אופנת פ'אות א'יפור ר'יח בושם י'ופי וקוסמטיקה ז'נות ופריצות [פאריז] · הם ישבו בתוך הביוב ואכלו סנדוויצ'ים בתיאבון
גברת רחל נמצאת במבוכה. היא סוקרת את שמלותיה שבארון וחושבת לעצמה - 'מה אלבש הערב?' היא מוזמנת לאירוע חגיגי של חתונה, והיא יודעת שכולן ייראו שם עם מיטב בגדי האופנה! עם מיטב הבגדים "המנקרים עיניים"! ועם מיטב הפאות!
המחשבה הזאת מרתיעה אותה... בבגדים שלה הצנועים, היא עלולה להרגיש שם כמו אשה 'קרחת' בין בעלות שיער...
'אולי רק הפעם' - חולפת במוחה מחשבה, 'רק הפעם ארשה לעצמי להתלבש כמו כולן... לחבוש פאה במקום מטפחת... ללבוש חצאית יותר קצרה... הרי לא אוכל לסבול את כל 'זוגות העיניים' שינעצו בי - כשאכנס לאולם בלבוש כה פשוט... לא אוכל לסבול את הדיבורים שהנשים ידברו עלי מאחורי הגב... אני חייבת להיראות באופנה כמו כולן, ולהשתלב עם הזרם ביחד...'
וכך היא הולכת "ומוכרת" את כל צניעותה - והכל בגלל ההשפעה הנוראה והאיומה הזאת של "לחץ החברה"!
אוי, כמה היצר מוליך אותנו שולל, איך הוא 'עובד' עלינו בעיניים.
הרב יוספי סיפר, שנסע פעם באוטובוס ברחוב רבי עקיבא ופתאום החל לעלות ריח איום ונורא.
ככל שהתקרבו... הריח גבר וגבר עד שכבר אי אפשר היה לנשום. האנשים באוטובוס סתמו אפם באצבעותיהם להימנע מלסבול את הריח הנורא. כולם הסתכלו מהחלונות לברר את מקור הריח... והנה ככל שהאוטובוס התקדם לתוך "ענן" הריח, החלו להבין שמדובר בתקלה רצינית בצינור הביוב. פועלים היו פזורים לאורך הכביש עם כלי עבודה בידם עד לאותו פתח שמשם בקע ויצא הריח. האוטובוס המשיך והתקדם עד שהגיע ליד הבור עצמו.
הנוסעים - שהיו עם האצבעות על אפם - הביטו בתדהמה כיצד הפועלים יושבים על שפת הבור כשרגליהם פנימה וסנדוויצ'ים בידיהם והם אוכלים בחשק ובתיאבון!! הם העוו את פניהם בתחושת סלידה ורצו להקיא מרוב הגועל... "כיצד הפועלים מסוגלים ככה לאכול??!!" לא הבינו.
המראה הזה הכה את הרב בהלם מוחלט.
מה זה?? היתכן?! בכזה מקום בלב ליבו של גל הריח העכור והמזוהם היתכן לשבת ולאכול במנוחה?! כיצד אינם מקיאים את בני מעיהם...???!! - אך במחשבה שניה, הבין הרב את עומק הרעיון: ההרגל, הוא זה שהקהה והחליש לאותם פועלים את הרגשת הגועל נפש!! - השהייה הממושכת שלהם באוויר המצחין של הביוב, גרמה להם להתרגל לריח ולא לחוש בו עד כדי כך שהם אפילו מסוגלים לסעוד את ליבם בשוויון נפש ושלווה...
אם מעירים היום לאשה או לבת שהלבוש שלה לא כל כך צנוע... היא מרימה גבה ומתחילה להתגונן: "מה פתאום? מה יש בזה...?"
וכשמסבירים לה מה בדיוק הבעייה, היא אומרת: "די! איזו הגזמה... אין בזה כלום! זה סתם חומרה! לא צריך להקפיד עד כדי כך!?" - אותה בת לא שמה לב שהחצאית שלה צמודה, שהצווארון פתוח, שהגרביים שקופות... כל כולה מכשילה מכף רגל ועד ראש. וזאת משום שהתרגלה לאווירת הרחוב "המצחינה" והקלוקלת... ששם, בנות רבות באמת ככה הולכות, כמוה!
איך אמר פעם יהודי אחד יקר חוזר בתשובה?
"ישנן נשים שהופעתן החיצונית מזעזעת ביותר והן אינן שמות לב שהינן מכשילות מאוד את רואיהם... וכשמעירים להן על כך, הן עוד מעיזות לומר: "מה אתם רוצים? אנחנו הולכות בדרך אימותינו..."
מעניין מאוד", הוא אומר, "הלוא אמא של סבתא שלי - הלכה עם שמלות רחבות המגיעות עד הריצפה כשלראשה שתי מטפחות ראש!
וסבתא שלי (הבת שלה) - יותר התרחקה, והיא הולכת היום עם חצאיות יותר קצרות ועם חולצות קצת צמודות וקצת פתוחות!
ואילו אמא שלי - התרחקה בהרבה יותר מהן, והיא הולכת כיום במכנסי ג'ינס ועם חולצות מהודקות, ללא כל כיסוי ראש!
אינני מבין... למי מאותן שלושת "אימותינו" בדיוק הן מתכוונות??"