צניעות "חברת השקעות" בעלת ערך מוסף [בע"מ] בעולם הזה ובעולם הבא!!! · יד אחת משותקת לגמרי ויד שניה שומרת על השמלה
מעט מושגים בצניעות של הדורות הקודמים.
לפני מספר שנים, נפטרה ילדה מיוחדת במינה, בצדקתה, באמונתה ובצניעותה והיא בסך הכל בת 12 (שבועיים לאחר בת המצווה) שמה, רויטל מזל מהודר.
מספרים עליה שכשהייתה בת 5 פנתה אליה אמה שתלבש את הסרפן, הילדה הביטה בבגד שבידי אמה, עיניה סקרו את הבגד, לבסוף הניעה ראשה לשלילה, "לא אמא!", אמרה.
הופתעה האם למראה ההחלטיות בה שללה את הבגד.
"זה לא מתאים! זה לא יפה!", הסבירה רויטל הקטנה, "זה פתוח פה בצוואר, אם תביאי לי חולצה לשים תחת הבגד אלבש זאת". - האמא עמדה מופתעת כששמעה דברים כאלו מפי ילדה בת 5...
כאשר הגיעה רויטל לגיל 11 וחשה כאבים עזים בגופה, ערכו לה בדיקות ואז הגיעו לתוצאות מחרידות, שיש לה מחלה ממארת ה' ירחם. בין יתר הטיפולים שעברה היה גם צורך לעשות טיפולים פיזיותרפיים (התעמלות לגוף). ההורים הגיעו עם רויטל לבית חולים.
רויטל נכנסה בחיוך למקום, אך לפתע שינתה את הבעת פניה, "אמא לא!", לחשה רויטל להוריה, "אבל למה?", לא הבינה האם, "מה כבר יכול להיות רע בטיפול פיזיותרפי?"
"תראי", הסבירה רויטל, "יש כאן קבוצה מעורבת, אני לא מתעמלת בקבוצה של בנים ובנות!!", הודיעה נחרצות, "גם", הוסיפה בטון לא מתפשר, "אינני מוכנה להתעמל עם מכנסיים, רק עם חצאית!".
ההורים היו המומים, מתקשים לעכל את בקשתה, "אבל אבל..." ניסו לשכנע, אך רויטל ניצבה נחרצת: "אתם רוצים בטובתי, נכון?"
"בודאי", ענו לה הוריה בלי קול, בלי מילים, רק הבעת פניהם הכאובה הביעה את רגשותיהם. "לטובתי, לבריאותי, טובה היא הצניעות מכל טיפול", ענתה בקול נעים. "צניעות זהו היסוד של כל בת ישראל..." היא חשה הזדהות עם רגשותיהם של הוריה, אך היא ידעה, שזהו מאותן מלחמות של יהודי.
דקות עברו, האבא רץ למשרד הרופאים להסביר את חשיבות העניין, הוא ביקש והתחנן לסדר לבתו טיפול על פי בקשתה. ואכן לאחר התרוצצויות רבות, סידר חדר אחד ישן ומאובק.
"לא השתמשנו בחדר זה הרבה זמן", הסביר הפיזיותרפיסט.
הם ראו לפניהם ילדה נחושה והבינו שיש לקבל את דעתה ובנוסף הסכימו כי תלבש חצאית מעל המכנסיים והכל כדי לשמור את צניעותה של בת ישראל.
כאשר הייתה צריכה רויטל לעבור טיפול רפואי עקב מחלה, ציווה עליה הרופא להוריד את הגרביים, רויטל הנהנה בשלילה. "זה סתם מכביד", אמר הרופא, "אין צורך בגרביים הן מיותרות", אך רויטל נשארה החלטית, לא להוריד את הגרביים.
הכל היו המומים מתעוזת נפשה, שגם ברגעים של כאב, ברגעים שהיה קשה לה, ברגעים שגופה כמעט לא תפקד, היא לא הסירה את הגרביים!!!
מספרת אחת מקרובותיה:
"שכשהגיעה רויטל לבת מצווה ערכו לה מסיבה באולם 'לב ירושלים', הכל היה מפואר וערוך כראוי, בשולחן הכבוד שכבה לה על מיטה ילדה שזה עתה מלאו לה 12 שנים, עיניה לא ראו את כל הסובב אותה, הדיבור היה קשה עליה, ידה האחת הייתה משותקת לגמרי ואילו את ידה השניה היא ניצלה לשמור על שמלתה שלא תתרומם!!!
עיניים שראו תנועה זו התמלאו בדמעות של הערכה, של הערצה, הערכה לילדה קטנה המקפידה על מצוות הצניעות ללא פשרות, ללא חיפוש היתרים. גם בזמנים קשים נשארה צנועה כבת מלך אמיתית".
אכן מספרות בנות אחדות:
"לא הקפדנו על שרוולים ארוכים, אך הייתה אחת, רויטל, אשר ביקשה, תבעה, והסבירה במתק לשונה את יופייה של הצניעות. היא אף חילקה מתנות לבנות אשר הקפידו על לבוש צנוע".
ילדה בדורינו. מרגש ממש.