הזמן נשרף, אז מה בוער?! · מערבולת מטורפת
ה'חפץ חיים' לומד מכאן דברים נפלאים ממש, השייכים לכל אחת ואחת מאיתנו:
כשבית המקדש היה קיים, זאת לא הייתה כל כך חכמה לעבוד את ה' יתברך. השכינה הייתה גלויה, כולם ראו את הניסים בבית המקדש... הקב"ה היה אז נראה בשיא תפארתו, כולם עבדו אותו וקיימו את כל מצוותיו, הקב"ה מלך על כולם! ראו את זה בחוש! לא הייתה פריצות.
כל הנשים והבנות היו צנועות, לא היה אינטרנט וסרטים, הרחוב כולו היה נקי!
מה היה חסר...?
כל מי שעבד אז את הקב"ה, עדיין לא הוכיח שהוא מ"ידידיו" ו"אהוביו" של הקב"ה.
אולם המבחן האמיתי, כדי לדעת מי באמת אוהבת את ה' יתברך ומי באמת דואגת לכבודו - זאת נוכל לבחון דווקא בדור שלנו!!! שהשכינה הקדושה בגלות והחושך גדול מאוד מאוד.
בדור שכל הנשים כולן - גויות, חילוניות, ו"חרדיות" רבות מאוד, איבדו כל 'פרופורציה' בקשר לצניעות וקדושה והינן הולכות בפריצות נוראה ואיומה שאין לשער ואין לתאר...
בדור שהתקשורת של האינטרנט האייפונים ושאר הסטרא אחרא, "חוגגים" בכל עבר ובכל פינה ומפילים "חללים" "חללים" מעם ישראל...
בדור שמאות ואלפי בנים ובנות "נושרים" מדרך התורה וקיום המצוות ו"פוזלים" לעבר הרחוב המשוקץ והטמא...
ואף על פי כן... על אף "החושך" האיום והנורא ששורר "בחוץ"...
נכנס הקב"ה לתוככי הרחובות, לתוככי החנויות, לתוככי מקומות עבודה, לתוככי אירועי השמחות... ורואה איך בתו האהובה - אותך בת ישראל יקרה - נמצאת בתוככי אותה "מערבולת" מטורפת של החברה המודרנית הניראית כה זוהרת וכה נוצצת (כמובן מבחוץ, אבל מבפנים הכל רקוב שם עד היסוד!) הקורצת לה במגוון פיתוייה ושיגעונותיה...!! - ועם כל זה היא שומרת לו אמונים ומחזיקה מעמד ממש במסירות נפש עילאית והיא ממשיכה לדבוק בו ואינה נוטשת אותו אף ברגעים ובניסיונות הקשים ביותר!!! בכך שהינה מקפידה ללכת בצניעות בקדושה ובטהרה; בחצאית 'פליסה' רחבה וארוכה עד הקרסול עם חולצת צווארון רחבה דיה ומכופתרת באיזור הצואר, ללא בושם איפור ותכשיטים, בגרביים אטומות של 70 דנייר ושאינם בצבע הרגל, ובנעליים שקטות ונמוכות, משתמשת (אם צריך) אך ורק במכשירים סלולרים ה'מאושרים' על פי גדולי ישראל...
את! כן את! מידידיו ואהוביו האמיתיים של ה' יתברך!!!
את זאת הראויה לכל השבח הכבוד והערכה, על כך שזכית (מתוך אלפי אלפי מסכנות שלא זכו) להישאר נאמנה לו דווקא בשעה כה קשה שהקב"ה מסתיר את פניו ואינו מגלה את הודו ותפארתו!!!
את! זאת שהוכחת להקב"ה, דווקא עכשיו שהשכינה הקדושה שרויה בצער נוראי על כך שבניה ובנותיה "נוטשים" אותה בשעה כה גורלית, את נאמנותך המוחלטת לו!!!
את זאת שתזכי להיות מ"אוכלי שולחנו" של הקב"ה בכבודו ובעצמו לעתיד לבוא!!!
"מה יש לך לומר לי...?" היא הייתה שבורה
סיפר הרב לוגאסי:
"באחת הדרשות שהיו לי באחד מאיזורי הארץ, התחזקה אחת הנשים במצות כיסוי הראש. התקשרה אלי אותה אשה יום או יומיים לאחר שהתחזקה ובוכה היא בבכי מר.
וכך היא אומרת לי: "התחזקתי בכיסוי ראש בכנס שהיה, ולקחתי על עצמי לכסות את ראשי במטפחת וללכת בצניעות מה שלא הייתי רגילה בכך. ולא תארתי ולא האמנתי למה שראו עיניי, הלכתי לבושה בצניעות ברחוב, והנה אני שומעת התפרצות של צחוק מלגלג... מכל כיוון, אנשים שהכרתי זרקו לעברי מילים עוקצניות ומעליבות, והרגשתי את עצמי דחויה ומאוסה... איך אוכל להמשיך בצורה שכזו??!!... מה יש לך לומר לי?"
השבתי לה על פי דברי המדרש שאומר: "עתידה בת קול להיות מפוצצת בהרים ואומרת, כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו". וכך אמרתי לה: עתיד הקב"ה להכריז לפני כל בני עולמו ביום שיבוא לתת שכר לעושי רצונו:
"כל מי שהוכה בשבילי, יבוא ויטול שכרו!
כל מי שהפסיד בשבילי מממונו, יבוא ויטול שכרו!
כל מי שקיבל על לחיו סטירה לכבודי, יבוא ויטול שכרו!
כל מי שנתבזה בשבילי, יבוא ויטול שכרו!".
שאלתי אותה: "סבתא של סבתא שלך הייתה מכסה את ראשה?"
"בודאי", ענתה לי, "איזו שאלה?! וכי בזמנה מי לא הייתה מכסה את ראשה?! הלוא לבושה ולכלימה הייתה נחשבת!"
"ובכן", המשכתי לשאול אותה, "אמרי לי בבקשה, כשיבוא הקב"ה לפני כל העולם ויכריז "מי שנתבזה בשבילי יבוא ויטול שכרו", ובאותו מעמד יהיו נוכחים אדם הראשון וחוה אשתו, האבות והאימהות הקדושים, משה ואהרון ונשותיהם, דוד המלך ושמואל הנביא ונשותיהם, רבי יהודה הנשיא מחבר המשנה ורב אשי מחבר הגמרא ונשותיהם... וכל הצדיקים כולם שהיו בכל הדורות... עד הסבתא של הסבתא שלך שהייתה צדיקה... מי נראה לך שיקום ויאמר להקב"ה: "אני התבזיתי בשבילך!!" הסבתא של הסבתא שלך, או את?
אמת, הסבתא של הסבתא שלך שכרה במקומה מונח על צידקותה וצניעותה, אבל להתפאר בגבורה לפני הקב"ה על היותה מקבלת סטירה לכבוד ה' יתברך... את היא זו שתקום!!! והסבתא של הסבתא שלך תראה ותשמח בך. היא תקנא בך קנאה של שמחה ושביעות רצון על שזכתה לנכדה גיבורה כמותך. והיא תחשוב לעצמה בהתפעלות: 'איך הנכדה שלי זכתה, למה שדווקא אני לא זכיתי...'.
כך כותב הגאון הרב בן ציון אבא שאול:
"כי זה שהנשים הכשרות שבזמנינו, אינן מידמות בלבושן ל"רחוב", הוא מסירות נפש!!! כי טבען להתייפות, אף על פי שכלפי הדורות שעברו אין זה צנוע כל כך".
אם כן אשה יקרה, התחזקי והתעודדי, וזכרי שבכל פסיעה ופסיעה שאת הולכת בבגדי צניעות את מקדשת שם שמים ברבים... ובפרט שאת באיזור חילוני ובמקום עבודה חילוני".
ישנו סוד מדהים, אותו מגלה לנו הגאון רבי אליהו הכהן בספרו הקדוש 'שבט מוסר' (אילולא היה כותבו, היה קשה לומר זאת), וכך הוא אומר:
"אתם יודעים מדוע הגלות הזאת האחרונה מתארכת ומתארכת כמעט בלי סוף...?
כי דווקא בגלל הפעולות של היהודים בדורות האחרונים על ידי החושך הגדול, הקב"ה מקבל כל כך נחת רוח שקשה לו, כביכול, לוותר על זה... - הקב"ה, כביכול, כל כך שמח ומתענג לראות אותך דווקא בדור הכל כך מבולבל... והכל כך חשוך הזה... משתדלת ומתאמצת מאוד ללכת בצניעות נגד כולן ועושה את רצונו על אף כל הקשיים הניסיונות והפיתויים שישנם היום בחוץ! - וזאת הסיבה שלכן הוא משאיר אותנו עדיין בגלות!!! כדי להמשיך ולרוות מצניעותך עוד ועוד נחת רוח...!!!"
מפליא ממש.