אור ברסלב
בן פורת חלק א סימן ג › ה

בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל

סימן ג · ה

ד

והנה מ"ש כ"ת להסתפק לר"ל דח"ש מותר מה"ת אי אמ"ה אסור בב"נ בכ"ש. הנה גם לר"י יש לספק כן דטעמא דר"י דח"ש אסור מה"ת משום דחזי' לאיצטרופי וזה ליתא בב"נ דצירוף כא"פ הלל"מ ולא נאמר לב"נ ויעוין רש"י חולין (דף ק"ג ע"ב) וש"ס זבחים (דף ע' ע"א) וכריתות (דף י"ב ע"ב) והדברים עתיקין ומ"ש כ"ת דבב"נ ח"ש אסור משום אחשבי' (דליכא חזקת כשרות לומר שאינו מחשיבו כדי שלא יעבוד] יל"ע בזה מירושלמי תרומות פ"א ה"ג ויבמות פי"ג ה"ב דעכו"ם אין להם מחשבה יעוי"ש בק"ע דאין מחשבתם מועלת וא"כ י"ל דלא מהני אחשבי' דידהו ואולם כאן מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שאוכל הח"ש וזה עדיף כמבואר פ"ק דחולין:

והנה כדברי כ"ת דח"ש אסור בב"נ משום אחשבי' כיון דליכא חזקת כשרות י"ל בהסברה אחרת לשיטת המאירי יומא ריש יוה"כ והובא באחרונים דח"ש אסור לר"י רק בדעתו להשלים והוא היפוך ירושלמי תרומות דמודה ר"ל בדעתו להשלים וכבר העירו בזה ועדיפות דדעתו להשלים בח"ש על אין דעתו להשלים נמצא גם בש"ס דידן בזבחים (דף פ"ח ע"א) ומנחות (דף ח' ע"א) דאע"ג דחצי עשרון אינו מקדש עכ"ז בדעתו להשלים ראשון ראשון קודש ויעוין עוד גיטין (דף ס' ע"א) אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ואם דעתו להשלים מותר] והנה למאירי הנ"ל דר"י אוסר רק בדעתו להשלים א"כ הא דר"ל מתיר גם בזה י"ל דהוא משום חזקת כשרות דמשום חזקת כשרות אמרי' דיחזור בו ולא ישלים ונמצא שאינו עומד להיות מושלם ולכן אין הח"ש חשוב ודוגמת זה ש"ס ע"ז (דף ט"ו ע"ב) ישראל עביד תשובה יעוי"ש וע"כ בעכו"ם דליכא חזקת כשרות שפיר אסור ויל"ע לפי"ז דיהי' שוגג חמור ממזיד דאם יאכל ח"ש בשוגג בדיעה להשלים שוב ל"ש לומר שלא ישלים מפאת החזקת כשרות כיון שאין יודע מן האיסור ושוב הוא איסור שפיר ויוצרך כפרה וסליחה ואולם הא אינו שב מידיעתו דאילו הי' יודע שוב לא הי' איסור [וגם באיסורי לאוין גרידא שאין לדון לעניין חטאת וכדומה מ"מ ג"כ י"ל דכל שאין המזיד איסור גם השוגג אינו איסור ממילא וע' ל' התוס' רי"ד קידושין (דף מ"ב ע"ב) אהך דמעילה שם דפריך דנימא אשלד"ע ובתוס' רי"ד נימא אשלד"ע ולימעול שליח פי' אע"ג דבשגגה היא ואין לומר שם דברי מי שומעין כיון דאילו הוי מזיד לא הי' חייב השולח כ"א השליח השתא נמי דהוי בשגגה לא לימעול אלא שליח שהשגגה הולכת אחר המזיד כו' עכ"ל ע"ש] וזה יש לדון גם בדברי כ"ת דמשום חזקת כשרות אמרי' דלא אחשבי' דבשוגג דל"ש זה שוב יותסר אך לדעת הריטב"א מכות לא אמרי' אחשבי' בשוגג וכנודע:

והנה ביותר י"ל כדברינו הנ"ל דבישראל לא אמרי' דישלים ע"י שדעתו להשלים דאין נעשה חשוד ע"י מחשבה ויעוין תוס' כתובות (דף מ"ב ע"א) ד"ה אי וכתבתי במ"א לדון דאפי' אם אין אומרת משחקת הייתי ג"כ י"ל דאין נעשית חשודה ע"י שנתנה לאכול דאילו הי' בא לאכול היתה חוזרת בה והי' מתעורר אז הרצון הישראלי העצמותי הטוב ולא היתה מנחתו לאכול ויעוין ב"ק (דף ק"ח ע"ב) עמד לישבע בשקר ולא הניחוהו מאי יעויש"ה והוא ג"כ ספק הנ"ל די"ל דאע"ג דעמד עכ"ז הי' חוזר בו ולא הי' נשבע כו' וזה ימים רבים הסברתי בזה הא דאשלד"ע מטעמא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין דהוא ע"ד ש"ס גיטין (דף כ"ד ע"א) לא חזרה שליחות אצל הבעל והכוונה דשליחות ילפי' מתרומה וקדשים ובעי' דומיא דהתם דגם רגע אחרי עשיית מעשה השליחות עדיין הוא שליח המשלח משא"כ באשה הנעשית שליח להולכה דשם דאחרי עשיית השליחות נעשית שליח לקבלה ואיננה עוד שליח הבעל ל"א שליחות יעוש"ה ברש"י ותוס' ומפרשים וע"כ י"ל ג"כ דכמו דבעי' דרגע אחרי עשיית מעשה השליחות יהי' עדיין שליח המשלח כן בעי' ג"כ דיהי' שלוחו רגע וזמן לפני עשיית השליחות דומי' דתרומה וקדשים משא"כ בשליח לד"ע דכיון דדברי הרב וכו' דברי מי שומעין א"כ אסור לו לעשות המעשה ע"כ אעפ"י שקיבל עליו לעשות המעשה עכ"ז אמרי' דאין קבלה זאת ברצון עצמותי שלו ובבואו לעשות המעשה יחזור בו ולא יעשה ונמצא דאין כאן עדיין קבלת השליחות כלל ולא נעשה עדיין שליח כלל ורק עם העשותו המעשה יחד אז הוא דנעשה שליח וע"כ לא מהני ודו"ק היטב כי הדברים עמוקים בעזה"י והנה הא דישראל אין נעשה חשיד ע"י מחשבה י"ל דהוא משום דבישראל אין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה ומשא"כ בעכו"ם דהקב"ה מצרף מחשבה למעשה ונענשין על המחשבה כמעשה כמבואר בתוס' קידושין (דף ל"ט ע"ב) וע"כ כיון שגם המחשבה עביר' אצלם כמעשה לכן שפיר נעשים חשודים ע"י המחשבה ושפיר אם דעתו להשלים אמרי' דוודאי ישלים:

עוד יש לחקור בהא דלא נאמרו שיעורין לב"נ עפ"י ש"ס שבת (דף ס"ב ע"ב) דריח נקרא כולו פחות מכזית לפי שאין בו ממש יעוי"ש וי"ל דזהו הטעם דחייבין אהנאה מתקרובת ע"ז בכל שהוא ואין לו שיעור יעוין רמב"ם ה' מ"א פי"א הי"א ויעוין ש"ס שבת (דף צ' ע"א) המוציא ממשמשי עכו"ם כ"ש יעוי"ש ברש"י ויעוין עוד בש"ס שבת (דף פ"ג ע"ב) עכו"ם פחותה מכזית כו' לא יהא אלא זבוב בעל עקרון כו' והטעם דכיון דחזינן בע"ז דהמחשבה מצטרפת בה למעשה וכש"ס קידושין (דף ל"ט ע"ב) שם והמחשבה דאין בה ממש נחשבת כולה פחות מכשיעור ומשהו ולכן ע"ז אסורה גם במשהו ודו"ק וע"כ גם עכו"ם דהקב"ה מצרף בהם מחשבה כמעשה לכן ג"כ לא נאמרו שיעורין לב"נ וחייבין גם אמשהו:

עוד יש לחקור להיפוך דגם לר"י בעי' בעכו"ם שיעור אע"ג דבישראל ח"ש אסור מה"ת וזה דביומא (דף פ' ע"א) שיעורין של עונשין הלל"מ ומוכח דרק בעונשין נאמר שיעורין ומשא"כ באיסור לא נאמר שיעור כלל ודעת הרא"ם נודעת ואולם י"ל עוד עפ"י ש"ס ר"ה (דף ד' ע"א) דמנו לכורש טרם שהחמיץ כישראל ואח"כ כעכו"ם ומנ"ל דאחמיץ מהכא עד כסף ככרין מאה ועד חנטין כורין מאה (אמר ליתן לבוני הבית) וגו' מעיקרא בלא קיצותא (מתחלה נתן בלא קיצותא) והשתא בקיצותא וביארתי במ"א דעניין העכו"ם הוא בקיצותא ושיעור וגבול ועניין הישראלי הוא למעלה מקיצותא ושיעור וגבול וע"כ ממה שנתן אח"כ בקיצותא התבוננו כי שב להיות עניינו עניין עכו"ם ולכן מנו לו מאז כמו לעכו"ם ויש לסברא זאת עוד דוכתין סגיאין ואכ"מ להאריך וע"כ באמת אין שיעור לאיסורין כי עניין הישראלי אינו בקיצותא ושיעור ואולם מה שעניין הישראלי אינו בקיצותא ושיעור הרי הוא עניין מעלה וע"כ ניתן להאמר דע"י החטא מסתלקת המעלה הזאת ולכן העונש על האיסור דהעונש הרי הוא על מה שחטא ועבר על האיסור ע"כ י"ל דע"י החטא מסתלקת ממנו המעלה הנ"ל ושב להיות תחת עניין קיצותא ושיעור ולכן העונשין שפיר יש להם שיעור כיון דהעונש הוא תמיד אחרי שכבר הי' חטא וכבר ירד להיות תחת עניין הגבול והשיעור ולכן יש שיעור בעונש ומשא"כ עצם האיסור דעניינו עוד לפני החטא והוא רק אוסר שלא לעשות לכן עצם האיסור אינו בשיעור עדיין ודו"ק היטיב כי הדברים עמוקים ומושרשים בחכמה בס"ד ולפי"ז בעכו"ם דכל עניינם בקיצותא ושיעור וכש"ס ר"ה הנ"ל לכן שפיר גם עצם האיסור יש לו שיעור:

עוד יש לדון בגוף הספק אי אמ"ה אסור לב"נ גם בח"ש מקושית הראשונים ז"ל דהיאך האכיל אברהם למלאכי חלב הא חלב אמ"ה אלא דהותר לישראל ומשא"כ לב"נ קודם מ"ת שפיר אסור ואיכא לפ"ע וא"ל דהוי חלב שחוטה דהא נאמר למלאכים שא"א להם לקבל התורה לפי שאכלו אצל אברהם בב"ח וע"כ דהי' חלב חי' יעוין מהרי"ט אלגאזי פ"ק דבכורות אהך דחלב מנ"ל דשרי כו' והנה י"ל דהחלב הי' פחות מכשיעור ורק עם הבשר יחד הי' שיעור בב"ח וע"כ מפאת אמ"ה אין איסור ואולם י"ל עוד דהאבות יצאו מכלל ב"נ להקל דד"ז פלוגתא עתיקה וע"כ אברהם עצמו הי' מותר בחלב וע"כ ליכא משום לפ"ע לשו"ת אמונת שמואל דהיכא דאין הנותן מצווה אין בו משום לפני עור והנה כתבתי בחידושי במקום אחר דדין זה אי יצאו האבות מכלל ב"נ יש לדון בו גם כן לעניין מצוות דקודם מ"ת דאי נימא דהאבות יצאו מכלל ב"נ י"ל דהית' התחלת נתינת התורה הישראלית מאברהם אלא דניתן לו ממנה מילה לבד וניתוסף ליעקב גיה"נ ובמצרים נאמרו עוד מצוות דפסח כו' ובמרה עוד מצוות ובסיני הי' הגמר ויעוין ע"ז (דף ט' ע"א) דמ"ת נחשב מימי אברהם מואת הנפש אשר עשו בחרן ומשא"כ אי נימא דלא יצאו מכלל ב"נ עד מ"ת לא שייך זה וכתבתי דזה תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל בגיטין (ד"ס ע"א) אי תורה חתומה ניתנה או מגילה מגילה דלר"י דמגילה מגילה ניתנה י"ל כנ"ל דהיתה התחלת נתינת התורה מאברהם ומשא"כ לר"ל דחתומה ניתנה והיינו משום דס"ל דעניין התורה לפי מדריגת אחדותה מחייב שתהא נתינתה כאחת לא בזאח"ז וחלקים וחלקים יעוין שב דנחמתא אות ה' וע"כ ההכרח דס"ל דמ"ת הי' כולו בסיני ומצוות דמקודם נאמרו עדיין בתורת ב"נ ולא יצאו מכלל ב"נ עד מ"ת ולפי"ז ר"ל לטעמי' דהאבות לא יצאו מכלל ב"נ א"כ ההכרח לתרץ כתי' הא' דהאכיל חלב פחות מכשיעור וצ"ל דנאמרו שיעורין לב"נ וע"כ ס"ל לר"ל דח"ש מותר מה"ת ומשא"כ ר"י יתרץ כתי' הב' דהאבות יצאו כו' וליכא לפ"ע וא"כ סבר שפיר דלא נאמרו שיעורין לב"נ וכרמב"ם ושוב ההכרח דח"ש אסור מה"ת דאל"כ מי איכא מידי כו' וכסברת הפליתי שהביא כ"ת. ויעוין סיפרי ראה עה"כ ולא תאכל הנפש עם הבשר וז"ל זה אמה"ח והלא דין הוא מה בב"ח שמותר לב"נ אסור לישראל אמ"ה שאסור לב"נ א"ד שיהי' אסור לישראל כו' עכ"ל ואי נימא דאמ"ה אסור לב"נ בכ"ש א"כ איך בב"ח מותר לב"נ הא אסור לו מפאת החלב שבו וכנ"ל דרק אי יש שיעור כזית לאמ"ה בב"נ משכחת בב"ח שמותר לב"נ בחצי זית בשר וחצי זית חלב וכמובן ויש לדחות דבב"ח דמותר לב"נ הכוונה דמפאת בב"ח אין איסור רק מפאת אמ"ה וגם י"ל דטכ"ע ליתא בעכו"ם ואולם החלב בבשר חשיב ממש לרשב"א והדברים עתיקין ובאתי רק להעיר:

תוכן העניינים

בן פורת חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה