בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל
סימן ט · ב
מ"ש כ"ת על דברי השו"ב שאמר שמנהג השוחטים להכשיר בכה"ג שאין לסמוך על מנהג נגד ההלכה. וודאי במקום שההלכה מבוררת אין במנהג כלום ובר"ה (דף ט"ו ע"ב) ובמקום איסורא כי נהגו מי שבקינן להו וכן בב"מ (דף ע' ע"א) אטו במנהגא תליא מילתא כו' ע"ש ברש"י וכ"ה עוד בחולין (דף ס"ג ע"א) ע"ש ובתוס' בתרא (ד' ב' ע"א) ד"ה בגויל דיש מנהגים שאין לסמוך עליהם אפי' במקום ששנינו הכל כמנהג המדינה והיינו כשהמנהג נגד הדין יעויש"ה ואולם במקום שההלכה מסופקת מצינו בש"ס עצמו שסמכו על המנהג וכמבואר בברכות (דף מ"ה ע"א) פוק חזי מאי עמא דבר וכ"ה בכמה דוכתי ובירושלמי יבמות (פ"ז ה"ב) כל מקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג ובמנחות (דף ל"ב ע"א) דרב אית לי' מנהגא וא"כ גם כאן אחרי שהדבר במחלוקת הפוסקים שנוי ודעת השבות יעקב ח"ב סי' נ"ד בכגון זה להתיר אלא שהנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ב' נחלק עליו וודאי דיש לנו לראות איך הוא המנהג ואם המנהג להקל סעד גדול הוא להתיר.