אופנת פ'אות א'יפור ר'יח בושם י'ופי וקוסמטיקה ז'נות ופריצות [פאריז] · מי החולה הכי גדול...?
בת ישראל יקרה, מילא לדעת שהתנהגות מסוימת או לבוש מסוים אינם מספיק צנועים בהתאם לרוח ההלכה, זה עוד חצי נחמה, שלפחות יודעים שהדבר צריך שיפור ותיקון.
אבל לחשוב על ביגוד מסוים שאינו צנוע מספיק, שהוא בסדר ואין בו כל פקפוק בלי לדעת אם הוא מתאים לדעת ההלכה, או להתנהג בצורה המושכת תשומת לב וכדומה שאינה מתאימה לבת ישראל ולחשוב שאין בכך כל פסול... הוא חמור שבעתיים!!!
סיפר הרב יוספי:
"יש לי חבר תלמיד חכם שמבקר כל שבת בבית חולים לחולים קשים ומסוכנים בר מינן שמשם אין יציאה. אותו חבר עובר מידי שבת בשבתו בין כל החולים ומברכם בברכת 'שבת שלום'. "שבת אחת", מספר החבר, "ראיתי שם חולה חדש וניגשתי לברכו בברכת שבת שלום כהרגלי.
אותו חולה תופס אותי ואומר לי: "תשמע יש פה טעות, בטעות הכניסו אותי לכאן. פשוט חשתי קצת כאבים בבטן והתלוננתי על כך. וכשפניתי לרופא הבהיל אותי לכאן בטעות, בסך הכל זה "פנדציט", אינני אמור לשהות כאן! אנא, בבקשה ממך, גש למנהל המחלקה ובקש ממנו להוציא אותי מכאן"
דברי החולה נגעו לליבו, והוא פנה מיד למנהל המחלקה.
מנהל המחלקה לקח אותו לצד ואמר לו בשקט: "תקשיב לי טוב, החולה הזה - הוא החולה הכי מסוכן שיש לנו כאן בכל הבית חולים!!"
החבר הביט בו בעיניים שואלות.
"תראה", המשיך מנהל המחלקה, "כשהוא בא לכאן עם כאבים בבטן, המנתחים פתחו לו את הבטן וראו שכל הבטן מלאה בגידולים סרטניים מהסוג הקשה ביותר!!! בר מינן.
המנתחים הבינו שאי אפשר לטפל באחד כזה, אין לו שום סיכוי להישאר בחיים - כיון שכך סגרו לו את הבטן בחזרה והשאירו אותו אצלינו כאן... עכשיו אתה מבין!?"
ואכן, לאחר שבועיים, אותו חולה צעק ויילל מרות ומתוך יסורים וכאבים נוראים נפח את נשמתו"...
מסיים הרב ואומר: "החולה הכי גדול הוא החולה שחושב שאצלו הכל בסדר".
בת המגדירה את עצמה כ'יראת שמים' עלולה להיות המסכנה הגדולה ביותר!! - שהרי לבת חילונית יש עדיין סיכוי שהיא תושפע, תתחזק, ותתקן את דרכיה... אך בת 'יראת שמים' ההולכת עם אותה אופנת ביגוד "חרדית" פרוצה הנמכרת היום בחנויות, קטנים הסיכויים שמישהי תעיר לה, כיון שבעיניה היא נראית לכולם בסדר...
ישנו סיפור ידוע הממחיש בעייה זו:
מספרים על יהודי אחד שהביא לביתו חתיכת בשר גדולה. חלק ממנו אכל צלי, חלק ממנו בישל בסיר, וחציו הניח למחר.
למחרת נאלצה האשה להוסיף לבשר תבלינים חריפים, והבעל אכל בהנאה.
את החתיכה הנותרת נשאה החוצה.
"לאן?" שאל הבעל.
"אין מה לעשות", ענתה האשה, "הבשר החל להסריח..."
"עבירה בידך", פסק האיש, "בל תשחית!". הוא לקח את נתח הבשר מידי אשתו.
הביט האיש בחלון וראה את שכנו. אותת לו בידו לבוא. ואכן השכן עלה אליו לביתו.
"ראה, קניתי בשר והוא רב מכדי צרכי".
זרחו עיני השכן והוא לקח את הנתח בתודה והלך לביתו.
"רואה את", הפטיר הבעל, "כמעט ואיבדנו מצוה!".
למחרת התבשרו בני הזוג ששכנם לקה בהרעלת מזון חריפה.
מיהר השכן לקיים מצות 'ביקור חולים'.
מצבו של החולה הלך והחמיר והוא נפטר לבית עולמו. הלך האיש אחרי המיטה וליווהו לקיברו. בשובו ממסע ההלוויה, פנה מיד לבית הנפטר לקיים מצות 'ניחום אבלים'.
כששב לביתו אמר לאשתו: "רואה את, זה מה שאמרו חכמים: "מצוה גוררת מצוה".
בתחילה קיימנו בחתיכת הבשר מצות חסד, ואחר כך מצות ביקור חולים, ובעיקבותיה לווית המת, וכעת ניחום אבלים - ואת כל אלה רצית למנוע ולהשליך את נתח הבשר לכלבים!!??"
רואים מכאן עד כמה היצר עלול לבלבל את האדם לחשוב שהוא בסדר - ואף יותר מכך!!!