בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל
סימן ז · ה
מה שהקשה כ"ת עוד אהא דאמר בסוכה (דף מ"ב ע"א) שם אמשנה הנ"ל ר' יוסי אומר יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרה"ר פטור מפני שהוציאו ברשות ובגמ' א"ר הונא אומר הי' ר' יוסי עולת העוף שנמצאת בין אגפיים וכסבור חטאת העוף היא ואכלה פטור מאי קמ"ל דטעה בדבר מצוה פטור היינו הך כו' והקשה כ"ת דהא בשבת (דף קל"ז ע"א) פוטר בטעה בד"מ רק מפאת הלימוד מע"ז וא"כ ליכא ראי' רק למיפטר מחטאת דומי' דע"ז אבל הא אין ראי' לפטור מאשם מעילות. הנה כזה יוקשה בפסחים (דף ע"ב ע"ב) דהי' אוכל בתרומה ונודע שהוא ב"ג וב"ח מיפטר משום טעה בדבר מצוה דמנ"ל למיפטר מקרן וחומש דתרומה ולרבא בשבת (דף ס"ט ע"ב) דמיתה דתרומה במקום כרת קאי וחומש במקום קרבן קאי היינו קרבן חטאת דבא אשגגת כרת ניחא וכמובן. ואולם בסוגי' דפסחים שם ומפירש"י שם במשנה (דף ע"א ע"ב) וכל הסוגיא מוכח דטעמא דטעה בדבר מצוה משום דמיחשיב טועה ואונס מפאת טירדא דמצוה ולא חשיב שוגג ויעוין פסחים (דף ע"א ע"ב) שם במשנה דמסיים מפני ששחט ברשות ופירש"י דאנוס הוא וא"כ ה"נ לישנא דר' יוסי מפני שהוציא ברשות הכוונה דאנוס הוא ואונס הא גם מאשם מעילות פטור ויעוין בר"ש תרומות פ"ח מ"א בשם הירושלמי דאמר גם אשוחט לשם פסח ונמצא שלמים דפטור משום דחשיב שוחט ברשות ומוכח כנ"ל דפטור כל טעה בד"מ משום אונס ולישנא דמפני שהוא ברשות מצינו גם לעניין פטור ממון בב"ק (דף ל' ע"א) בנר חנוכה פטור מפני שהוא ברשות ושם (דף ל"ב ע"א) מפני שרץ ברשות ועוד בכמה דוכתי ומוכח דהוא סברא גם בהך דמפני שהוציא ברשות ולא מפאת הלימוד מעכו"ם וגם ברמב"ם ה' שגגות פ"ב ה"ח כ' ג"כ רק מפני שעשה ברשות ולא הביא הלימוד מעכו"ם ומוכח ג"כ כנ"ל דהוא סברא בעלמא מפני שעשה ברשות מצוה וחשיב אונם:
גם י"ל דפטור טעה בד"מ באשם נלמד מהיקישא דאשם לחטאת יעוין זבחים (דף י' ע"ב) אמר לו ר"א הרי הוא אומר כחטאת כאשם וכו' ועוד שם רא"א אף האשם שנאמר כחטאת כאשם והא דאמר שם (דף י"א ע"א) ורבנן למאי הילכתא איתקש אשם לחטאת וכו' ולא אמר לעניין פטור טעה בד"מ י"ל דבעי לתרץ לכ"ע ואפי' למ"ד טעה בד"מ חייב [ויעוין זבחים (דף. מ"ח ע"א) דכל אשמות איתקשו להדדי] ויעוין שם (דף מ"ט ע"ב) דהוזכר ג"כ היקיש זה דאשם לחטאת ומוכח לכאורה שם דרק למילי דעבודות כהונה איתקשו זל"ז היינו לעניין מה שיש לכהן לעשות בהקרבתם ומשא"כ לעניין דטעה בד"מ יופטר מאשם כמו מחטאת לא שייך ההיקיש ואולם בפי' הרא"ש נדרים (דף ד' ע"א) ד"ה דרוש וז"ל דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות דליתנהו בכלל כי תדור נדר ורבינהו קרא דאשכחן בחטאת דרישה ואת שעיר החטאת דרוש דרש ואשם כחטאת דכתיב כחטאת כאשם עכ"ל ומבואר דגם לעניין בל תאחר שייך היקיש זה דאשם לחטאת וע"ע ירושלמי הוריות פ"ב ה"ז דיליף חיוב משיח באשם מהיקישא דאשם לחטאת יעויש"ה. עי"ל דמעילה בהקדש אקשה רחמנא לעכו"ם כמבואר בש"ס מעילה (דף י"ח ע"א וי"ט ע"א) יעויש"ה וא"כ י"ל דמהיקיש זה ילפי' נמי דכי היכא דבעכו"ם אין החיוב בטרוד מצוה ה"ה במעילה והא דלא אמר (ד' י"ט ע"א) שם דההיקיש לעכו"ם לעניין זה י"ל ג"כ כנ"ל דנקט מה שהוא אליבא דכ"ע משא"כ טעה בד"מ הוא פלוגתא ובאתי רק להעיר:
ומה שהקשה בשולי מכתבו לתוס' שבת (דף צ"ד) דמוציא כיס המקבל זיבה חשיב אצל"ג משום דסגי לי' אי יתיב בחד מקום א"כ ה"נ מוציא לולב לרה"ר אצל בקי אין זה חשיב צל"ג דלגו המצוה סגי אי יתיב בביתו עכ"ל. לא הבנתי דמיון זה דבמוציא כיס וכו' אין צריך אל הכיס ברה"ר רק שהוא צריך לצאת לרה"ר בשביל איזה צורך אחר וממילא צריך להוציא גם הכיס המקבל הזיבה משא"כ בלולב הרי צריך אל הלולב עצמו להוציאו ולהראותו לבקי כדי שהבקי ילמדנו ויראה לו מה לעשות עם הלולב ואפי' אם הי' יכול לקבל הלימוד מן הבקי בלתי שיהי' הלולב עמו מ"מ כיון דלפי מחשבתו כסבור שצריך שיהי' הלולב עמו שיראה לו הבקי מה לעשות בו חשיב צריכה לגופה יעוין תוס' שבת (דף ק"ו ע"א) ד"ה בחובל דמבעיר באיסורי הנאה שסבור שיכול ליתן לכלבו חשיב צריכה לגופה ע"ש [ולשון דנקט כ"ת מה שהוציא הלולב לרה"ר אצל בקי אינו מדוקדק דבדברי ר' יוסי אין מוזכר בקי רק שהוציאו וי"ל דהוציאו לצאת בו ומשכחת בכמה גווני אחריני לצאת ממש ולישנא דגמ' בשמא יעבירנו דאיירי בבקי איירי בהעברה לא בהוצאה]:
ומה שהקשה עוד מפסחים (ד' ה') דס"ל לר"ע דהבערה למצות השבתה הוי מלאכה וק' לרשב"א דצורך מצוה חשיב אצל"ג ואי דס"ל לר"ע דמשאצל"ג חייב א"כ נימא שמע מיני' ד'. י"ל ע"ד החידוד דידעי' בלא"ה דר"ע מחייב במשאצל"ג מדאמר בשבת (דף צ"ו ע"ב) מקושש זה צלפחד וכו' וריב"ב השיב בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוצא לעז על אותו צדיק וצ"ל דר"ע ס"ל כמדרש המובא בתוס' בתרב המובא לעיל דמקושש לש"ש נתכוין וליכא הוצאת לעז אולם לפי"ז יוקשה דהא הוי משאצל"ג ומדוע נתחייב באמת וצ"ל דמשאצל"ג חייב וא"כ בלא"ה ידעינן מדוכתא אחריתא דמשאצל"ג חייב לר"ע. גם י"ל דס"ל להרשב"א כסברת התוס' בפסחים שם דמיסתבר דקרא איירי בכל גוונא בין בצריך לגחלתו ובין באינו צריך וא"כ בצריך לגחלתו הוי שפיר צריך לגופו ואיסור מלאכה איכא כסברת התוס' בתירוצם הב' שם כיון דמתחלת הבערה אינו יכול ליהנות ממנו ויש להאריך עוד וכבר נלאיתי מכתוב:
וידע כ"ת כי בקראי מכתבו בלילה לא נזכרתי מבטן מי יצאו הדברים ועכ"ז לקחתי עטי בידי להשיב מיד וכתבתי קצה תשובה זאת והיום בא איש לביתי וראה מכתבו מונח לפני על השלחן והזכירני מאת מי הוא לכן יסלח נא כת"ה על אשר לא כתבתי לו תואר ידידי כראוי לאיש מיודע והנני בזה ידידו הדו"ש כת"ה באהבה והי' ראוי להאריך יותר לכת"ה רק אני חלוש מאוד וכבר נלאיתי מכתוב:
יוסף ענגיל.
יל"ע עוד לרשב"א דצורך מצוה חשיב אצל"ג לר"ש דאמאי בניין בהמ"ק אסור בשבת הא הבניין רק לצורך מצוה לקיים מצות התורה שציותה לבנות מקדש ואף דטעם המצוה כדי שיהי' בית להקריב בו קרבנות כמבואר בירושלמי שקלים סוף פרק ב' כלום שלמה בנך יבנה ביהמ"ק אלא כדי להקריב בו קרבנות ור"ש דריש טעמא דקרא ואם כן יש לומר דחשיב צורך לגופה של בניין להקריב בו קרבנות מכל מקום זה אינו דגם הקרבנות רק מצוה ואכתי גם זה אין ראוי להחשב צריכה לגופה ויש לומר דלרבי שמעון דרשא דיבמות (דף ו' ע"א) דאין בניין ביהמ"ק בשבת לא יהי' מפאת איסור שבת רק דגזה"כ בעלמא הוא דהבניין אין זמנו בשבת והוא כמו לילה דגזה"כ הוא דאין זמן הבניין בלילה כמבואר בשבועות (דף ט"ו ע"ב) וכעין זה שריפת קדשים דליתא ביו"ט מבואר בירושלמי שבת פרק ב' דאינו מפאת איסור מלאכת יום טוב רק דאין זמן מצוה זאת ביום טוב ואפילו הבעיר מעיו"ט ויגמר הביעור ביו"ט אסור יעוי"ש מיהו ל' הדרשא דיבמות (דף ו' ע"א) שם את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו וגו' דמוכח דכוונת הסמיכות דאע"ג דמקדשי תיראו מ"מ את שבתותי תשמורו לבל לחלל שבת ע"י הבניין א"כ משמע דהאיסור מפאת חילול שבת ע"י המלאכה ואולם ביבמות שם מסיק דהסמיכות אתא לדרשא אחרינא ומ"מ ק' לומר דלר"ש באמת בניין ביהמ"ק מותר מה"ת בשבת וסתימות הגמ' שבועות שם דאפי' יו"ט אינו דוחה ואולם נתיישבתי דקושי' זו טעות דהא פטור משאצל"ג רק מפאת דלא הוי מלאכת מחשבת וא"כ כל עשיות שלצורך המשכן ובניינו נמי הרי היו רק לצורך מצוה וכתיב בי' מלאכת מחשבת וא"כ הא אחשבי' קרא מלאכת מחשבת בצורך זה ומקדש נמי ילפי' ממשכן לעניין איסור הבניין בשבת מטעמא דמקדש איקרי משכן כמבואר בתוס' עירובין (דף ב' ע"א) ד"ה אשכחן וז"פ ונזכרתי דברי הס' גור ארי' עה"ת פ' ויקהל (ל"ה ב') על דברי רש"י הקדים אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת וז"ל וא"ת מהיכי תיתי לן שיהא מלאכת המשכן דוחה שבת הרי שבת עשה ול"ת ומלאכת המשכן עשה וקיי"ל דלא אתי עשה ודחי עשה ול"ת ובפ' קדושים ביאר הרא"מ כו' ולי נראה דה"א דלא אסרה תורה אלא מלאכה של אדם דכתי' ששת ימים תעשה מלאכתך וגו' ומשמע מלאכת שמים הוי שרי ולכך צריך קרא עכ"ל ז"ל. והנה לא נחית ז"ל לזה דה"מ דכיון דהוא רק לצורך מצוה ה"ל משאצל"ג [והטעם כנ"ל דאפי' אי צורך מצוה חשוב משאצל"ג מ"מ הא פטור משאצל"ג רק משום מלאכת מחשבת ומלאכת משכן הא אחשבי' קרא למלאכת מחשבת וגם הא אכתי יוקשה למאן דמחייב במשאצל"ג דל"ל קרא] אך חדית ז"ל דה"א דלישתרי משום דמלאכתך ממעט מלאכת שמים דוגמת הך דשבת (דף קי"ג ע"א) דחפציך ממעט חפצי שמים ובברכות (דף י"א ע"א) בשבתך בביתך וגו' בשבת ובלכת דידך הוא דמיחייבת הא דמצוה פטירת וכזה במקומות רבות מאוד וק' באמת גם לפי דבריו ז"ל דא"כ כל מלאכת מצוה תישתרי בשבת ממיעוטא הנ"ל דמלאכתך כו' ואולי השתא דגלי קרא בבניין ביהמ"ק ילפינן מיני' לעלמא דגם מלאכת מצוה אסור ואולם לפי"ז ה"נ ניליף מיני' אעלמא דגם צורך מצוה חשוב מלאכת מחשבת ובאתי רק להעיר ובגוף דברי הג"א ז"ל יש תימה מסוגי' דיבמות (דף ו' ע"א) שם כמובן וצ"ע:
הנ"ל.