אור ברסלב
בן פורת חלק א סימן י › ד

בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל

סימן י · ד

ג

מה שהעיר משבירת עצם ע"י שנים. כבר אמרתי עוד בילדותי לעניין השינוי דמצינו בקרא (שמות י"ב פסוק מ"ו) לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו וק' דמדוע נקט בהוצאה ל' יחיד ותיכף שינה לכתוב ל' רבים בשבירת עצם ואמרתי דלסברת קצת אחרונים דב' שעשאוהו חייבין בעלמא מלבד בשבת וא"כ ב' שעשאוהו בשבירת עצם חייבין ומשא"כ בהוצאה פטורין כי היכא דב' שהוציאו בשבת דפטורין דהוצאה דפסח הא בעי' דומי' דשבת וכדאמרינן בפסחים (דף פ"ה ע"ב) המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שינים הוצאה כתיב בי' כשבת מה שבת עד דעבד עקירה והנחה כו' וע"כ שפיר כ' בהוצאה ל' יחיד ובשביר' ל' רבים כיון דבהוצאה אין חייב רק יחיד המוציא ואילו בשבירה אפי' ב' ששיברו חייבין ודו"ק ושמעתי בשם ספר אחד שכ' טעם הפסוק הנ"ל עפ"י ירושלמי פסחים דיש שובר אחר שובר ואין מוציא אחר מוציא דכיון שהוציאו פסלו ואינו מדוקדק דשם אין הריבוי באנסים רק בשבירות דמתחייב בשבירה אחר שביר' כיון דעדיין לא נפסל הפסח ואפי' אותו האדם בעצמו אם יחזור וישבור חייב ומשא"כ אהוצאה אחר הוצאה אין עליו חיוב דכיון דיצא ראשונה כבר נפסל ואין חיוב אהוצאת דבר פסול וא"כ אין מדוקדק בזה מאי דשני קרא מל' יחיד לרבים על אנשים העושים המעשה ואך לפי דברינו הנ"ל מדוקדק שפיר וכזה י"ל ג"כ בויקרא א' פסוק ב' ושחט את בן הבקר לפני ד' והקריבו בני אהרן הכהנים וי"ל ג"כ בטעם השינוי מיחיד לרבים לר' אליעזר בר' שמעון בחולין (דף כ"ט ע"ב) דאין שנים שוחטין זבח אחד אפי' בזאח"ז ואילו והקריבו דקאי גם על ההולכה כמבואר בפירש"י בחומש והוא מש"ס זבחים (דף ד' ע"א) וההולכה הרי נעשית ע"י רבים בזאח"ז כמבואר בפסחים (דף ס"ד ע"א) קיבל הכהן ונתנו לחבירו וחבירי לחבירו וכו' וע"כ שפיר כתי' ושחט בל' יחיד והקריבו בל' רבים וכמובן [ודבר זה דהיכא דכתיב ל' רבים בעושים הכוונה אשנים העושים מבואר בחולין (דף פ"ב ע"ב) דאי כ' רחמנא לא תשחוט ה"א חד אין תרי לא כ' רחמנא לא תשחטו ואפי' תרי ע"ש וכ"ש כאן דשני קרא במילתי' מיחיד לרבים וודאי דראוי לומר דהכוונה ע"ז וע"ע כזה יומא (דף מ"ג ע"א) כ' רחמנא ולקחו ונתן דאפי' שקלי תרי ויהיב חד]:

והנה מה שהקשה כבודו דמנ"ל דאזלי' ב"ר הא אפשר לשבור ע"י שנים ולבדוק דבשלמא ועצם לא תשברו בו לומר דאין עשה דאכילת מוח דוחה לאו דש"ע שפיר בעי' להיכא דאין עמו אחר לשבור [הי' לו להביא דוגמא ש"ס שבת (דף קל"ג ע"א) דליכא אחר] ומשא"כ הא דאזלי' ב"ר אכתי מנ"ל הא אפשר ע"י ב' עכ"ד ולכאורה מדכתי' ועצם לא תשברו בו לגלות דאין לאו דש"ע נדחה מעשה דאכילת מוח א"כ ע"כ דאזלי' ב"ר דאל"כ ממ"נ במאי איירי קרא אי באין עמו אחר הא שוב אין עשה כלל דדילמא טריפה הוא ואי ביש עמו אחר הא שוב אפשר לקיים שניהם וע"כ דגם באין עמו אחר איכא עשה דפסח וא"כ ע"כ דאזלי' ב"ר אולם י"ל דצריך קרא להיכא דהי' עמו אחר בשבירת עצמות שנקיבת המוח שלהם מטריף ובהגיעו לשאר עצמות שאין נקיבת המוח מטריף הלך לו האחר דעתה הרי כבר יודע שאינו טריפה ואיכא עשה ועכ"ז עתה א"א לקיים שניהם אולם אולי נחשב זה לגוונא רחיקא ולא מוקמינן קרא בכה"ג דלא מצינו מאן דיסבור שבקי' לקרא דאיהו דחוק ומוקים אנפשי' רק ר"ע בפסחים (דף נ"ט ע"ב) וקידושין (דף ס"ח ע"א) וע' תוס' נדה (דף ל"ג ע"א) ד"ה ואיהו וע' זבים פ"ב מ"ב רע"א אפי' אכל כל מאכל כו' ושתה כל משקין אמרו לו אין כאן זבין מעתה אמר להם אין אחריות זבין עליכם עיי"ש בפיה"מ להרמב"ם דר"ע גם שם מפרש עניין זיבה הנאמר בתורה בגוונא דלא שכיח ולטעמי' אזיל דמוקים לקרא בכה"ג ולכן רבנן לטעמייהו פליגי עלי' גם שם וזה כוונת תוס' חולין (דף י"א ע"ב) דר"ע חשיב לי' אפשר דאפשר לאוקמי קרא כשהי' קרום מוח מגולה כו' ורשב"ג דפליג כו' חשיב לי' לא אפשר דדוחק הוא להעמיד הפסוק בכך עכ"ל והיינו ג"כ כנ"ל דר"ע לטעמי' דמוקים לקרא בכה"ג וא"כ עכ"פ סוגי' דהתם דיליף מרוצח דאזלי ב"ר ולא מוקי לקרא כשהי' קרום מוחו מגולה כו' א"כ היינו משום דלא בעי לאוקמי' קרא באופן רחוק וא"כ גם הלימוד מפסח נכון אם נאמר דגוונא הנ"ל דהי' אחר והלך לו כו' נחשב לגמ' לאופן רחוק לאוקמי' בי' קרא:

גם אין ראי' מכאן אזה יכול וז"י לרש"י שבת (דף צ"ג) שם דהפטורא דז"י וז"י הוא מפאת דלאו אורחי' בהכי לעשות עם אחר כשיכול לעשותו בעצמו וא"כ י"ל דמה"ט גם בכה"ת לא נחשב עשי' כיון דאין דרך העשי' בכך ובכל עשיות דכתיבי בתורה בעי' שיעשה הדבר כדרך עשייתו ואם עשאו באופן שאין הדרך לעשותו כן אזי אין לו שם עשי' ההוא שהצריכה תורה ע' שבועות (דף י"ז ע"ב) הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו פטור כו' דרך ביאה אסרה תורה וכשבא שלא כדרך לבוא לא מיקרי ביאה ובביצה (דף ט"ו ע"א) דכשאין דרך חימום בכך לא חשיב לבישה ובמנחות (דף ט"ז ע"ב) הקטיר שמשום שמשים כו' אין דרך הקטרה בכך ולא קרי' בי' והקטיר ובזבחים (דף פ"ח ע"א) דרך הזאה בכך דרך מיצוי בכך בתמי' יע"ש ושם (ד' כ"ד ע"א וכ"ו ע"א) דכשאין דרך שירות בכך לא חשיב שירות ובב"ק (ד' נ' ע"ב) ונפל עד שיפול דרך נפילה ואולם עכ"ז לעניין ש"ע אי נימא דלא אזלי' ב"ר ומצות פסח דנתנה תורה היינו שיבדקו תמיד ע"י ב' א"כ כיון דכך מצותה לשבור בב' שוב הרי דרכו בכך ושפיר אסור:

תוכן העניינים

בן פורת חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה