בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל
סימן י · ו
מה שהעיר דעוקר בחול ומניח בשבת יתחייב כמו התחיל בפנים וגמר בחוץ גבי שחוטי חוץ וחקר אי שייך גבי עקירה והנחה ישנה למלאכה מתחלה וע"ס או אינה אלא בסוף כמו דאמרי' כן גבי שחיטה. הנה וודאי דבעקיר' והנחה לא שייך זה והחילוק דבשחיטה היא מעשה אחת וכל משהו ממנה שם שחיטה עלי' אבל עקירה והנחה הם ב' מעשים שקיבוצם הוא המלאכה וע"כ העקיר' לבד וכן ההנחה לבד אינה כלום ורק בעקירה עצמה וכן בהנחה עצמה יש לדון תורת ישנה מתחלה וע"ס לומר דגם מקצת עקיר' שמה עקיר' וכן בהנחה וע"כ רק אילו יצויר מקצת עקיר' והנחה בחול ומקצת שניהם בשבת הי' מקום לחקירתו משא"כ עקיר' בחול והנחה בשבת אזי ההנחה אינה כלום וביותר ביאור נ' דעניין מלאכת הוצאה הוא ההוצאה והשינוי מרשות לרשות ועקיר' הוא היציאה מרשות וההנחה היא הכנסתו לרשות האחרת דכ"ז דלא נח בו אין נחשב כניסה לרשות ההוא לעניין שבת וע"כ עקיר' בלי הנחה הוי יציאה מרשות לבד אבל לא כניסה לרשות אחרת ויציאה מרשות לבד אין בה אפי' קצתיות של מלאכה דרק שינוי הדבר והוצאתו מרשות לרשות אחרת הוא הוא עניין המלאכה דו"ק מאוד וכן הנחה בלי עקיר' הוי רק כניסת הדבר לרשות אבל לא שינוי ויציאה מרשות לרשות והכניסה לרשות בלבד אין בה אפי' קצתיות של מלאכה:
ואולם לר"א דס"ל בשבת (דק"ה ע"א) דאחת על הארוג חייב דמצטרף עם השאר שעשה בחול ואף דבתחלה בעי' ג' חוטין מ"מ זה שהוא משלים אל העשוי בחול די בחוט אחד וכ"ה דעתו בכ"ד דהמשלים עיקר לעניין זוז"ג בפסחים (דכ"ז ע"א) אחר אחרון אני בא וכן בזבחים (דף ק"ט ע"ב) אף דבעי הקטרת כל הקומץ בחוץ כו' לעניין חיוב הקטרת חוץ מ"מ היכא דהקטיר בפנים ושייר כזית והקריבו בחוץ מודה דחייב מפאת דבזה נגמרה הקטרתו ע"ש וא"כ יש לדון ג"כ בעוקר בחול ומניח בשבת דנשלמה המלאכה ע"י ההנחה דיתחייב על ההנחה וע' כריתות (דף י"ט ע"ב) ולר' יוסי גמר מלאכה לר"א פטור הא שמענא לי' דמיחייב כו' עש"ה בגמ' וברש"י דמשמע דהאמת כן אליבא דר"א דמתחייב בעוקר בחול ומניח שבת לפי סברת תנא דמתני' אליבי' עש"ה [והערותי בהך דר"ה (דף כ"ז ע"א) למימרא דכי שמע סוף תקיעה בלא תחלת תקיעה יצא וממילא תחלה בלא סוף נמי יצא ומאי ראי' דילמא הסוף עדיף דהוא המשלים וכסברת ר"א הנ"ל וכן ביומא (דף כ"ב ע"א) והא (עבודת תרומת הדשן) מעיקרא מ"ט לא תקינו לה רבנן פייסא מעיקרא סבר כיון דעבודת לילה לא חשיבא להו ולא אתו כו' והרי איברים ופדרים דעבודת לילה היא ותקינו לה רבנן פייסא סוף עבודה דיממא היא האי נמי תחלת עבודה דיממא היא כו' ומאי קושי' דילמא הסוף והמשלים עדיף מהתחלה וע"ע יומא (דף מ"ב ע"א) דמצריך ב' קראי לפסול היסח הדעת בפרה בשחיטה ובשריפה וקאמר עלה וצריכא דאי כ' רחמנא שחיטה משום דתחלת עבודה היא אבל שריפה אימא לא ואי כ' רחמנא שריפה משום דהשתא הוא דמיתכשרא פרה אבל שחיטה אימא לא צריכא ומבואר דאמר הש"ס ג"כ ב' סברות הנ"ל די"ל דהתחלה עדיפא וי"ל דהשלמה עדיפא ומצריך מש"ה תרי קראי בזה וע"ע סוטה (דף י"ג ע"ב) דמבואר שם דמצוה הנעשה ע"י ב' ע"י אחד ההתחלה וע"י שני הגמר אזי הכל מתייחס אל הגומר וע' נזיר (דף ס"ה ע"ב) דנ' דזהו הפלוגתא שם אי מברך עדיף או עונה אמן דהוא גמר הברכה עדיף ע"ש בתוד"ה גוליירין דכ' דשם נצחון המלחמה על הפרשים הגומרין וא"כ עדיפות אמן הוא מפאת היותו גמר וא"כ למ"ד דמברך עדיף ס"ל דההתחלה עדיפא וזהו פלוגתתם אי ההתחלה עדיפא או ההשלמה והן הן ג"כ ב' הסברות דיומא (דף מ"ב ע"א) הנ"ל ויש להאריך עוד בזה מכ"ד ואכ"מ]:
ומה שהביא כבודו מירושלמי חגיגה פ"ב ה"א אף בשעת עקתא כו' אין שום ראי' מן הירושלמי להיות ב' שעשאוהו מותר מה"ת דאפי' להקל מאיסור סקילה ללאו ג"כ הרי הי' להם לעשות כן כדין מאכילין הקל הקל וז"פ: