אור ברסלב
בן פורת חלק א סימן י › יא

בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל

סימן י · יא

י

מ"ש קושיא בשם אביו הרב נ"י דל"ל קרא דאין יוצאין במצת טבל ת"ל לגמ' ע"ז (דף מ"ו ע"ב) דמכשירי קרבן פסול בהו נעבד כקרבן גופא ומבואר בפסחים דמצה ומרור מכשירי קרבן נינהו [במכתבו נשמט הדף וכוונתו וודאי לגמ' פסחים (דף צ' ע"א) דשם נאמר כן] וא"כ בעי במצה ממשקה ישראל כמו בקרבן וא"כ טבל פסול בלא"ה כי היכא דפסול לנסכים ומה גם לגמרא פסחים (דף ק"כ ע"ב) דמצה איתקיש לפסח עכ"ד. הנה הך דפסחים (דף צ' ע"א) איתאמר רק לעניין אכילה דמצה ומרור הם מכשירי אכילת הפסח וש"ס דעבודה זרה איירי במכשירי הקרבה ותדע דמצה מבושלת פליגי בי' בפסחים (דף מ"א ע"א) אי כשירה ומאן דפוסל נמי רק משום דבעי' טעם מצה וכן ירקות מבושלין היו כשירין למרור לולי דבעי' טעם מרור כש"ס ברכות (דל"ח ע"ב) ואילו מבושל פסול לנסכים כמשנה מנחות (דפ"ו ע"ב) והוא מהיקישא דזבח ונסכים מה וכח שלא נשתנה כו' בכורות (דף י"ז ע"א) וכמבואר ברא"ש בבא בתרא פרק המוכר פירות וכן קמח שהתליע יהי' פסול למצה כי היכי דפסול לגבוה במנחות (דף פ"ה ע"א) ושם (ע"ב) איבעי' דמיחשיב מום כמום בבהמה וא"כ כי היכא דמקיש בקושיותו מצה לפסח לעניין ממשקה ישראל יקיש נמי לעניין מום דפוסל בפסח דיפסול גם בקמח דמצה היינו בקמח שהתליע וכן נעבד כמחובר יופסל לדידי' למצה ומרור וגם ל"ל היקיש דמצה לחלה דבעי' מצתכם ת"ל דבקרבנות כתי' אדם כי יקריב מכם ולדבריו הא בפסחים (דף צ' ע"א) שם מוכח דעצים לצלייתו חשיבי יותר גופי' דפסח ממצה ומרור וא"כ גם עצים לצליית הפסח יוצרך שלא יהיו מתולעים כי היכי דעצים מתולעים פסולים למזבח וחשיבי כמום בבהמה כמבואר במנחות (דף פ"ה ע"ב) שם איבעי' בזה והיקיש דפסחים (דף ק"כ ע"ב) הוא ג"כ רק לעניין אכילה לאכול המצה עד חצות דכתי' על מצות ומרורים יאכלוהו ואיתקשו האכילות אבל לא דינהוג במצה מאי דנוהג בפסח מפאת היותו קרבן וקדוה"ג ויעיין תוס' פסחים (דף כ"ח ע"ב) ד"ה כל דכתבו וז"ל תימא גבי בן נכר שהוא מומר מאי איצטריך קרא (דאוכל במצה) פשיטא כו' ואי קמ"ל דמצי אכיל מצה אע"ג דאסור בפסח הא נמי פשיטא דאטו מצה קדושה אית בה עכ"ל התוס':

ומה שהעיר מהא דטבל חשיב ברי' אע"ג דבעי' אסור מתחלת ברייתו ואמאי הא הי' מותר קודם מירוח. יעיין מזה באתוון דאוריתא כלל כ"ה (דף מ"ג ע"א) ומ"ש בחלב דחשיב שעת הכושר קודם כלות החדשים יעיין תוס' חולין (דף ק"כ ע"א) ד"ה חמץ וימצא שם דבריו וסתירתם:

ומה שהקשה עמ"ש בלקח טוב כלל ו' אות ד' בעניין שחיטת טריפה לגבוה מגמ' חולין (דף פ' ע"ב) ושור ושה שרוע וקלוט וגו' לימד על הפסולין שבשור ושה שהוא בלא ירצה. הנה בלקח טוב נדבר שם מזה רק דרך אגב וכוונתו הי' בפשיטות לדברי הכ"מ פ"ג ה"ז מאיסורי המזבח דכ' דלא ירצה לא הוי לאו כלל לפי ההלכה רק הודעה שאין מתקבל לרצון יעיי"ש ואיך שיהי' בטעם הרמב"ם שם הנה עכ"פ הרמב"ם ז"ל לא הביא כלל בהלכה לאו הנ"ל דלימד על הפסולין כו' וזה ידוע ולא הוצרכתי לפרשו. וגוף סתירת הסוגיות דחולין (דף פ' ע"ב) דמוכח דמלאו דלא ירצה אסור גם שחיטת פסולין ואילו בחולין (דף י"א ע"א) אמר דילמא דפלי כו' ומוכח דשחיטת טריפה מותרת לגבוה י"ל דלאו דלא ירצה באמת ראוי שיאסור רק עשות דבר המכפר דריצוי הוא כפרה ע' יומא (דף ה' ע"א) וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת כו' וכהנה רבות וע"כ י"ל דכיון דאיבעי' הוא בזבחים (דף ז' ע"א) אי עולה מכפרת אעשה דאחר שחיטה יעוי"ש וכוונת הספק אם השחיטה ג"כ מצטרפת בכפרה וע"כ א"א שיכפר אעשה דאחר שחיטה דהרי יחסר לעבירה זאת כפרת השחיטה א"ד הזריקה לבדה מכפרת בלי צירוף השחיטה וע"כ גם אעשה דאחר שחיטה מכפר וכמובן וע"כ הש"ס חולין (דף פ' ע"ב) שם מקשה שפיר כי היכא דלא תיפשוט בעיא דזבחים הנ"ל וכדמצינו כזה בכמה דוכתי ומשא"כ סוגי' דחולין (ד' י"ב) שפיר דחי דדילמא אין השחיטה בכלל הכפרה וא"כ השחיטה שריא ואחרי השחיטה אפשר לבדוק ואכתי מנ"ל דאזלי' בתר רובא ודו"ק ויש ליישב עוד בכמה גווני ואין בכחו להאריך:

ומ"ש בשם אביו הרב נ"י דכיון דלא ירצה במום כתי' אין ללמוד רק פסולין דדמי למום דאינם נוהגים בעופות משא"כ טריפה דנוהג גם בעוף. אינו נוח לי דאדרבה מאי דפוסל גם בעוף הפסול גדול יותר ונלמד בק"ו [וביומא (דף ב' ע"ב) ואימא שמיני כו' דנין דבר שאין קדושה לפניו כו' ואין דנין דבר שיש קדושה לפניו מדבר שאין קדושה לפניו ולאו קל וחומר הוא כו' הרי דכזה הי' סברת הה"א דכיון דעדיף ג"כ לא חשיב דומה והש"ס הקשה ע"ז דשינוי בעדיפות אינו שינוי ואדרבה נלמד בק"ו ושינויא דשם הזה כתי' כזה לא שייך כאן] ואולי י"ל דטריפה הואיל ונוהג גם בחולין אינו בכלל פסולין דשור ושה וקצת דוגמא לו בפסחים (דף פ"ב ע"ב) וגם זה אינו שוה [ונזכרתי דברי התוס' מנחות (דף כ"ה ע"א) אדאמר שם ת"ר ונשא אהרן את עון הקדשים וכי איזהו עון הוא נושא כו' הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בציבור כו' ואימא עון בע"מ שהותר מכללו בעופות כו' עליך אמר קרא לא ירצה ובתוד"ה ואימא כו' וא"ת אמאי לא פריך מעון טריפה דהותר במליקה כו' ובטריפה לא כתי' לא ירצה כו' וי"ל דאמרי' עון קדשים ולא עון חולין לאפוקי טריפות דשייך בחולין כו' וא"ת ואימא עון דמחוסר זמן כגון תוך ח' שהותר מכללו בעופות כו' וי"ל דכתי' בי' לא ירצה דהא מיום השמיני והלאה ירצה כתי' הא קודם לא ירצה ומיהו ק' מעון או"ב דהותר מכללו בעופות ולפי מה שפירשתי עון קדשים ולא עון חולין ניחא ועוד אמרי' בפ' או"ב דכל הפסולין שבשור ושה הרי הם בלא ירצה עכ"ל התוס' ומשמע מדבריהם דלא קאי הך דכל הפסולין כו' הרי הם בלא ירצה אטריפה וליכא בטריפה קרא דלא ירצה דרחוק לומר דמה שכתבו ועוד אמרי' בפ' או"ב כו' קאי גם אקושייתם הראשונה מטריפה ועש"ה בגוף התוס' וגם מה שכתבו דטריפה הואיל ונוהג גם בחולין לא חשיב עון קדשים יש ממנו כדמות ראי' לסברתנו הנ"ל דכיון דנוהג בחולין אינו בכלל פסולין דשור ושה ואין להאריך]:

ומה שהקשה מתמורה (ד' י"ח) דאמר דמקריב ולד חטאת כו' בעשה והאיכא לאו דלא ירצה הנ"ל לימד על כל הפסולין כו'. י"ל דמכל הפסולין ילפי' רק דומי' דמום דפוסל בכל זבחי בהמה משא"כ פסול ולד דנוהג רק בחטאת לבד וכזה פירכא בזבחים (דף י' ע"א) מה לחוץ למקומו שכן נוהג בכל הזבחים תאמר בשלא לשמו שאינו נוהג אנא בפסח וחטאת ובפסחים (דף ס' ע"ב) לא אם אמרת בשלא לשמו שכן נוהג בכל הזבחים תאמר בלשמו שכן אינו נוהג בכל הזבחים אלא בפסח בלבד וכזה עוד בכמה דוכתי:

ומ"ש עוד במכתבו הב' ראי' דשחיטת טריפה אסורה לגבוה מקידושין (דף נ"ז ע"א) ג"כ לא פירש כוונתו ולא ידעתי משם רמז ראי':

ומה שהקשה עוד על מה שהבאתי בלקח טוב ראי' מזבחים (דק"ג) דטריפה טעון שריפה דגם דבר הנוהג בחולין שם פסול קודש עליו בהיותו בקדשים מדטעון שריפה והקשה דהא בלא נודע הטריפות עד לאחר זריקה הורצה. לא פירש מה הוקשה לו בזה ומה בכך דהורצה עכ"ז הרי הבשר אסור מפאת איסור טריפה וטעון שריפה כשאר פסולי קודש כבשר שנטמא ולן ויצא דטעון שריפה אף דהקרבן כבר הורצה משעת זריקה יעיי"ש בזבחים דרש"י (דף ק"ד ע"א) ד"ה מרצה דכ' דהבשר ישרף נשאר פסולי קדשים ושפיר יש לדון דמדפסול טריפה נחשב פסול קודש להצריך שריפה אף דהאיסור אכילה מפאת טריפה הרי נוהג גם בחולין א"כ הרי דגם דבר הנוהג בחולין בהיותו בקודש שם פסול קודש עליו:

ומה שהקשה לר' יהודה דס"ל בזבחים (דף ס"ט ע"ב) דאין שחיטה מטהרת טריפות וטריפה מטמאה כנבילה א"כ ל"ל קרא דמן הבקר להוציא את הטריפה הרי היא נבילה ומכניס טומאה למקדש. יעיין שנית במשנה וגמ' זבחים שם דאיירי שם רק בעוף וכאן מן הבקר כתי' ויעיין בפיה"מ להרמב"ם מס' טהרות פ"א מ"א מש"ש בהסברת טעם החילוק לר"י בין בהמה לעוף ויש לדבר בדבריו ואכ"מ:

ובגוף עניין ב' שעשאוהו בעלמא אי מתייחסת המעשה לכל אחד בעצמו או רק לשניהם יחד מי ילפי' מבעשותה אכל עשיות דאין מתייחסים בב' העושים לכל אחד בפ"ע א"ד גזה"כ הוא שם לבד. הנה יסד ע"ז קונטרסו ולא הביא דהוא מחלוקת רש"י ותוס' במקומו בשבת (דף צ"ג ע"א) יעיי"ש בתוד"ה ור"ש מטהר דהוא מחלוקת מפורשת בין רש"י לתוס' שם דרש"י ס"ל דילפי' משם אכל ב' עושין בעלמא בכל עשיות והתוס' ס"ל דרק שם לבד גזה"כ הוא ולענ"ד י"ל עוד דהוא ספק בגמ' ב"ק ו (דף נ"ג ע"א) בשור שדחף את חבירו לבור ומת יעויש"ה בגמ' ב' לישני אי האי כולי' היזיקא עביד והאי כולי' היזיקא עביד או האי פלגא היזיקא עביד והאי פלגא היזיקא עביד עש"ה וה"נ תלוי בזה בכל מקום בדבר הנעשה מכח שנים אם נחשב שעשה זה כל המעשה וזה כולה או נחשב רק שנעשה מחציתה מזה ומחציתה מזה ויש לי להעיר עוד בזה ממקומות רבות ואין בכחי להאריך:

הק' יוסף ענגיל:

נזכרתי דבתבואות שור סי' ב' ס"ק נ"ב יש אריכות בעניין ב' שעשאוהו והביא ג"כ גמ' ב"ק הנ"ל וגם משמע מדבריו ג"כ דיש לחלק בזה בין שבת לשאר איסורים ולא פירש כוונתו בזה:

הנ"ל.

תוכן העניינים

בן פורת חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה