בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל
סימן ג · ד
עוד אני חוזר על הראשונות לעניין אי אמ"ה איה"נ בב"נ. הנה גם אי נימא דסברת ר' אבוה דמשמעות לא יאכל הוא הנאה עכ"ז הלא אין זה סברא חיצונית מדאמר עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בנבילה וע"כ דהוא ג"כ רק לימוד מנבילה רק דהלימוד מנבילה מגלה דכך הוא המשמעות מדחזינן דהוצרך הכתוב להתיר וא"כ לפי מאי דמוכח מירושלמי סוטה פ"ז ה"ב דאין למידין קודם מ"ת מלאחר מ"ת אפי' לא ביאור הלשון בעלמא יעוי"ש בירושלמי דאמר כ"מ שנאמר עניי' כו' הרי הוא בלה"ק כו' התיב ר' חגי והכתי' ויען לבן ובתואל כו' אין תאמר בלה"ק והכתי' ויקרא לו לבן יגר שהדותא ואין תימר קודם למ"ת כו' ובק"ע אין תאמר קודם למ"ת כתיב האי קרא ואין למידין מוענו הלוים ואמרו דאין למידין דבר דקודם מ"ת מלאחר מ"ת עכ"ל. הרי דלא ילפי' ביאור ל' עניי' דקודם מ"ת מעניי' דלאחר מ"ת וא"כ ה"נ ביאור לשון אכילה דכולל גם הנאה דנלמד רק מנבילה מדהוצרך הכתוב כו' כנ"ל א"כ אין ללמוד ממנו אאכול תאכל דכתי' בב"נ דאין למידין קודם מ"ת מלאחר מ"ת ואולם ר' יהודה דלא יליף מנבילה רק מאותו א"כ כיון דקרא דלכלב תשליכון אותו בפ' משפטים כתי' וא"כ לפי מאי דס"ל נמי לר' יהודה במכילתא ריש משפטים והובא בילקוט שם רמז ש"ט וז"ל ר' יהודה אומר ואלה המשפטים במרה נאמרו שנא' שם שם לו חוק ומשפט עכ"ל. וא"כ לפי המבואר בגור ארי' עה"ת במדבר פרשה ט"ז פסוק ל"ב דמצוות שנאמרו במרה נאמרו עדיין בתורת ב"נ יעוי"ש דדייק כן מדאמרי' י' מצוות נצטוו במרה ז' שנצטוו עליהן ב"נ הוסיפו עליהן שבת ודינין כו' ומדאמר הוסיפו מוכח דהם ג"כ בתורת ב"נ כז' מצוות דב"נ ואני הבאתי ראי' לראייתו מהך דכתובות (דף נ"ד ע"ב) במשנה אעפ"י שאמרו בתולה גובה מאתים כו' אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה יוסיף ובגמ' רצה לכתוב לא קתני אלא רצה להוסיף מסייע לר' אייבו א"ר ינאי דא"ר אייבו אר"י תנאי כתובה ככתובה דמי נ"מ למוכרת ולמוחלת כו' ע"ש ומבואר דל' הוספה משמעותו דהוא באותו עניין ודומה לדבר שניתוסף עליו וע"ע ירושלמי פאה פ"ז ה"ה כתי' ובשנה החמישית תאכלו את פריו (להוסיף לכם תבואתו) ריה"ג אומר הרי את כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים (לומר דנטע רבעי הוא ממון בעלים כר' יהודה ע"ש) וכ"ה בסיפרא קדושים פרשה ג' בריתא ט' [ומצאתי בשו"ת ח"צ סי' ק"י שכ' וז"ל ומה ששאלת עוד במי שכתב על כתובת אשתו מעבר לדף הנני מוסיף לאשתי עוד ת"ק זהובים על דמעבר לדף כו' תשובה נ"ל דקנתה אף שלא כתב בלשון חיוב דלשון תוספת פירושו שיהא חוב זה כמו חוב הכתובה וכי היכא דחוב הכתובה הוא בלשון חיוב ובשיעבוד כל נכסיו ה"נ האי תוספת כו' והיינו דאמרי' בריש אעפ"י רצה לכתוב לה לא קתני אלא רצה להוסיף כו' ובעלמא נמי אמרי' ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו שמע מיני' דכל עיקר לשון תוספת כך הוא להשוות החדש לישן עכ"ל] וא"כ לפי"ז הרי נאמר גם כתוב דלכלב תשליכון אותו במרה בתורת ב"נ עדיין ובסיני נתחדשו המצוות שנאמרו תחלה בתורת ב"נ ונאמר שנית לקיים המצוות הקדומות ההם יעוין פיה"מ להרמב"ם סוף פרק גיה"נ וע"כ י"ל דשפיר ילפי' מיני' גם אקודם מ"ת ואדין ב"נ דאכילה כולל גם הנאה ורק מדבר הנאמר לישראל אחרי מ"ת הוא דלא ילפי' מיני' אקודם מ"ת וכמובן ואולם הך דמכילתא ואלה המשפטים במרה נאמרו נ' דקאי רק אדינים דפ' משפטים לא אשאר מצוות דהוזכרו שם ורק משפטים ודינים שהוזכרו שם הוא דנאמרו במרה בכלל הדינים שנאמרו במרה: