אור ברסלב
בן פורת חלק א סימן ט › א

בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל

סימן ט · א

סימן ט

מ"ש שאין לסמוך על בדיקת הראיי' שרואין אם נשחט הרוב מחשש דכח ההתכווצות דהוא כח חיוני חלוש במקום החתך מבמיעוט הנשאר מחמת החתך ויוכל להיות דמיעוט הנשאר נתכווץ אח"כ יותר מחלק הנחתך ומתחלה לא הי' בחלק הנחתך רוב. חשש זה לא סבירא לי כלל וכלל אחרי אשר כל הפוסקים סתמו בלשונם ל' רוב הנראה לעינים והוא לשון הגמ' חולין (דף כ"ט ע"א) ועד כאן לא נחלקו אלא בהבנת ל' זה דהרמב"ם ודעימי' מפרשים דאתי לאפוקי מחצה דאך חשוב כרוב ומצריך רוב בפועל ואילו המרדכי והמהרי"ו כו' והט"ז ופר"ח לפי דקדוקם מל' רש"י בש"ע סי' כ"א מצריכים רוב הנראה לעינים ממש ואתי לאפוקי רוב הנמדד דהוא בצמצום רק בעי' רוב הנראה לעינים שכאשר נראה לעין רוב ממילא אינו רוב מצומצם רק רוב גדול וכמבואר בט"ז ואחרונים שם וא"כ עכ"פ לכ"ע די שיהי' נראה לעין שהוא רוב וכסתימות ל' הש"ע והמפרשים סי' כ"ה ולא אישתמיט אדם לחוש לחשש ההתכווצות שחשש כ"ת וחשש אחר נמצא שם בט"ז ס"ק א' בשם מהרי"ל דבית השחיטה מלא דם וא"א לראות יפה אבל כשראייתו יפה לית מאן דחש לחקירת כ"ת. ומ"ש כ"ת במכתבו בזה"ל ובוודאי במקום שיש רוב בחלק הנשחט שבוודאי אין לחוש לסברתי זאת אבל במקום שלפעמים יש רוב מצומצם ולשפר שיש מעט יותר מחצי' בזה לדעתי אפשר יש לחוש שמה שנשחט מחמת ביעותא דסכין נחלש מעט כח הכווץ כו'. אין לדבריו הבנה שהרי אם נראה לעין שהוא רוב ממילא איננו רוב מצומצם רק רוב גדול וכדברי המרדכי והמהרי"ו כו' הנ"ל דזה כוונת ל' רוב הנראה לעינים דאתי לאפוקי רוב דמדידה דרוב דמדידה אפשר למדוד גם רוב מצומצם משא"כ כאשר הרוב נראה לעינים גם בלי מדידה אז ממילא הוא רוב גדול כי רוב מצומצם שהוא רק משהו לא יושג בראיי' וכך הי' לו לכ"ת לומר דכיון דקיי"ל דבעי' רוב גדול וכדיעה הב' הנ"ל יש לחוש שמא אין כאן רוב גדול באמת רק רוב מצומצם דהיינו שלולי ההתכווצות אשר הי' בחלק הנשחט פחות מבמיעוט הנשאר אשר ההתכווצות הזה יש לחוש עליו שהוא משהו מה לסברת כ"ת אזי לולי הי' התכווצות הזה אז לא הי' הרוב נראה לעינים רק הי' אז רוב דמדידה לחוד ולא הי' מועיל ואולם באמת אין לחוש כלל לזה אחרי שהוא נגד דברי הפוסקים וכנ"ל ומה גם אחרי דהא דמצרכינן רוב הנראה לעינים הוא רק מתנהג דנהגינן כדיעה הב' הנ"ל ובמקום שאין מנהג מכשרי' בהפסד מרובה ברוב מצומצם כמבואר בט"ז ותבואות שור סי' כ"א שם א"כ כיון דמפאת מנהג קאתית עלי' הרי לא נהגינן לחוש לחקירת כ"ת ומעיקר הדין הרי די ברוב מצומצם מדמכשרינן בהפ"מ ברוב מצומצם במקום שאין מנהג:

וגוף חקירת כ"ת בטבע כח ההתכווצות הוא סברת הכרס מבלי שום מקור ואדרבה מל' הגמ' חולין (דף מ"ג ע"ב) כל שחותכו וכויץ זהו ושט עצמו משמע דהחתך גורם התכווצות ומ"ש דכת ההתכווצות הוא כח חיוני ובהתחלש הכח החיוני נחלש גם הכח הזה ולכן במקום החתך שמתחלש יותר הכח החיוני אזי גם כח ההתכווץ מתחלש יותר. הנה כח ההתכווצות אינו כח חיוני כלל כי גם בדוממים נמצא התכווצות וכנודע בטבע וגם לאויר יש התכווצות והתפשטות והתכווצות והתפשטות של האויר ושל כל דבר הוא לפי נקבי הריקות אשר בו וכנודע בטבע ואין ההתכווצות כח חיוני כלל ואם באנו לדון בזה מפאת כח החיוני נהפך הוא כי נודע בטבע היות כח הטבעי אשר לכל בע"ח מבקש להציל את עצמו ומזה בא מרוצת הדם בחולאים המחממים כקדחיות וכדומה שמפאת היות קלקול וסתימ' באחד האיברים הפנימיים באצטומכא וכדומה והטבע מבקשת להציל את עצמה לכן הכח החיוני מתגבר ביותר ולוחם עם הקלקול והסתימה ומזה בא מרוצת הדם ביותר וכנודע בטבע וע"כ גם כאן יוכל להיות כי בנגוע הסכין בושט אזי הוא בורח בטבע מפני החתך ומתכווץ מעצמו וא"כ נהפך הוא דבמקום החתך י"ל דמתכווץ יותר מבמקום שלא היה שם חתך וסוף דבר אין לנו לחקור חקירות כאלה בנידון זה כלל וכלל כי אין לנו בזה אלא דברי הפוסקים ולולי כ"ת היקר עלי לא הייתי משיב ע"ז כלל:

תוכן העניינים

בן פורת חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה