אור ברסלב
בן פורת חלק א סימן ג › ו

בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל

סימן ג · ו

ה

מ"ש כ"ת דתוס' חולין (דף ל"ג ע"א) הוא דלא כפליתי פשוט לזה כביר אמרתי שמה שהעלו התוס' חולין הנ"ל בפלפולא דר' יוחנן אית לי' סברא דמי איכא מידי כו' ור"ל לית לי' זה מתאים בביאור עם דברי הב"ר פרשה ס"ג וז"ל ויתרוצצו הבנים בקרבה ר' יוחנן ור"ל ר"י אמר זה רץ להרוג את זה וזה רץ להרוג את זה ור"ל אמר זה מתיר ציוויו של זה וזה מתיר ציוויו של זה עכ"ל הנה נחלקו בדרשא דתיבת ויתרוצצו דר"י דריש לי' לשון ריצה שזה רץ כו' וזה רץ כו' ור"ל דריש ויתרוצצו דהוא נוטריקון היתיר ציווי והיינו דהם שני בנים שכ"א מתיר ציווי הב' והיינו דיש דברים שזה מצווה עליהם והשני מתיר הציווי הזה ואינו מצווה עליהם ויש להיפוך שזה מצווה והב' אינו מצווהו והנה לכאורה איך משכחת דבר שעשו מצווה עליו ולא יעקב וע"כ הוא בדברים האסורים לב"נ ומותרים לישראל אלא דק' מי איכא מידי כו' אלא דר"ל לטעמי' ולית לי' סברא דמא"מ לכן שפיר דרש דרשא זאת ומשא"כ ר"י לטעמי' דאית לי' מא"מ לכן שפיר לא יוכל לדרוש כר"ל וע"כ הוכרח לדרוש דרשא אחרת דהוא מל' ריצה זה רץ כו' וזה רץ כו' ודו"ק ונכון מאוד בס"ד:

וי"ל עוד דמה דר"י אית לי' מא"מ ור"ל לית לי' סברא דמא"מ לטעמייהו אזלי עפ"י קושית התוס' דאיך ב"נ נהרג על העוברין וישראל פטור נימא מא"מ כו' וי"ל לענ"ד עפ"י דברי הרא"ם עה"ת פ' משפטים עה"כ ולא יהי' אסון יעוי"ש שכ' דהא דישראל פטור על העוברין הוא משום דהוי ה"ס וה"ס לא שמה התראה יעויש"ה ולפי"ז לפי המבואר בסנהדרין (דף נ"ז ע"ב) דב"נ נהרג בלא התראה א"כ בפשיטות ניחא ולפי"ז לפי פלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי שבועות פ"ג דר"י ס"ל דהתראת ספק לש"ה ור"ל ס"ל דש"ה א"כ שפיר ר"י אית לי' מא"מ ור"ל לית לי' מא"מ וכמובן ואולם בבבלי הפלוגתא מהופכת דר"י ס"ל דש"ה ור"ל ס"ל דלש"ה וכ"ה גם בירושלמי פסחים פ"ה וכן בירושלמי יבמות ונזיר ואולם נלע"ד גם לפי פלוגתתם דר"י ס"ל דש"ה ור"ל ס"ל דלש"ה ג"כ ניחא וזה דהנה דברי הרא"ם הנ"ל תמוהין דכ' דהוא ה"ס דשמא לא יהי' הולד בן קיימא יעוי"ש וק' דאין זה ספק בהתראה רק ספק בעצם החיוב דאם לא יהי' בר קיימא ואינו נפש הרי באמת פטור יעויש"ה וע"כ י"ל לענ"ד לפמ"ש הרא"ם שם עוד דאע"ג דרוב נשים מתעברות ויולדות וולד בר קיימא עכ"ז אין לחייב משום זה ההורג את העובר ולומר דהרג נפש שהי' ראוי להולד ולהיות בר קיימא דיש לחלק בין רוב דעכשיו לרובא דאחר זמן עכ"ל ז"ל יעויש"ה וכוונתו דעל זמן העתיד לומר שהי' ראוי להיות נולד בעתיד כו' לא אמרינן רוב וזה דבר של חידוש גדול דלא אמרי' רוב לעתיד ובחידושי הארכתי בו ואכ"מ והנה לדברי הרא"ם הנ"ל דהפטור רק מפאת דלא מהני רוב לעתיד ג"כ מיושבת הקושי' מהא דב"נ נהרג על העוברין כו' נימא מא"מ וזה דמא"מ שייך הוא רק בדבר האסור לב"נ ומותר לישראל משא"כ היכי שישראל מוזהר על החטא ונענש עליו כמו הב"נ רק שההוכחה שעשה את החטא הוא שונה בב"נ מבישראל והיינו שסומכין בב"נ על הוכחה קלה שאין סומכין עלי' בישראל דזה וודאי לא שייך מא"מ שהרי ב"נ נהרג בעד אחד כמבואר בסנהדרין שם ובישראל בעי' ב' עדים וא"כ גם כאן דאילו ידענו שתפיל ולא יולד בר קיימא ואין כאן חטא הריגת נפש הרי הי' גם ב"נ פטור וכן להיפוך אילו ידענו שיולד בר קיימא הרי הי' גם ישראל חייב ורק לפי שמסופקין בזה ויש כאן הוכחת הרוב לומר דכיון דרוב נשים מתעברות ויולדות כו' וודאי הי' ראוי להיות בר קיימא אלא דלא אמרי' רוב לעתיד בישראל והיא הוכחה קלושה ואינה מספקת בישראל רק בב"נ א"כ בזה לא שייך מא"מ כיון דאין החילוק בעצם החטא והעונש רק בהוכחת החטא ומובן בפשיטות והנה התוס' בגיטין הקשו דכל אשה שזינתה הוי ה"ס שמא ישלח גט ויבטל שלא בפני השליח כו' ותירצו דרוב אין מגרשין נשותיהן ותלינן מכח הרוב שלא יגרש וזהו ג"כ רוב לעתיד וע"כ ר"ל דס"ל דה"ס לש"ה א"כ קשה קושית תוס' גיטין הנ"ל וצ"ל דאמרי' רוב לעתיד וא"כ שוב נסתלקה סברת הרא"ם הנ"ל ושוב שפיר מהא דב"נ נהרג על העוברין וישראל לא יש ראי' דלא אמרי' מא"מ וע"כ ר"ל לטעמי' שפיר לית לי' סברא דמא"מ ור"י לטעמי' דה"ס ש"ה שפיר אית לי' מא"מ:

והנה י"ל כן עוד בדיוק יותר וזה דסברת הרא"ם הנ"ל דרוב נשים מתעברות ויולדות לא אמרי' אעתיד י"ל דהוא פלוגתא דר"י ור"ל יבמות (דף ל"ה ע"ב) בהחולץ למעוברת והפילה דר"י ס"ל דאמרי' אגמ"ל ור"ל פליג יעוי"ש וי"ל ג"כ דבהאי סברא קמיפלגי דאי נימא דאמרי' סברא דרוב נשים מתעברות ויולדות גם אעתיד א"כ הרי זה בשעה שחלץ הי' ראוי לנו לומר דתלד בר קיימא מכח הרוב ורוב חשיב וודאי לכמה דיעות וא"כ הרי הית' החליצה בשעתה וודאי אינה חליצה וע"כ אף שעתה הפילה עכ"ז שפיר ל"א אגמ"ל דאין בכח וודאי דעכשיו להכריע וודאי דלמפרע ומשא"כ אי לא אמרי' רוב לעתיד א"כ הרי היתה החליצה גם בשעתה ספק וע"כ שפיר נכרע הספק ע"י ההפלה וודאית דעכשיו ויעוין דוגמת סברא זאת ממש בס' שב שמעתתא שמעתתא ד' פ"ד אהך דטהרות המסוכן ברה"י כו' יעויש"ה שהדברים כמעט דומים בדומים ממש וכדברי הש"ש הנ"ל כ' גם הגאון ר' אייזיק מסלאנימא ז"ל בס' נועם ירושלמי בכתובות פ"א ה"י ע"ש] ובחידושי הבאתי לסברא זאת עוד איזה דוגמות ואכ"מ וע"כ ר"י לטעמי' דס"ל אגמ"ל והיינו משום דלא אמרי' רוב נשים כו' אעתיד וכסברת הרא"ם וע"כ שפיר אית לי' מא"מ משא"כ ר"ל לטעמי' דלית לי' אגמ"ל והיינו משום דאמרי' רוב נשים כו' גם אעתיד ואין וודאי מכריע וודאי וכנ"ל וא"כ תו אין לתרץ כתירוצינו הנ"ל אקושיא דב"נ נהרג על העוברין כו' וע"כ שפיר לית לי' מא"מ:

ועפיד"ז יש להבין ג"כ הא דר' אחא בר יעקב לית לי' סברא דמא"מ בחולין (דף ל"ג) וי"ל ג"כ דבאמת הא ק' אסברא דמא"מ מהא דב"נ נהרג על העוברין כו' אלא די"ל כתירוצינו הנ"ל עפ"י סברת הרא"ם הנ"ל אלא דסברת הרא"ם הנ"ל הא טעמא בעי דמדוע לא נימא רוב לעתיד וי"ל לפמ"ש התוס' חולין (דף י"א) אהא דמנא הא מילתא דא"ר זיל בתר רובא דבאמת יש ללמוד רוב מק"ו מחזקה אלא דלר' אחא בר יעקב פריך דלית לי' חזקה מקרא יעוי"ש וא"כ י"ל דלדידן באמת הלימוד דרוב מק"ו מחזקה וע"כ כיון דחזקה לעתיד לא אמרי' וכמ"ד שמא ימות חיישי' לכן גם רוב לא מהני לעתיד ויש לדון בזה ובאתי רק להעיר והתינח לדידן ומשא"כ לר' אחא בר יעקב ע"כ לומר דרוב איננו מק"ו מחזקה רק או מלימודים דש"ס חולין שם או מאחרי רבים כו' כמבואר ברש"י סוף הסוגיא שם וא"כ עכ"פ אין חילוק בין רוב דעכשיו לריב דעתיד ונסתלקה סברת הרא"ם הנ"ל ושוב תיקשי מעוברין כו' וע"כ ר' אחא בר יעקב לטעמי' שפיר לית לי' סברא דמא"מ:

תוכן העניינים

בן פורת חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה