אור ברסלב
בן פורת חלק א סימן י › י

בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל

סימן י · י

ט

מה שהעיר בפסחים (דף ט') חבר שמת כו' דלגבי היורשים הוי לקוח. יש לספק אי תבואת זרעך ממעט יורשין ובעירובין (דף ע' ע"ב) יורש כרעא דאבוה הוא ואין נחשב רשות חדש רק אותו הרשות עצמו שמתחלה דהי' יכול לערב מערב שבת ע"ש ובב"ק (דף קי"א ע"ב) פלוגתא אי רשות יורש כרשות לוקח ובקידושין (דף ס' ע"ב) פלוגתא אי יורשין מיקרי לי בלשון ב"א וע' שם (דף ט"ו ע"א) לו ולא ליורשיו ואולם שם מיתורא דריש] וע' חמורה (דף ט"ו ע"ב) דבעי לומר דאין חטאת ציבור שמתו בעלי' מתה משום דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך והוי כאילו עדיין הבעלים חיים ודחי אי הכי אפי' ביחיד נמי וע' ב"ב (דף קנ"ט ע"א) וע"ע ר"ה (דף ו' ע"ב) איבעי' אי יורש איתי' בבל תאחר ופשיט שם דאין נחשב דאיהו נדר וכן בערכין (דף ל"א ע"ב) מת המוכר יגאל בנו פשיטא מהו דתימא איש כי ימכור וגו' אמר רחמנא והאי לאו מכר ועוד שם מהו דתימא לקונה אותו אמר רחמנא והאי לא קנה ובנדרים (דף מ"ו ע"א) במשנה קונם ביתך כו' לא חשיב ביתך אצל היורש וע' תוס' קידושין (דף ה' ע"א) ד"ה ע"מ דבית אבי' קרוים כל יוצאי חלציו ולעניין מעשר בהמה יורשין שקנו מתפיסת הבית חייבין ע' בכורות (דף נ"ו ע"ב) מיהו שם איתרבי מיהי' ויל"ע בזה עוד ממקומות רבות ואין בכחי להאריך:

ומ"ש בהך דאין מביאין נסכים מן הטבל דיוחשב ממשקה ישראל הואיל ומותר לאחר לתוס' זבחים (דף פ"ח) דלא בעי' מותר לכל ישראל. הנה גם לרש"י שם דבעי' מותר לכל ישראל] הרי הוא מותר לכל ישראל דעתה שהוא של גבוה הכי אין שום אדם בעלים עליו ואולם י"ל דעתם הרי אסור לישראל מכח הקדש ואילו לא הי' הקדש הרי שוב הי' אסור לבעליו משום טבל אולם מתוס' מנחות (דף פ"ד ע"א) ד"ה שומרי דכתבו דקצירך אמר רחמנא ולא של הקדש מוכח דאין אומרים כן אך דנין רק אם יש עליו איסור האחר בהיותו הקדש דהא גם שם אסור מכח הקדש ואילו לא הי' הקדש הרי הית' הקצירה אוסרתו ויש לחלק ובחידושי הארכתי בזה מכמה דוכתי.

ועוד נראה דגם לרש"י לגבי הגבוה עצמו הרי הוא לקוח כש"ס ב"ק (דף ע"ו ע"א וע"ט ע"א) מה לי מכרו להדיוט כו' וע"כ ראוי שיוכשר דקפידא דממשקה ישראל היינו שגם הגבוה אין רוצה לאכול איסור והעמסתי זה בכוונת ש"ס חולין (דף צ' ע"ב) מי כתיב לא יאכל המזבח וקאמר משום ממשקה ישראל והכוונה דמפאת ממשקה ישראל הוי כאילו הי' כתוב האיסור על המזבח בעצם דגם המזבח אין רוצה באכילת איסור ואין זה מוכרח בכוונת הגמ' רק הכרחתי זה בחידושי מדברי הרא"ם שמות פרשה כ"ט פסוק ל"ז ד"ה כגון הלן והיוצא כו' שכ' דפסול יוצא כו' דכתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו דהיינו בשר קודש שיצא חוץ למחיצתו דהוי טריפה לא תאכלו בין לאכילת אדם בין לאכילת מזבח כו' עכ"ל. ותמוה דמי כתיב לא יאכל המזבח וע"כ כוונתו כנ"ל דכיון דהוא איסור גם הגבוה אין רוצה אכילתו והארכתי בזה עוד בחידושי וא"כ כאן דלגבי הגבוה עצמו הוא לקוח ומותר שוב שפיר ראוי שיוכשר:

עוד יש סברא מהופכת בזה דטבל חשיב אינו ממשקה ישראל גם לתוס' זבחים הנ"ל וזה דלבעלים הא אסור ולאחרים הרי הוא גזל ואי שיקחוהו או יקבלוהו במתנה אז הרי יפקע ממנו שם טבל דהרי יותר אז לכ"ע ואפי' לבעליו אחרי שיעשה לקוח וע"כ לא איכפת לן כלל בזה כיון דכ"ז שהוא טבל הרי אסור לכל ושפיר איסור הטבל כולל לכל דכשיותר הרי לא יהי' טבל ורק תרומה דבהיותה תרומה היא מותרת לכהן הוא דחשיב ממשקה ישראל לתוס' ודו"ק אמנם יש מציאות היתיר בטבל לאחר גם בהיותו של בעליו והיינו במאכילו לאורח דאינו תבואת זרעך אצל האורח וגם אינה נתינה ועדיין הוא של בעליו ואסור לבעלים ע' ר"ן נדרים (דף ל"ד ע"ב) סוף העמוד ועיין אתוון דאוריתא כלל כ"ז דדנתי טעמא דרש"י דזבחים (דף פ"ח) הנ"ל מפאת דכהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו וא"כ כשמותר לישראלים ורק לבעלים לבד אסור ראוי שיוחשב ממשקה ישראל גם לרש"י וביותר דאחד לא חשיב חסרון וחשיב מותר לכל עיין אתוון דאוריתא כלל (כ"ב):

תוכן העניינים

בן פורת חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה