תעצרו את "העולם" אני רוצה לרדת!
הרכזת הייתה המומה
יש אנשים שנולדו במשקל של 6 ק"ג... איך הם נולדו כך? פשוט, זה 'הגנים' של ההורים!
ויש כאלה שבבר מצוה שלהם, הם ניראים כמו אביהם. כשהוא עושה הגבהת ספר תורה הנשים מלמעלה אומרות: "וזאת התורה אשר שם משה"... הגברים לא רואים כלום! - מאיפה הגובה הזה? זה טבעי, הוא נולד לאבא כזה
ישנו בחור שנולד חזק טבעי. הוא עומד ליד המנגל והופך 'סטייקים' 'המבורגרים' ו'שניצלים' בידיים! בלי מלקחיים!! הוא לא מרגיש אש וחום בידיים הוא לא מרגיש כלום! - מביאים לו ידית של סיר עקומה מברזל, הוא מיישר אותה בידיים בלי פטיש! ככה הוא נולד!
שאלו אותו פעם: "מה עשית? התאמנת? מאיפה הכוח הזה...?"
"לא, זה בגלל שאבא שלי היה כזה!"
הרבה דברים מהכוח ומהאישיות של הבן נובע מההורים. - אבא שהוא חזק, נולדים לו בנים חזקים! - יהודים רבים, במשך כל הדורות, עמדו בניסיונות מרים קשים ואיומים. מי נתן להם את הכוח לעמוד בניסיונות כבדים ולמסור נפש?
"אבא ואמא" שלנו! - אברהם אבינו! ושרה אימנו!
רק לאחר שאברהם עבר את כל ה-10 ניסיונות בהצלחה, או אז קיבל את התואר "אבינו" וזה כדי שאנחנו - בניו ובנותיו - נדע שאם יש לנו אבא כזה חזק שעמד בניסיונות קשים מאוד... אף אנחנו יכולים לעמוד בהם! - זאת עלינו לשנן ולזכור: שלאבא חזק, נולדים בנים חזקים!
מקרה שהגיע מאירגון 'לב לאחים':
המדובר היה בנערה שחזרה בתשובה, והתעלתה בצורה מאוד מרשימה במעלות התורה והיראה. אלא, שככל שהיא התקדמה בשמירת המצוות, כך ההורים שלה לחמו יותר ויותר נגדה ולא איפשרו לה להתקדם ולעשות בשמירת התורה והמצוות ככל העולה על רוחה.
כאשר ביקשה פעם לרכוש לעצמה בגדים צנועים, התבטאה אימה בחריפות רבה נגד זה ואמרה לה: "כל עוד שאני חיה, אני לא אתן לך להתלבש בצניעות... שמעת אותי!!??"
הבת הגיעה מיוזמתה אל הרכזת של 'לב לאחים' ואמרה, "שאין לה יותר כוח להיאבק נגד ההורים שלה. אבל", המשיכה, "את יודעת מה אני מתכוננת לעשות בעניין הבגדים הצנועים, ואיך אשכנע את הוריי שיסכימו לכך?"
"מה?", הרכזת הייתה קשובה כל כולה.
והבת המשיכה: "אני אחתוך מעט ברגליי, ואעשה בהם פצעים... ואשים עליהם תחבושת, ואז גם ההורים שלי יבינו שאי אפשר ללכת בבגדים קצרים ולגלות את הפצעים ברגליים, וכך הם יסכימו שאקנה בגדים ארוכים יותר"...
הרכזת הייתה המומה.
"גם אני נדהמתי למשמע אוזניי", אמר הגאון הרב יצחק זילברשטיין בכינוס 'לב לאחים'. הנערה היהודייה הזו, מביאה את עצמה, במעשיה, למעשיהם של גדולי כל הדורות באומה היהודית שמסרו את נפשם למען כבוד ה' יתברך".
כל אחת, ללא יוצאת מן הכלל, יכולה לעמוד בכל ניסיון ובכל קושי בענייני צניעות, עליה רק לרצות ולהכין עצמה לכך.
'איך נפלתי לבעל כזה...'
אחד הניסיונות הכבדים ביותר שיש היום בדור בענייני צניעות, הוא הניסיון במקום העבודה. אנחנו נמצאים בתקופה, שלצערינו הגדול, נהוג שנשים הולכות לעבוד.
לא כל אחת יכולה להישאר בבית. יש נשים שזכו והן אינן עובדות.
צריך לדעת שהסכנות בחוץ הן מאוד גדולות. ישנה התדרדרות והתקררות ביראת שמים כאשר במשך שעות רבות ביום אשה חרדית נמצאת עם אנשים ונשים שמזלזלים בתורה ובלומדי תורה, שמביעים את ההשקפות שלהם במשך יום שלם! - את יושבת שם בחברתם, כמעט כל יום, במשך שעות רבות ושומעת את דיעותיהם הפסולות.
רק מה הבעייה?
את חושבת שאת צריכה למצוא חן בעיני אותם אלו שאת עובדת איתם, ולפעמים את מרגישה איזה צורך להחניף לאותם אנשים ריקים. וזו בעייה חמורה מאוד! (נדבר עליה בהמשך).
אחד מהנזקים הכבדים שנגרמו לאחת הנשים, היה בשלום ביתה.
במשך כמה שנים טובות (!!) היא לא הצליחה להתחבר ריגשית לבעלה, וזאת משום שהייתה עובדת במקומות ששם סוג האנשים היה מאוד מאוד "ירוד" ברוחניות.
אנשים ריקים ופוחזים המדברים ככל העולם על רוחם, מסתכלים איפה שרוצים... שונים לגמרי מבעלה של אותה אשה שהיה בעל יראת שמים ומידות טובות...
ואותה אחת, הייתה חוזרת מהעבודה ופשוט "אוכלת" את עצמה מרוב צער: 'איך נפלתי לבעל כזה... מה כבר אפשר לעשות עם בעל כזה משעמם'... המחשבות הללו רדפו אותה כל הזמן ולא נתנו לה מנוח... - היא העריצה והעריכה את אותם אלה שאיתם היא עבדה במשך שעות רבות ביממה, ואת זה היא רצתה.
וכך במשך שנים הייתה בבית קרירות נוראית שפגעה באופן משמעותי בכל התנהלות הבית.
אשה אחרת, גם - עקב עבודתה - לא יכלה להתחבר ולהעריך את בעלה, היא ממש הייתה מנותקת ממנו על לא עוול בכפו! מדובר כאן בבעל שמשקיע את כל הכוחות והנשמה בתוך הבית בעזרה בסיוע ברגש... בכל מה שאפשר (זה חלומה של כל אשה!) אבל היא לא הייתה מסוגלת להתחבר אליו!!!
סיפרה הרבנית רות שמש:
"אשה אחת אמרה לי: "תראי, לקחתי על עצמי כזאת עבודה מכובדת, עם משכורת טובה, כדי לגדל דור של תלמידי חכמים, כדי שבעלי יהיה תלמיד חכם, בסוף תראי מה קרה לי? לאיפה נפלתי? אני מרגישה שאני כבר לא יכולה... הם נכנסים לי למחשבות הם נכנסים לי לרגשות, מה אני עושה עם הדבר הזה? אני ממש סובלת... תראי מה עובר עלי".
לפעמים אותן נשים מגיעות להיסחפות ריגשית, וזה כבר מאוד מאוד מסוכן.
דבר אחד היא שכחה
אשה שעובדת במקום מסוים, יש לה איזו מטרה! היא מציבה לעצמה מטרה! היא רוצה להצליח, היא רוצה להתקדם. אבל איך משיגים זאת? - על ידי מציאת חן!
דמיונה מטעה אותה שהיא חייבת לעשות פעולות מסוימות כדי להיות נושאת חן בעיני ה'בוס' ההנהלה והעובדים. אבל כאן באה הסכנה הגדולה...
ברגע שהנשיאות חן מעסיק אותה בעיני גברים זרים, היא מוצאת את עצמה - כמעט בלי לשים לב - בוחרת בגדים! בוחרת מה ללבוש? במה להתקשט? ואיך להתקשט?
היא לא שמה לב שבעצם היא חושבת על מקום העבודה שלה!
בשביל בעלה היא לא מתקשטת (שהרי בבוקר מיד היא יוצאת לעבודה והוא אז הולך לכולל או לעבודה), וגם סתם כך, בלי שום סיבה, אין לה בשביל מה להתקשט.
אז למה בכל זאת היא מתקשטת?
משום שהיא רוצה להיראות טוב כדי להרשים! וכך היא יוצאת לדרך.
אך דבר אחד היא "שכחה" - ששם גם עובדים גברים!!!
אברכים רבים מתלוננים על כך שגברים בעבודה מחמיאים לנשותיהם וזורקים להם כל מיני משפטים... הם פשוט "אוכלים את הלב" מצער ומכאב.
אשתו, של אותו אברך, לא מבינה בתמימותה (כי הרי לא מדובר על "פושעות" ו"מזידות" שבכוונה תחילה מתייפות כדי למצוא חן בעיני זרים...!), שהמראה שלה פשוט מושך תשומת לב מרובה גם בלי שתרצה! ופעמים רבות היא רבה עם בעלה ומתרעמת, על כך שהוא מעיר לה... והיא איננה מבינה שהוא צודק!
סיפר לי אברך:
"כשהערתי לאשתי על דבר מסוים שזה מכשיל גברים (לא משנה במה מדובר), היא אמרה לי: "אתם פשוט משוגעים!!". - היא לא תפסה עד כמה שהוא צדק בדבריו! כיון שבתור אשה היא לא ראתה חובה לעצמה בדברים הנוגעים לה לענייני צניעות ועד כמה שזה מכשיל... אבל בעלה כן ראה!
וזה מה שקורה במקום העבודה! שם, על פי הרוב, לא תמיד האנשים הם ב"שיא" היראת שמים... ואף אם הם ניראים כדתיים וחרדים, הרבה מהם מרשים לעצמם לצחוק ולהתבדח עם נשים (ואפילו נשואות!!) ללא כל בושה!
אני אישית, פעם הוצרכתי לקחת איזה טופס מסוים מ'מחלקת החינוך', ובעודי ממתין לפקידה שתתפנה מעיסוקיה, נכנס איש "חרדי". אותה פקידה קמה ממקומה כדי לקחת איזה דבר מה... כשהוא ראה את זה הוא אמר לה בצחוק: "תמיד כשאת רואה אותי את קמה..."
אותה אחת צחקה והחזירה לו משפט דומה...
אני הזדעזעתי כל כולי: "מה זה??!! מה קורה פה??!! אדם חרדי נשוי... אשה נשואה... ככה מצחקקים ביניהם??!! בכזאת חופשיות ובכזאת פתיחות??!! - ולצערי זאת רק דוגמא אחת קטנה ממה שראיתי בניגוד לרצוני (כמה מקרים כאלו את מכירה?)
בנות טובות וצנועות, מבתים ממש טובים, כשנכנסו למקום העבודה היו בטוחות שהבת החזקה הזו לא תהיה מושפעת והיא תהיה חזקה מספיק כדי להצליח לא ליפול לכל מיני פיתויים ולא ליפול להתבדחויות של אנשים ריקים ופוחזים... אבל בלי להרגיש, לאט לאט היא נגררה לדברים נוראים... וכבר אמר על כך הגאון הרב וואזנר: "כמה דמעות ספג השולחן בביתי מבעלים ששלחו את נשותיהן לעבודה, ושם, ה' ירחם, נהרס הבית!"
האשה הטובה והמקסימה והיראת שמים, שנכנסה בהתחלה לעבודה בתום לב ובצניעות, לא חלמה ולא חשבה חלילה שהיא תחשוב על אדם אחר... אבל בסופו של דבר זה קרה!
וזה מתבטא במחשבות שלה; איך אני מתלבשת ובשביל מי אני מתלבשת... זה מתבטא גם בצורת הדיבור שלה עם העובדים.
נורא!
בעלה הגולם והטיפש לא היה מוכן
סיפר ראש כולל:
"היה אברך שהיה מאחר כל בוקר לכולל במשך תקופה. לאחר שהגזים אותו אברך באיחוריו לכולל, הוא התנצל לפני החברותא שלו והסביר לו, שאשתו משתתפת באיזה קורס מחוץ לעיר כדי להתקדם בעבודה והוא באותו זמן ממש מטפל בילדים בבוקר ולכן הוא מאחר.
יום אחד האיחור היה מאוד רציני.
החברותא של אותו אברך התפלא מאוד, מדוע הפעם הוא איחר יותר מהרגיל?
הסביר לו האברך בגאווה: שהלילה אשתו לא הייתה בבית. יש לה מבחן מאוד גדול. וכדי להצליח במבחן, היא נשארה ללמוד כל הלילה במחלקת ההדרכה.
מטעם העבודה שלה שכרו חדר בבית מלון מחוץ לעיר, ואחד העובדים, אחד המצויינים שיודע את החומר מצויין, אמור ללמד את אשתו במשך לילה שלם!!! בחדר!!! לבד!!! מחוץ לעיר!!! כדי לקדם אותה בעבודה. עוד מעט היא הולכת לקבל עליה במשכורת ולעלות בדרגה...
אותו אברך מסכן ואומלל חושב לתומו שאולי קצת יכנס כסף, אבל הוא אינו חושב, שהוא עלול לאבד אשה בשביל כמה שקלים... לפעמים רצונו של הבעל כל כך "מעוור" אותו שאשתו תצליח במקום עבודתה, והוא אינו שם לב שהוא בעצם הגורם לכך שאשתו תתדרדר.
היה אדם אחד שהיה לו כושר דיבור חזק מאוד אך הוא השתמש בו לרעה!
אותו אדם היה פשוט "מפיל" נשים חרדיות כשרות ותמימות ברשת של כל מיני דיבורים ועניינים... והרבה הרבה מעבר לזה.
הייתה אשה אחת שהכירה את אותו אדם וידעה מה כוח השפעתו, היא ניסתה לברוח מאותו אדם. היא התחננה לבעלה ואמרה לו: "אני לא רוצה להיפגש עם האדם הזה! נכון, הוא מקדם אותי בעבודה והוא מעלה אותי בדרגה ואנחנו נרוויח הרבה מאוד כסף... אבל אין לי מה לדבר איתו". היא כל כך התחננה וביקשה, אך בעלה לא הסכים בשום פנים ואופן!
הוא עמד על שלו: "לא, לא, לא, זה בסדר אני סומך עליך! אני סומך על היראת שמים שלך... זה בסדר, את לא תיפלי! את יכולה לשבת איתו ולדבר איתו, לא יקרה לך כלום! אל תדאגי!"
הוא היה שולח אותה לכל מיני מקומות מרוחקים בחברת אותו אדם כדי שיוכל לקדם אותה ובכלל לא עניין אותו שהיא נמצאת בניסיון כבד עם אותו אדם.
"אשתי??!!, מה פתאום??!!, חס וחלילה חס ושלום!!" - אותה אשה מסכנה העידה שכל פעם שהיא מול אותו אחד, היא נופלת למחשבות ולהירהורים והיא עומדת בפני סכנת נפילה.
אך בעלה הגולם והטיפש לא היה מוכן.
מחריד!
זה מזכיר לנו את אותו הסבר נפלא ששמענו פעם על הפיוט 'חד גדיא' המוזכר בסוף ההגדה: "חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי"
פירוש המילים: חד גדיא - גדי אחד. דזבין אבא - שקנה אבא. בתרי זוזי - בשתי זוזים.
הפיוט הזה הוא כולו משל והפירוש הפשוט שלו הוא: שהיה גדי אחד - הכוונה לעם ישראל. שקנה אבא - זה הקב"ה. בשתי זוזים - בשתי לוחות הברית.
אך ישנו הסבר אחר לגמרי נפלא ממש...
חד גדיא - היה גדי אחד. דזבין אבא - שמכר את אבא שלו (המילה 'זבין' בארמית מתפרשת גם כקנה וגם כמכר). בתרי זוזי - בשביל שתי שקלים!!! - כלומר יש יהודים שמוכרים את הקב"ה בעבור כמה שקלים ולא איכפת להם שזה אסור ונגד רצונו יתברך...!!!
הגענו למצב כזה שמעסיקים היום נשים חרדיות לצד עובדים ערבים!!!
נשים חרדיות עובדות איתם... והערבי הופך להיות חלק מ'הנוף'.
יושבים בצהריים ואוכלים ביחד, מפטפטים ביחד וצוחקים ביחד... וזה גרם שנשים הגיעו למקרים מסמרי שיער!!! (אגב, זה קרה גם לנשים שהשלום בית שלהן עם בעליהן היה מצויין, כי היצר הרע נכנס כבר לשטח!).
זה בדיוק מה שקורה היום בתחום העבודה של נשים המרשות לעצמן להיקרא "חרדיות"!
"למה לא הולכות לעבוד אצל הערבים?"
הגאון הרב וואזנר אמר: "אני שם מחסום לפי שאיני יכול לדבר, אבל דבר זה גרם לחורבן והריסה כמה וכמה בתים מבתי ישראל. ובאמת במקום שהאשה תהיה עזר כנגדו, נהפכה לשונאה של עצמה ושל בעלה ושל ילדיה לדורות עולם! כבר 50 שנה אני עוסק בהנהגת הציבור והשולחן ספוג מהסיפורים הנוראים שקורים במקומות העבודה, נשים מתחילות לעבוד והן צידקניות ואחרי שנה שנתיים אי אפשר להכיר אותן בכלל!!!"
הרב נגר סיפר שהוא נכנס לגאון רבי נסים קרליץ ושאל אותו על אודות הנשים שהולכות לעבוד במקומות חילוניים, מה ניתן לומר לאותן נשים?
והשיב לו הרב: "ואצל הערבים - למה הן לא הולכות לעבוד איתם? משום שמפחדות מהם! מה ההבדל?! למה כאן מחילונים הן אינם מפחדות?! הרי הסכנה הרוחנית חמורה הרבה יותר!!!".
סיפר הגאון הרב זילברשטיין שפעם בא אברך אצל חמיו הגאון הרב אלישיב לשאול אותו על אשתו שמצאה מקום עבודה טוב עם משכורת מאוד מכובדת, אלא שמלבדה ועוד אשה אחת שומרת תורה ומצוות, כל העובדים היו חילונים. האם לקבל עבודה זו או לא?
והשיבו הרב אלישיב בזה הלשון: "אם הינך רוצה כסף, תן לאשתך לעבוד במשרד ההוא, אם הינך רוצה אשה, אל תרשה לה לעבוד שם! כי לבסוף תצטרך לגרשה".
סיפר לנו רב ידוע, שנשאל על ידי תלמידו: "אשתי מצטיינת בהנדסת מחשבים, הוצעה לה באופן רשמי משרה בחברת ענק אלא שהעבודה היא בחברתם של עשרות מהנדסי מחשבים, האם מותר לי לשלוח את אשתי לשם?"
תשובת הרב: "איני יכול להורות היתר על עבירה חמורה כל כך!!!"
בת חרדית העובדת במגזר החילוני מעידה על עצמה: "אני מתפללת תפילה מיוחדת שאוכל לעמוד בניסיון כל יום ויום מחדש" - למי שמודע מהם הניסיונות במגזר החילוני (ניבול פה, נגיעה, קירבה, צחוקים...) כל מילה מיותרת.
ובמקרה אחר מסופר על בחורה תימניה בשם שרה, שלמדה ב'בית יעקב' בישוב.
היא סיימה את לימודיה בהצטיינות. חברותיה לכיתה המשיכו את לימודיהן ב'בני ברק' הרחוקה כדי להמשיך בדרך הישרה.
אך בבית הוריה של שרה הדלות והעוני קשים מנשוא, ואין הדבר אפשרי כלל. בעל כורחה היא נשלחת ללמוד פקידות... וזה לה המבחן הראשון.
מול גלים של לעג ושטנה, מול רוחות מאיימות, עומדת הנערה בת ה-14 איתנה ברוחה.
מלחמה כה קשה, לשמור על צניעותה ועל טוהר הליכותיה.
וכך היא כותבת ביומנה: "...בבית הכנסת הסמוך לדירתנו שפכתי דמעות רבות כמים... ריבונו של עולם! עזרני ללכת בדרך ה', שלא אתקלקל. אנא, ריבוני, חזקני נא!"
בעת עבודתה במקום חילוני, פונה היא מעל גבי יומנה בזעקה אילמת הבוקעת רקיעים: "סלח לנו, אבינו מלכנו. אני עובדת במקום כה חילוני, כה רחוק מהכרה באבינו מלכנו. נלחמים בי על השרוול הארוך, על הגרביים, על אורך החצאית. אינני יכולה עוד! אך על מצות הצניעות לעולם לא אוותר". - ואז, בהחלטה נחושה, עוזבת שרה את עיר מולדתה ופונה אל הסמינר ב'בני ברק' על אף הקשיים...
אברך חסידי, נאלץ מחמת קושי הפרנסה (ועוד סיבות נוספות) ללמוד מחשבים "במכון "החרדי" להכשרה מקצועית" - מאחר והיה בעל כשרון אדיר הוא גמר בהצלחה מדהימה את לימודי המחשב. בהמלצת "המכון החרדי" נשלח לקבל משרה קבועה בטכניון בחיפה.
האברך, בירר מעט אצל אנשים מהו היצור הזה שנקרא "הטכניון בחיפה"? התברר לו שהשם שמתאים לו הוא לא אחר מאשר "מאורת נחשים צפעונים" - תערובת מזעזעת של גברים ונשים העובדים יחד!!! זה הספיק לו בשביל לענות בסירוב להצעה זו.
אנשי "המכון החרדי" ממש ריחמו על "המצומצם" הזה שלא מבין איזה 'מכרה זהב' נזדמן לפניו, ניסו לשכנעו ונכשלו. אך לא וויתרו... הם נפגשו עם הטכניון בחיפה על הכשרון העצום הגלום באברך חסידי זה, ושיכנעו אותם שהוא ממש יהלום ואסור לוותר עליו.
מהטכניון בחיפה התקשרו לאברך באופן אישי להציע לו משכורת עגולה, שגם עובד בכיר ותיק לא זוכה לה...
הוא נשאר בסירובו, "אני לא מוכן! בשום פנים ואופן!", אמר.
הוא הבין שהליכה לטכניון תביא לסוף שלו - סוף ליהדות! וסוף למשפחה!
"מה, הוא הגיע?" כל החברות של בתי התרגשו...
כל אחת צריכה לעשות חשבון נפש פרטי עם עצמה - איך היא מדברת עם גברים בעבודה, ואיך היחס שלה אליהם. עליה לשאול את עצמה: 'האם אני מדברת באמת נטו רק בענייני עבודה או שאני לעיתים גולשת גם לעניינים אחרים, ואפילו אישים, מחוץ למסגרת העבודה?'
בין היתר, זה כולל גם שלא לקרוא לגברים בשמם הפרטי!!! (דבר שמאוד נפוץ היום). ואף שכבר התרגלה לקרוא להם בשמם הפרטי, אין שום היתר להמשיך בכך!! עליה להיות חזקה דיה לדבר איתם מכאן ולהבא אך ורק בלשון ריחוק והסתייגות. (במקום לומר: "משה, תביא לי את ה..." לומר: "אם אפשר להעביר את ה..." או, "אם תוכלו בבקשה לתת את ה...")
ואף היא עצמה צריכה ליזהר איך שגברים מדברים איתה... שלא לתת להם לקרוא לה בשמה! ("מרים, הבאת לי את ה..." או, "יהודית, טיפלת ב...") וכל שכן שלא להרשות להם, בשום אופן, שיקראו לך בשם החיבה שלך!! - שם חיבה זה דבר אישי ופרטי, שרק בעלך ורק נשים יכולות לקרוא לך בו. קוראים לך: 'שרי' 'רחלי' 'ציפי' 'דסי', 'רבקי'... שמות חיבה אלו לא ישמעו מפי גבר זר! נקודה!
לומדים את זה בפסיכולוגיה: שאם קוראים אחד לשני בשמו הפרטי, זה מקרב בין השנים!!!
סיפר לנו אברך, שאחותו עבדה במקום מסויים. הבוס, מתוך פתיחות, הרשה לעצמו לקרוא לה בשם החיבה שלה. היא פנתה אליו בחומרה ואמרה לו בתקיפות: "בשם חיבה קורא לי רק בעלי, אתה שומע??!" - היא העמידה אותו במקום! היא לא התביישה ממנו ואף לא פחדה שאולי הוא יפטר אותה... - אז מה אם הוא הבוס שלה??! וכי יש לו זכות לקרוא לה כך...??!!
סיפרה רבנית אחת:
"פגשתי השבוע אשה שנמצאת במקום עבודה שאנשים מסביבה אין להם מושגים בדברים הללו. היא אמרה לי, שהיא פשוט הציבה להם גבולות! היא נשמרת, היא נזהרת, היא מתרחקת... כשאיזה מישהו מנסה 'לזרוק' איזו דיבור... היא מחמיצה פנים! מזעיפה פנים! העיניים שלה יוקדות אש! היא יוצרת גדר רוחנית סביבה... ואף אחד לא מעיז להתקרב לארבע אמותיה.
היא הודיעה להם באופן נחרץ ביותר: "תבינו, זה הכבוד שלי! אני אשה יראת ה'!"
סיפר הרב מנחם שטיין:
"בא לברית של הנכד שלי אדם חילוני בן 55 עם שתי כיפות מקרטון של הכותל המערבי, טיפוס כזה שבחיים לא היה בבני ברק, ופתאום הוא שואל אותי: "איפה אולם וגשל? פה זה אולם וגשל? אני מחפש רחוב מלצר..."
אני לא ידעתי מי זה, חשבתי שזה מן סתם אדם מסכן שמחפש קצת אוכל...
אני אומר לו: "בוא תאכל יש פה שניצל... יש פה דברים טובים..."
אני שומע התפעלות אצל העזרת נשים... חברותיה של בתי התרגשו ודיברו ביניהן... "מה, הוא הגיע...??". הבנתי שהן מתכוונות לאותו יהודי מסכן שנכנסתי איתו לאולם. לתדהמתי התברר לי, שאותו "מסכן" הוא לא אחר מאשר מנכ"ל גדול של 850 עובדים!!
הוא ישב שם. שמע דרשות של רבנים. היה מבסוט... לאחר מכן הוא קם ללכת.
הוא ניגש אלי אחר כך ואומר לי: "דע לך, אני לא בא לכל ברית ולכל אירוע... באתי להביע הערכה לאותן קבוצת נשים חרדיות! אני מקנא בחינוך שלכם! הן "ליידיות" אמיתיות, הן נסיכות, הלואי שהייתי יכול לחנך כך את בנותיי!"
"למה אתה מתכוין?", אני שואל אותו.
הוא אומר לי כך: "בתחילת העבודה, בתך באה עם חברתה ואמרה: "אני מבקשת, אני מקווה שלא תעלבו... לא לקרוא לנו בשם הפרטי! יש לנו שמות משפחה גברת "לוי" גברת "אזולאי"... זה התנאי שלנו! אם אתה לא רוצה, אל תקבל אותנו! צינור הפרנסה לא עובר דרכך! אלוקים הוא המפרנס שלנו!".
"בהתחלה", כך מספר לי אותו מנכ"ל חילוני, "חשבתי שהגיעו לפה קבוצה של נשים מ'איראן'... שאלתי את המחלקה: "איך הן עברו את הבקורת של הפסיכומטרי??"
אבל היום, אנחנו מעריצים אותן!! הן ממש כמו מלכות!! אין צחוקים עם גברים... אצלן זה נטו עבודה. הן עושות פי - 1.6 יותר ממה שעושה עובדת חילונית או חרדית מודרנית. עשינו אחריהן מעקב. אני רוצה רק כאלה עובדות, אני הולך לקבל רק את הסוג הזה!!".
"אבל", אומר הרב שטיין, "היה כואב לי לשמוע שהוא הוסיף לי עוד משפט אחד:
"יש לכם שתי סוגים גם למי שנקראת אצלכם חרדית: הבת שלך זה סוג אחד! ויש עוד סוג אחר שאומרת: "אני חרדית", והיא, בעצם, גם כן כמו הנשים החילוניות, צוחקת כל הזמן עם גברים. תשמע, לא כולן אצלכם כמו שחשבתי"... אמר לי שלום והלך".
פעם ניגשה בת של אחד האדמורי"ם הגדולים לאביה ואמרה לו, שהיא חייבת מכורח הפרנסה לעבוד באיזו שהיא עבודה משרדית. "אבל אבא, מה אני אמורה לעשות? הרי אני חייבת לדבר עם אנשים ואני פוחדת מאוד לא להיכשל... יש לך איזו עצה בשבילי?"
אמר לה האדמו"ר: "לפני שאת מוציאה דיבור מהפה, תחשבי מה בורא עולם אומר על הדיבור הזה! אם נראה לך ואת מרגישה, שאת מדברת נטו צרכי עבודה... מילה אחת נוספת לא, את יכולה להיות רגועה! בשמים לא ידונו אותך!".
וכאן אנו פונים לאימהות היקרות!
את שולחת את הבת שלך ללמוד מקצוע, תחשבי את ובעלך מה אפשר לעשות כדי שהבת תלמד מקצוע שלא יפיל אותה אחר כך ברוחניות (צריך להתייעץ על כך עם רב שמבין היטב את חומרת הדברים). חשבי רגע:
כמה השקעת לרוות נחת מילדייך לראות אותם צועדים בדרך ה'?
כמה הקרבת כדי שיהיו כולם זרע ברך ה' שומרים תורה ומצוות כהלכה?
מה שווה לך המשכורת הגבוהה שתכניס הבת שלך בעתיד, כאשר את יודעת שהמציאות היום בהרבה מהמקרים שהבנות עם המשכורות הגבוהות נופלות בגלל אנשים מפוקפקים???!!
נכון, מקובל כיום שההשתדלות להשיג את הפרנסה מוטלת על האשה! וזה במטרה שהבעל ימשיך ללמוד תורה במנוחת הדעת. אבל לעיתים, כאשר אין לאשה אפשרות למצוא עבודה המפרנסת את בעלה, היא פונה למקומות שאין רוח חכמים נוחה מהם.
במקרים אלו זועק סימן שאלה גדול... האם זוהי ההשתדלות שהקב"ה רוצה מאיתנו?
האם בנות ישראל הנחשפות יום יום לפרצות החברה במקומות עבודתן, תצלחנה לפרנס את בעליהן במקומות שיש בהם נידנוד עבירה?
איך יתכן שתשרה הברכה בעבודה שכזאת??!
"שאלה קשה. לא ידעתי מה לענות לה."
סיפר הרב עזריאל טאובר:
"נשאלתי על ידי בת שלמדה בבית יעקב בארצות הברית. היות והיא שואפת להנשא לאברך בן תורה ואביה אינו דתי ולא יתמוך בה, וכמו כן סיכוי למצוא עבודה כמורה אין לה... לכן היא שואלת, האם מן הראוי שתלך ללמוד באוניברסיטה את מקצוע המחשבים, וכך תוכל למצוא עבודה שמשכורתה כ-90,000 דולר לשנה (!!) ויהיה באפשרותה לחסוך ולהנשא לבן תורה ולאפשר לו ללמוד כל חייו בתורה הקדושה, ללא שום עול פרנסה...?"
תוך כדי הדברים, היא סיפרה: "בילדותי הייתי רחוקה מהדת, לאחר שגדלתי מעט בגיל 21, זכיתי להכנס ל'בית יעקב', מאז השתדלתי להתנהג כבת ישראל כשרה, איני רוצה להיות חשופה שוב להבלי העולם הזה ולהיות מעורבת בין הגויים... אם אלך ללמוד באוניברסיטה, כל הצניעות שבניתי בעמל ויזע במשך שנים, תהיה נתונה בסכנה... לכן שאלתי היא, האם ללכת וללמוד באוניברסיטה ולהנשא לבן תורה? או לחפש עבודה פשוטה ולהנשא ליהודי עובד שאין תורתו אומנותו?"
שאלה קשה. לא ידעתי מה לענות לה.
שתקתי מעט ואחר כך אמרתי לה: "תראי, עבורך אין לי תשובה! אבל אם הבת שלי הייתה שואלת אותי את השאלה הזו, הייתי אומר לה, להנשא לבעל הקובע עיתים לתורה, למרות שאין תורתו אומנותו, ואפילו לבעל שעמל לפרנסתו בעבודה בזויה, כגון, סלילת כבישים, או בתברואה... ובלבד שאת לא תלכי ללמוד באוניברסיטה ולא תקלקלי את התואר של "כל כבודה בת מלך פנימה".
הייתי אומר לבתי: "אם הקב"ה לא זיכה אותך לבעל בן תורה אין הדבר באשמתך! את שאפת לכך, אבל הקב"ה הוא המזווג זיווגים וזהו רצונו! אין זה מתפקידנו לדאוג לכך! התפקיד שלי הוא, לדאוג לכך שבתי תשאר בת ישראל כשרה וצנועה!" - "אבל לך", פניתי אל אותה בת, "איני יכול לפסוק!".
הצעתי לשואלת שאציג את שאלתה לפני אחד מגדולי הדור.
הלכתי אל הגאון רבי שמעון שוואב (רבה של וושינגנטון), סיפרתי לו את הדברים והצגתי לפניו את השאלה... הוא שתק. גם לו היה קשה לענות. "זוהי שאלת חיים המשקפת בעייה גורלית!" אמר לי. אך כשהוא שמע את תשובתי שלי, מה הייתי מייעץ לשואלת לו הייתה בתי, הוא אמר: "אכן הנך צודק במאת האחוזים! - וכך יש לענות לבת ישראל!".
אנשים היו נבהלים, 'מה זה היצור הזה?!'
אם את אשה נשואה שעובדת כרגע בחברת גברים, כדאי לך לדעת דבר נוסף חמור מאוד, שאומר אותו רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש:
"לכל אשה יש צינור של שפע! כשהאשה נשואה צינור השפע שלה זה בעלה! - כלומר, דרך בעלה אמור להגיע השפע הפנימי שלה, שזה: הפרנסה שלה, המצב הנפשי שלה, המצב רוח שלה, השלווה שלה... הכל!"
מה קורה אם אדם מהרהר באשה שהיא זרה לו?
אומר הזוהר הקדוש, אדם שמהרהר באשה שהיא זרה לו, הוא גוזל ממנה את השפע שהיה מיועד לה - ושהייתה אמורה לקבל אותו ישירות - מבעלה!!!
זה מסביר את התופעה, שפתאום אשה מרגישה שלא טוב לה. לא טוב לה עם בעלה... לא טוב לה בבית... יש בעיות בפרנסה... היא מרוויחה הרבה ובכל זאת יש בעיות בפרנסה?
והיא איננה מבינה שהיא, בעצם, זאת שגרמה לעצמה שיהרהרו בה גברים... וכתוצאה מכך היא איבדה את מה שהייתה אמורה לקבל!
סיפרה רבנית חשובה מבני ברק:
"מגיעה אלי אשה ושואלת אותי: "תגידי לי, למה אני לא מאושרת?"
אני אומרת לה: "תסתכלי, את כל כך נאה, הקב"ה נתן לך כזה חן, אבל תראי, התלבשת באופן כזה שכולם מסתכלים בך!! בעלך היה אמור לשמוח בך... אבל כל אחד שעובר, לא יכול שלא להסתכל בך... הלבוש שלך מושך את העין... אז מה הפלא שכל השפע הרוחני והגשמי נגזל ממך??!!"
המשכתי ואמרתי לה: "את בת ישראל כשרה טובה וצדיקה, לא חבל? למה את מתלבשת כך? נכון, את צריכה לצאת ולעבוד כי אין לך ברירה... אבל לא בכל מחיר!!! וכי זה המחיר שאנחנו משלמות, לאבד את השפע היקר לנו מן הכל...???!!!".
ומצד שני...
את רואה איך נשים עובדות ברצינות. איך היא מתייחסת לאנשים.
בלי צחוק, בלי קלות ראש. היא שמורה, היא נזהרת, לא מדברת מילה אחת מיותרת מחוץ למסגרת העבודה. היא לא שמה על עצמה תכשיטים וגם איפור... היא יודעת שהיא משרתת פה ציבור והיא מודעת לכך שהעיניים של כולם עליה.
הייתה בחורה צעירה, שמאיזו סיבה נאלצה לעבוד באיזו שהיא מאפייה; למכור בורקסים, קוראסונים, ושאר דברי מאפה, באופן ישיר ללקוחות. היא הייתה בחורה מאוד נאה, והיא חשבה רבות מה לעשות כדי שלא יכשלו בה? עלה לה רעיון.
מה עשתה?