בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל
סימן ג · ז
מ"ש כ"ת דיש לעיין בטמאה דיהא ח"ש אסור גם לר"ל משום דיהי' דכתיב בשרצים קאי גם אטמאה והוי איה"נ לכתחלה ומודה ר"ל באיה"נ אך שעומד לנגדו גמ' שבועות (דף כ"ג) שבועה שלא אוכל נבילות וטמאות ומוקי ר"ל בח"ש. אין הבנה לדבריו וכמדומה שהזכרון הטעהו כי בשבועות שם לא נזכר כלל טמאות רק נבילות וטריפות שקצים ורמשים והוזכרו שקצים ורמשים להדיא וא"צ להקדמה דקרא דשרצים קאי אטמאה וגוף סברא דמודה ר"ל בשרצים כו' מפאת איה"נ הנה שם לא הוזכר איסור הנאה בפוסקים רק איסור סחורה וכל' המשנה שביעית פ"ז מ"ג ור"ל מודה רק באיה"נ משום דח"ש נהי דלא הוי אכילה מ"מ הנאה היא אבל אין אכילת ח"ש סחורה והנה כפי קושית כ"ת ע"ז משבועות וכנ"ל דהוזכר שם שקצים ורמשים עדיפא יש להקשות דהוזכר שם איסורי הנאה ממש בתוספתא שבועות פ"ב יעוי"ש דהוזכר פיגול ונותר וערלה וכה"כ וגם בתוספתא צריך לומר לר"ל דאיירי בח"ש כמו במשנה יעויש"ה וכמדומה שכבר העירו בזה:
ומ"ש כ"ת דק' מש"ס שבועות הנ"ל אסברת הפמ"ג דבעשה דאינה זבוחה גם ר"ל מודה ושיש לומר דאיירי בעוף. כמדומה שכבר קדמוהו האחרונים בזה ואולם תי' הנ"ל דחוק לענ"ד דהא תני נבילות סתם וכל נבילות במשמע ודברי הפמ"ג הנ"ל מוקשים עוד מכמה דוכתי דעיקר סברתו דבאכילת רשות דלא נאמרה הלכה עלי' לא בעי' שיעור וחשיב אכילה בכ"ש וע"כ וזבחת ואכלת דהיא רשות הוי האכילה בכ"ש וממילא האיסור הנלמד מכללו שאינו זבוח לא תאכל הוי ג"כ בכ"ש וק' דמצינו כמה דוכתי גם אכילת רשות דבעי' כזית כמו ואכלת ושבעת וברכת ואך אשר יאכל לכל נפש דבעי' בי' שהות ביום כדי לאכול כזית ואפי' למ"ד דשמחת יו"ט מצוה עכ"ז אין המצוה מבוארת בהאי קרא דהאי אשר יאכל הוא לישנא דרשות וכ"ה בכמה דוכתי וכבר הבאתי לעיל דאפי' אכילת בע"ח בעי כזית וכמדומה שכבר הרבו האחרונים לתמוה על הפמ"ג הנ"ל ואולם בחידושי הבאתי קצת ראי' לסברת הפמ"ג דכל שאין האכילה בעצמותה איסור לא בעי שיעור והוא מסיפרא פ' שמיני עה"כ יין ושכר אל תשת והובא בכריתות (דף י"ג ע"ב) וז"ל יכול כ"ש יכול מגתו ת"ל שכר לא אמרתי אלא כדי לשכר רביעית בן ארבעים עכ"ל ויעוי"ש בפי' הראב"ד על הסיפרא וז"ל מיהו קשיא לי הא דקאמר יכול כל שהוא והא קיי"ל דכל אכילה האמורה בתורה אינה אלא כזית וכל שתי' אינה פחותה מרביעית דשיעורין הלל"מ עכ"ל ולסברת הפמ"ג י"ל דכיון דהשתי' שם איננה האיסור רק השימוש שתוי ובשכרות הוא האיסור אבל עצם השתי' הרי איננה איסור וע' ב"מ (דף צ' ע"ב) וע"כ שפיר חשיב שתי' גם בכ"ש ושפיר ה"א דגם בכ"ש חשיב שתוי ואסור בעבודה ודו"ק לנכון בס"ד:
ומ"ש די"ל עוד בש"ס שבועות הנ"ל דאיירי בעוף ור"ל לטעמי' דאין שחיטה לעוף מה"ת גם זה נגד הסתימות דל' נבילות סתם מוכת דאיירי בכל מיני נבילות וגם מתה מאילי' בכלל דהוי אינו זבוח גם בעוף דאע"ג דאין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ נחירה בעי כתוס' חולין (דף כ' ע"א) ונחירתו הוא שחיטתו כש"ס שם (דף כ"ז ע"ב) ואם לא ננחר הוי אינו זבוח:
ומ"ש כ"ת דאי נימא לאיברים עומדת ל"ק קושית תוס' שבועות דאיך חל אמ"ה אאינו זבוח דהוי איסור ב"א הנה התוס' שבועות (דף כ"ד ע"א) הקשו גם למ"ד לאיברים עומדת דאיך חל אאינו זבוח דבמעי אמו ויעוין ספרי אתוון דאורייתא כלל י"ד דתירצתי וחידשתי דליכא ע' דאינו זבוח במעי אמו יעוי"ש ועפי"ז יתכנו דברי כ"ת:
ומ"ש כ"ת דבב"נ לכ"ע לאיברים עומדת מפאת עמידתו לאיברים בשעת הפירכוס י"ל כן עוד מטעם אחר לפי מאי דק' בטעמא דמ"ד לאיברים עומדת דאיך עומדת לאיברים דלמה ינתחנה לאיברים הלא האיברים יהיו אסורים משום אמ"ה וצ"ל דכיון דקודם שנאמר איסור אמ"ה הית' בהמה עומדת לאיברים וקרוי' אבר לכן בהאמר איסור אבר שפיר קאי האיסור גם אבהמה בחיי' וכמבואר בפליתי ולפי"ז י"ל דטעמא דמ"ד דלאו לאיברים עומדת היינו משום דבהאמר איסור אמ"ה בסיני הרי כבר הי' אמ"ה איסור גם לפני זה עוד בהיותם ב"נ וא"כ הרי כבר לפני אמירת האיסור לא הית' בהמה קרוי' אבר ושוב לא קאי איסור דסיני אבהמה בחיי' אלא דאיסור אמ"ה שנאמר לב"נ הא עכ"פ קאי גם אבהמה בחיי' וא"כ למ"ד מי איכא מידי כו' והיינו משום דכשיצאו ישראל מכלל ב"נ להתקדש יצאו ולא להקל וכמבואר ברש"י סנהדרין (דף נ"ט ע"א) א"כ גם כאן נהי דאיסור דסיני ליתא בבהמה בחיי' עכ"ז הרי יש עדיין איסור ב"נ הקדום בבהמה בחיי' דנהי דיצאו ישראל בסיני מכלל ב"נ עכ"ז הרי רק להתקדש יצאו ולא להקל וע"כ ר"י לטעמי' דאית לי' סברא דמא"מ לכן שפיר ס"ל בחולין (דק"ג) דבהמה בחיי' לאיברים עומדת ור"ל לטעמי' דלית לי' סברא דמא"מ לכן שפיר ס"ל דלאו לאיברים עומדת וא"כ בב"נ גופייהו דנוהג בם איסור ראשון עדיין שפיר לכ"ע לאיברים עומדת:
ועפיד"ז י"ל עוד בפלוגתא דר"י ור"ל הנ"ל אי בהמה בחיי' לאיברים עומדת באופן אחר דלטעמייהו אזלי וזה דהא ק' אסברא דלאיברים עומדת דהא אינה עומדת לאיברים מפאת איסור אמ"ה וכנ"ל וצ"ל דכיון דלפני האמר האיסור היתה בהמה בחיי' נחשבת אבר לכן שפיר קאי עלי' האיסור וכנ"ל דכוונת הכתוב לאסור אבר היינו אבר שהי' כבר היינו מה שהי' נחשב אבר כבר לפני אמירת האיסור והנה ד"ז אי מפרשי' שהי' כבר הוא פלוגתא בגיטין (דף מ"ב ע"א) עש"ה פלוגתא אי מפרשי' עבדי שהי' כבר והנה כתבתי בחידושי במ"א דפלוגתא דר"י ור"ל חולין (דק"ח) אי אפשר לסוחטו אסור תלוי ג"כ בהנ"ל דר"י דס"ל דאפשר לסוחטו אסור ס"ל לפרש שהי' כבר וע"כ ה"נ מפרש לא תבשל גדי וגו' דמפאת האא"ע ודיבר הכתוב בהווה הוא כאילו הי' כתוב לא תאכל בשר בחלב וע"כ מפרשי' ג"כ בשר בחלב שהי' כבר היינו אם הי' מעורב כבר בחלב אעפ"י שעתה נסחט החלב מן הבשר ג"כ אסור ומ"ד אפשר לסוחטו מותר לית לי' לפרש שהי' כבר וע"כ גם כאן ר"י לטעמי' דמפרש שהי' כבר לכן ס"ל ג"כ דבהמה בחיי' לאיברים עומדת ור"ל לטעמי' ס"ל דלאו לאיברים עומדת ואולם בזבחים (דף קי"ג ע"ב) מוכח דר"ל ס"ל לפרש שהי' כבר ע"ש דמפרש חרבה שהית' מעיקרא ויעוי"ש דמוכח דר"י לית לי' לפרש שהי' כבר ויתכן לפי"ז אוקימתא אחרינא דחולין (דף ק"ג ע"א) שם דר"י ס"ל לאו לאיברים עומדת ור"ל ס"ל לאיברים עומדת יעוי"ש ובחידושי הארכתי בזה אריכות רב ואכ"מ:
ובהיותי בזה עלה בדעתי ליישב קושית הגרע"א ז"ל אהא דפריך בסוגי' דחזקי' ור"א והרי אמ"ה והקשה ז"ל דדילמא ס"ל לר' אבוה דלאיברים עומדת וא"כ יש לימוד דאמ"ה מותר בהנאה מדהותרה מלאכ' וחרישה בבהמה בחיי' כדכתי' לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו ונלענ"ד דהי' להגמ' הכרח דלית לי' לר"א בהמה בחיי' לאיברים עומדת וזה דסברא דר"א דלא יאכל גם הנאה במשמע יש לחדש דהוא עפ"י סברת תוס' חולין (דקל"ו ע"א) דראשית הגז הואיל ולא שייכא בי' אכילה הנאתו היא אכילתו יעוש"ה וכעין זה הם דבריהם בפסחים שם (דף כ"ב ע"א) ד"ה ור"ש ולפי"ז נ' ג"כ דבכל איסורי אכילה שנא' לא יאכל אזי אחרי אשר נאסרה האכילה הנה מעתה אין הדרך לאכול הדבר ההוא מפאת האיסור ונחשב מפאת האיסור כאילו לא הי' הדבר מידי דאכילה וכדמצינו בכמה דוכתי דאיסור מפקיע שם אוכל ולא חשיב אכילת איסור אכילה יעוין כ"מ ה' תרומות פ"י הי"א ותוס' חולין (דף פ"א ע"א) ד"ה עולה ותוס' כתובות (דף ז' ע"א) ד"ה מתוך דמלאכה לצורך אכילת איסור לא מיקרי מלאכת אוכל נפש ובחידושי הארכתי בקיבוץ זה עוד מדוכתי סגיאין טובי ואכ"מ וע"כ זה שפיר ניתן להאמר בסברת ר' אבוה דכיון דאסור ה"ל כמידי דלית בי' אכילה דהנאתו היא אכילתו ושוב שפיר גם ההנאה בכלל הלאו דלא תאכל וא"ל דאי תיאסר ההנאה א"כ הרי שוב אין ההנאה אכילה שהרי בעצם אין ההנאה אכילה ורק מפאת שהאכילה אסורה הנאתו היא אכילתו וא"כ אחרי שגם ההנאה אסורה הרי שוב אין ההנאה אכילה ושוב תישתרי דז"א דא"א להתיר ההנאה שאם תתירנה הרי הוא שוב אכילה ושוב הרי היא בכלל הלאו דלא תאכל ואסורה וה"ז דוגמת תוס' ב"מ בהך דעלה עלי' זכר וכנודע ואולם אם נאמר דכוונת איסור תורה לפי מצב הדבר שהי' לו לפני האיסור א"כ הרי טרם נאסרה האכילה לא הית' ההנאה אכילה וא"כ לאו דלא תאכל לא קאי אהנאה שהרי אין ההנאה אכילה לפני האיסור וא"כ ע"כ צ"ל דס"ל לר"א דכוונת הלאו הוא לפי אחרי האמר הלאו דכיון דאחרי האמר הלאו גם ההנאה אכילה לכן שפיר גם ההנאה בכלל הלאו דלא תאכל והנה כבר כתבתי דהא דבהמה בחיי' לאיברים עומדת ק' דהא אינה עומדת לאיברים מפני איסור אמ"ה וע"כ צ"ל דכיון דלפני האמר האיסור הית' עומדת לאיברים והי' גם בהמה בחיי' בכלל אבר לכן שפיר קאי עלי' האיסור וא"כ ר' אבוה דס"ל דהנאה בכלל אכילה בלאו דאכילה והיינו משום דכוונת האיסור על מה שהוא אכילה אחרי האמר האיסור לא על מה שהי' אכילה קודם לכן א"כ הא שוב ממילא אין בהמה בחיי' בכלל איסור אמ"ה דאחרי האמר האיסור הא אין בהמה בחיי' אבר וא"כ שפיר הי' להש"ס הכרח דלר"א בהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת ושפיר פריך:
דברי הדוש"ת יוסף ענגיל: