אור ברסלב
בני בבת עיני התוכחה בחינוך › התוכחה העקיפה

בני בבת עיני

התוכחה בחינוך · התוכחה העקיפה

עד כאן תחום התוכחה

* הַתּוֹכָחָה בְּצוּרָה עֲקִיפָה מְהַוָּה גֶּשֶׁר מְחַבֵּר בֵּין הָאֱמֶת הַמְחַיֶּבֶת וּבֵין שֹׁחַד רְצוֹנוֹת הַמּוּכָח.

הַגָּאוֹן ר' חַיִּים קַנְיֶיבְסְקִי שְׁלִיטָ"א סִפֵּר, כִּי שָׁאֲלוּ אֶת הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָא זַצַ"ל מַדּוּעַ הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְשָׁלִים לָרֹב. עָנָה הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָא: אָשִׁיב לָכֶם עַל כָּךְ בְּמָשָׁל. מַעֲשֶׂה בְנַעַר שֶׁחָלָה וְהִגִּיעַ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת, וְהָרוֹפֵא הָיָה אוֹבֵד עֵצוֹת; יֵשׁ בְּיָדוֹ תְּרוּפָה לַמַּחֲלָה, הִנֵּה, הַתְּרוּפָה בַּכַּף, וְהַחוֹלֶה חוֹשֵׁק אֶת שְׂפָתָיו זוֹ בָּזוֹ וּמְסָרֵב לְבָלְעָהּ. מֶה עָשָׂה הָאָב? הִזְמִין לְמִטַּת בְּנוֹ לֵיצָן, וְהַלָּה סִפֵּר סִפּוּר מְבַדֵּחַ. הַנַּעַר צָחַק מְלֹא פִיו, וְהָרוֹפֵא מִהֵר לְהַגִּיר אֶת הַתְּרוּפָה אֶל הַפֶּה הַפָּתוּחַ. כָּךְ שׁוֹבֶה הַמָּשָׁל אֶת לֵב הָאָדָם, וְלִבּוֹ נִפְתָּח לִקְרַאת הַנִּמְשָׁל (לקוח מספר "שערי ארמון").

וּמַדּוּעַ הַמָּשָׁל מַשְׁפִּיעַ? מַדּוּעַ לֹא לוֹמַר מִיָּד אֶת הַנִּמְשָׁל?

הַתְּשׁוּבָה הִיא: כָּל אָדָם מְשֻׁחָד לִרְצוֹנוֹתָיו, וְכַמּוּבָן, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנּוֹגֵד אֶת רְצוֹנוֹתָיו, יוֹצֵר אִי רָצוֹן לְשִׁתּוּף פְּעֻלָּה, וְלֹא מְשַׁנֶּה לוֹ אִם זֶה הֶגְיוֹנִי אוֹ מֻצְדָּק אוֹ רָצוּי. זֶה לֹא מְהַוֶּה גוֹרֵם מַכְרִיעַ. מַה שֶּׁמְּעַנְיֵן אוֹתוֹ הוּא - אֵיךְ לִמְנֹעַ אֶת הַמִּגְבָּלָה לִרְצוֹנוֹתָיו. וּמִכֵּיוָן שֶׁכֵּן, מִמֵּילָא כַּאֲשֶׁר מוֹכִיחִים אֶת הָאָדָם עַל דְּבָרִים הַמְנֻגָּדִים לִרְצוֹנוֹתָיו, הוּא לֹא יִתְרַצֶּה לְהַפְנִים וּלְהָבִין אוֹתָם. הוּא יְחַפֵּשׂ אֶת כָּל הַתֵּרוּצִים שֶׁבָּעוֹלָם כְּדֵי לִדְחוֹת אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹכָחָה, וַאֲפִלּוּ אִם הַתֵּרוּצִים לֹא מַתְחִילִים לִהְיוֹת הֶגְיוֹנִיִּים. פָּשׁוּט מְאֹד, מַה שֶּׁנּוֹגֵד אֶת רְצוֹנוֹ, זֶה נוֹגֵד לְהֶגְיוֹנוֹ!

לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּמָשָׁל, הָאָדָם אֵינוֹ מְזַהֶה זֹאת כְּתוֹכָחָה הַנּוֹגֶדֶת אֶת רְצוֹנוֹתָיו, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, הוּא מִזְדַּהֶה עִם הַמָּשָׁל. וְכַאֲשֶׁר הוּא כְּבָר קָבַע בְּלִבּוֹ וּבְשִׂכְלוֹ שֶׁהַמָּשָׁל נָכוֹן, אֲזַי, כַּאֲשֶׁר הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת הַנִּמְשָׁל - אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הָיָה נוֹגֵד אֶת רְצוֹנוֹ, מִכָּל מָקוֹם, אַחֲרֵי הַמָּשָׁל נִקְבְּעָה בְלִבּוֹ הַסְכָּמָה לָעִקָּרוֹן, וְלָכֵן הוּא מִתְקָרֵב גַּם לַנִּמְשָׁל וּמַפְנִים אוֹתוֹ.

וּמִכָּאן נִלְמַד מַה כֹּחָהּ שֶׁל הַתּוֹכָחָה הָעֲקִיפָה לְהַפְנִים אֶת הַתּוֹכָחָה!

כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתוֹכָחָה עֲקִיפָה בְּמִקְרֶה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אִי בְּהִירוּת אִם אָכֵן הַיֶּלֶד עָשָׂה מַעֲשֶׂה מְכֹעָר. וְאִם הַהוֹרֶה יוֹכִיחַ בְּצוּרָה יְשִׁירָה - יִתָּכֵן שֶׁהַיֶּלֶד לֹא עָשָׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע, אוֹ אֲפִלּוּ אִם הוּא עָשָׂה, הוּא עָלוּל לְהַכְחִישׁ זֹאת, בְּיָדְעוֹ שֶׁאֵין שׁוּם הוֹכָחָה שֶׁאָכֵן הוּא עָשָׂה. וְזֹאת, כַּמּוּבָן, מִשּׁוּם שֶׁלֹא נוֹחַ לוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת הַתּוֹכָחָה הַיְשִׁירָה. וְתוֹכָחָה יְשִׁירָה שֶׁהִיא לֹא בִּמְקוֹמָהּ, דְּהַיְנוּ בְּמִקְרֶה שֶׁהַיֶּלֶד לֹא עָשָׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע, עֲשׂוּיָה הִיא לִגְרֹם לַיֶּלֶד לְהִפָּגַע וְלִכְעֹס בְּלִבּוֹ מַדּוּעַ מוֹכִיחִים אוֹתוֹ עַל דְּבָרִים שֶׁלֹא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ?! וּמִכָּאן - הַדֶּרֶךְ קְצָרָה לְחַיִץ בֵּין הַיֶּלֶד לְהוֹרָיו.

מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתּוֹכָחָה הָעֲקִיפָה, שֶׁאֵין קַיָּם הַחֲשָׁשׁ לִדְחִיָּה וּלְחִפּוּשׂ אַחֲרֵי תֵרוּצִים לִדְחוֹת אֶת הַתּוֹכָחָה, פָּשׁוּט הוּא לֹא רוֹאֶה נִגּוּד וְשׁוּם קֶשֶׁר לְמַעֲשָׂיו. זֹאת וְעוֹד, גַּם כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ הוֹכַחְנוּ אוֹתוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹא עָשָׂה, הוּא לֹא יִתְקוֹמֵם, מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹכָחָה לֹא מֻפְנֵית אֵלָיו. הִיא יְכוֹלָה לְהַתְאִים לְכָל אָדָם, וּמִי אָמַר שֶׁמִּתְכַּוְּנִים לוֹמַר שֶׁהוּא עָשָׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע?!

כְּמוֹ כֵן רָצוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתוֹכָחָה עֲקִיפָה בְּמִקְרֶה שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁהַיֶּלֶד לֹא יִרְצֶה לִשְׁמֹעַ לְמַסְקָנַת הַתּוֹכָחָה, כְּגוֹן בְּתוֹכָחָה שֶׁהַמַּסְקָנָא מִמֶּנָּה קָשֶׁה עַד מְאֹד לְבַצְּעָהּ, וְזֶה יִגְרֹר אֶת הַהוֹרִים לְמַאֲבָק שֶׁהֵם לֹא מְעֻנְיָנִים בּוֹ.

גַּם מֻמְלָץ לְהוֹכִיחַ בְּצוּרָה עֲקִיפָה בְּמִקְרֶה שֶׁאֵין שְׁלִיטָה עַל הַיֶּלֶד, כְּגוֹן הוֹרִים גְּרוּשִׁים, שֶׁאֵין תְּמִימוּת דֵּעִים בֵּינֵיהֶם.

הִנֵּה דֻגְמָא: טִלְפְּנָה אֵלַי אִמָּא, שֶׁהִיא גְרוּשָׁה מִבַּעְלָהּ, וּבִתָּהּ כְּבַת תֵּשַׁע נִמְצֵאת אֶצְלָהּ, אוּלָם בַּעְלָהּ מֵצֵר אֶת צְעָדֶיהָ וּמְנַסֶּה לְהַשְׁפִּיעַ עַל הַבַּת לְכִוּוּן שֶׁל פְּרִיקַת עֹל, וְלִפְעָמִים הַיַּלְדָּה הוֹלֶכֶת בְּחֹסֶר צְנִיעוּת, וְהַשְּׁאֵלָה הִיא: הַאִם לְהוֹכִיחָהּ? וְאִם כֵּן, כֵּיצַד?

הַהַצָּעָה בְּמִקְרֶה זֶה הִיא, לְהוֹכִיחַ בְּצוּרָה עֲקִיפָה וּבְצוּרָה חִיּוּבִית, כְּגוֹן לְסַפֵּר עַל גְּבוּרַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁמִירַת הַצְּנִיעוּת, שֶׁאֲפִלּוּ בַּשּׁוֹאָה הֵן שָׁמְרוּ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עַל צְנִיעוּתָן וְכוּ' [וּמֻמְלָץ מְאֹד לְסַפֵּר זֹאת בִּצְבָעִים, דְּהַיְנוּ בְּצוּרָה חַיָּה, מוֹשֶׁכֶת וּמְרַתֶּקֶת, וְלָתֵת הַרְגָּשָׁה שֶׁל זֶהוּת וְהִזְדַּהוּת מְשֻׁתֶּפֶת, וְלֹא שֶׁל הַטָּפַת מוּסָר].

דֻּגְמָא נוֹסֶפֶת: אַבָּא שֶׁהִתְחַזֵּק, וְאִשְׁתּוֹ אֵינָהּ מְעֻנְיֶנֶת לִשְׁמֹר מִצְווֹת, וּבְנוֹ הַקָּטָן לוֹמֵד בְּבֵית סֵפֶר מַמְלַכְתִּי־דָתִי, וּלְשִׂמְחָתוֹ, הַמּוֹרֶה בְּכִתָּה זוֹ מְעוֹדֵד לִשְׁמִירַת הַמִּצְווֹת, וְכֵן הָאָב מְעוֹדֵד. אוּלָם דָּא עָקָא - הָאֵם אֵינָהּ מְעֻנְיֶנֶת בְּכִוּוּן זֶה. וּלְצַעְרוֹ שֶׁל הָאָב, כַּאֲשֶׁר הַבֵּן חוֹזֵר מִבֵּית הַסֵּפֶר, הוּא מוֹרִיד אֶת הַכִּפָּה. וְכָאן הָאָב שׁוֹאֵל: הַאִם לְהָעִיר לְמוּסָר אָזְנוֹ לֹא לְהוֹרִיד אֶת הַכִּפָּה.

עָנִיתִי לוֹ, שֶׁלֹא לְהָעִיר לוֹ, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, רַק "לְחַמֵּם אוֹתוֹ" לְאַהֲבַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וּמִמֵּילָא הוּא יַרְגִּישׁ צֹרֶךְ לַחֲבֹשׁ, אֲבָל בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא עַל יְדֵי תוֹכָחָה. עַד כָּאן דְּבָרַי לָאָב.

בִּשְׁנֵי הַמִּקְרִים הַנַּ"ל יֵשׁ לְצַיֵּן, שֶׁיְּצִירַת מִגְבָּלָה עַל יְדֵי תוֹכָחָה עֲלוּלָה לִיצֹר רִחוּק, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פִּתּוּי מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי, וְטֶבַע הָאָדָם לְהִתְקָרֵב לְמָקוֹם שֶׁיּוֹתֵר נוֹחַ לוֹ, וְאָז, עַל יְדֵי הַתּוֹכָחָה, שֶׁמַּטְּרָתָהּ לְתַקֵּן, נִמְצֵאנוּ מְקַלְקְלִים. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם הַתּוֹכָחָה עֲקִיפָה, נְעִימָה הִיא, וְלֹא יוֹצֶרֶת רֹשֶׁם שֶׁל מִגְבָּלָה, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

"יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח" (משלי ט, ט).

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה