אור ברסלב
בנות מדברות על עצמן הזמן נשרף, אז מה בוער?!

בנות מדברות על עצמן

הזמן נשרף, אז מה בוער?!

תעצרו את "העולם" אני רוצה לרדת!

על עקבים

דורינודור אחרית הימים נקרא בשם: דור עקבתא דמשיחא. (עקבות של משיח.)

מדוע?

סוף קומתו של האדם מסתיימת בעקבים. אנחנו - דור אחרית הימים - נקראים דור עקבתא דמשיחא, משום שאנו נמצאים ממש בעקבים - כלומר, בסוף של כל הדורות כולם! (פירוש המילה "אחרית", זה סוף).

מצד אחד, העקב זה המקום הכי שפל בגוף. הכי נמוך והכי גס. דורך על טיט רפש וליכלוך. אין בו בינה. זה לא מקום שהנשמה תלויה בו. זה לא לב, לא מוח ולא ריאות... סך הכל עקב פשוט.

ומצד שני, כל האדם עם הראש ועם הלב ועם הכליות ועם הריאות ועם כל האיברים החשובים... על מה הוא נשען? על מה הוא עומד? על העקב!! וכי אפשר לעמוד בלי עקב?! הרי כל קומת האדם נשענת עליו.

מה זה אומר לגבינו?

דורות קודמים - האבות הקדושים, משה רבינו, דוד המלך, הנביאים, אנשי כנסת הגדולה, התנאים והאמוראים, הסבוראים והגאונים, הראשונים והאחרונים - היו "הראש" "המוח" "הלב" "הריאות" "הכליות" וכל יתר האיברים.

ואילו אנחנו לעומתם, נמצאים בעקב! - זה הדור שלנו! וכי אנחנו יכולים להשתוות לדורות ההם?! איפה הם ואיפה אנחנו... דור אחרית הימים זה "העקב", הדור הכי שפל... ירדנו בצורה פלאית.

הגאון מווילנא רצה לתאר במעט מהי ירידת הדורות והוא אמר כך:

"ניקח את עם ישראל בתור משל לאדם חי ותוסס כדי ללמוד ממנו.

בזמן שבית המקדש היה קיים - עם ישראל היה כמו אדם חי ותוסס פעיל ונמרץ.

לאחר שנחרב בית המקדש, ירדנו דרגה - אותו אדם מת.

לאחר מכן, כשעם ישראל התפזר לבין האומות, ירדנו בדרגה נוספת - בשרו כבר החל להרקיב.

בדור התנאים והאמוראים ירדנו עוד יותר - נשארו ממנו רק העצמות.

בדור שלאחר מכן, ירדנו ממש יותר - נשאר רק זכר לעצמות שגם הם כבר הרקיבו.

ובדור שלנו", אומר הגאון מווילנא, "כבר לא נשאר כלום! שום זכר, מאותו אדם!".

(הוא דיבר על הדור שלו לפני כ-300 שנה - שהיו כולם צדיקים קדושים וטהורים - מה נגיד על הדור שלנו???!!!)".

אבל מצד שני...

דווקא כל הדורות שקדמו לנו, הם בעצם אלו שנשענים עלינו!!! כי אנחנו הסיום! אנחנו הסוף! - הכל הולך אחר החיתום!!!

הדור שלנו, דור אחרית הימים, בא לתת הזדמנות אחרונה לנשמות שהגיעו לעולם הזה. אין היום נשמות חדשות!! כולנו כבר היינו כאן!! כל מה שחזרנו שוב לעולם הזה, זה רק בכדי לתקן את הגילגולים הקודמים שלנו! - אם היינו מתוקנים לא היינו פה! - ואם אנחנו כאן, יש לנו מה לתקן! והרבה...!

כל האסירים קפצו על המציאה

כדי להמחיש לך בת ישראל יקרה, מהי אותה הזדמנות אחרונה שניתנה לך בחסד גמור מאת הקב"ה בדורינו זה, נביא את דבריו המדהימים של האדמו"ר מאוזרוב:

"היה פעם מלך שהכינו לו כתר מלכות. לצורך עשיית הכתר, הוא שלח את השרים הכי חשובים שלו ואת כל העבדים והמשרתים... שילכו ויחפשו בעבורו אבנים טובות יהלומים ומרגליות, בשביל לעטר את כתרו. הלכו כולם וחיפשו בכל רחבי העולם את היהלומים והמרגליות הכי יפות שיש! אבל, בראש הכתר, גולת הכותרת, היו חסרות אבנים מסוימות שלא היה אפשר למוצאן אלא רק במקום אחד בלבד...

בג'ונגלים הכי מסוכנים והכי פראיים ביערות אפריקה, שרגל אדם לא דרכה שם מעולם!!!

מקומות נידחים ואפלים ביותר שכל המתקרב אליהם, נכנס לסכנת מוות על בטוח!!! - אבל מה לעשות, שם נמצאות האבנים הכי יקרות הכי מובחרות והכי משובחות, אי אפשר להשלים את הכתר בלי אותם אבנים!?

נו, מה עושים? זוהי משימה קשה עד מאוד. מי מסוגל להיכנס לאותו מקום שכמעט בטוח שאין דרך חזרה ממנו? אף אחד!! וגם תמורת פרס כספי גדול, לא יעיז מאן דהו להכניס אפילו את האף שלו למקום ההוא...

התייעץ המלך עם שריו החכמים האיך ניתן להביא משם את אותם אבנים?

לפתע קם אחד משרי המלך ואמר: "אדוני המלך, אני חושב שיש לי פתרון מוצלח לבעייתך. הלוא על חלק מהאסירים שלך, שעשו פשעים כל כך חמורים, נגזר גזר דין מוות להוציאם להורג בעוד כשבוע שבועיים... ועל חלק אחר מהאסירים שלך, גזרת מאסר עולם בתוך צינוק בתנאים קשים ביותר. מצבם של שני סוגי האסירים הללו, הוא הקשה ביותר! והפלילי ביותר! עם העתיד העגום ביותר!!! - אדוני המלך", הציע השר, "תן להם הזדמנות אחרונה!!

תבטיח להם, שאם הם ילכו ויסתכנו ביערות הג'ונגל וישיגו לך את אותם אבני חן יקרות להשלים את כתרך... אתה תשחרר אותם לחרות עולם! ולא רק זה... אלא גם תבטיח להם, שרק על ידיהם יושלם כתר המלכות ומדריגתם תעלה לאין שיעור... מי לא יקפוץ על המציאה הזו??!"

כולם פה אחד הסכימו להצעתו הנבונה של אותו שר, והמלך, אכן עשה כדבריו.

אותם אסירים מסכנים, לאחר ששמעו מה בפי המלך לומר להם... קפצו ממקומם בהתלהבות רבה ולקחו על עצמם את המשימה הקשה ברצון... וכי מה יש להם להפסיד??

אך, כפי הצפוי, לא כולם הצליחו במשימה...

רבים מהם טעו והסתבכו ביערות הג'ונגל ומצאו שם את מותם. אחרים נטרפו על ידי חיות הג'ונגל או שנרצחו על ידי שבטים פראי אדם... רק בודדים ממש הצליחו למצוא את האבנים הטובות ולצאת חיים מהג'ונגל המסוכן. ואכן, לאחר שהושלם כתר המלך, אותם אסירים הועלו לדרגה הגבוהה ביותר כפי שהבטיח להם המלך, והם אכן זכו להיות מהקרובים אליו ביותר - יושבים ראשונה במלכות נהנים משפע טובו עד בלי די".

אומר האדמו"ר מאוזרוב: "זה בדיוק דור אחרית הימים"!

הקב"ה ראה את הנשמות של הדור שלנו - נשמות מאוד קשות ומאוד בעייתיות, נשמות שהקילקול וההרס שלהן כל כך גדול... עד שאין להן שום תקנה (כי גם לחזור שוב בגילגול, זה לא יעזור) - ובכדי שלא תלכנה אותן נשמות לאבדון עולם לנצח נצחים, בגודל רחמיו ובגודל חסדיו נתן להן הקב"ה את ההזדמנות האחרונה והסופית...

מה עשה הקב"ה?

הביא את הנשמות שלנו, נשמות של שנת 2015, "לג'ונגלים" הכי מסוכנים שיש - לדור שהחושך שלו כל כך גדול, לדור שיש בו קליפות, ליכלוך וטומאה רוחנית נוראה מאוד; סטרא אחרא, רשע, עזות, חוצפה, ניסיונות, קשיים, תאוות, פריצות (חילונית וחרדית), שקרים, ראוותנות, נהנתנות, חיצוניות, חברה מושחתת, אינטרנט, אייפונים, קידמה, טכנולוגיה... דור שיהיה קשה מאוד מאוד לאסוף בו "מרגליות ויהלומים" - שזה ללכת בצניעות כפי רצון ה' באמת ולעובדו מכל הלב ביראת שמים כנה ואמיתית, ובו זמנית להתרחק ריחוק מוחלט מהחברה הקלוקלת שמסביבנו (שזה כמובן כולל, גם את ההתעסקות באינטרנט ובאייפון ושאר חבריהם הידועים לשמצה).

בא הקב"ה לנשות ובנות דורינו ומציע להן כך:

"אם תכניסו את עצמיכן לדור המטורף הזה ותעמדו בכל הניסיונות הכבדים הקשים והנוראים המקיפים אתכן מכל עבר מידי יום ביומו... תלכנה בצניעות גמורה (לא חלקית) כפי רצוני! ותתרחקנה מהמכשירים המסוכנים והארורים הללו...

הרי שבכך תשלמנה את "כתרי"!!! ועל ידכן תבוא הגאולה הנכספת!!!

ולא עוד", ממשיך הקב"ה ואומר, "אלא אני מבטיח לכן חגיגית, שאתן תזכנה לשבת ראשונות בעולם הבא קרובות למחיצתי ותהנינה מכל הטוב והשפע הנצחי לעד ולעולמי עולמים... מה שלא זכו לכך כל הדורות הקודמים!!!"

כן, זה אנחנו!!! - וזאת ההזדמנות האחרונה שניתנה לנו!!!

הנשמות הקשות והבעייתיות ביותר

אבל...

לא כולם יצליחו ויעמדו במשימה הזו. לא כולם יחזיקו מעמד עד הגאולה האחרונה.

הרבה מאוד מהבנים ומהבנות, אף מהבתים הטובים ביותר... ימצאו את "מותם" וילכו לאבדון לנצח (אם לא יחזרו בתשובה כמובן) בתוככי הרחוב הפרוץ והטמא, כפי שאנו רואים ושומעים על מקרים אלו כמעט מדי יום ביומו. הרבה לא יעמדו בניסיונות הקשים.

נשים ובנות חרדיות רבות לבסוף "תפולנה" ברשת היצר והן תלכנה בפריצות נוראה ואיומה - זועקת עד לשמים - של האופנות החרדיות והחילוניות המושחתות... וגם הן - כמו הרבה מעם ישראל - תאבדנה את חלקן שהיה כבר מוכן להן בעולם הבא. וכפי שכבר אמרנו.

אבל באמת צריך להבין, מדוע אנו, הדור האחרון, שונים מהדורות הקודמים?

מדוע הנשמות שלנו כל כך קשות וכל כך בעייתיות?

את הסוד מגלה לנו האר"י הקדוש ואומר כך:

"דור המבול עשו את כל התועבות שבעולם. מרוב שהיו אדוקים ושקועים כל היום בתוך הזנות והזימה, זה השפיע כל כך חזק על כל העולם מסביב עד כדי כך שאף בעלי החיים (שאין להם בחירה בין טוב לרע) וגם האדמה (שהיא חומר דומם) התחילו גם הם לזנות לשאינם בני מינם!!! והכל באשמת אנשי דור המבול...!!!".

אומר האר"י הקדוש, "לאותן נשמות חוטאות ומושחתות שהיו בדור המבול, ניתנה ההזדמנות האחרונה לתקן את עצמם... ואיפה? בדור שלנו!!!

האם אנחנו לא רואות את זה היום בחוש?

האם זה לא חוזר על עצמו שוב רק בצורה משוכללת יותר?

האם ידעת שיש היום באינטרנט כ-3,000,000,000!!! אתרים מלוכלכים של זנות זימה ופריצות?

אי אפשר ואין מילים לתאר מה שהולך שם! איזה אנשים ונשים - בדרגה הכי שפלה והכי נוראה - נמצאים שם באותם אתרים מזוהמים! דבר זה לא היה מעולם!! אבל מעולם!! בכל תולדות ההסטוריה!!!

לנשמות אלו - וגם אנחנו ביניהם - ניתנה ההזדמנות האחרונה והסופית לתקן את כל העיוותים ואת כל הקילקולים מהעבר הרחוק... ממש את הכל! - אבל צריכים להיות חכמים ולעשות זאת מבעוד מועד!

צוואה משונה

דוד מלך ישראל, מותיר צוואה די משונה ביד שלמה בנו:

בתחילת דבריו, מצווה דוד המלך את שלמה בנו לקיים את התורה והמצוות, ולהקפיד למלא היטב את חובותיו כלפי קונו.

אולם מיד לאחר מכן הוא פונה לסדרת הוראות אישיות - פוליטיות, הנשמעת כך:

"שלומ'לה בני היקר" - פונה דוד אל בנו בן ה-12 הניצב לידו - "המכיר אתה את יואב בן צרויה, הגנרל, שר הצבא, זה אשר במכה אחת של חרב יכול להפיל 900 ראשים?", ושלמה מהנהן בראשו לחיוב. "ובכן" - ממשיך דוד המלך - "יואב זה חטא כנגדי, הוא הרג שני שרי צבא בישראל, ועל כן מבקש אני שתדאג למצוא סיבה מספקת להמיתו!"...

"אבא! להרוג את יואב בן צרויה? את שר הצבא??!" - מתפלא שלמה, אולם המלך דוד עומד על שלו: "כן! בדיוק כך! עליך לדאוג שלא ירד יואב בשיבה טובה ובשלום שאולה!"...

נו... אין מה לעשות... שלמה מקבל על עצמו למלא אחר הוראתו הראשונה של אביו, וכעת הוא ממתין להוראות נוספות אשר אינן בוששות לבוא...

"את שמעי בן גרא משבט בנימין, ראש הסנהדרין, הרב'ה שלך - אתה בודאי מכיר!" - פונה דוד שוב אל בנו, המלך לעתיד, ושלמה משיב: "כן אבא! אני מכיר! מה לעשות עם שמעי?" ושוב מגיעה התשובה המפתיעה וההוראה הכל כך קשה לביצוע: "ובכן, שלמה היקר, גם את שמעי בן גרא עליך להרוג!"...

"להרוג גם את שמעי??! מה קרה אבא?" - מתפלא שלמה, ודוד מסביר: "ביום לכתי לעיר מחניים קיללני שמעי קללה נמרצת, ובגלל זה בן מוות הוא! אכן", - מטעים דוד - "כבר ביקש שמעי את מחילתי והבטחתי לו שלא להמיתו בחרב, אולם שוב עליך לעשות כחכמתך ולמצוא עילה מספקת בכדי להוציאו להורג!".

שלמה מתפלא, שלמה מופתע, אולם הוא שותק. כך ציוה אביו - וכך הוא יעשה. שלמה מחריש, ומצפה בדריכות ובחשש כבד להמשך צוואתו של אביו... 'מי יודע את מי עוד יהא עלי להרוג!" - הוא מהרהר בליבו באימה...

שלמה מצפה להוראות נוספות, ודוד אמנם ממשיך בדבריו ושואל: "את ברזילי הגלעדי ואת בניו, המכיר אתה, שלמה בני?", ושלמה משיב: "אכן כן, מכיר אני, ומה איתם? האם גם אותם עלי להרוג?...

אלא שלגבי ברזילי הגלעדי - היו לדוד דווקא תוכניות אחרות... וכך הורה דוד לשלמה: "את ברזילי הגלעדי, המושבני'ק עם הכובע טמבל ומכנסי החאקי, זה הכפרי עם הסנדלים... - תקח אל ביתך, אל ארמונך, אותו - ואת כל בניו עימו, ועל שולחנך יסעדו מדי יום ביומו ביחד עימך!"...

כאן - כבר לא מצליח שלמה להבליג... הוא פונה אל אביו בתמיהה ושואל: "אבא, אינני מבין! אני סומך עליך, אני מבין כי אם הורית לי להרוג את שמעי בן גרא ויואב בן צרויה - הרי שכך ראוי לעשות, אולם מדוע דווקא את ברזילי הגלעדי בחרת שיהיה מאוכלי שולחני? מדוע דווקא את עובד האדמה הלזה, את הפועל הפשוט עם הידיים הגסות שכל היום נמצא על הטרקטור, את עם הארץ הזה שבניו לא יודעים אפילו דף גמרא אחד - אתה מצוה עלי להושיב לידי ולהאכילו מפיתי??!..."

דוד אינו מתרגש מהשאלה... הוא אינו מתבלבל אפילו לרגע... הוא משיב במשפט אחד קצר וקולע: "כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך!". זוהי תשובתו של דוד.

וכך הוא הסביר לבנו: "יואב בן צרויה ושמעי בן גרא, שניהם בני מוות! ועונשם ימוצה עד תום. אולם מחוייב אני לא פחות להכיר טובה לידידי האמיתיים, ידידי אשר הוכיחו את ידידותם בעת מבחן! הלא הם ברזילי הגלעדי ובניו!! - אתה שואל למה דווקא הם? אומר לך בני היקר, בשעה שישבתי על כסא מלכותי, בעת שמלכתי ביד רמה על ישראל, המונים המונים כרעו ברך והיו מוכנים למסור את חייהם למעני, כל אחד היה מוכן להתחנף ולקבל ממני איזושהי טובת הנאה... אולם, ברזילי הגלעדי ובניו - הם כבדו אותי וקרבו אלי דווקא בזמן שלא הייתי מלך... בזמן אשר לא הייתי במלוא תפארתי... בזמן אשר הסתובבתי כעני חסר כל יחף בין ההרים וברחתי מפני אבשלום אחיך... בזמן שכל מכריי וחבריי טרקו בפני את דלתם בפחדם מפני בני... באותו זמן ממש בה קילל אותי שמעי בן גרא קללה נמרצת! בכך - הוכיחו בני ברזילי הגלעדי את נאמנותם המוחלטת וידידותם האמיתית כלפיי!!! ועל כן מצוה אני עליך - שלמה בני - לכבדם ולהאכילם על שולחנך כל ימי חייך!"...

מערבולת מטורפת

ה'חפץ חיים' לומד מכאן דברים נפלאים ממש, השייכים לכל אחת ואחת מאיתנו:

כשבית המקדש היה קיים, זאת לא הייתה כל כך חכמה לעבוד את ה' יתברך. השכינה הייתה גלויה, כולם ראו את הניסים בבית המקדש... הקב"ה היה אז נראה בשיא תפארתו, כולם עבדו אותו וקיימו את כל מצוותיו, הקב"ה מלך על כולם! ראו את זה בחוש! לא הייתה פריצות.

כל הנשים והבנות היו צנועות, לא היה אינטרנט וסרטים, הרחוב כולו היה נקי!

מה היה חסר...?

כל מי שעבד אז את הקב"ה, עדיין לא הוכיח שהוא מ"ידידיו" ו"אהוביו" של הקב"ה.

אולם המבחן האמיתי, כדי לדעת מי באמת אוהבת את ה' יתברך ומי באמת דואגת לכבודו - זאת נוכל לבחון דווקא בדור שלנו!!! שהשכינה הקדושה בגלות והחושך גדול מאוד מאוד.

בדור שכל הנשים כולן - גויות, חילוניות, ו"חרדיות" רבות מאוד, איבדו כל 'פרופורציה' בקשר לצניעות וקדושה והינן הולכות בפריצות נוראה ואיומה שאין לשער ואין לתאר...

בדור שהתקשורת של האינטרנט האייפונים ושאר הסטרא אחרא, "חוגגים" בכל עבר ובכל פינה ומפילים "חללים" "חללים" מעם ישראל...

בדור שמאות ואלפי בנים ובנות "נושרים" מדרך התורה וקיום המצוות ו"פוזלים" לעבר הרחוב המשוקץ והטמא...

ואף על פי כן... על אף "החושך" האיום והנורא ששורר "בחוץ"...

נכנס הקב"ה לתוככי הרחובות, לתוככי החנויות, לתוככי מקומות עבודה, לתוככי אירועי השמחות... ורואה איך בתו האהובה - אותך בת ישראל יקרה - נמצאת בתוככי אותה "מערבולת" מטורפת של החברה המודרנית הניראית כה זוהרת וכה נוצצת (כמובן מבחוץ, אבל מבפנים הכל רקוב שם עד היסוד!) הקורצת לה במגוון פיתוייה ושיגעונותיה...!! - ועם כל זה היא שומרת לו אמונים ומחזיקה מעמד ממש במסירות נפש עילאית והיא ממשיכה לדבוק בו ואינה נוטשת אותו אף ברגעים ובניסיונות הקשים ביותר!!! בכך שהינה מקפידה ללכת בצניעות בקדושה ובטהרה; בחצאית 'פליסה' רחבה וארוכה עד הקרסול עם חולצת צווארון רחבה דיה ומכופתרת באיזור הצואר, ללא בושם איפור ותכשיטים, בגרביים אטומות של 70 דנייר ושאינם בצבע הרגל, ובנעליים שקטות ונמוכות, משתמשת (אם צריך) אך ורק במכשירים סלולרים ה'מאושרים' על פי גדולי ישראל...

את! כן את! מידידיו ואהוביו האמיתיים של ה' יתברך!!!

את זאת הראויה לכל השבח הכבוד והערכה, על כך שזכית (מתוך אלפי אלפי מסכנות שלא זכו) להישאר נאמנה לו דווקא בשעה כה קשה שהקב"ה מסתיר את פניו ואינו מגלה את הודו ותפארתו!!!

את! זאת שהוכחת להקב"ה, דווקא עכשיו שהשכינה הקדושה שרויה בצער נוראי על כך שבניה ובנותיה "נוטשים" אותה בשעה כה גורלית, את נאמנותך המוחלטת לו!!!

את זאת שתזכי להיות מ"אוכלי שולחנו" של הקב"ה בכבודו ובעצמו לעתיד לבוא!!!

"מה יש לך לומר לי...?" היא הייתה שבורה

סיפר הרב לוגאסי:

"באחת הדרשות שהיו לי באחד מאיזורי הארץ, התחזקה אחת הנשים במצות כיסוי הראש. התקשרה אלי אותה אשה יום או יומיים לאחר שהתחזקה ובוכה היא בבכי מר.

וכך היא אומרת לי: "התחזקתי בכיסוי ראש בכנס שהיה, ולקחתי על עצמי לכסות את ראשי במטפחת וללכת בצניעות מה שלא הייתי רגילה בכך. ולא תארתי ולא האמנתי למה שראו עיניי, הלכתי לבושה בצניעות ברחוב, והנה אני שומעת התפרצות של צחוק מלגלג... מכל כיוון, אנשים שהכרתי זרקו לעברי מילים עוקצניות ומעליבות, והרגשתי את עצמי דחויה ומאוסה... איך אוכל להמשיך בצורה שכזו??!!... מה יש לך לומר לי?"

השבתי לה על פי דברי המדרש שאומר: "עתידה בת קול להיות מפוצצת בהרים ואומרת, כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו". וכך אמרתי לה: עתיד הקב"ה להכריז לפני כל בני עולמו ביום שיבוא לתת שכר לעושי רצונו:

"כל מי שהוכה בשבילי, יבוא ויטול שכרו!

כל מי שהפסיד בשבילי מממונו, יבוא ויטול שכרו!

כל מי שקיבל על לחיו סטירה לכבודי, יבוא ויטול שכרו!

כל מי שנתבזה בשבילי, יבוא ויטול שכרו!".

שאלתי אותה: "סבתא של סבתא שלך הייתה מכסה את ראשה?"

"בודאי", ענתה לי, "איזו שאלה?! וכי בזמנה מי לא הייתה מכסה את ראשה?! הלוא לבושה ולכלימה הייתה נחשבת!"

"ובכן", המשכתי לשאול אותה, "אמרי לי בבקשה, כשיבוא הקב"ה לפני כל העולם ויכריז "מי שנתבזה בשבילי יבוא ויטול שכרו", ובאותו מעמד יהיו נוכחים אדם הראשון וחוה אשתו, האבות והאימהות הקדושים, משה ואהרון ונשותיהם, דוד המלך ושמואל הנביא ונשותיהם, רבי יהודה הנשיא מחבר המשנה ורב אשי מחבר הגמרא ונשותיהם... וכל הצדיקים כולם שהיו בכל הדורות... עד הסבתא של הסבתא שלך שהייתה צדיקה... מי נראה לך שיקום ויאמר להקב"ה: "אני התבזיתי בשבילך!!" הסבתא של הסבתא שלך, או את?

אמת, הסבתא של הסבתא שלך שכרה במקומה מונח על צידקותה וצניעותה, אבל להתפאר בגבורה לפני הקב"ה על היותה מקבלת סטירה לכבוד ה' יתברך... את היא זו שתקום!!! והסבתא של הסבתא שלך תראה ותשמח בך. היא תקנא בך קנאה של שמחה ושביעות רצון על שזכתה לנכדה גיבורה כמותך. והיא תחשוב לעצמה בהתפעלות: 'איך הנכדה שלי זכתה, למה שדווקא אני לא זכיתי...'.

כך כותב הגאון הרב בן ציון אבא שאול:

"כי זה שהנשים הכשרות שבזמנינו, אינן מידמות בלבושן ל"רחוב", הוא מסירות נפש!!! כי טבען להתייפות, אף על פי שכלפי הדורות שעברו אין זה צנוע כל כך".

אם כן אשה יקרה, התחזקי והתעודדי, וזכרי שבכל פסיעה ופסיעה שאת הולכת בבגדי צניעות את מקדשת שם שמים ברבים... ובפרט שאת באיזור חילוני ובמקום עבודה חילוני".

ישנו סוד מדהים, אותו מגלה לנו הגאון רבי אליהו הכהן בספרו הקדוש 'שבט מוסר' (אילולא היה כותבו, היה קשה לומר זאת), וכך הוא אומר:

"אתם יודעים מדוע הגלות הזאת האחרונה מתארכת ומתארכת כמעט בלי סוף...?

כי דווקא בגלל הפעולות של היהודים בדורות האחרונים על ידי החושך הגדול, הקב"ה מקבל כל כך נחת רוח שקשה לו, כביכול, לוותר על זה... - הקב"ה, כביכול, כל כך שמח ומתענג לראות אותך דווקא בדור הכל כך מבולבל... והכל כך חשוך הזה... משתדלת ומתאמצת מאוד ללכת בצניעות נגד כולן ועושה את רצונו על אף כל הקשיים הניסיונות והפיתויים שישנם היום בחוץ! - וזאת הסיבה שלכן הוא משאיר אותנו עדיין בגלות!!! כדי להמשיך ולרוות מצניעותך עוד ועוד נחת רוח...!!!"

מפליא ממש.

ירמיה הנביא בשנת 2015...?!

כאן אנו רוצים להתייחס לדבר נוסף הקשור לזמנינו טרם ביאת הגאולה העתידה.

ירמיה הנביא, עוד לפני החורבן, ראה איך הנשים והבנות שהיו בירושלים מסתובבות בחוץ כשהן מאופרות ומבושמות, הולכות בנעליים גבוהות (פלטפורמה) ומכשילות את הגברים והבחורים. פנה אליהן ירמיה הנביא בבקשה ובתחינה נרגשת ואמר להן: "בנותי, בבקשה מכן עשו תשובה, לכנה בצניעות..."

לא רצו להקשיב לו.

המשיך ירמיה לזעוק לעברן: "אנא! אנא! שובו בתשובה! בטרם יחשיך עליכם היום בצרות קשות ונוראות..."

שום דבר לא זז אצלן! ליבן היה לב של אבן!

היה ירמיה ממשיך לזעוק ולהתחנן אליהן פעם אחר פעם...

אך מאומה לא עזר! הנשים והבנות נשארו בשלהן ממשיכות ללכת בפריצות ובעזות.

כך זה נמשך עד ש... אכן, הגרוע מכל הגיע בצורה קשה מאוד ואכזרית ביותר!!!

נבוכדנאצר וחייליו הגיעו אל שערי ירושלים.

מיד יצאו אותן בנות מקושטות לקראתם ואמרו בשמחה: 'איזה יופי! חייל רואה אותי ולוקח אותי לו לאשה'...

ראו אותם החיילים והעלום למרכבתם.

באותה שעה, רמז הקב"ה למעיינותיהן והן שפעו דם רב. החיילים ראו זאת ונגעלו מאוד...

מרוב כעסם, הם תפסו אותן בחמת זעם והשליכום ללא כל רחמים תחת גלגלי המרכבה הכבדים אשר רמסו אותן למוות...

הלך ירמיה בדרך שהלכו בה הגולים וראה את השבילים כשהם מלאים דם ואיברים זרוקים על הארץ. הביט ירמיה לארץ וראה רגליים חתוכות של תינוקות וילדים קטנים שהלכו בשבי.

היה גוחן לארץ מחבק אותם ומנשקם. כשהגיע ירמיה סוף סוף אל הגולים וראה אותם בצרתם... החל הוא לבכות כנגדם ואף הם החלו לבכות כנגדו.

בשעה שבא להיפרד מהגולים האומללים ללכת בדרך חזרה לירושלים, נשאו ישראל את עיניהם וראו שירמיה הולך ונפרד מהם, מיד געו כולם בבכיה וצווחו: "אבינו ירמיה, כך אתה עוזב אותנו לבד...?!!"

ענה ירמיהו בכאב ואמר להם: "מעיד אני עלי שמים וארץ שאילו הייתם בוכים בכייה אחת כשאתם הייתם עדיין בירושלים, לא הייתם גולים!!!".

עזב אותם ירמיהו והיה הולך ובוכה לכיוון ירושלים.

בת ישראל יקרה, הרי לעם ישראל היו 1,200,000 נביאים, ובכל זאת, מתוך אותם 1,200,000 נביאים לא נכתבה שום נבואה של אחד מהם, בשום ספר!

ואילו ירמיה הנביא - בשונה מאותם 1,200,000 - כתב את דברי נבואתו בספר וזה נשאר עד ימינו אנו. מדוע?

משום שנבואות שהיו שייכות אך ורק לזמנם ותו לא, לא היה צורך לכתבם.

אולם, אותם נבואות השייכות לכל הדורות כולם ואף לדורות האחרונים, הם אלה שנכתבו בספרי הנביאים. ממילא יוצא: שאם ירמיה הנביא כתב את ספרו לדורות, בהכרח שדברי נבואתו שייכים גם לזמנינו!!! - ואם ירמיה הנביא התחנן אז כל כך לנשות ובנות ירושלים שישובו מדרכן הרעה טרם שתבוא עליהן הרעה (וכפי שבאמת לבסוף כך אירע), סימן שהדברים מאוד מאוד קשורים אף לתקופתינו אנו!!! וגם עלינו מרחפת סכנה קיומית לא פחות מאז.

ישמעאל - "הפרא אדם!"

המצב שעם ישראל מצוי בו כיום, הוא מצב שעל פי טבע, אין לו שום סיכוי לשרוד!

שנבין במה מדובר: נכון להיום אנו מוקפים ב-1,000,000,000 ערבים מוסלמים קנאים! שונאים! צמאי דם! ש"המטרנה" שהם שותים מכילה 'רכיבים' של שנאת ישראל חולנית... שנאה! שנאה! שנאה! - שנאה תהומית מטורפת!! (מראים לך איך מאמנים מאות ילדים קטנים כבני 3, 4, להיות רוצחים. צילמו איך ילדה קטנה ערבייה בת 5 אומרת: "מוות לישראל!")

על ישמעאל נאמר, "והוא יהיה פרא אדם". שואל החפץ חיים: "אני לא מבין, הרי תמיד שם העצם קודם לשם התואר! למשל: "אדם חכם" - "אדם" (זה השם עצם) קודם ל"חכם" (שזה שם התואר). לא אומרים, "חכם אדם" או "עשיר אדם"... אם כן", שואל החפץ חיים, "מפני מה אצל ישמעאל נכתב הפוך מהמקובל: "פרא" (שם תואר) ואחר כך "אדם" (שם עצם)?"

עונה החפץ חיים תשובה מבהילה:

"אצל ישמעאל (הערבים) השם עצם שלהם הוא "פרא"!!!

ורק התואר שלהם, הצורה החיצונית שלהם, זה "אדם" - אבל באמת, המהות שלהם, זה "פרא!" "חיות אדם!". הם מסוגלים לדקור תינוקות, זקנים, ילדות קטנות... בלי חשבון ובלי שום נקיפות מצפון.

אותן בנות יהודיות שהלכו והתחתנו עם ערבים, מספרות - לאחר שחולצו משם בניסי ניסים על ידי אירגון 'לב לאחים' - איזה השפלות ובזיונות הן עברו... וכמה מכות רצח ובעיטות ועוד כל מיני סוגי התעללויות הן קיבלו על לא עוול בכפן... (שלא לדבר על אותן מאות ואלפים שנרצחו שם בצורה אכזרית).

אך כפי שכבר אמרנו, מכיון שמדובר בפראי אדם מהסוג השפל ביותר, אין על מה להתפלא.

כל הזמן הם צועקים: "ג'יהד! ג'יהד!".

מה פירוש המילה ג'יהד? "מלחמת קודש!".

הם אף קוראים לעצמם בשם: 'חיזבאללה'.

מה זה 'חיזבאללה'? 'מפלגת ה'!' ('חיזב', זה מפלגת. ו'אללה', זה ה').

יש להם מטרה אחת - להשמיד את ישראל! וזה בשבילם מלחמת קודש!

הם נלחמים למען האידיאל שלהם! ולכן הם מאוד מאוד מסוכנים משאר אויבים אחרים.

כי אצל שאר האויבים, לאחר תקופה מסוימת, הם נוטשים לבסוף את המלחמה...

לא כן הערבים! אצלם המלחמה היא מלחמת דת ומשום כך אין סיכוי שהם אי פעם ירפו ממנה.

והם מתחמשים והם מתעצמים... (נכון להיום, בעזה יש נשק לפחות פי 10 ממה שצריך להשמיד את מדינת ישראל! בסוריה ובלבנון יש 45,000 סקאדים!! לאיראן יש כבר כמה פצצות אטום!!!) השאיפה שלהם, והם לא מתביישים לדבר עליה בגלוי, היא: "לזרוק את כולנו לים!" לא פחות.

"הדג המתהפך"

אחד מחכמי הגמרא, האמורא הקדוש רבה בר בר חנה, סיפר שראה דברים מופלאים ממש בים ובעוד מקומות. בין יתר הדברים שראה הוא סיפר:

"פעם אחת היינו מפליגים בספינה, וראינו דג אחד שהצטבר חול על גבו וצמחו עליו עשבים, היינו סבורים שהוא אי של יבשה. עלינו עליו ואפינו ובישלנו שם, וכאשר התחמם גבו של הדג מחמת האש הוא התהפך... ואילו לא הייתה הספינה קרובה, היינו טובעים בים!".

לפי פשט הדברים, לא מובן כלל מה הגמרא רוצה לספר לנו? שהיו על אי... ובסוף היה זה דג ענק... מה זה כל הסיפור הזה? וכי, חס ושלום, חסר לגמרא מה לכתוב?!

כותב על כך רבי מאיר לייבוש המלבי"ם, שחי לפני כ-200 שנה, ביאור מבהיל שאין ספק שהוא נכתב ברוח הקודש. ואלו דבריו (עיבדנו את לשונו):

"אנחנו נפליג בספינה - נהיה בגלות.

עד שנגיע לאי אחד - בסוף הגלות נגיע למדינה משלנו.

והאי הזה, למעשה הינו, דג ענק וגדול - תהיה אומה אחת גדולה.

(כוונתו לישמעאל, לערבים, שמספרם גדול מאוד).

תוכן העניינים

בנות מדברות על עצמן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה