צניעות "חברת השקעות" בעלת ערך מוסף [בע"מ] בעולם הזה ובעולם הבא!!!
מי מבין שני האחים יזכה לגן עדן הגבוה ביותר...?
במוצאי שבת אחד באחד הבתי כנסת החשובים שבעיר, הוזמן לשם תלמיד חכם גדול ידוע בציבור לדבר על נושא מסוים בפרשת שבוע. בין יתר הדברים שאמר זה: "שאצל החילונים יש מושגים שפשוט לא קיימים. לדוגמא: צניעות. כן, צניעות, לא כתובה כלל במילון שלהם. אין כזה מושג אצלם!".
אני כששמעתי זאת, חשבתי לעצמי: 'רגע, זה אצל החילונים! ואצלנו מה? האם אצלנו המצב טוב יותר מהם? האם גם אנחנו לא מחקנו מהמילון שלנו את המושג צניעות? האם אנחנו, המגזר החרדי או הדתי, כן מודעים לנושא הצניעות בצורה נכונה על פי ההלכה ועל פי דעת גדולי ישראל, או שגם בזה באופן יחסי אנחנו קצת (הרבה) דומים איכשהו לחילונים??'
התשובה המאוד מאכזבת ידועה לכולנו...
נושא זה הפך היום בדורינו, לאחד הנושאים הכי חמים והכי בעייתיים שיש! והוא נוגע ממש לכל אחת ואחת באופן פרטי, ולכל עם ישראל כולו באופן כללי.
מה שקורה היום ברחובותינו - ברחובות 'החרדיים' - הגיע פשוט למצב בלתי נסבל ממש!!!
פריצות הבגדים הנמכרת בחנויות, התנהגות הנשים והבנות, הפתיחות הראוותנות והמותרות, בנות שהולכות ומתקלקלות... הולכת וגואה אצלנו מיום ליום בממדים מאוד מאוד מדאיגים!!!
המצב הנורא הזה השורר היום כמעט בכל פינה ופינה, הוא זה שאילץ אותנו לכתוב על נושא כאוב זה על מנת להציגו בקרב הנשים והבנות -- בצורה האמיתית, הנכונה, והטובה ביותר, עד כמה שידינו מגעת, בעזרת ה' יתברך.
למה כל כך חשוב לעורר דווקא את הנושא הזה? וכי חסר על מה לדבר?
מספרים על שני אחים שהיו עומדים בראש מפעל גדול של חומרי ניקיון. עסקיהם היו משגשגים ומוצלחים ביותר, וחייהם התנהלו בשלווה ובנחת. יום אחד הזדמנה לפניהם עיסקה מצויינת, אשר הייתה עשויה להעלות את רמת הכנסותיהם לגבהים שלא שיערו. אולם, הייתה רק בעייה אחת... כשרותה של העיסקה לא הייתה 100 אחוז!
אח אחד מתעלם מאותו חשש של איסור ומבקש לחתום על העיסקה. אך אחיו משך את ידו ממנה עד כדי עזיבת השותפות ופיטוריו מהמפעל!!
העיסקה נחתמה. וכפי הצפוי כך באמת היה. האח הראשון עלה מעלה מעלה לפסגת ההצלחה והוא נעשה מיליונר אדיר! הוא החל לתרום מכספו סכומים אדירים; לישיבות רבות, לאירגוני צדקה וחסד, לכל מיני ועדי רבנים להצלת משפחות, לאירגוני תשובה וכו' וכו' הוא השיא את בניו ובנותיו למשפחות של רבנים בני תורה ויראי שמים, וכך תמך בהם ופרנסם כל ימי חייו.
האח השני לעומתו, מאותו רגע שמשך את ידו, הפך למובטל. כדי להתקיים הוא החל לעבוד בעבודות קשות ופשוטות. כך חלפו שנים... בקושי רב הוא חיתן את ילדיו. חתניו וכלותיו היו גם הם אנשים פשוטים כמוהו, ובקושי רב התקיימו למחייתם.
עברו שנים ו... שני האחים נפטרו מן העולם! כעת הם באים לפני בית דין של מעלה...
מי, לדעתך, מבין שני האחים יזכה לגן עדן גבוה יותר?
נכון! האח "המסכן"! זה שלא חתם על העיסקה.
שכרו של אותו אח שלא חתם על העיסקה המפוקפקת, יגדל עשרת מונים משכרו של אחיו העשיר! - שהרי כל הצדקות כל החסדים וכל התמיכות שנתמכו בו אלפים אלפים של בני אדם במשך עשרות שנים, צמחו על קרקע לא חלקה ולא ישרה! כל חסדיו וצדקותיו של אותו אח עשיר, היה בנוי על יסוד רעוע ביותר... כסף לא כשר!!!
זאת התשובה!
הצניעות הינה היסוד והבסיס, - של כל בת, נערה, בחורה, ואשה יהודייה באשר היא - לבנות עליה את כל מעשי החסד והמצוות במשך כל ימי חייה, והינה קודמת במעלתה ובחובת קיומה לכל מצוה זו או אחרת, אשר בהן מחוייבות הנשים והבנות!
"סליחה?! מה זה 'בופפיסט'?"
רק חבל מאוד לצערינו שבנושא הצניעות התפיסה של הרבה נשים ובנות שזה רק איזו חומרה או חסידות. רק לצדיקות, רק לחסידות מ'מאה שערים', אבל לנו...?! צניעות...?!
אכן זוהי טעות חמורה מאוד ביסודה, וזאת מסיבה פשוטה: כיון שנושא הצניעות לא חדר במלוא היקפו ועומקו לכל מקום, ורבות מהנשים והבנות אינן יודעות את המשמעות שבדבר ועד כמה שזה מחייב אותן, לכן הידע שלהן בנושא הזה הוא די רדוד ושטחי וממילא תגובתן לעניין הצניעות מתבטא בחוסר עניין ואי שביעות רצון, כאילו מגבילים אותן ולא מאפשרים להן להתלבש יפה...
דבר ידוע הוא שכל דבר שלומדים אותו כמו שצריך מקבלים אליו הערכה אמיתית, חשים אליו הזדהות, ואז מבינים באמת עד כמה שהוא נכון ועד כמה שהוא מחייב. לא חסרים לכך דוגמאות מהחיים. זוהי עובדה פשוטה וברורה.
סיפר הגאון רבי נח וינברג:
"יצא לי פעם לשוחח עם תייר בביקורו הראשון בארץ ישראל. הוא נראה מאוכזב.
"כולם קוראים לישראל 'ארץ הקודש', הוא אמר, "עליתי לצפון, ירדתי לדרום, מצדה... עין גדי... הייתי בכל מקום - ואני מוכרח להגיד לך: לא ראיתי שום קדושה בארץ הזאת!"
אז שאלתי אותו: "אההה... נפלא! אם היית בכל הארץ בטוח שראית כמה 'בופפיסטים', עם כמה 'בופפיסטים' יצא לך להיפגש?"
"סליחה?! מה זה 'בופפיסט'?"
"לא שאלתי אותך מה זה 'בופפיסט'... שאלתי כמה כאלה פגשת?"
"איך אני יכול לענות לך אם אני לא יודע על מה אתה מדבר?!"
"נכון!", עצרתי אותו, "וקדושה? האם אנו יודעים על מה אנו מדברים כאשר אנו אומרים קדושה? האם שאלת את עצמך מהי קדושה? האם קדושה אומרת, מלאכים לבנים מרחפים ברחובות? או אולי אורות בשלל צבעי הקשת פורצות מתוך הסלעים??"
אנחנו זורקים לאויר מושגים שונים כמו 'צניעות', אבל המחשבה שלנו להבין מהי בכלל צניעות מאוד מעורפלת ושטחית. אם לא נלמד ברצינות מהי צניעות אמיתית... לעולם לא נצליח להבין כמה שהיא חשובה ועד כמה שהיא מחייבת כל אשה ובת באשר היא!!
אני נוסע אחורה, או שאני עומד?
כל העולם כולו אוהב ערכים. למעשה, אין בעולם קבוצת אנשים שמכבדת את עצמה שאינה אוהבת ערכים וקובעת ערכים לעצמה.
ניקח, למשל, את הערכים האוניברסלים של "לא תגנוב" ו"לא תרצח", וכי קיימת בעולם קבוצת אנשים שאינה מסכימה עם הערכים הללו!?? - אלא מה הבעייה? הבעייה מתחילה בהגדרות ובפרשנות שאותם נותנים אנשים שונים בעולם למושגים הללו.
הקומוניסטים סברו, שכאשר בעל מפעל מתעשר, כספו שייך לפועלים, ולכן יש ליטול את כספו ולהניחו בקופה מרכזית, שממנה יתפרנסו כולם. בעולם כולו הם נחשבים לגנבים, אך הם עצמם מגלגלים עיניים צדקניות וטוענים: "חלילה! הלא אנו עושים צדק בלבד..."
כולם מסכימים שאסור לרצוח, אולם מהו רצח? בזאת נחלקו הדיעות...
הנאצים ימח שמם וזכרם, גם הם היו נגד רצח, ובבתי הסוהר שלהם החזיקו רוצחים, אולם לדעתם, כפי שדריסת חתול אינה מחייבת אדם בעונש, כך הריגת יהודי, איננה נקראת רצח, וכמוה הריגת אדם מפגר, המהוה, לדעתם, נטל על החברה ומותר להורגו.
וכמו כן המושג "המתת חסד" - לנתק אנשים זקנים או גוססים ממכשיר ההחייאה, או "הפלת עוברים" בבטן אימם, שיש מדינות רבות היום המתירות על פי חוק להמיתם בצורה כזו, משום שמחשיבים זאת לפעולה של רחמים...
ואילו על פי התורה הקדושה מעשים אלו נחשבים לגזל ורציחה ממש לכל דבר!!!
וכאן מתעוררת שאלה גדולה: היאך ניתן לדעת מהי "צניעות" באמת? הערך המקודש ביותר שמחייב כל אשה ובת באשר היא? הלא בני אדם משנים את ההגדרות בהתאם לצרכים שלהם, הם נוגעים בעניין, וממילא, לא ניתן לסמוך עליהם...
למשל:
אדם יושב לו באוטובוס העומד ברמזור אדום, לפתע הוא מרגיש שהוא נוסע אחורנית.
מאוחר יותר מתברר לו שהאוטובוס שעמד בנתיב לידו התחיל לנסוע קדימה, בזמן שהוא המשיך לעמוד, וכך נוצרה אצלו התחושה של נסיעה לאחור. כיצד, אם כן, יכול אותו אדם להחליט מתי הוא נוסע אחורה ומתי הוא עומד על מקומו?
לשם כך הוא זקוק לאיזה שהוא דבר שאיננו צד בעניין. לדוגמא, בנין העומד בצד הדרך ודאי אינו יכול לנוע ממקומו, לפיכך ביחס אליו ניתן לקבוע את האמת!
גם אנו זכינו לדבר קבוע, העומד מוצק, מבלי שיד אדם תחולל בו שינויים... הלא זו התורה הקדושה שניתנה משמים ודעת גדולי ישראל ההולכים בעקבותיה, רק הם יכולים לקבוע ולהגדיר במדוייק מהי כוונת המושג "צניעות".
"שלוש פעמים החלפנו את מלתחת הבגדים שלה..."
וזאת למעשה מטרתינו בחיבור זה, לתת לך בת ישראל יקרה מודעות בנושא הצניעות, מודעות לדברים שאינך כל כך יודעת אותם, וכמו שהעידה אשה אחת שאילולא הייתה נתקלת בהסברה על הצניעות ובהלכות שקשורות לכך, הייתה חושבת שהיא מספיק צנועה ורק בעקבות שלמדה את הנושא כמו שצריך, הבינה שיש לה הרבה מה לתקן.
וכפי שסיפר גם יהודי יקר:
"אני כל יום לומד עם אשתי הלכות צניעות. שלוש פעמים החלפנו את מלתחת הבגדים שלה כי כל פעם למדנו דברים חדשים! - חשבנו בהתחלה שזה צנוע... וגילינו שהבגד הזה והזה... בכלל לא צנוע. זרקנו הכל לפח וקנינו הכל מחדש. בקושי אנחנו גומרים את החודש, אבל אני משקיע בזה! אני אומר לאשתי, "לכי תקני, העיקר שתהיי צנועה"... וגם על הילדות שלי כל פעם אני שם לב ובודק שהכל איתן בסדר. אני רוצה שפע... פרנסה... ברכה... מה, אני משחק משחקים עם הקב"ה!?? - אם לומדים את נושא הצניעות לעומק יודעים שישנם מכשולים רבים שלא היינו מודעים להם קודם לכן..."
כשבאו ל"חפץ חיים" ושאלוהו אם יש איסור ללמד ולהסביר לבנות את עניין הצניעות ואיסור יחוד, נאנח ה"חפץ חיים" ואמר: "מה שלא צריך לדבר (לשון הרע ורכילות) מדברים! ומה שצריך לדבר (צניעות ואיסור יחוד) לא מדברים!".
הגאון רבי אהרן קוטלר כותב:
"יש הנמנעים מלדבר בענייני צניעות באומרם כי זה לא צנוע... זו טעות! שומו שמיים! בדור פרוץ וירוד בכל העניינים, בהלבשה במרחצאות, בריקודים, בריש גלי בלי בושה, כל זה במצב של מרידה בהרגשה שהכל מותר - האם במצב כזה לדבר בענייני קדושה וצניעות זה דבר של נגד צניעות?! היש לך הטעיית היצר גדולה מזו?! (זה היה בדורו לפני 60 שנה ויותר, שלא לדבר על היום).
לכן ראינו חובה לפרסם את הדברים ולזכות את אלו שנכשלות בזה מחוסר שימת לב או מחוסר ידע, בעזרת ה' יתברך.
האות צ' והאות פ'
צניעות היא לא רק מה שחושבים העולם שזה רק בעניין הלבוש לדעת מה מותר ללבוש ומה אסור, אלא המושג הוא הרבה יותר רחב והרבה יותר כולל ממה שחושבות הרבה נשים ובנות.
לדוגמא:
ישנן החושבות שאם הן מכוסות מכף רגל ועד ראש זה כבר מספיק צנוע - אבל הן לא יודעות שצריך להיזהר בו זמנית שגם הבגדים לא יהיו צמודים לגוף!
עוד דוגמא: הרבה יוצאות מביתן (לצורך לימוד, עבודה, קניות, אירוע וכו') כשהן מאופרות ומדיפות אחריהן ריח של בושם - והן אינן מודעות לכך שזה מושך תשומת לב והתענינות רבה לראות ולהסתכל 'מי זאת אותה אחת שעברה כאן'...?
דוגמא נוספת: נשים ובנות נסחפות אחר כל 'מודה' שנכנסת היום לרחוב בלי להתבונן אם היא רצויה בעיני ה' יתברך או לא! כמו למשל, החצאיות הקצרות שמגיעות עד הברך! (שהיום זה כבר עלה מעל הברך. ה' ירחם!!) או מטפחות ראש גבוהות (הקרויות 'בובו') או בולטות בצבען.
ועוד ועוד.
דברים אלו, ועוד דברים אחרים שנפרט בעזרת ה' בהמשך, נוגדים מכל וכל את דרכי הצניעות ואסורים מעיקר הדין! ורבות מהנשים והבנות לא מודעות לחומר האיסור ולא שמות לב לכך.
צניעות פירושה הסתרה והצנעה מן העין. שזה כולל: סגנון לבוש סולידי ורחב, סגנון דיבור נמוך וקצר, תנועות גוף עדינות, צורת התנהגות שקטה, ואף הסתפקות במועט.
באותיות לשון הקודש, ישנו דבר מופלא אותו גילו לנו חכמי התורה:
כל אות מהאל"ף בי"ת, מסמלת איזו שהיא משמעות הקשורה לאותה אות!
למשל: האות ח' מסמלת את המשמעות של חיבור, כמו:
חיבוק (שמחבר בין שתי בני אדם).
חבל (שמחבר וקושר דבר לדבר).
חלון (שמקשר את יושבי הבית עם הרחוב).
חצר (שמחברת את כל הנמצאים בה), וכן הלאה.
האות צ' של צניעות, מסמלת את המשמעות של סגירות וחוסר התבלטות. למשל:
צימצום, צינוק, צרות, צימוק, צנום.
ואילו האות פ' של פריצות, מסמלת את המשמעות של פתיחות והתבלטות. למשל:
פתוח, פעור, פרום, פרוע, פרוץ.
לא לחינם כך זה יצא! זה בא להגדיר לנו, שכל מהותה של הצניעות היא; שבת ישראל צריכה לשמור על עצמה תמיד שלא לבוא לידי התבלטות. שזה אומר - לא לגרום למשיכת תשומת לב בלכתה ברחוב, כשהולכת לבית ספר, לעבודה, לקניות, לאירועים, לחברות, וכו' וכו'.
ואילו ההיפך מזה, זה פריצות!
כמו שאמרנו, לצניעות אמנם יש הרבה פרטים, אבל בראש ובראשונה הדבר העיקרי בצניעות שצריך להקפיד עליו ובלי זה אין המשך וקיום לצניעות, הוא הלבוש! זאת אומרת לבוש שקט וצנוע לפי רוח ההלכה!
"הן לא אסירות?!", שאל אותה המוכר
נועה יבוק ירדה לאיטה במדרגות הבניין, כשהיא אוחזת בחוזקה שקית ניילון שחורה ואטומה. 'אינני רוצה שהילדות בבית תדענה שאני משתמשת בחוברות הללו'. חשבה לעצמה.
למען האמת, גם ליבה שלה היה כבד במקצת, והיא הטיבה לדעת שלא כשורה היא עושה.
'אצא לקנות את האריג כבר עכשיו, ובדרך חזרה אכניס את החוברת לניצה'.
ניצה למדה יחד איתה בשיעורי התפירה. יחד הן גזרו ותפרו, כווצו ופרמו. לשתיהן היו ידיים טובות, ושתיהן לא פנו לתחום התפירה עד העשור הרביעי לחייהן. היו ביניהן הרבה קווים משותפים, ואולי זה מה שקירב את הלבבות. הקבוצה הכילה אמנם שש נשים, אבל נועה וניצה עבדו יחד תמיד.
'ובכל זאת' - צביטה של קנאה דקרה את ליבה של נועה - 'בכל זאת, היצירות שלה הרבה הרבה יותר מוצלחות משלי. יותר מעוצבות, יותר מתואמות, יותר איכותיות'.
בשיעור האחרון היא כבר לא יכלה יותר להתאפק, ובזהירות חקרה את ניצה לסוד שעומד מאחורי הטעם המשובח והאופנתי של הבגדים שתופרת.
ניצה חייכה בנעימות. "האריגים המתאימים? התכנון? אוהה... באמת תודה לך, נועה. אבל הטעם הוא לא שלי...". נועה חשה שסקרנותה מתגברת.
"אני נעזרת בחוברות האיטלקיות של "ליידי מ." זה הכל. גיסי שולח לי אותן מאיטליה מדי חודש, אני מאוד נהנית מסגנון העיצוב שלהן".
זהו.
מאז ידעה נועה, שאין צורך להתלבט שעות ארוכות בחנות האריגים, איזו דוגמת אריג תהלום את הגזרה המתוכננת. אין טעם להשקיע מחשבה וניסויים כושלים בבחירת דוגמא מעוצבת לבגדי חתונה. פשוט, יש צורך לעיין בכובד ראש בחוברות של "ליידי מ." לבחור את הדוגמא, ולקנות אריג לפי המוצע.
והתוצאה? תזכה בכל המחמאות!
נועה מעולם לא חשבה פעמיים בדברים שהיוו יסודות בחינוך. את ילדיה שלחה למקומות לימוד הטובים ביותר, בלי להתחשב בנוחות או בגובה שכר הלימוד. היא חפצה, כמו הרבה נשים כשרות בישראל, שביתה יעמוד איתן בכל סערה, ופירותיו יהיו זרע ברך ה'.
אבל עכשיו, בהשקעה העצומה שהיא מקדישה ללימוד התפירה, חשה שאולי אפשר למצוא מוצא. והיא החליטה לקחת מניצה את החוברת, לקנות אריגים, ולהחזיר את החוברת מיד.
ביתה יישאר טהור ונקי.
חנות האריגים הפופולארית "יהלום" הייתה ריקה למדי בשעות אחר הצהריים המוקדמות.
בעל הבית עמד לשירותה, ונועה יכולה הייתה לסקור בדקדוק את טורי המדפים עמוסי הסחורה. מחר בערב יש לה שיעור תפירה. מאוד הייתה רוצה לסיים בגד הולם עד החתונה של דבורי, אחייניתה. המחמאות הצפויות, הן על טעמה המשובח והן על כשרונה הנדיר בתפירה, דגדגו כבר את אוזניה בליטוף משכר.
החוברת של "ליידי מ." הייתה פתוחה על הדלפק, בעמוד המבוקש, ונועה ניסתה לבחור אריג דומה לדוגמא שהופיעה במקור.
המבחר היה עשיר. בעל החנות הציץ אף הוא בחוברת, וערם לפניה סוגים שונים של אריגים מתאימים. היא מיששה כל אחד, החליקה עליו, ניסתה לכווץ ולמתוח, ואף הניחה על קצה שרוולה, כדי שתוכל להתרשם ביתר בהירות. אריג אחד מצא חן בעיניה מכל השאר.
היא נטלה אותו עימה, וצעדה אל עבר המראה הגדולה.
שחררה מטרים אחדים והניחה על שמלתה. כן. המראה השביע את רצונה. ודווקא אז הבחינה, סמוך למראה ולדלת היציאה מהחנות - בגליל אחר, עב מידות, שעמד שעון על הקיר. משהו בו קרץ לה. הניחה את האריג שאחזה בו וניגשה אל הגליל ההוא.
הדוגמא הייתה מעניינת, הצבעים - אופנתיים. הסגנון דומה להפליא לשמלה שבחרה בחוברת של "ליידי מ."
"את זה!", היא הצביעה על הגליל. "תגזור לי, בבקשה, מהאריג הזה שלושה מטרים ומחצה!". אפילו לא הייתה צריכה לחשוב פעמיים. האריג היה מושלם.
"יש לך טעם משובח", אמר המוכר, כשהוא מודד בסרגלו הארוך את המידה הרצויה.
נועה הופתעה. לא היה ממנהגו של בעל החנות להאריך בדברים, ובוודאי לא להחמיא על טעמה.
"מדוע אתה חושב כך?", שאלה כשחיוך של אי נעימות נתלה בזוויות פיה.
"רק לפני חצי שעה מכרתי שלושה גלילים ענקיים מהדוגמא הזו", ניכר היה שהוא זחוח דעת, אולי מסוחרר מעט מהמכירה הגדולה שביצע.
בעיניה של נועה זה לא מצא חן.
"מי קונה שלושה גלילים מדוגמא אחת?", שאלה שאלה של טעם.
"הייתה כאן הגברת נאור, המפקחת הכללית של בית הסוהר לנשים", הוא התחיל לספר, נשען בבלי דעת על הסרגל הארוך. "תמיד יש לגברת הזו רעיונות מעניינים. את מבינה, בוודאי, שה"פציינטיות" שלה הן משהו מיוחד", הוא גיחך. "היום, כך אמרה לי, עלה בדעתה שיש ללמד את הנשים הללו מהו כבוד עצמי. אולי הכבוד העצמי ימנע אותן מלחזור בעתיד על המעשים אשר עשו. הבגד מכבד את האדם, כך אמרה, ולכן החליטה לתפור להן תלבושת אסירות חדשה. במקום האריג העלוב שיש להן עתה - היא תבחר אריג יפה, יקר, תיתן אותו לתפירה אומנותית, ותלביש את האסירות כמו גברות".
נועה הייתה המומה, חשה שברכיה כושלות, אבל המוכר עוד היה עסוק בסיפורו, וכלל לא שם לב.
"היא לא נוהגת לדחות דברים, כך התפארה באוזני, ולכן התייצבה פה עם פתיחת החנות. והאריג הזה" - הוא הצביע על האריג הנבחר של נועה - "יהיה מעתה תלבושת אחידה לכל ה"פציינטיות" של הגברת נאור".
נועה עדיין לא מצאה מילים בפיה, אבל כשאחז בעל החנות את המספריים הגדולים והחל לגזור, היא התעשתה. "לא! לא! לא!" זעקה בקול ניחר. המוכר הביט אליה בהפתעה מוחלטת.
מעודה לא צעקה בחנות... תמיד הייתה אשה שקטה ועדינה. הפעם היה נראה שמשהו קרה לה...
"לא, רק את זה אל תיתן לי.. כל אריג אחר, לא איכפת לי איזה... אבל לא את זה!"
הוא נדהם. "אבל את בחרת את זה, גברת??"
היא כיסתה את פניה בכפות ידיה, מסויטת כולה. 'שאני אלך ברחוב בבגדי אסירות?! לא יקום ולא יהיה!'. "אני לא מעוניינת יותר באריג הזה", ניסתה לחזור לעצמה.
"מדוע?" שאל נפגע. סבור היה שסיפורו יחמיא לה, והנה...
"אינני רוצה ללכת ברחוב בבגדים של אסירות שביצעו מעשי פשע".
היא חשבה שסלידתה מובנת מאליה, אבל המוכר כבר נעלב עד עומק נפשו.
"רגע, הנשים הללו שעשו בשבילך את החוברת הזו", הצביע על השולחן, על החוברת הפתוחה של "ליידי מ." - "הנשים שעשו את זה, הן לא אסירות??! הן אסורות בכבלי היצר!! מוכנות שחצי עולם ילך במינימום לבוש כדי שהן תרווחנה עוד קצת כסף, ועוד גונבות את הלב לחשוב שזה יפה... אז מה ההבדל??!!"
נועה לא התפנתה לחשוב מאין לו, למוכר הזה, שאינו נראה כמדקדק במצוות, מחשבות שכאלו. המילים שאמר הלמו במוחה כמו פטישים. "חצי עולם ילך במינימום לבוש... גונבות את הלב..."
הרחוב קידם את פניה בהבל חם של יום שרבי, פסי המרצפות של המדרכה התקדמו לקראתה במרוץ מטורף. "אני אלבש בגדים של פושעות ושל גנבות, ועוד אשלם עליהם במיטב כספי...??!!!". גופה להט בבעירה פנימית. על אף שהפעם לא קנתה מאומה, חשה שדווקא בפעם הזאת עליה לשלם תשלום מיוחד...
מפני מה נשים ובנות הינן יותר רכות ויותר מעודנות?
בת ישראל יקרה! הקב"ה, ברוב אהבתו אותך, מחייב אותך ללכת בצניעות משום שזה מכבד אותך! - הוא רוצה שתהיי תמיד חשובה אצילית ומכובדת!
ניתן לך כמה הוכחות פשוטות לכך:
האם את זוכרת מה התורה הטילה על אשת 'יפת תואר' לאחר שנלקחה בשבי לבית הישראל?
עליה להסיר את השמלה היפה בה היא לבשה במלחמה כדי להחטיא את הלוחמים, ובמקום זה ללבוש בגדים פשוטים ועלובים.
עליה גם לגלח את כל שיער ראשה היפה, ובנוסף לכך לגדל את ציפורניה.
היא צריכה לשהות רק בחדר המיוחד שרגיל להשתמש בו הישראל ששבה אותה, ולא בחדר אחר.
וכך, כשהיא מגולחת ראש לגמרי, לבושה בבגדים עלובים עם ציפרניים מגודלות, היא יושבת ובוכה באותו חדר המיוחד לו - הוא נכנס לחדרו ונתקל בה, יוצא מחדרו ונתקל בה... רואה אותה שוב ושוב במשך עשרות פעמים ביום ובלילה, בבכייתה ובניוולה... כדי שתתגנה עליו ולא ירצה עוד להשהותה אצלו וישלחנה מביתו.
שואלים חכמינו זכרונם לברכה: "וכל כך למה? מה הטעם בכל זה?"
והם עונים: "כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצובה ובוכיה, בת ישראל מקושטת בעיני בעלה וזו מתנוולת ומתבזה! - זאת מטרת התורה! לדאוג לאושרה ולכבודה של בת ישראל!". וחובה על בעלה הישראל לקיים זאת ככל שאר מצוות התורה שהוא מחוייב בהם!!
ישנה הלכה האומרת, שממזר (מי שנולד מאיש ואשה שאסורים להתחתן ביחד) יכול לעלות לתורה אם הוא רוצה. אבל להתחתן עם בת ישראל הוא אינו יכול! בשום פנים ואופן!!
זה מגלה לנו, דבר מדהים ממש, שאת (מבחינה מסוימת) יותר חשובה מהתורה!!!
ועד כדי כך, שאת צורת המשכן (שהוא נחשב כביכול "לביתו" של ה' יתברך) ויש בו קדושה נוראה מאוד מאוד (שנדב ואביהוא בני אהרן - שהיו יותר גדולים ממשה ואהרן, נשרפו שם מגודל קדושת המקום!!), לומדים לא אחרת מ... אשה צנועה!!!
פעם שאלת את עצמך, מפני מה נשים ובנות הן עדינות ורכות יותר בטבען מאשר גברים ובחורים?
תשובה מדהימה כתובה בספרי הקבלה: מפני שהאשה היא ממידת המלכות!
כלומר, נשמותיהן וגופותיהן של הנשים חצובות במקורן ממידת המלכות. ולכן זה מסביר למה באמת הן יותר אציליות ויותר עדינות מאשר הגברים, כיון שהינן מלכותיות!!!
הן עדינות, הן נכנעות, הן מקבלות, הן צנועות, הן לא חצופות בטבע שלהן, הן ביישניות.
"אני רואה את זה אצלי", מספר הרב מנחם שטיין, "יש לי חדר בנות בבית. אני הולך לישון ב-2:00, 3:00 ו-4:00 לפנות בוקר, ואני הולך ומכסה אותן כשהן ישנות. כשאני נכנס לחדר על קצות האצבעות בשקט... הן מרגישות באופן תת הכרתי שמישהו נמצא בחדר, והפעולה הראשונה שהן עושות זה, להוריד את הכתונת ולהתכסות!". אצל בנים זה לא כך.
למה?
כי בנות במהות הבסיסית שלהן הן צנועות! זה מולד אצל בת! זה בטבע שלה!
הרבה שואלות, מה פשר הברכה שמברכות הנשים והבנות כל בוקר: "ברוך שעשני כרצונו". במבט שיטחי זה נשמע די מקומם, לכאורה?
שאלה זו נובעת מחוסר הבנה.
המהר"ל מפראג מסביר את הברכה הזו, כך: האשה מטבעה יותר קרובה להקב"ה, מאשר האיש! זאת אומרת, כדי שיוכל האיש לדבוק בה' ולהתקרב אליו, עליו לעמול ולהתייגע הרבה בתורה ולקיים את כל מצוותיה. וזאת משום שהוא נברא מרוחק יותר מהקב"ה. ועל ידי אמצעים - קיום התורה ולימודה ושמירת כל המצוות - הוא יוכל שוב להתקרב להקב"ה.
אצל האשה זה לא כך! היא לא צריכה לעשות הרבה כדי להתקרב לקב"ה (וזאת באמת הסיבה שפטרו אותה ממצוות רבות וחשובות כמו, לימוד תורה, לבישת ציצית, הנחת תפילין וכו' וכו'), משום שהיא כבר קרובה אליו.
וזאת כוונת הברכה: "ברוך שעשני כרצונו" - כלומר, אני מודה לה' שעשה וברא אותי באופן כזה שאני כבר עושה את רצונו, בלי להתאמץ הרבה!
(תפקידה האמיתי הוא: לא לקלקל את הקירבה שישנה כבר בינה לבין בוראה! וזה על ידי שהיא תקפיד ותשמור על צניעותה כל ימי חייה!)
וזה גם עונה לאחת השאלות הקשות המטרידה נשים רבות: "מדוע לפי התורה, אשה שבגדה בבעלה היא נאסרת עליו, ואילו בעל שבוגד באשתו הוא לא נאסר עליה?"
התשובה היא: דווקא משום מעלתה הרוחנית הגבוהה של האשה!!!
נתאר לעצמנו את האיש הקדוש ביותר מכולם - הוא הכהן הגדול.
נכנס למקום הקדוש ביותר - קודש הקודשים.
ביום הכי קדוש בשנה - ביום הכיפורים.
אם בטעות תארע לו טומאה, ולו הקטנה ביותר, הוא ייפסל מלעבוד בבית המקדש!
הגמרא מספרת: שפעם כהן גדול דיבר ברחוב עם איזה יהודי עם הארץ, ותוך כדי דיבור ניתזה טיפת רוק מפיו של העם הארץ ונגעה בכהן גדול, הוא נפסל מיד. ולקחו כהן גדול אחר במקומו.
ועתה נשאל: אם טומאה כזו קטנה הייתה נוגעת ביהודי ישראלי פשוט ורגיל, האם גם הוא היה נטמא? ודאי שלא! - הטומאה הקטנה פגעה בכהן הגדול דווקא משום שהוא טהור ומקודש יותר מכולם!
והוא הדין ממש לאשה! דווקא משום שהאשה יותר רוחנית ויותר קדושה וטהורה (עד כדי כך שחכמינו הקדושים ממשילים אותה ל"שכינה הקדושה"), הסטייה שלה (לדברים אסורים) הינה קריטית ביותר! ובכוחה לפגוע בבעלה ולהאסר עליו!!!
זה כל כך מרגש לדעת, עד כמה התורה הקדושה כל כך מחשיבה מכבדת ומעריכה אותך!
החטא הכי גדול שיכול להיות...
וזה בעצם מה שכואב וכל כך לא מובן...
המלכה אליזבת או המלכה דייאנה (שהינן גויות), לא תעזנה בשום אופן, מפאת כבודן האישי, ללכת ברחוב עם חצאית 'סקיני' קצרה עד הברך ובחולצות צמודות לגוף, נעולות בנעלי 'פלטפורמה', משוחחות ברחוב בפלאפון עם משקפי שמש... מכיון שהן מלכות!!