אופנת פ'אות א'יפור ר'יח בושם י'ופי וקוסמטיקה ז'נות ופריצות [פאריז] · בדקות ספורות התהפכו היוצרות!
דבר ידוע הוא שבמשך כל הדורות חינכו אב את בנו ואם את בתה על מושגים של גן עדן וגיהנום ולא חששו כלל שהדבר ישפיע עליהם, כוונתם בזה הייתה להקנות לדור הבא את העובדה שהעולם מושגח בהשגחה פרטית על כל אחד, ויש בורא לעולם שמשלם שכר ועונש.
הדברים שנכתוב בעזרת ה', הם קצת נוקבים וקצת מפחידים.
נכון, לא כל כך נעים ונוח לקרוא דברים אלו, אבל עם כל זה לא נמנענו מלכתבם.
וזאת משלוש סיבות:
1. כיון שצריכים לדעת שהעולם הוא לא הפקר! - יש דין ויש דיין! - ועל הכל יביא האלוקים במשפט!
2. עצם זה שאשה ובת קוראות את הדברים והן יראות ומתחלחלות, זה כבר סיבה טובה למרק לעתיד את דינם! (בתנאי שהן יפנימו את הדברים היטב).
3. כמו כל רופא טוב שמזהיר את ה'פציינט' שלו מדברים מסוימים העלולים להזיק לו, והוא מזהיר אותו מה עלול להיות לו עקב אי זהירות... כך גם אנחנו מזהירים באזהרות חמורות ממה שעלול להיות, אם חס ושלום, לא נקפיד לילך בדרכי הצניעות.
כותב הגאון הקדוש רבי יוסף חיים בעל ה'בן איש חי':
"יום אחד יצאו שני חמורים לדרך, ושקים על גבם. האחד נשא שק גדול מלא במלח, ואילו האחר נשא שק מלא בספוג. נאנח החמור האחד על כובד משא המלח המגביל את תנועותיו ומעיק עליו ביותר; ואילו החמור השני, שכלל לא הרגיש בשק הספוג הקל שעל גבו, דילג לו דילוג שובבני על ההרים וקיפץ בהנאה על הגבעות.
עברו שעות מספר, והנה נהר לפניהם. מאין ברירה נכנסו השנים למים, והנה... בדקות ספורות התהפכו היוצרות: המלח, שכה הכביד על החמור הראשון, נמס והיה כלא היה, ולא נותר מן המשא כי אם השק הריק, הקל, בלבד, כך שבצעדים בטוחים צלח לו חמור זה את הנהר עד שהגיע לגדה השניה.
ומה עלה בגורלו של החמור השני באותה שעה?
במהירות רבה נתמלאו כל חללי הספוג שבשקו במים רבים, ואזי כה הכביד עליו משאו עד שכבר לא יכל לשאתם... הוא שקע תחתיו במים וטבע בהם...
אומר 'הבן איש חי': "כאשר אשה מענגת את גופה בעולם הזה; בפאה, באיפור, בבישום, בתכשיטים, בנעלי עקב גבוהות או מרעישות, בגרביים שקופות, בחולצות ובחצאיות קצרות וצמודות... - נדבקת בה חומריות עבה וגסה! שהיא לא מרגישה אותה.
כאן, בעולם הזה, היא שמחה ומאושרת, מקבלת מחמאות מכל הסובבים אותה, מרגישה טוב עם עצמה - כמו אותו חמור, שנשא משא של ספוג, שהיה שמח בהתחלה.
אך כשתגיע לעולם האמת, שם היא תרגיש בבת אחת את כל "הספוגים" מתמלאים במים - שם היא תרגיש את כל כובד הופעתה הפרוצה בה הייתה מהלכת בחיי חיותה!!!
רק אז היא תבין עד כמה שהיא טעתה! אבל זה כבר לא יעזור לה... אז כבר יהיה מאוחר מדי...
שם היא תצטרך לעבור, בעל כרחה, תהליך "ניקיון" קשה מאוד מאוד כדי לנקותה מאותו ליכלוך טומאה רוחני כבד וגס שדבק בה - בנשמתה. ולשם כך יהא עליה לעבור תחילה את המסלול הראשון והנורא הנקרא: 'חיבוט הקבר!'
"קפצתי מעל המיטה... וברחתי". הוא היה מסויט כולו...
מה זה 'חיבוט הקבר'?
'חיבוט הקבר' - פירושו, שמלאכי חבלה "חובטים" אותה בקבר.
כלומר, תופסים אותה 4 מלאכים מכל צד ו... בבת אחת הם חובטים אותה בכוח רב בקרקע הקבר!! מעוצמת החבטה מתפרקים איבריה לגורמים!!! רחמנא ליצלן!
(רק דמייני לעצמך מי שבטעות החליק ונפל במדריגות והשתטח כל כולו על הריצפה... איזה כאבים הוא מרגיש בכל גופו! ואת זה תכפילי פי 1,000!!) - וכל זה על מנת לנער ולנקות ממנה את הליכלוך הרב שהצטבר בנשמתה כתוצאה מטומאת הפאות והבגדים האופנתיים הקלוקלים!!!
סיפר ראש ישיבת עץ חיים הגאון רבי אברהם יעקב זלזניק:
"אחד מתלמידי רבי עקיבא איגר פנה פעם לרבו וביקש ממנו, האם יוכל לראות בצורה מוחשית מן הנעשה בעולם העליון? כיון שהכיר רבי עקיבא איגר את תלמידו וידע שאין בו חלילה כל פגם באמונה, הסכים למלא את בקשתו, אבל בתנאי, שלא יגלה איך שעשה זאת, ומה שראה.
לקח אותו רבי עקיבא איגר לחדר הטהרה של המתים וביקש שם מאנשי 'החברה קדישא' שישאירו מעט מן המים שרחצו את המת באותו היום.
מן המים הללו לקח רבי עקיבא והרטיב את פניו של התלמיד. לפתע התלמיד הביט קדימה בעיניים קרועות לרווחה... כולו מזועזע... והוא נפל מתעלף!!! ניסו לעוררו, אך ללא הצלחה, לא ניתן היה לעוררו מעלפונו הכבד. לאחר זמן לקח רבי עקיבא מעט מים מהמקווה ושוב הרטיב את פני התלמיד, והוא שוב התעורר.
כעבור שנים, לאחר שנפטר רבי עקיבא איגר, שאלו את אותו תלמיד: "מה קרה שהתעלפת?" סיפר להם אותו תלמיד ואמר, כי התעלפותו באה עליו לאחר שנבעת מן המראה הקשה, איך שמלאכי חבלה חובטים במת וקורעים אותו לגזרים!!! רחמנא ליצלן!!
פעם, כשלקחתי את אחת מבנותיי לצורך טיפול שיניים, פגשתי שם חבר. הוא תפס בידו את הלחי והיה נראה לי שהוא חיוור... כשדיברתי איתו, הוא אמר לי שהוא רועד מפחד.
לא הבנתי, בחור שכמותו, גדל גוף, בריא, חזק... ממה כל כך פוחד?
ואז הוא אמר לי, שהוא מאוד מפחד שהרופא שיניים יתן לו זריקה בחניכיים, בשביל 'להרדים' את המקום לפני הטיפול...
"מה, זה כל הסיפור?", התפלאתי עליו, "מזה אתה עושה עניין?!"
"תראה", הוא אומר לי, "פעם אחת הרופא עשה לי זריקה עמוקה בתוך החניכיים... ומרוב כאבים פשוט קפצתי מעל המיטה... וברחתי". הוא היה מסויט כולו.
"נו", אני שואל אותו, "אז למה באת לכאן?"
"אין לי ברירה, מה אני יכול לעשות?"
איחלתי לו רפואה שלימה והלכתי. - חשבתי על הדברים. סך הכל זריקה אחת, וכבר עושים מזה עניין... מה יעשו אנשים כשיצטרכו לעבור את צער חיבוט הקבר שזה "קצת" יותר מפחיד וכואב (בלשון המעטה) מזריקה בחניכיים!!??
אשה צנועה - המקפידה ללכת עם לבוש רחב שאיננו נצמד על הגוף, במטפחת ראש פשוטה שאינה גבוהה או מושכת את העין בקישוטים או צבעים למיניהם, בנעליים נמוכות ושקטות, ללא איפור, וללא בושם, ואף איננה משוחחת עם גברים ללא צורך... - חוסכת לעצמה, כבר מעכשיו, את כל מסכת היסורים העתידית של 'חיבוט הקבר' הנורא! היא לא תצטרך את זה.