אור ברסלב
בנות מדברות על עצמן הזמן נשרף, אז מה בוער?! › צוואה משונה

בנות מדברות על עצמן

הזמן נשרף, אז מה בוער?! · צוואה משונה

הנשמות הקשות והבעייתיות ביותר

דוד מלך ישראל, מותיר צוואה די משונה ביד שלמה בנו:

בתחילת דבריו, מצווה דוד המלך את שלמה בנו לקיים את התורה והמצוות, ולהקפיד למלא היטב את חובותיו כלפי קונו.

אולם מיד לאחר מכן הוא פונה לסדרת הוראות אישיות - פוליטיות, הנשמעת כך:

"שלומ'לה בני היקר" - פונה דוד אל בנו בן ה-12 הניצב לידו - "המכיר אתה את יואב בן צרויה, הגנרל, שר הצבא, זה אשר במכה אחת של חרב יכול להפיל 900 ראשים?", ושלמה מהנהן בראשו לחיוב. "ובכן" - ממשיך דוד המלך - "יואב זה חטא כנגדי, הוא הרג שני שרי צבא בישראל, ועל כן מבקש אני שתדאג למצוא סיבה מספקת להמיתו!"...

"אבא! להרוג את יואב בן צרויה? את שר הצבא??!" - מתפלא שלמה, אולם המלך דוד עומד על שלו: "כן! בדיוק כך! עליך לדאוג שלא ירד יואב בשיבה טובה ובשלום שאולה!"...

נו... אין מה לעשות... שלמה מקבל על עצמו למלא אחר הוראתו הראשונה של אביו, וכעת הוא ממתין להוראות נוספות אשר אינן בוששות לבוא...

"את שמעי בן גרא משבט בנימין, ראש הסנהדרין, הרב'ה שלך - אתה בודאי מכיר!" - פונה דוד שוב אל בנו, המלך לעתיד, ושלמה משיב: "כן אבא! אני מכיר! מה לעשות עם שמעי?" ושוב מגיעה התשובה המפתיעה וההוראה הכל כך קשה לביצוע: "ובכן, שלמה היקר, גם את שמעי בן גרא עליך להרוג!"...

"להרוג גם את שמעי??! מה קרה אבא?" - מתפלא שלמה, ודוד מסביר: "ביום לכתי לעיר מחניים קיללני שמעי קללה נמרצת, ובגלל זה בן מוות הוא! אכן", - מטעים דוד - "כבר ביקש שמעי את מחילתי והבטחתי לו שלא להמיתו בחרב, אולם שוב עליך לעשות כחכמתך ולמצוא עילה מספקת בכדי להוציאו להורג!".

שלמה מתפלא, שלמה מופתע, אולם הוא שותק. כך ציוה אביו - וכך הוא יעשה. שלמה מחריש, ומצפה בדריכות ובחשש כבד להמשך צוואתו של אביו... 'מי יודע את מי עוד יהא עלי להרוג!" - הוא מהרהר בליבו באימה...

שלמה מצפה להוראות נוספות, ודוד אמנם ממשיך בדבריו ושואל: "את ברזילי הגלעדי ואת בניו, המכיר אתה, שלמה בני?", ושלמה משיב: "אכן כן, מכיר אני, ומה איתם? האם גם אותם עלי להרוג?...

אלא שלגבי ברזילי הגלעדי - היו לדוד דווקא תוכניות אחרות... וכך הורה דוד לשלמה: "את ברזילי הגלעדי, המושבני'ק עם הכובע טמבל ומכנסי החאקי, זה הכפרי עם הסנדלים... - תקח אל ביתך, אל ארמונך, אותו - ואת כל בניו עימו, ועל שולחנך יסעדו מדי יום ביומו ביחד עימך!"...

כאן - כבר לא מצליח שלמה להבליג... הוא פונה אל אביו בתמיהה ושואל: "אבא, אינני מבין! אני סומך עליך, אני מבין כי אם הורית לי להרוג את שמעי בן גרא ויואב בן צרויה - הרי שכך ראוי לעשות, אולם מדוע דווקא את ברזילי הגלעדי בחרת שיהיה מאוכלי שולחני? מדוע דווקא את עובד האדמה הלזה, את הפועל הפשוט עם הידיים הגסות שכל היום נמצא על הטרקטור, את עם הארץ הזה שבניו לא יודעים אפילו דף גמרא אחד - אתה מצוה עלי להושיב לידי ולהאכילו מפיתי??!..."

דוד אינו מתרגש מהשאלה... הוא אינו מתבלבל אפילו לרגע... הוא משיב במשפט אחד קצר וקולע: "כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך!". זוהי תשובתו של דוד.

וכך הוא הסביר לבנו: "יואב בן צרויה ושמעי בן גרא, שניהם בני מוות! ועונשם ימוצה עד תום. אולם מחוייב אני לא פחות להכיר טובה לידידי האמיתיים, ידידי אשר הוכיחו את ידידותם בעת מבחן! הלא הם ברזילי הגלעדי ובניו!! - אתה שואל למה דווקא הם? אומר לך בני היקר, בשעה שישבתי על כסא מלכותי, בעת שמלכתי ביד רמה על ישראל, המונים המונים כרעו ברך והיו מוכנים למסור את חייהם למעני, כל אחד היה מוכן להתחנף ולקבל ממני איזושהי טובת הנאה... אולם, ברזילי הגלעדי ובניו - הם כבדו אותי וקרבו אלי דווקא בזמן שלא הייתי מלך... בזמן אשר לא הייתי במלוא תפארתי... בזמן אשר הסתובבתי כעני חסר כל יחף בין ההרים וברחתי מפני אבשלום אחיך... בזמן שכל מכריי וחבריי טרקו בפני את דלתם בפחדם מפני בני... באותו זמן ממש בה קילל אותי שמעי בן גרא קללה נמרצת! בכך - הוכיחו בני ברזילי הגלעדי את נאמנותם המוחלטת וידידותם האמיתית כלפיי!!! ועל כן מצוה אני עליך - שלמה בני - לכבדם ולהאכילם על שולחנך כל ימי חייך!"...

תוכן העניינים

בנות מדברות על עצמן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה