בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל
סימן י · ג
מה שהקשה לרש"י כריתות (דף י"ט) דר"א לית לי' מלאכת מחשבת א"כ יחייב ר"א ג"כ בכלאחר יד דפטורא דכלאחר יד כתבו האחרונים דהוא משום מלאכת מחשבת וא"כ אמאי חתיכת יבולת ביד לר"א רק שבות בעירובין (ד' ק"ג) והטעם משום דכלאחר יד קעביד דדרכו בכלי יעוי"ש וכן הקשה עוד מכמה סוגיות. הנה רש"י כריתות (דף י"ט ע"א) ד"ה מיבעי' כ' רק בזה"ל ואי קשיא כו' האי בה דדריש ר"א פרט למתעסק לא צריך דממלאכת מחשבת דמייתי ר"נ מצי למילף נראה לי דר"א לית לי' דר"נ דדריש מלאכת מחשבת אסרה תורה דלא משמע לי' ההיא דרשא עכ"ל וכוונתו דההיא דרשא דדריש ר"נ בסוגי' שם מלאכת מחשבת למעט מתעסק לית לי' לר"א לההיא דרשא דלא משמע לי' לר"א למעוטי מתעסק אבל כל שאר דרשות דילפי' ממלאכת מחשבת כגון פטור משאצל"ג ומקלקל בחגיגה (דף י' ע"ב) והעמדת ערמה בביצה (דף י"ג ע"ב) וכלאחר יד וזורה ורוח מסייעתו דב"ק (דף ס' ע"א) שפיר דריש ואין לנו לדון הדרשות זו מזו וכמובן:
ומה שהקשה עוד בכריתות (דף י"ט ע"ב) דפריך אשכח ומל שלאחר שבת בשבת דמחייב ר"א הא הוי מתעסק והקשה כבודו הא מתעסק בחלבים כו' חייב שכן נהנה וא"כ לדיעות הפוסקים דמל תוך ח' קיים המצוה ור"א הא ס"ל בעירובין (דף ל' ע"א) דמל"נ וא"כ הא הוי קיום המצוה הנאה ושפיר חייב גם במתעסק מטעמא דשכן נהנה. הנה קושית הש"ס שם בכריתות הוא על ר' יהושע יעיין ויראה [ואפי' לר"א נמי אין לו הכרח מהך דעירובין (דף ל' ע"א) דסבר מל"נ דדילמא סבר מערבין לדבר הרשות יע"ש. וגם הרי תיקשי לאידך תנא דס"ל אליבא דר"א בעירובין שם דמערבין כו' וא"כ הא ס"ל דמלל"נ] וגם הסברא דמל תוך ח' קיים המצוה הרי תמוה באמת מסוגי' דכריתות שם דאמר דחשיב טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה. ועכ"פ סוגי' דכריתות הנ"ל הא סוברת להדי' דמל תוך ח' לא קיים המצוה וא"כ איך הקשה על זאת הסוגי' עצמה מן הסברא דמל תוך ח' קיים המצוה. וגם יש ספק אי הא דמתעסק בחלבים כו' חייב שכן נהנה הוא רק בהנאת אכילה וביאה או גם בשארי הנאות ויעיין בקונטרס ע' פנים לתורה אות א' ורשום אצלי בכתבים שלי הרבה בזה עוד. ומלבד כל אלה גם גוף הקושי' טעות דרק במתעסק בחלבים ועריות שייך להתחייב מפאת שכן נהנה הואיל וההנאה שם האיסור יעיין אתוון דאוריתא כלל (כ"ד) ומשא"כ במל בשבת ונהנה במה שמקיים המצוה רק החבורה היא איסור אבל ההנאה שיש לו ממה שקיים מצוה הרי היא הנאת היתיר והרי מותר לו ליהנות הנאה זאת וא"כ דבר שהוא היתיר מה יתן ומה יוסיף לפעול חיוב ומה עניין שיתחייב על החבורה מפאת שנהנה ממנה הנאה שהי' מותר לו ליהנות וגם אין שם הנאה מאיסור דהאיסור הוא החבורה דהיא המלאכה והמצוה היא התיקון שיש במלאכה וא"כ הרי אין התיקון האיסור רק המלאכה היא האיסור ומן המלאכה הרי אין נהנה רק מקיום המצוה שבה דהיא התיקון והתיקון אינו איסור כלל רק גוף המלאכה היא האיסור ודו"ק:
ויש מקום עיון בזה בחידושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל שבת (דף ע"ה ע"א) דאמאי דמוכח בסוגי' שם דפטר ר"ש גם בחבורה באין צריך לגופה ובתוס' שם הקשו דהא פטור משאצל"ג משום דבעי' מלאכת מחשבת א"כ בחבורה לר"ש דמחייב מקלקל בחבורה ולא בעי בה מלאכת מחשבת א"כ במשאצל"ג נמי יתחייב וכ' הגור ארי' שם ע"ז וז"ל ולפי הנראה לא קשה וכי בשביל דגלי רחמנא גבי מילה דמקלקל בחבורה חייב לא בעי מלאכת מחשבת וחייב משאצל"ג נמי חייב דזה לא קשה דהכי קאמר כיון דכל מתעסק [נ' צ"ל מקלקל] פטור ומקלקל בחבורה חייב דנחשב למקלקל כאילו תיקן ה"נ דאחשבי' כאילו נהנה דסתם תיקון הוא נהנה ומתעסק גבי נהנה חייב אבל שיהי' בשביל זה חייב משאצל"ג זהו מילתא אחריתא ואין לומר כך ולק"מ עכ"ל ז"ל והנה כוונתו ז"ל דהא דאמרי' בכריתות (ד' י"ט) דהואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב הכוונה דכיון דמקלקל חייב ונראה מזה דאחשבי' רחמנא בחבורה להקלקול כאילו הי' תיקון א"כ כיון דנחשב תיקון הרי נחשב ג"כ הנאה דכל תיקון הוא הנאה וכיון דהוא הנאה לכן מתעסק נמי חייב דבנהנה הא גם מתעסק חייב כמתעסק בחלבים כו' דחייב מטעמא דשכן נהנה. והנה גם דבריו ז"ל צ"ע כנ"ל דמתעסק בחלבים כו' דחייב מטעמא דשכן נהנה היינו לפי שההנאה שם האיסור ומשא"כ כאן אין התיקון וההנאה האיסור רק המלאכה אלא דמלאכה בלי תיקון לא הוי מלאכת מחשבת ולא חייבה תורה על מלאכה כזאת אבל כשיש תיקון הרי אין התיקון האיסור רק המלאכה וגם צע"ג בדבריו דמה בכך דאחשבי' רחמנא לקלקול דחבורה תיקון הא לא עדיף מכל שאר מלאכות דבעי' תיקון באמת ויש בם תיקון בפועל ואפ"ה מתעסק פטור בהו ואולי סברתו דכיון דאין איסור מלאכה רק בתיקון לכן גם התיקון עצמו מן האיסור ורק בשאר מלאכות דגם בקלקולו יתר על תיקונו חייב אף דלא חשיב הנאה לגבי איסורי הנאה כתוס' חולין (ד' ח') א"כ גם אם יש שם תיקון גרידא בלי קלקול כלל והוי גם הנאה מכל מקום אין לומר דיתחייב במתעסק מטעמא דשכן נהנה דהא אין ההנאה האיסור דהא גם אילו הי' קלקולו יתר על תיקונו דלא הי' נחשב הנאה גם כן הי' חייב וא"כ תו מה שיש תיקון גרידא והוי גם הנאה אין להנאה הזאת שייכות להאיסור דהאיסור הוי בלא"ה גם במעט תיקון והקלקול מרובה עליו שאין אז הנאה וא"כ תו גם ביש הנאה מ"מ ההנאה דבר בפ"ע שכך הי' הדבר גם בהנאה אבל אין אל ההנאה שייכות אל האיסור ואין ההנאה חלק האיסור ולא מהני ההנאה כלל לחייב דו"ק מאוד והתינח בכל שאר מלאכות ומשא"כ בחבורה דהוא קלקול באמת ואחשבי' רחמנא לתיקון א"כ כל הקלקול כמו שהוא הא אחשבי' רחמנא לתיקון וה"ל תיקון גרידא בלא קלקול והוי גם הנאה ולא משכחת בחבורה כלל שלא יהי' הנאה דאפי' הוא בקלקולו יתר על תיקונו מ"מ הקלקול שבחבורה הא אחשבי' רחמנא לתיקון דאפי' הוא קלקול לבד ג"כ הא נחשב תיקון וא"כ הרי תמיד מלאכת חבורה הוא בתיקון גרידא בלי קלקול מפאת האחשבי' דו"ק מאוד וא"כ כיון דהמלאכה תמיד רק בכך תו יש לנו לומר דרק בהכי חייב רחמנא במלאכת חבורה היינו רק בהנאה כיון דלא מצינו בה חיוב בלי הנאה דו"ק היטיב מאוד ושוב ההנאה עצמה שפיר מן האיסור ושוב דמי שפיר למתעסק בחלבים כו' דחייב מטעמא דשכן נהנה דגם כאן ההנאה עצמה מן האיסור דו"ק מאוד כי עמוק בס"ד [ואם די"ל גם בהאחשבי' דחבורה דאחשבי' רחמנא רק לחלק מיעוט מן הקלקול לתיקון ונשאר באמת קלקולו יתר על תיקונו וחייב מש"ה ואכתי אין הנאה גם בחבורה ואולם הסברא אין מחייבת זה דאי אחשבי' רחמנא את הקלקול לתיקון מה טעם לשיוחשב חלק ממנו תיקון יותר משאריתו ואם נחשב הקלקול תיקון הנה כולו וודאי דנחשב תיקון וכמובן]. ואשוב לדברי כבודו ואומר דיש עוד סברא דכשאין מקיים המצוה באופן החיוב דלכתחלה לכ"ע לל"נ כיון דיותר הוי ניחא לי' שלא תתקיים ויקיימנה בזמנה כחיוב לכתחלה המוטל עליו ואולם יש סברא גם להיפוך בזה דתוך ח' לכ"ע ליהנות ניתן אם מל וקיים המצוה כיון דאין מחויב אז למול ולא שייך לעול על צואריהם ניתנו ואין להאריך יותר: