּוּן סָבִיר - בּוֹנָה, תּוֹכָחָה בְּמִנּוּן מֻגְזָם - סוֹתֶרֶת.
אֶל הָרוֹפֵא נִכְנַס אָדָם שֶׁהִתְלוֹנֵן עַל כְּאֵבִים בַּגָּרוֹן וּבָרֹאשׁ. לְאַחַר בְּדִיקָה נָתַן לוֹ הָרוֹפֵא מִרְשָׁם לְכַדּוּרִים - עֶשְׂרִים בְּמִסְפָּר, כָּל יוֹם שְׁנֵי כַּדּוּרִים. וְהִנֵּה, כַּעֲבֹר יוֹמַיִם, שׁוּב הִתְיַצֵּב הַחוֹלֶה לִפְנֵי הָרוֹפֵא, וְטָעַן שֶׁהַכַּדּוּרִים לֹא הוֹעִילוּ וְאַף הִזִּיקוּ לוֹ. הוּא מַרְגִּישׁ יוֹתֵר חַלָּשׁ, וּכְאֵבָיו גָּבְרוּ. הָרוֹפֵא הִתְפַּלֵּא, אוּלָם לְאַחַר בֵּרוּר קָצָר נִפְתְּרָה הַתַּעֲלוּמָה: הַחוֹלֶה בָּלַע אֶת כָּל הַכַּדּוּרִים. פָּשׁוּט הָיָה חֲבָל לוֹ עַל הַזְּמַן. בִּשְׁבִיל מָה עֲשָׂרָה יָמִים? אֶפְשָׁר לִבְלֹעַ אֶת הַכַּמּוּת כֻּלָּהּ בְּתוֹךְ יוֹמַיִם! אָכֵן, נוֹדַע הַדָּבָר!
וּמָה הַטָּעוּת? פָּשׁוּט, גַּם חֹמֶר אַנְטִיבְּיוֹטִי, שֶׁאָמוּר לְמַגֵּר אֶת הַמַּחֲלָה, צָרִיךְ לָקַחַת בְּמִנּוּן נָכוֹן, וְאִם עוֹבְרִים עַל הַמִּנּוּן, זֶה עָלוּל לְהַזִּיק. הַגּוּף לֹא יָכוֹל לִקְלֹט כַּמּוּת גְּדוֹלָה.
כָּךְ הָעִנְיָן בַּתּוֹכָחָה - אַף עַל פִּי שֶׁהַתּוֹכָחָה מְשַׁמֶּשֶׁת כְּחִסּוּן בִּפְנֵי הַתַּאֲווֹת וְהַמַּעֲשִׂים הָרָעִים, אוּלָם אִם הַתּוֹכָחָה תִּהְיֶה חֲרִיפָה יוֹתֵר מֵהַמִּנּוּן הַנָּכוֹן, אֲזַי עֲלוּלָה הִיא לְהָבִיא לְתוֹצָאָה הֲפוּכָה - נֵזֶק וְלֹא תּוֹעֶלֶת. הַיֶּלֶד לֹא יוּכַל לִקְלֹט וּלְהַפְנִים אֶת הַתּוֹכָחָה!
וּמַדּוּעַ אֲנַחְנוּ מוֹכִיחִים בְּצוּרָה חֲרִיפָה?
אִם נִתְבּוֹנֵן, נָבִין לְנָכוֹן, שֶׁבְּרֹב כְּכָל הַפְּעָמִים שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹכִיחִים אֶת הַיֶּלֶד תּוֹכָחָה חֲרִיפָה, הַסִּבָּה הִיא, מִשּׁוּם שֶׁהַהִתְנַהֲגוּת שֶׁל הַיֶּלֶד מַלְחִיצָה אוֹתָנוּ מְאֹד, וַאֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים וְלֹא מַסְכִּימִים לָקַחַת "סִכּוּן" שֶׁהַהִתְנַהֲגוּת תַּחֲזֹר עַל עַצְמָהּ. אֲנַחְנוּ רוֹצִים פִּתְרוֹן יְסוֹדִי וּמִיָּדִי! אֲנַחְנוּ רוֹצִים "שֶׁקֶט בָּרֹאשׁ".
אוּלָם זֹאת עָלֵינוּ לָדַעַת: זוֹהִי דֶּרֶךְ קְצָרָה וַאֲרֻכָּה וּמְסֻכֶּנֶת! לֹא דַי שֶׁתּוֹכָחָה בְּצוּרָה כָּזוֹ לֹא תָבִיא "שֶׁקֶט בָּרֹאשׁ", אֶלָּא עוֹד עֲלוּלָה הִיא לְהָבִיא הֲמֻלָּה בָּרֹאשׁ וְאִי־שֶׁקֶט נַפְשִׁי, וַחֲבָל!
וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּתְּחִלָּה נִרְאֶה שֶׁתּוֹכָחָה זוֹ הוֹעִילָה, אוּלָם זֶה עָלוּל לְהִתְפָּרֵץ בְּצוּרָה שֶׁלֹא חָשַׁבְנוּ. זֶה פָּשׁוּט עִנְיָן שֶׁל זְמַן.
וּלְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר הַתּוֹכָחָה בְּצוּרָה מְאֻזֶּנֶת - אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה לִכְאוֹרָה שֶׁהַתּוֹכָחָה לֹא הוֹעִילָה, עָלֵינוּ לָדַעַת שֶׁהַדְּבָרִים פּוֹעֲלִים, אוּלָם זֶה לוֹקֵחַ זְמַן עַד שֶׁרוֹאִים אֶת הַתּוֹצָאָה. כְּמוֹ בְּדֻגְמַת הַכַּדּוּרִים, שֶׁאָדָם לוֹקֵחַ בְּמִנּוּן שֶׁל מִסְפַּר כַּדּוּרִים וּבְמִסְפַּר יָמִים - אַף עַל פִּי שֶׁבַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא נִכָּר שִׁפּוּר, אוּלָם זֶה פּוֹעֵל, וּלְבַסּוֹף הַתּוֹצָאָה תֵּרָאֶה, וְכַנַּ"ל.
לְדֻגְמָא: יֶלֶד שֶׁלֹא מִתְפַּלֵּל בְּצוּרָה נְאוֹתָה, לְאָבִיו זֶה מַפְרִיעַ, וְהוּא מַחְלִיט לְהוֹכִיחוֹ: "תִּרְאֶה, אַתָּה לֹא מִתְפַּלֵּל כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל בַּסִּדּוּר. אֶמֶשׁ לֹא הִסְתַּכַּלְתָּ. אִם אַתָּה לֹא תִסְתַּכֵּל, תְּקַבֵּל מִמֶּנִּי עֹנֶשׁ, שָׁמַעְתָּ? זֶהוּ, דַּי, מַסְפִּיק. אַתָּה יוֹדֵעַ מָה אוֹמְרִים חֲזַ"ל עָלֶיךָ? וְחוּץ מִזֶּה, גַּם הָרַב שֶׁלְּךָ מְסַפֵּר שֶׁאַתָּה לֹא מִתְפַּלֵּל יָפֶה. מִי שֶׁלֹא מִתְפַּלֵּל יָפֶה - זֶה חָמוּר מְאֹד, וְהוּא מַפְסִיד כָּךְ וְכָךְ. וְהִנֵּה כָּתוּב בְּסֵפֶר 'פֶּלֶא יוֹעֵץ' כָּךְ וְכָךְ, וּבְסֵפֶר 'תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל' כָּךְ וְכָךְ. גַּם רַב פְּלוֹנִי דָּרַשׁ וְאָמַר כָּךְ וְכָךְ. וְלִפְעָמִים אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת אָשֵׁם בְּצָרוֹת עַם יִשְׂרָאֵל מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה לֹא מִתְפַּלֵּל כִּדְבָעֵי. זוֹ רָעוּת לֵב, זוֹ רִשְׁעוּת..." וְכָךְ מַמְשִׁיךְ הָאָב לְהַטִּיף מִדִּבְּרוֹת קָדְשׁוֹ רוּחַ זִלְעָפוֹת. אוּלַי לְרֶגַע יֵרָאֶה שֶׁזֶּה מוֹעִיל, אוּלָם לְאַחַר זְמַן יִתְבָּרֵר שֶׁלֹא הָיָה כְּדַאי, אֶלָּא אַדְּרַבָּה - לְהֵפֶךְ.
סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁהַמִּשְׁגֶּה יַחֲזֹר שׁוּב, וְאָז, כַּאֲשֶׁר הָאָב יִרְאֶה זֹאת, יִצְטָרֵךְ שׁוּב לְהוֹכִיחוֹ. מְעַנְיֵן מְאֹד מָה עוֹד הוּא יוּכַל לְהוֹסִיף לוֹ, וְעוֹד יוֹתֵר מַדְאִיג עַד כַּמָּה הַיֶּלֶד יוּכַל לִסְפֹּג הַתְקָפוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה, וּמִי יוֹדֵעַ אֵילוּ אֲמַתְלָאוֹת יְחַפֵּשׂ הַיֶּלֶד וּבִלְבַד שֶׁהוּא לֹא יִצְטָרֵךְ לְהִתְפַּלֵּל עִם אָבִיו, שֶׁאִתּוֹ הוּא מַרְגִּישׁ מַחֲנָק. אֲשֶׁר עַל כֵּן כְּדַאי לְחַלֵּק אֶת הַתּוֹכָחָה לְמִסְפַּר יָמִים, כָּל יוֹם מְעַט, וְגַם לְמַתֵּן אֶת חֲרִיפוּתָהּ וְלֹא לַעֲשׂוֹת מֵהַיֶּלֶד רָשָׁע לְדַעַת כָּל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ. וְעַל כְּגוֹן זֶה נֶאֱמַר (קהלת ט, יז): "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת - נִשְׁמָעִים".
[וְרוֹאֶה אֲנִי חוֹבָה לַחֲזֹר וּלְהַדְגִּישׁ, שֶׁעִקַּר הַהַצְלָחָה "בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה" יֵשׁ לְהַשִּׂיג בְּצוּרָה חִיּוּבִית, דְּהַיְנוּ עִדּוּד. כְּגוֹן תֵּאוּר שְׂכַר הַמִתְפַּלֵּל כִּדְבָעֵי וְסִפּוּרֵי הוֹד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, פְּרָסִים, אֶתְגָּרִים וְכַדּוֹמֶה. אָמְנָם יֵשׁ לִלְמֹד, שֶׁכַּאֲשֶׁר יֶלֶד לֹא מִתְפַּלֵּל כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְצַפִּים מִמֶּנּוּ, זֶה נוֹבֵעַ מֵחֹסֶר מוּדָעוּת לָעִנְיָן, וְעָלֵינוּ - הַהוֹרִים - לָתֵת אֶת הַדַּעַת כֵּיצַד לִגְרֹם לַיֶּלֶד לֶאֱהֹב וּלְהַעֲרִיךְ אֶת הַתְּפִלָּה. וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב!]