צניעות "חברת השקעות" בעלת ערך מוסף [בע"מ] בעולם הזה ובעולם הבא!!! · "עבורי זו מחויבות מלאה...!", זעפה הפרה
פעם אחת טיילו להן פרה ותרנגולת יחדיו בצד הדרך. לפתע, הבחינה התרנגולת במודעת פרסומת גדולה של מסעדה חדשה: "אצלנו מגישים אומצות עם ביצים".
התרגשה התרנגולת ואמרה לפרה: "ראי, אני חשובה ממש כמוך, אני ואת מופיעות כאן יחדיו!"
ענתה לה הפרה בזעף: "לא ולא, אינך מתקרבת אלי בחשיבותך. בשבילך זו רק תרומה מזערית. עבורי זו מחויבות מלאה...!"
ללכת בבגדים מכובדים וצנועים זה לא חומרה או חסידות... עבורך זוהי מחויבות מלאה!!! מכיון שאת צריכה להיות מכובדת!!!
"פעם כשהיינו ילדות", מספרת רבנית אחת חשובה מירושלים, "ורצינו להתחפש לפי אומות שונות: הולנדית, יפנית, סקוטית, סינית, הודית, הבנו שאם רוצים תחפושת לדגם מסוים יש לקחת ערכה בשלמותה, עבור הולנדית צריך כובע דווקא לבן, עם שתי צמות, דווקא בלונדיניות ולא שחורות, עם סינר ואפודה, נעלי בית מעץ וסל ביצים.
ואם לא רציתי את הכובע הזה? אז זה לא הולנדית, זה משהו אחר...
ואם רואים שתי שוטרים באוטובוס, כיצד זיהינו שהם שוטרים? כובע של שוטר, חליפת שוטר, ומרפקיים שוטריים כאלה, אז כולנו יודעים וחשים כי לפנינו עומדים שוטרים!
גם במטוס צוות דיילות, כדי להיראות שונה מהנוסעים, על הדיילת ללבוש מדים מיוחדים, ערכה שכוללת ז'קט, עניבה, תג, גרביים וכו'.
"לומדים מכאן", אומרת הרבנית, "שגם בתחפושת צריך הלבוש להיות מושלם, וכל שכן ועל אחת כמה וכמה לבושה של בת ישראל צריך להיות מושלם, מכובד, ומתאים לכל ההלכות.
ואם לא, זה לא זה...
כאשר בת ישראל נולדת, היא יורדת לעולם הזה עם ערכה מורכבת. עם ערכת לבוש חשובה והתנהגות מיוחדת האמורה לייצג אותה, ואם יחסר לה איזה פריט? היא תהיה הולנדית, אולי סינית או אפריקנית... אבל לא בת ישראל".
אף אחת לא נשמה... כלום! שקט! דממה!
למה כל כך חשוב להיראות חשובה ומכובדת? מכיון שהבגד הוא חלק בלתי נפרד ממך! ומאישיותך!
בגד הוא מלשון בגידה.
מה, למשל, עושה אדם שבוגד בצבא? הוא זורם עם כולם רק למראית העין באופן חיצוני, אך עמוק בלב, בפנים, הוא הפוך לגמרי ממה שהוא משדר כלפי חוץ. - זה נקרא בגידה!
אולם, אם יום אחד יעמוד הבוגד על הבימה ויצעק לחיילים: "חברה, תדעו לכם שאני בוגד!" באותו רגע הוא חדל להיות בוגד ונהפך לאויב.
כי כל עניין הבגידה הוא סתירה בין הפנימי לחוץ. וזה, בעצם, מה שהבגד עושה לנו.
סיפר הרב יחיאל יעקובזון:
"הייתה לי פעם הרצאה ברחובות. הגיעו לשם נשים מכל ישובי הסביבה הייתה שם סידרת הרצאות. אולם ענק ובתוכו 500 נשים מחכות להרצאה הבאה.
הגעתי לאחת ההרצאות שמח וטוב לב, אני יוצא מהרכב פותח את הדלת האחורית וחשכו עיניי ופקו ברכיי, החסרתי כמה פעימות בלבבי... שכחתי את החליפה והכובע בבית.
נו, מה אני עושה עכשיו?
הן באו רק בשבילי. מה אני עושה? בלית ברירה נכנסתי לאולם, היה לי איזה שביל לעבור.
בדרך כלל כשנכנסים להרצאה רוב הנשים באות כדי להחליף מתכונים, לשוחח, ללמד את הבעל לשמור על הילדים... אני לא יודע בדיוק מה, אך לאחר שאני מתחיל לדבר הן לאט לאט משתתקות. בהתחלה זה כמו "כוורת דבורים", אני מתחיל לדבר משפט אחד שתיים שלוש... בסוף מתחיל להיות להן לא נעים, ואז לאט לאט הן משתתקות.
ברגע שנכנסתי, כאילו כבמטה קסם הן הרגישו "בבעייה", בבת אחת נהיה שקט מוחלט!
יכולתי לחתוך את השקט בסכין כדי להגיע למקום שלי.
נשמתי עמוקות.
הן היו פשוט מאובנות! לא הזיזו את הראש!
להרגיע אותן, לפני שיהיו התקפי לב, אמרתי: "לא קרה שום דבר, לא שיניתי השקפה, לא שיניתי את ההצבעה בבחירות, נשארתי אני... פשוט שכחתי..."
שקט. אף אחת לא מגיבה.
אמרתי: "אתן יודעות מה זה נקרא לשכוח!? בן אדם לא זוכר!?... שכחתי".
אף אחת לא נשמה... כלום! שקט, דממה!
ניסיתי קצת להקל על האווירה, אמרתי: "אני מבטיח לפצות אתכן, בעזרת ה' בלי נדר, להרצאה הבאה אני בא עם שתי חליפות ושני כובעים".
הן ישבו קפואות! מאומה לא עזר!
הייתי אמור לדבר שעה וחצי, בקושי הצלחתי לדבר שלושת רבעי שעה... אני לא יודע מה אמרתי (אין בזה בעייה כי גם הן לא יודעות מה אמרתי), נסתי משם כל עוד שארית נשמתי בי.
לו הייתי בא לפניהן מציג אישורים רפואיים שמבחינה רפואית אני צריך ללבוש מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו, סיבה רפואית באישור גדולי הדור הטבעוניים וההומאופתים גם יחד... מה היה קורה? אף אחת לא הייתה מסוגלת לשמוע לי, נכון? אף שכולן יודעות שזה לא אני באמת!
אבל ככה זה, זו תופעה מדהימה, אי אפשר שלא לראות את הבגד כחלק מהאדם, אף על פי שזה לא הוא באמת!!! - זה הסוד שבגד הוא מלשון בגידה".