אופנת פ'אות א'יפור ר'יח בושם י'ופי וקוסמטיקה ז'נות ופריצות [פאריז] · ביל גייטס והאיש המסכן
מספרים, שפעם אחת הגיע באופן מיוחד ויוצא דופן המיליראדר האדיר - מיסטר ביל גייטס - העשיר הגדול ביותר בעולם! לתוך שכונת עוני שהייתה במצב מחפיר מאוד. הוא נקש על אחד הדלתות של דבר שהיה אמור להיות 'צריף' או 'פחון' וביקש שיפתחו לו את הדלת.
האדם שהתגורר שם, צעק עליו שיסתלק מהמקום! אך העשיר הגדול ביותר בעולם לא הרפה והמשיך לנקוש בדלת שוב ושוב בסבלנות רבה.
לאחר כמה דקות ארוכות נפתחה הדלת בחריקה צומרנית והציץ מתוכה אדם מסכן, מר נפש, מלוכלך ומוזנח מאוד שלא ראה יום אחד טוב בחיים שלו... ואיים עליו ללכת מכאן כמה שיותר מהר, אחרת...
אולם, מיסטר ביל גייטס לא התרגש למראה פניו הזעופות והקודרניות והתעלם מהמשפטים האחרונים. במקום זה, הוא דחף לתוך ידו של אותו מסכן אומלל חתיכת נייר.
"מה זה?", שאל האיש.
"זה הצ'ק שלי, זה צ'ק פתוח!", השיב לו ביל גייטס, "תוכל למשוך מחשבוני איזה סכום שרק תרצה...!"
"אבל מה פתאום באת אלי?", שאל אותו האיש בהיגיון רב.
"אה, זה משום שהתערבתי על דבר מסוים עם חבר שלי - עשיר כמותי - והפסדתי... ומפני כך התחייבתי לו לתת לאדם הכי מסכן והכי אומלל בעולם צ'ק פתוח על חשבוני... וכיון שביררתי מי הכי מסכן כאן בשכונה ואמרו לי שזה אתה, החלטתי לתת לך את הצ'ק שלי... הבנת? הבחירה בידך, ביי!"
אותו אדם מסכן ואומלל מסתכל על הצ'ק ולא מאמין למראה עיניו... כן, זה באמת היה ביל גייטס והצ'ק הזה באמת שלו. הוא יצא החוצה לעבר הרחוב כשהצ'ק בידו להפקיד אותו בבנק.
אולם, מכיון שלא אכל במשך יומיים תמימים, חש איך בטנו מציקה לו, הוא עבר ליד מסעדה אחת נכנס לתוכה והתיישב לאכול. לאחר שגמר לסעוד את ליבו, הוא ניגש לבעל המסעדה לשאול כמה עליו לשלם עבור האוכל והשירות?
"100 דולר"!
הוציא האיש המסכן את הצ'ק של ביל גייטס ורשם את הסכום.
לאחר שקיבל בעל המסעדה את הצ'ק לידיו פלט צעקה חנוקה... הוא פנה בתדהמה לאיש המסכן ושאל: "תגיד, האם הצ'ק הזה הוא של המליארדר המפורסם ביל גייטס?"
"כן", ענה האיש.
"תגיד לי אתה משוגע? אתה נורמאלי? נטרפה עליך דעתך...?", כמעט התעלף בעל המסעדה, "מה עשית??? איך ביזבזת צ'ק פתוח על סך "מאה דולרים" עלובים!?? הלוא יכולת לכתוב סכום אגדי של 50,000,000,000 דולר ולמשוך מהבנק!! אוי אוי, איזה טיפש אתה... עשית את שטות חייך... מעולם לא ראיתי כזה "גולם"...!!"
סיפור זה לא היה ולא נברא. אבל, ביחס לחיים שלנו האמיתיים, הוא קיים בהחלט!
הקב"ה נתן לך (כמו לכולם) צ'ק פתוח - שזה בעצם הגוף שלך.
ביכולתך למלא בצ'ק איזה סכום שרק תרצי - את אותו גוף את יכולה לכסות במטפחת ראש ובבגדים צנועים ומכובדים... ולהרוויח הנאות אין סופיות בעולם הבא לנצח נצחים.
אבל מה אנחנו עושות בפועל? נהנות בסך הכל רק מ-"100 דולר" - נהנות מכמה מחמאות עלובות וחולפות של כמה נשים בודדות (שאחר כך כבר לא זוכרות את הבגד שלבשת) - סתם מקשקשות כל מיני קישקושים על "הצ'ק" היקר שקיבלנו מבורא עולם והורסות אותו!!
את הולכת בפאה עלובה ובבגדי סמרטוט ומפסידה שכר עצום ונפלא לאחר 120 שנה.
לאחר בואך לעולם האמת תגלי את שטות חייך, על איזו הזדמנות פז וויתרת לעומת הפאה "המסכנה" והביגוד "הזול" והכל כך לא ערכי ומכובד... שלך, אבל אז כבר יהיה מאוחר מדי.
את הצער הזה של ההפסד והפיספוס, תצטרכי לסבול לנצח!!!
לא תנתן לך שוב האפשרות להחזיר את הגלגל אחורנית!!
אבל את בת ישראל יקרה, שקוראת כרגע שורות אלו, עדיין לא מאוחר בשבילך! את עדיין חיה פה בעולם הזה, נצלי את אותה הזדמנות חד פעמית "ותמלאי את הצ'ק הפתוח" שניתן לך מאת הבורא יתברך "בסכום הכי מקסימלי שרק ניתן לכתוב!" - על ידי תשובה על העבר, ועל ידי שמירה לעתיד על כל גדרי הצניעות בכל פרטיהן!!!
כשהוא הסתכל מה יש בתוכה... הוא הזדעזע
הגמרא אומרת: "קשה (מכאיבה ודוקרת) רימה (תולעת, הנמצאת) בבשר המת, כמחט (הדוקרת) בבשר החי!!"
המפרשים שואלים: "לכאורה לא מובן, איך המת מרגיש את התולעת המכרסמת בו כמו שהחי מרגיש שדוקרים אותו עם מחט? והלוא לאחר שפרחה הנשמה מהגוף, שוב אין הגוף מרגיש כל כאב...??
אחד הרבנים סיפר, שבצעירותו הוא למד בישיבה באמריקה. יום אחד הוא נכנס לחדר האוכל של הישיבה וחיפש לעצמו צלחת לאכול. כל הצלחות היו תפוסות. 'טוב, אכנס למטבח נראה אם אמצא שם איזה משהו...'. הוא חיפש בתוך הארון, על השיש, במקרר, ו... אין שום צלחת.
לפתע, הוא מסתכל למעלה, והוא רואה שעל אחד הארונות הגבוהים הייתה מונחת צלחת.
'או מצויין!'. הוא מיד טיפס למעלה והורידה. אך כשהוא ראה מה יש בתוכה... הוא הזדעזע.
בתוך הצלחת היה מונח גוש בשר כולו מלא תולעים!! תולעים ארוכות, לבנות וחומות מתפתלות... לא היה זכר לבשר שהיה שם!! רק תולעים!! - הוא לא היה מסוגל אחר כך לאכול שבועיים מרוב הגועל!!! (כנראה היה בחור שהניח שם את הצלחת עם חתיכת בשר ושכח להורידה).
ואז הוא תפס... שזה מה שקורה, בעצם, לאחר שמורידים את האדם לקבר...
כל כולו מתמלא בתולעים!!!
וזה גם ההסבר למה ששאלנו, איך המת מרגיש כאבים מהתולעים המכרסמים בגופו?
התשובה היא: שאכן הגוף עצמו איננו מרגיש שום כאב פיזי, אלא הנשמה היא זאת שמצטערת צער חזק ונורא מאוד מאוד לראות את הגוף - שהייתה חיה איתו כ-70 80 שנה - נאכל על ידי תולעים עד שלא נשאר ממנו כל זכר...!!!
(זה כמו שאשה טיפחה לעצמה שיער יפה וגולש במשך כמה שנים טובות והיא כל רגע נהנית ממנו ומאוד אוהבת אותו... וביום אחד בהיר באה איזו ספרית אחת ובטעות מורידה לה את הכל ועושה לה קרחת! - זה כואב מאוד! אולם, הצער של הנשמה לראות את כל הגוף כולו הולך ומתכלה... הוא פי עשרות מונים!!!)
אם כן, למה בת ישראל יקרה, תשקיעי זמן וכוחות על הגוף האומלל לייפותו ולקשטו?
הלוא בעתיד (הרחוק? הקרוב?), נשמתך תצטרך מתי שהוא להיפרד מהגוף, ומה שיקרה זה, שאת (בתור נשמה) תצטערי בצער איום ונורא שאין לשער ואין לתאר!
הפרידה מהגוף תהיה לך קשה מאוד מאוד!
כי בזה שהשקעת כל חייך בטיפוח הגוף - בפאה, באיפור, בתכשיטים, בבגדי 'טריקו ולייקרה' נצמדים, בחצאיות קצרות, בגרביים שקופות או בצבע הרגל, בנעלי עקב גבוהות... - נקשרת חזק אל גופך!
וזה, מה שיגרום לך אחר כך בשעת הפטירה, את הקושי והסבל האיום והנורא מפרידת הגוף!!!
"כולכם ברשימה שלנו"... אמר האיש מ'החברא קדישא'
סיפר אחד הרבנים:
"פעם הלכתי ברחוב וראיתי מודעת 'אבל' על אדם מסוים שהכרתי, מאוד הופתעתי שאותו אדם נפטר. אני חוזר וקורא שוב ושוב את המודעה ולא מעכל עדיין שאותו אדם נפטר...
עמד לידי אחד מאנשי ה'חברא קדישא' ואמר לי: "מה אתה מתפלא...?! אני אגלה לך סוד שאולי אתה לא כל כך יודע... אבל כולכם, ללא יוצא מן הכלל, ברשימה שלנו! רק אי אפשר לקחת את כולם, אז לוקחים פעם את זה... ופעם את זו... אבל כולכם מגיעים בסוף אלינו!".
או כמו שאמר פעם רב אחד: זה משכיר לו אוטו אדום... וזה מקבל אוטו ירוק... וזה קונה לו אוטו צהוב... אבל את כולם לוקח האוטו השחור!!! (של 'החברא קדישא').
חשבי תמיד על העתיד, מה יהיה איתי לאחר מותי?... איך יקבלו את פניי שם למעלה?... האם אני מוכנה למסור דין וחשבון לפני בורא עולם בביטחון שעשיתי באמת ככל שיכולתי?
כך מייעצים לנו חכמינו זכרונם לברכה ואומרים: "שאם יצר הרע מנסה לפגוע בנו ולפתות אותנו לדבר עבירה, הנשק הסודי נגדו זה... לזכור את יום המיתה!" - כלומר, שתמחישי לעצמך, איך הגופה שלך מוטלת על הריצפה מכוסה בתכריכים וטלית פרוסה מעליה... וכולם - אמא ואבא שלך, האחים והאחיות שלך, בעלך והילדים, שכנים וקרובי משפחה - עומדים שם בוכים ובוכים... עד שמגיע הרכב השחור של ה'חברא קדישא' ולוקח את גופתך לבית הקברות.
דבר נוסף שיוכל לתת לך כוחות ועידוד רב, זה לזכור תמיד את אותו יסוד חשוב ומחזק מאוד בעבודת ה', שאמר אותו פעם אחד מגדולי האדמורי"ם במשפט אחד: "היתכן שאבא ישלח את הבן שלו למלחמה ללא כלי מלחמה???!!!"
זאת אומרת, שאם הקב"ה ציוה אותך לעשות דבר מסוים, הוא נתן לך גם את הכלים ואת הכוחות לעמוד במשימה! - ללכת עם מטפחת ראש וללבוש בגדים צנועים כמו שצריך... זאת לא אמורה להיות משימה קשה! אם הקב"ה (שזאת בעצם ההלכה) חייב אותך ללכת בדרך הצניעות, סימן הוא שיש ביכולתך לעמוד בזה ללא ספק!!! כי הקב"ה לא יצווה עליך לעשות דבר שאין ביכולתך לעשות!!!
אין כזה דבר בעולם!!!
כמה נשים ובנות חשבו, שהן אינן יכולות ואינן מסוגלות להשתנות בצניעות, בשום פרט, עד שלמרבה הצער (או השמחה) התרגשה עליהן איזו שהיא צרה, ואז הן גילו שאכן יש בכוחן להשתנות. ולא רק בדבר אחד קטן... אלא בכל נושא הצניעות מא' ועד ת' ללא פשרות!!