אור ברסלב
בן פורת חלק א סימן ב › ה

בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל

סימן ב · ה

ד

מה שהביא כ"ת שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ק"ב וז"ל בסוף הוריות ת"ר משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים כו' וקשה אי בבית ראשון נמשחי' ואי בבית שני מי איכא משוח כו'. תשובה לעולם בבית ראשון ובנתרבה ביוה"כ שאין משיחתו דוחה לא שבת ולא יו"ט כו' עכ"ל ז"ל והנה קושית השואל בשו"ת הרמ"ע הנ"ל דהיא קושית הרמב"ן עה"ת פ' אחרי כמו שהביא כ"ת היא ג"כ קושית התוס' נזיר (דף מ"ז ע"א) ד"ה וכן. ומה שנתקשה כ"ת דמה איסור שבת יש במשיחה כוונת הרמ"ע בפשיטות וודאי הוא לאיסור מתקן גברא דע"י המשיחה נעשה מקודש טפי להביא פר הבא על כל המצות ומה שהקשה כ"ת דאין שבות במקדש בטח ידע גם כ"ת תוס' שבת (דף צ"ה ע"א וקכ"ג ע"ב) ועירובין (דק"ב ע"ב) ומנחות (דף צ"ז ע"א) דלא בכל השבותין אמרו דאין שבות במקדש דאיכא שבותין טובי דאסרום גם במקדש ובירושלמי עירובין פ"י הי"א לא כל שבות התירו במקדש ועוד דהרמ"ע ע"כ קאי בסברא דהמשיחה אינה מעכבת כלל דאל"כ איך יעבוד הכ"ג הב' המתמנה ביוה"כ בלא משיחה דלשיטת הפנ"י יומא רפ"ק דמעכב ורק כשא"א אינו מעכב א"כ וודאי דמה שא"א מפאת השבות דרבנן אינו מועיל לעניין הדאוריתא לומר שאינו מעכב ואם דמצינו כזה בתוס' פסחים (דף פ"ה ע"א) לענין אפשר לקיים שניהם דעדל"ת דאיסור דרבנן חשוב לא אפשר ומהני לגבי דאוריתא מכ"ז אין נ' כוונת הרמ"ע כן רק קאי וודאי בסברא דאין המשיחה מעכבת כלל ולעניין הלכתחלה הרי בעי' משיחה ז' ואם כן לעיכובא הרי אין צריך דחיית השבות ולעניין הלכתחלה הרי אין התועלת בדחיי' ביוה"כ עצמו רק אאחרי יוה"כ כשתוגמר משיחת כל הז' וא"כ ה"ל שבות רחוקה דאיכא מ"ד בשבת (דף קי"ד ע"ב) ובפסחים (דף מ"ז ע"א) דלא התירו וגם כיון דלעניין הלכתחלה בעי' משיחה ז' ולא תועיל המשיחה לגבי אותו יום עצמו רק אחרי הז' א"כ הרי אפשר להתחיל למושחו למחר ואין צורך כלל בדחיית השבות ויעוין פסחים (דף ס"ה ע"א) דשבות שאינה צריכה לא התירו לר' נתן ואולם בביצה (דף י"א ע"ב) משמע להיפוך וכבר האריכו ז"ל בזה וגם אני הארכתי בחידושי מאוד ואכ"מ ועוד נ' כאן יותר דהמשיחה בעצמותה אינה נצרכת כלל דאיוה"כ הא אינה מועלת כיון דבעי' ז' ואחרי יוה"כ הרי יחזור הראשון לעבודתו והב' לא יעבוד עוד כלל לא ככ"ג ולא ככהן הדיוט דקיי"ל כר' יוסי ולמה להם איפוא למשוח את המתמנה תחת הא' ביוה"כ וזה י"ל כוונת הרמב"ן דאין מושחין אותו ביוה"כ ומ"ש הרמ"ע דהמשיחה אינה דוחה כו' צ"ל דהי' ה"א שידחה אע"ג דבעי' ז' משום דכל יום ויום בפ"ע ה"ל ח"ש ממ"ע לסברתו כדעת ספיקן של אחרונים ז"ל דח"ש דמ"ע הוא ג"כ מקצת מצוה כמ"ש דאיסור דהוא מקצת איסור וזה המקצת מצוה הי' ה"א שידחה ואשמעי' דאינו דוחה וכנ"ל:

ואולם גוף הדבר דמה שנעשה מקודש טפי ע"י המשיחה יוחשב תיקון גברא נע"ק דא"כ יהי' אסור לקבל נזירות ע"ע בשבת ויו"ט כיון דנתקדש ע"י הנזירות וכדברי הסיפרי נשא שהבאתי באתוון דאורייתא כלל ז' קדוש הוא לד' זו קדושת הגוף ובספרא אמור פרשה ב' בריתא ז' מוכח דקדושת נזירות עניינה עניין קדושת כהונה גדולה מדאצטריך קרא שם להתירו בבעולה והכי מוכח נמי ממה שאסור להיטמא לקרובים. ויעוין בעירובין (דף מ"ג ע"ב) דקאי בשבתא וקנדר כו' ואין ראי' משם דכיון דמספק אין הנזירות חל שם בשבת דמוקמינן לי' אחזקתי' וכמבואר שם יעויש"ה א"כ שפיר אין שם עבירת תיקון גברא וגם י"ל דאיירי באמת בעובר איסור תיקון גברא בשבת ועכ"ז הנזירות חלה דשבת רק איסור זמניי ולא אמרי' כ"מ דא"ר כו' וכמו שכתבו ז"ל וגם הוא רק איסור דרבנן וא"א למנוע המהני מה"ת וגם לעניין הדרבנן יש דיעות דאיסור דרבנן מהני לגמרי וברי"ף משילין בשם הירושלמי אהך דאין מקדישין ואין מעריכין כו' ביו"ט ואצ"ל בשבת וכולן שעשו בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין מה שעשו עשוי בשבת ואצ"ל ביו"ט כו' ובב"מ (דף ט' ע"א) אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת שאין דרכן של בני אדם להגביה ארנקי בשבת ה"נ דלא קני אלא מאי דעבד עבד וקני כו' ויעוין חו"מ ס"ס קצ"ה וס"ס רל"ה וסי' ר"ח והדברים עתיקים:

ואולם בתוס' נזיר (דף י"ד ע"א) ד"ה אמר מבואר דביום פטירת מרע"ה נדרו הרבה מישראל בנזיר יעויש"ה מה שכתבו שם בפי' הגמ' כמשה בז' באדר דהכוונה שיהי' כאילו שהיו בז' באדר שמת משה שנדרו בנזירות ע"ש וא"כ לדיעות דמרע"ה נפטר בשבת יעוין תוס' מנחות (דף ל' ע"א) א"כ מוכח דמותר לקבל ע"ע נזירות בשבת ואולם י"ל דנזירות כיון דיש לו זמן ל' יום וגם אפשר בשאלה לא חשיב כ"כ קדושה דבוקה בגוף האדם ולא חשיבא תיקון גברא כ"כ כתוספת קדושת כהונה גדולה דע"י המשיחה ונהי דגם כ"ג מסתלק בפה היינו משום דנתמנה בפה ומשא"כ בנמשח בשמן דנתקדש במעשה י"ל דאין מסתלק בפה וכן נ' וודאי דמשוח בשמן המשחה קדושתו קדושה קיימת וכן מוכח בירושלמי הוריות פ"ג א"ר אלעזר כ"ג שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו א"ר מנא כתיב כי נזר שמן משחת אלקי"ו עליו אני ד' מה אני בגדולתי אף אהרן בגדולתו וזה יש לומר גם כן טעם הרמ"ע ז"ל דאין השבות מפאת התוספת קדושה לבד במה שמקודש טפי להביא פר על כל המצוות רק דגוף קדושת כהונה גדולה הניתנה לו הוא תיקון גברא אלא דלא חשיבא תיקון גברא הואיל ויש לה סילוק בפה וכנ"ל ומשא"כ אם מושחין אותו דאין לו סילוק שוב הוי גוף הקדושה תיקון גברא (וגם התוספת קדושה י"ל דהיא ג"כ בעניין זה עצמו במה שאין לו סילוק וא"כ הרי הקדושה עצומה טפי] ואולם מהא דלא חשיב בגמ' בחילוק שבין משוח למרובה בגדים במה שזה יש לו סילוק וזה לא מוכח קצת דגם משוח מסתלק בפה וצ"ע ואם גם נאמר דמסתלק עכ"ז יש חילוק בינו לנזיר מפאת דנזיר הקדושה רק קדושה זמניית דל' יום ומשא"כ הך דכהונה גדולה דעצם הקדושה תמידית אלא דאפשר לסלקה ונהי דהתוס' בנזיר שם כתבו דהיו נזירים כל ימיהם זה איננו מפאת דעצם הקדושה כן רק מפאת דלא הי' אפשר להם להקריב קרבנותיהם ע"ש ואולם יומצא לפי"ז דנזירות עולם יהי' אסור לקבל ע"ע בשבת וגם זה אינו שוה ולמ"ד ריש כריתות דכ"ג משנמשח אין מתחייב על שמן המשחה משום דלאו זר מעיקרא הוא י"ל דחשוב תיקון גברא במה שנפטר ע"י המשיחה לעולם מחיוב סיכת שמן המשחה וצ"ע:

והנה אם נאמר דהמשיחה מעכבת א"כ ע"י המשיחה הוא דנעשה כ"ג ומתחדשת ונולדה ע"י המשיחה קדושת כהונה גדולה וא"כ י"ל דאית בי' איסור משום מוליד וכש"ס ביצה (דף כ"ג ע"א ול"ג ע"ב) דאולודי ריחא ואור אסור בשבת ויו"ט ואפי' אי אין המשיחה מעכבת עכ"ז י"ל דתוספת הקדושה שהוא מקבל ע"י המשיחה שהוא מקודש טפי לעניין פר וכנ"ל הנה הולדת תוספת קדושה זאת ג"כ י"ל דחשיב מוליד ובביצה (דף כ"ג ע"א) שם דהולדת תוספת ריח שרי ויש לחלק ואולם גם ע"ז יוקשה מקבלת נזירות בשבת וכמובן וגם יוקשה מקבלת גר בשבת דמבואר ביבמות (דף מ"ו ע"ב) דאסור משום תיקון גברא ואמאי לא אמר נמי משום מוליד קדושה ישראלית שהרי מתחדשת קדושה ישראלית בגר ע"י הגירות ודמי להך דכ"ג וכמובן וגם בביצה (דל"ז ע"א) אמר רק דאין מקדישין ואין מעריכין כו' גזיר' משום מקח וממכר ולא משום דמוליד קדושה וגם הגבהת תרומה ומעשרות אסור רק משום מתקן או טלטול ולא משום הולדת קדושה:

ובס' קהלת יעקב חיבור על חכמת האמת להגאון המלוא הרועים ז"ל במערכת אות ש' ערך שמן המשחה הביא ילקוט ישעי' וז"ל על ידי שמן המשחה נעשה הכהן ברי' חדשה עכ"ל ואיני זוכר כעת אנה נמצא כן בילקוט ישעי' ובילקוט שמואל רמז קכ"ז איתא דנמשח בשמן המשחה אפי' הוא קצר נעשה ארוך וכן הוא בתנחומא אמור בשינוי קצת והובא ג"כ בקהלת יעקב שם ואולם נאמנת לנו עדותו של הגאון הנ"ל ז"ל וא"כ לילקוט ישעי' הנ"ל ה"ל המשיחה הולדה ממש שמוליד ברי' חדשה ויעויין רש"י שבת (דף נ"א ע"ב) ואין מרזקין את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו וברש"י בשביל שיזובו מימיו משום דקא מוליד בשבת ודמי למלאכה שבורא המים האלו עכ"ל וה"נ כיון דנעשה הכהן ברי' חדשה דמי למלאכה שבורא ברי' חדשה ואולם גם ע"ז יוקשה מקבלת גר בשבת דכקטן שנולד דמי וה"ל מוליד ואילו בגמ' יבמות הנ"ל אמר האיסור משום תקוני גברא וי"ל דחדא מתרתי קאמר וגם מוכח קצת ביבמות (דף מ"ח ע"ב) דהא דגר שנתגייר כקטן שנולד ממש אינו מוסכם וע"כ ניחא לגמ' טפי לומר איסור דהוא אליבא דכ"ע. ובהיותי בזה עלה בדעתי להקשות מהא דהתורה ניתנה בשבת והרי ישראל נעשו גרים ע"י מ"ת למ"ד דממ"ת ואילך הוא דיצאו מכלל ב"נ ומבואר במדרשים דהקב"ה כביכול שומר שבת ומקיים כה"ת תחלה והורדת גשמים בשבת משום דכל העולם שלו והוי כמטלטל בחצרו וא"כ איך ניתנה תורה בשבת הא הוי קבלת גרים בשבת וי"ל דכיון דעניין התורה מחייב וודאי שתהי' נתינתה בשבת כיון שהי' כן וא"כ וודאי דנצרך להיות כן בפנימיות הדבר א"כ י"ל דנדחה איסור קבלת גרים מפאת הכרח נתינת התורה והוא כעין עדל"ת וכעין פ"נ דדוחה שבת מפאת חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה וכ"ש דהותר קבלת גירות בשבת כדי שיתקדשו כלל ישראל ויקבלו כל התורה ואולם מ"ש דיש בקבלת גירות איסור מוליד למ"ד דגר שנתגייר כקטן שנולד איסור זה לא הי' בגירות דמ"ת וזה עפ"י המבואר בגור ארי' פ' ויגש פרשה מ"ו פסוק יו"ד דע"י גירות דמ"ת לא נעשו כקטן שנולד הואיל והיו מוכרחים דכפה הר כגיגית יעוש"ה ואע"ג דגם מאיליהם אמרו נעשה ונשמע צ"ל דסוף סוף כיון דגם אם לא היו רוצים היו מוכרחים לקבל לא חשיבי קטן שנולד יעויש"ה שכן מוכח שם מלשונו ז"ל וי"ל דזהו באמת הטעם מה שכפה הר כגיגית אע"ג דמאיליהם אמרו נעשה ונשמע וכמו שנתקשו בזה התוס' בשבת ולפי הנ"ל ניחא דכיון דקבלת גירות דע"י מ"ת הותר רק מפאת ההכרח ומטעם דחיי' וכנ"ל וע"כ כל מאי דאפשר למיעבד בהיתירא צריך לעשות בהיתיר ולכן כפה הר כגיגית כו' כדי שלא יוחשבו קטן שנולד ולא יהי' גם איסור שבות דמוליד בשבת וכנ"ל. ואולם גוף הדבר קשה לומר דהי' במ"ת דחיית איסור שבת וחולה שנדחה איסור שבת עבורו משום פ"נ ג"כ חשוב פגם יעוין שבת (דף קנ"ו ע"א) האי מאן דבשבתא נולד בשבתא ימות על דאחילו עלי' יומא רבה דשבתא (ומכאן קצת ראי' דפ"נ רק דחוי' לא הותרה] וכבר כתבתי למעלה דסתימות סוגי' דכל הבשר מוכח דבב"ח שנתבשל לצורך חולה ג"כ אסור משום ל"ת כ"ת וחשוב נעבדה בו עביר' ונתיישבתי דקושי' מעיקרא ליתא דנתינת י' הדברות שניתנו בשבת לא הי' הגירות כלל יעוין כריתות (דף ט' ע"א) דהגירות הי' ע"י מילה וטבילה והרצאת דמים וזה לא הי' בשבת [ויעוין עוד תוס' יבמות (דף צ"ג ע"ב) דגר חשוב בא לעולם אלא שמחוסר גירות]:

והנה י"ל עוד בעניין איסור המשיחה דהשמן הניתן עליו יוצא מידי מעילה כיון דנעשית מצוותו וא"כ יש במשיחה היתיר איסור מעילה והוי כהגבהת תרומה דאסור משום דמתיר איסור טבל וחשיב היתיר האיסור מתקן והא דמבואר ריש כריתות דכ"ג שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מיעיו חייב י"ל דהוא משום זרות וכמ"ש ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו ואינו איסור מעילה דאיסור זרות לחוד ואיסור מעילה לחוד וכדמוכח בכריתות (דף ד' ע"ב) ויעוין תוס' מנחות (דף ע"ד ע"א) ד"ה לאו שדנו בזה ואולם במעילה (דף י"ט ע"א) מוכח קצת דכיון דהכ"ג חשיב זר גם לגבי ההוא שמן דאימשח בגווי' יש בו מעילה ג"כ והא בהא תלי' יעויש"ה וכן בת"י יומא (דף ס' ע"א) ד"ה ועגלה הבינו בפשיטות דכ"ג שנטל משמן כו' ונתן על בני מיעיו דחייב הוא איסור מעילה אע"ג דנעשית מצוותו.

עי"ל דהשמן הוא מוקצה מחמת איסור הקדש ואסור בטלטול דמאתמול הרי לא הוזמן למשיחה כיון דאירע פסול בכ"ג א' ביוה"כ ולא ידעו מאתמול שיוצרך משיחת הב' ואפי' למאן דלית לי' מוקצה מ"מ בהקדש י"ל דמודה דההקדש חשיב אדחיי' בידים וכך משמע בריש מפנין וע' ביצה (דף כ"ז ע"ב) וגם י"ל דלא חשיב כאן עומד ומצפה [ואולם כיון דמתקינין כהן אחר תחתיו מחשש שמא יארע בו פסול י"ל דחשיב הזמנה גם לעניין השמן ויעוין חולין (דף י"ד ע"א) נשחטה הובררה כו' וה"נ י"ל כן דכיון דהיו מסופקין לפני יוה"כ שמא יארע פסול שהרי עבור זה התקינו כהן אחר לכן אם אירע פסול הוברר למפרע דהי' השמן עומד למשיחת הב']:

עי"ל דכיון דהיו מושחין את הכ"ג כמין כ"ף יוני וכמבואר בהוריות (די"ב ע"א) ובכריתות (ד"ה ע"ב) ה"ל כתיבה אלא דהיא כתיבה שאינה מתקיימת וא"כ פטור אבל אסור מדרבנן יעוין רמב"ם ה' שבת פי"א הי"ג והט"ו ושם פ"א ה"ג ובש"ע או"ח סי' ש"מ ואולם לדעת האומר דח"ש דמלאכת שבת אסור רק מדרבנן א"כ כיון דהי' רק אות אחד אסור רק מדרבנן והוי שבות דשבות דמותר לצורך מצוה יעוין או"ח סי' ש"ז [וגם לדעת האומר דכתב עכו"ם הוא רק דרבנן הוא מפאת זה ג"כ רק שבות וגם הי' אפשר למושחו בשמאל דלא מצינו במשיחה שתוצרך ימין וכתיבה בשמאל ג"כ רק שבות] ואולם כאן הוא שבות במעשה וגם אין מדמין השבותים זו לזו וכמ"ש ז"ל:

והנה לפי המבואר ברש"י מנחות (דף נ"א ע"ב) ד"ה כהנים הדיוטות דרק במילואים קרב מנחת חינוך ולא נתבאר הטעם וי"ל דמשום דכתיב זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לד' ביום המשח אותו לכן הקרבן תלוי במשיחה ואע"ג דכתיב רק ביום המשח אותו עכ"ז י"ל דכיון דכלל קרא קרבן בניו ודידי' כחדא לכן גם קרבן הבנים תלוי במשיחה ובמילואים נמשחו גם בני אהרן לכן הביאו מנחת חינוך ולפי"ז מנחת חינוך דכ"ג תלוי במשיחה [ואם דמקרא זה דזה קרבן וגו' קאי אמנחת חביתין וכנדרש בת"כ ובגמ' עכ"ז גם מנחת חינוך דכ"ג נכלל בו ועבור החינוך י"ל הוא דהוזכרה המשיחה דהא חביתין מביא כל כ"ג ולאו דווקא משוח] ואם נאמר כן א"כ א"א למושחו ביוה"כ כיון דיוכרח להביא המנחה והוא קרבן שאין קבוע לו זמן ואינו דוחה יוה"כ ואולם מדלא חשיב לי' בגמ' ביתרון שמשוח יתר על מרובה בגדים מוכח דאינו תלוי במשיחה ויש לומר דכיון דהי' נוהג גם בכהנים הדיוטים בשעה שנמשחו דהיינו במילואים לכן לא חשיב לי' בדברי משוח ואולם במנחות (דע"ח ע"א) כ"ג המתקרב לעבודה כו' מבואר להדיא דאינו תלוי במשיחה רק כל כ"ג מביא מנחת חינוך ומשם בלא"ה קשה ארש"י מנחות (דף נ"א ע"ב) הנ"ל יעויש"ה דאמר הא דעבד עבודה כשהוא כהן הדיוט כו' ומבואר להדיא דגם כהן הדיוט מביא תמיד מנחת חינוך ביום חינוכו ולאו דווקא במילואים הי' כן [ומש"ש בתוס' דקרבן יחיד אין קרב ביוה"כ לאו דווקא דלפי ההלכה לאו ביחיד תליא מילתא רק בקביעות זמן ויעוין עוד בגמ' מ"ק (דף ט"ו ע"ב) וביום בואו וגו' זו עשירית האיפה כו' והיא מנחת חינוך יעוי"ש ברש"י ולא הוזכר שם משיחה רק ביום בואו סתם לכן אין התחלה לומר דיהי' תלוי במשיחה ורש"י מנחות (דף נ"א ע"ב) הנ"ל צ"ע וגם אין נ' כוונתו דתלוי במשיחה רק דהיא ממצות מילואים לא ממצות דורות וככמה דברים שנהגו במילואים ואינם לדורות]:

והנה בסיפרא פ' צו מכילתא דמילואים בריתא יו"ד וז"ל וימשח את המשכן את כל אשר בו לא כמשחת אהרן ובניו שלאחר שמלביש הי' מושחם וכן הוא אומר כשמן הטוב על הראש יכול שמשחם עד שלא הלבישם ת"ל שיורד על פי מדותיו אבל משחת כל הכלים כל כלי וכלי בפ"ע טעון משיחה כו' ובפי' הראב"ד וז"ל לא כמשיחת אהרן ובניו משיחת כל הכלים משיחת אהרן ובניו מאחר שמלבישם חוזר ומושחן כלומר ולא משיחה מיוחדת לבגדים אלא שהמשיחה שלהן שיורדת מאילי' על הבגדים כדמפרש ואזיל יכול שמשחן עד שלא ילבשם כלומר שתי משיחות עשה להן לבגדים בפני עצמן ולאהרן ובניו בפני עצמן כו' ת"ל כשמן הטיב כו' שיורד על פי מדותיו. מדותיו מל' מדו בד כו' כלומר בשעת משיחתו הי' השמן יורד מראשו לזקנו ומזקנו לפתח בית הצמר (נ' דצ"ל הצואר) על בגדיו נמצא שלא היתה משיחה לאהרן ולבניו אלא לאחר הלבשת הבגדים ולא לבגדים משיחה בפני עצמן שאילו הית' לבגדים משיחה בפני עצמן למה הזכיר הכתוב כשמן הטוב כו' שיורד על פי מדותיו כמו כן היתה משיחתו בשאר מקומות שאי אפשר שלא יקבלו הבגדים דרך לבישתן מן השמן שעל ראשם אלא ש"מ שלא הי' שם משיחה קודם הלבשה לא על הבגדים ולא עליהם כו' עכ"ל ומבואר דמצות משיחת הכהנים במילואים הי' כשהם לבושים בגדי כהונה וא"כ אי נימא דגם לדורות הוא כן דבשעת משיחה צריך הכ"ג להיות לבוש בגדי כהונה וא"כ לדברי הראב"ד הנ"ל דאי אפשר שלא ינטף מן השמן על הבגדים בשעת המשיחה [ובזה הוא שנתקדשו הבגדים מן המשיחה שהיתה נוטפת עליהם וזהו שנא' שיורד על פי מדותיו היינו הבגדים דנקראים מדותיו מל' מדו בד דע"י השמן היורד עליהם הוא שנתקדשו גם הם] וא"כ לפי המבואר בזבחים (דף י"ח ע"א ודף ל"ה ע"א) דבגדי כהונה מטושטשים פסולים לכן לא הי' אפשר למושחו רק בחול דאחרי דמיתווסו הבגדים היו מכבסין אותן והיינו למ"ד בזבחים (דף פ"ח ע"א) דבגדי כהונה שנתגעלו אם הוגעו למים מכבסין אותן וצ"ל דגיעול דשמן הנ"ל הי' מתכבס במים [וצע"ק באמת למ"ד הב' בזבחים שם דאין מכבסין אותן כל עיקר דא"כ מה עשו במשיחת בגדי כהונה הנ"ל ואיך נתקדשו הבגדים ע"י המשיחה הנוטפת עליהם לפי' הראב"ד הנ"ל הא נטשטשו ונפסלו לעבודה וצ"ל דכיון דהמצוה כך ואדרבה השמן מקדשם לא חשיב טשטוש וכשירים] ומשא"כ ביוה"כ דהכיבוס אסור לא הי' אפשר למושחו ואם ימשחוהו וילבוש בגדים אחרים אחר המשיחה י"ל דלא הי' שם בגדים אחרים [ומשנה חגיגה (דף כ"ו ע"ב) כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים ושלישיים שאם נטמאו הראשונים יביאו שניים תחתיהן אולי אין בגדי כהונה בכלל זה ואע"ג דגם הם קרוים כלי שרת בזבחים (דף י"ג ע"א) מניין לקבלה שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת היינו שלא יהא מחוסר בגדים ושם (דף כ"ד ע"א) הואיל וריצפה מקדשת וכלי שרת מקדשין ע"ש בתוס' דקאי אבגדי כהונה ובחגיגה (דף י"ו ע"א) אין כ"ג מתלבש בכליו ע"ש בתוס' ג"כ דקאי אבגדי כהונה וכן בתמיד פרק ה' משנה ג' וחלונות היו שם וכתוב עליהם תשמיש הכלים והכוונה אבגדי כהונה ע"ש ובבמדבר רבה פרשה כ"ב וכלי הקודש כו' ר' יוחנן אמר אלו בגדי כהונה כו' ובגדים דעלמא נמי קרוים כלים כהך דשבת (דף ק"כ ע"א) ולובש כל מה שיכול ללבוש כו' ר' יוסי אומר י"ח כלים ושם (דף קי"ד ע"א) אלו כלים האוליירין כו' ושם (דף קנ"ב ע"ב) ינתנו כלי לאוצר כו' וכזה עוד במקומות רבות מאוד מ"מ אין לדון בזה מן הסתימות ויוכל להיות שפיר דבהך דכל הכלים שבמקדש כו' דחגיגה כו' אין בגדי כהונה בכלל זה ונזכרתי דבירושלמי יומא פ"ג ה"ו יש פליגתא דר' יוסי ורבנן בקר דולבני אהרן תעשה כתנות דלרבנן שם הכוונה שתי כתנות לכל אחד ואחד ולר' יוסי הכוונה לכל בני אהרן תעשה כתנות לכל אחד כתונת אחת ומשמע שם דלרבנן כל הבגדים היו כפולים ולאו דוקא כתונת והירושלמי הנ"ל הוא ג"כ ריש חגיגה והובא בתוס' שם ובפי' הראב"ד על הסיפרא צו פרק ב' בריתא א' דאמר שם בד שיהיו כפולים כ' וז"ל הא מייתי לה בזבחים פרק ב' (דף י"ח ע"ב) ובההיא גירסא גרסי' שיהא חוטן כפול ששה אבל בירושלמי יומא פ"ג גרס לה כלישנא דסיפרא ומפרש לה שיהא בגדים כפולים לכל אחד ואחד ומפיק טעמא מדכתי' ולבני אהרן תעשה כתנות לכל אחד תעשה כתנות עכ"ל וכזה עוד בסיפרא אחרי פרק א' בריתא ה' ובפי' הראב"ד שם ואך בשינוי קצת דשם נראה דהיתה גירסת הראב"ד בגמרא זבחים הנ"ל גם כן בגוף הבריתא בד שיהו כפולים אלא דהגמרא מחולקת בפירושה עם הירושלמי דהגמ' מפרשת להך דשיהו כפולים שיהא חוטן כפול ששה והירושלמי מפרש שיעשו בגדים כפולים לכל אחד ב' חלוקים ב' מכנסים כו' עש"ה ועכ"פ כיון דקיי"ל כבבלי נגד הירושלמי א"כ לא היו הבגדי כהונה כפולים לכל אחד ואולם י"ל דרק מחיובא דקרא לא היו כפולים דלא מפרשי' כתנות ב' כתנות לכל אחד אבל בלא"ה עשו כן מעצמם מטעמא דאם יוטמאו יביאו אחרים תחתיהן וככל כלי המקדש דהי' שניים ושלישיים מטעם זה וכנ"ל ובאתי רק להעיר] וגם י"ל דהי' הזמן רב להמתין שהרי כ"ז שהשמן לח מטפטף על הבגדים ולקנחו אחרי המשיחה א"א דמצותו שיהי' על ראש כ"ג עד שיתייבש וכמבואר בת"י יומא (דף ס' ע"א) שם וא"כ לא הי' יכול לעבוד איפוא עד שיתייבש השמן דכ"ז שהוא לח מטפטף על הבגדים ופסולים משום טשטוש וע"כ י"ל דהי' זה זמן רב להמתין דעבודה דיוה"כ הית' רבה והכ"ג חלש ותכבד העבודה עליו בזמן קצר דמש"ה הי' תרומת הדשן דיוה"כ מחצות ויעוין יומא (דף ע' ע"ב) דילמא חולשא חליש כ"ג כו' ויל"ע עוד אם לא הי' גוף המשיחה שבות מפאת האסור ללכלך בגדיו בשבת בדבר לח המלכלך משום גזירת סחיטה יעוין שבת (דף קי"ג ע"ב) וביצה (דף י"ח ע"א) ואע"ג דבשמן המשחה ודאי לא הי' סוחט משום איבוד קדשים עכ"ז לא אלים זה מאיסור שבת דחיישי' דילמא ישכח וגם י"ל דהוא גזיר' כללית ואסור גם בשמן המשחה משום לא פלוג והוא ג"כ בכלל האיסור הסתמיי [וע' ירושלמי פסחים פ"א ה"א שלא תחלוק בין נדה לנדה אוף הכא שלא לחלוק בין ביעור לביעור עש"ה וכזה עוד שם פ"ב ה"ז עש"ה והובא קצתו בתוס' נדה (דף ס"ו ע"ב) ד"ה אם] ואולם לת"י יומא (דף ע"ז ע"ב) ד"ה עובר דלצורך מצוה מותר להלך במים בבגדיו בשבת ולא חיישי' לסחיטה דלצורך מצוה לא גזור א"כ ה"נ הרי הוא לצורך מצוה:

עוד יש לעיין לירושלמי שבת פ"ז ה"ב אין כיני אפי' בני נש מן גו בני נש יעוי"ש בק"ע דבורר אדם מאדם חשיב בורר א"כ איך אפשר למנות כ"ג ביוה"כ שהרי בוררין אותו משאר כהנים לעשותו כ"ג וצ"ל דזה לא חשיב ברירה כיון דעדיין הוא בכלל הציבור אלא דיש לו קדושה נוספת וגדולה מהם ואולם אם מושחין אותו דנעשה עי"ז עניינו עניין ציבור לעצמו וכל' הגמ' יבמות (ד"ט ע"א) הרי משוח כציבור וכדומה גם מגוף הדין דמביא פר בעצמו ככלל הציבור לכן חשיב זה ברירה והבדלה שנבדל להיות ציבור לעצמו ויעוין תנחומא פ' תצוה וז"ל ומדבר בהקב"ה שאמר לישראל מכולכם אין לי אלא כ"ג שנמשח בשמן המשחה שנא' ויבדל אהרן להקדישו קודש הקדשים כו' עכ"ל ומוכח מלשון התנחומא דעיקר הבדלת כ"ג הוא במה שנמשח והטעם כנ"ל דבלי משיחה עדיין הוא בכלל הציבור אלא דיש בו תוספת קדושה וע"י המשיחה נעשה עניינו עניין ציבור לעצמו ולכן מביא פר בעצמו כמו הציבור בכלל ולכן חשיב הבדלה ולכן י"ל ג"כ דהמשיחה חשובה ברירה כיון דקרוי' הבדלה וכמובן [ואם נאמר דגוף מינוי הכ"ג חשיב ברירה הואיל וקראו הכתוב הבדלה וכתנחומא הנ"ל ונאמר דאינו תלוי במשיחה ומשיחה דנקט התנחומא לאו דווקא י"ל דזהו הטעם דמתקינין כהן אחר לפני יוה"כ דהואיל והותקן עוד מלפני יוה"כ לא חשיבא ברירה ביוה"כ]:

ובגוף קושית התוס' נזיר והרמב"ן והשואל בשו"ת הרמ"ע הנ"ל י"ל בפשיטות לפי המבואר בת"כ צו עה"כ כיום המשח אותו דאין כ"ג נמשח אלא ביום וא"כ י"ל דמשכחת גם בזמן שהי' שמן המשחה מרובה בגדים לבד לדעת הר"ש והרז"ה דגם תרומת הדשן דיוה"כ דהיא עבודת לילה וביוה"כ הוא מחצות הוצרכה להיות בכ"ג וא"כ משכחת שנחלש הכ"ג בחצות הלילה בהגעת זמן תרומת הדשן והוצרך מי שנתמנה תחתיו לתרום הדשן ולא הי' אפשר למשחו אז כיון דאין מושחין אלא ביום וא"כ הוכרח לעשות תרומת הדשן בריבוי בגדים לבד ולפני עמוד השחר הבריא הכ"ג הראשון וחזר לעבודתו דנמצא אז הכ"ג הב' מרובה בגדים לבד ולא משוח וז"פ:

ומ"ש כ"ת בכוונת הרמב"ן דלא משחו הב' משום איבה נכון הוא ויעיין בסיפרא אחרי פ' ח' בריתא ד' והבריתא הובאה גם בירושלמי יומא פ"א שם וכיפר אשר ימשח אותו כו' אין לי אלא משוח כו' מרובה בגדים מניין ת"ל ואשר ימלא את ידו מניין לרבות כהן אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן ובפי' הראב"ד והר"ש משאנ"ץ וז"ל מניין שצריכים אנו להתקין לו כהן אחר שמא יארע בו פסול וזו ההתקנה תהא במקום משיחה או ריבוי בגדים שצריך להיות בכ"ג קידם יוה"כ ולפי שא"א לו למשחו קודם לכן או להלבישו שמונה בגדים לפי שאין ממנין שני כהנים גדולים כאחד משום איבה ההתקנה הזו במקום משיחה וריבוי בגדים עכ"ל ומוכח דלא נמשח הכ"ג הב' גם ביוה"כ משום איבת הא' ולא הי' הב' לא משוח ולא מרובה משום זה ורק שאם אירע פסול בכ"ג ע"כ הוכרח הב' לעבוד לבוש בגדי כהונה אבל משיחה לא היו מושחין אותו משום איבת הא' ומלשון הראב"ד והר"ש משאנ"ץ הנ"ל מוכח קצת דהתקנת הב' הי' ז' ימים קודם יוה"כ והי' מתוקן ז' ימים קידם יוה"כ ועמדה ההתקנה שבעה במקום משיחה וריבוי שבעה וגזה"כ הוא ומדויק ל' המשנה ריש יומא ז' ימים קודם יוה"כ כו' ומתקינין כו' ומוכח דההתקנה ג"כ הית' ז' ימים ואם כנים הדברים ע"כ דלא משחוהו ביוה"כ דאל"כ ל"ל התקנה ז' בשש סגי דיום אחד הרי יהי' משוח בפועל היינו ביוה"כ אם יצטרך לעבוד ואולי אין מצטרפת ההתקנה והמשיחה להשלים מניין ז' ודוגמאות לזה בגיטין (דף ט"ו ע"ב וט"ז ע"א):

ומ"ש כ"ת דהאיסור ביוה"כ מטעם סיכה ק' להאמר דהא היא סיכה שאינה של תענוג ועלו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש ובתוס' יומא (דף ע"ז ע"א) כתבו כללא דמילתא דכל סיכה שאינה בשביל תענוג שרי ומ"ש כ"ת מגמ' יומא (דף פ"א ע"א) דעינוי לא הותר מכללו במקדש לא הוצרך לזה דאפי' הי' מותר במקדש כמלאכה עכ"ז הרי גם מלאכה הותר רק בקבוע לו זמן ומשיחה הרי אין זמנה קבוע [וגוף הך דעינוי לא הותר מכללו יש בו מקום עיון בת"י יומא (דף ס"ז ע"א) אהך דעל כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון כו' תנא מעולם לא נצרך אדם לכך ובת"י לא נצרך אדם לכך אבל אם הי' צריך היו מאכילין אותו ואפי' לא הי' רעב יותר דוחה שעיר ואינו כמו שבת וטומאה עכ"ל ותיבת ואינו ט"ס נגלה וצ"ל דוחה שעיר כמו שבת כו' והיינו דאפי' לא הי' רעב ביותר שיהי' מסוכן רק שלא יוכל לשלוח השעיר לצוק מפני הרעבון דוחה השעיר לאיסור האכילה כי היכא דדוחה שבת וטומאה [ומש"ש בת"י אחר זה אינו דברי הקדום דהך ואפי' לא הי' רעב כו' עד וטומאה" דכתוב שם בב' חצאי מרובע הם דברי אחר שהכניס דבריו תוך דברי הת"י לחלוק עליהם ועכ"פ גם הם דברי קדמון וקצת משמע כן גם דעת הרמב"ם פ"ג מעבודת יוה"כ ה"ז ובחידושי דיברתי בזה וא"מ]:

ומה שהביא כ"ת ל' הרמב"ם בכלי המקדש דמושחין ז' ימים יום אחר יום וא"כ על כרחך דהית' המשיחה גם בשבת הנה גם ברש"י יומא (דף ה' ע"א) ד"ה משיחת שבעה כ' שיתנו שמן המשחה על ראשו ובין ריסי עיניו ז' ימים רצופין עכ"ל. ואולם אילו הי' במשיחה בשבת איסור תורה חשוב רצופין גם בהפסק יום השבת בנתיים כיון דימים הראוים הם רצופין ע' כזה מועד קטן (ד"ט ע"א) ומשכן דדחי שבת מנ"ל כו' אמר קרא ביום עשתי עשר יום מה יום כולו רצוף אף עשתי עשר כולם רצופין (בלי הפסק בנתיים וע"כ דדחי שבת) ודילמא ימים הראויין כו' והיינו כנ"ל דגם בכך חשוב רצופין במה שימים הראויין הם רצופין דהא בעי' רצופין מגזה"כ דומי' דיום דכולו רצוף:

והנה עיינתי עוד בס' באר שבע הוריות (דף י"ג ע"א) ד"ה משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים וראיתי שהאריך הרחיב הדיבור בזה איך משכחת משוח ומרובה בזמן אחד והוא ז"ל כ' שם להדיא דהמשיחה מעכבת בזמן שהי' שמן שהוצרך להיות משוח שעה אחת על כל פנים ואף על פי כן כתב שם גם כן כדברי הרמ"ע וזה לשונו בקצרה. ואי אפשר לומר דאיירי שאירע קרי במשוח ביוה"כ והכהן שמתקינין תחתיו נתרבה בבגדים בלבד ושימש תחתיו כי אין משיחתו דוחה יוה"כ כדמשמע בפ"ק דיומא ומתקינין לו כהן אחר כו' במה מחנכין אותו כו' ולא אמר דמחנכין אותו במשיחה כו' עכ"ל [ויעויש"ה שסתר זה דא"כ ה"ל משמש ושעבר ומשא"כ ל' הבריתא משוח ומרובה משמע דשניהם משמשים] ודבריו כדברי הרמ"ע אלא דלא הזכיר שבת ויו"ט ובדבריו וודאי ק' דכיון דהמשיחה מעכבת א"כ ע"כ דיש בה איסור דאוריתא ביוה"כ דאל"כ ה"ל לעכב גם ביוה"כ דמפאת איסור דרבנן ק' לומר דחשוב א"א וכאין שמן וכנ"ל וזה וודאי ק' דאיזה איסור תורה יש במשיחת שמן ומשניות שלימות בשבת (דף קי"א ע"א ודף קמ"ז ע"א) דמותר לסוך עצמו בשמן בשבת וביוה"כ נמי נאסרה רק משום עינוי וסיכה של תענוג דווקא וביומא (דף ל"ה ע"ב) פרקוהו והרחיצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת כו' על כרחך האי לחלל לא קאי אסכוהו דסיכה לית בה איסור שבת ואי קאי אסיכה צ"ל דמה שניסך וישב אח"כ נגד המדורה אית בי' איסור בישול השמן יעוין שבת (ד"מ ע"ב). וק' עלי לומר דכיון דהמצוה שיתייבש השמן המשחה על ראש הכ"ג וכת"י יומא שהבאתי דכ"ז שלא נתייבש לא נעשה מצוותו ע"כ ה"ל מצוה שיתבער השמן ויכלה על ראש כ"ג וכיון דהוא מצוה המצוה אחשבתי' למלאכה וכדעת רש"י ביצה לעניין האכלת תרומה טמאה לבהמה [דכוונת רש"י וודאי דביעור דמצוה חשוב מלאכת הבערה דאל"כ כל קיום מצוה בשבת יוחשב מלאכה] דה"נ הוי מצוה של ביעור ואפי' יתכן זה מ"מ כל כי האי ה"ל לבעל הבאר שבע לפרושי וצע"ג:

והנה עלה בדעתי עוד דכיון דחילוק שבין מרובה למשוח הוא רק בפר הבא על כל המצוות א"כ נ' דתועלת המשיחה הוא רק לשיתקדש גם לעניין הבאת הפר ולדעת הריב"א בתוס' יומא (דף נ"ז ע"א) ד"ה אני גם לעניין עבודה ע"ש דלריב"א פר הבא על כל המצוות עבודתו רק במשוח ולא במרובה וא"כ כיון דהפר אין קבוע לו זמן ואין הקרבתו דוחה שבת וכמבואר ביומא (דף נ' ע"א) א"כ אין תועלת במשיחה רק אאחר יוה"כ בהכרח דביוה"כ גופי' אין מציאות שיוקרב פר וע"כ ה"ל המשיחה ביוה"כ טירחא לצורך חול דיש בזה עשה דשבתון דאוריתא לרש"י שבת (דף קי"ד ע"ב) ואפי' לבאר שבע דהמשיחה מעכבת כ"ז שיש שמן ואפשר למושחו ודייק לה מלשון הגמ' יעויש"ה וא"כ נ' לכאורה דעצם הקדושת כהונה גדולה באה לו רק ע"י המשיחה כשאפשר למושחו ועצם הקדושה הרי צריכה לו גם ביוה"כ לשיוכל לעבוד עבודות יוה"כ ואין הטירחא איפוא לצורך חול עכ"ז י"ל דעניין עיכוב המשיחה איננו מפאת דעצם הקדושה באה ע"י המשיחה רק דבאמת אין המשיחה מועלת רק לעניין ראויות להביא פר או לעבוד עבודת הפר וכנ"ל ועכ"ז שפיר מעכבת דעניין העיכוב הוא כהך דירושלמי יומא פרק ב' ה"א ר' חמא כו' אין קמיצה פחות מב' זיתים כו' ר' יצחק כו' שאל מעתה כהן שאין ידו מחזקת כב' זיתים פסול מן העבודה ובמל"מ ה' מעשה הקרבנות הובא בשירי קרבן שם דכוונת הירושלמי דכיון דאין ראוי לכל עבודות כהונה שהקמיצה מכללם לכן אף לאחת מהן אינו ראוי ונפסל לגמרי ובש"ק שם נסתפק בפי' זה ואולם לענ"ד ג"כ פשוט דהפי' כן ויש דוגמתו בירושלמי חגיגה פ"א ה"ח לעניין מינוי זקנים הראוי לכל הדברים ראוי לדבר א' ושאינו ראוי לכל הדברים אינו ראוי אפי' לדבר אחד וע"כ נ' דגם בקדושת כהונה גדולה הוא כן דבעי' ראויות לכל מילי דכהונה גדולה שהפר מכללם ואם לאו גם לאחד מהם אינו ראוי והא דבאין שמן אין מעכב צ"ל דגזה"כ הוא והוא דוגמת אימורים דבליתנהו לא מעכבי ועכ"פ כשיש שמן ואפשר למושחו ויקבל ע"י המשיחה קדושה לפר אזי עניין העיכוב אז מפאת דבעי' גם לעניין שאר עבודות שיהי' ראוי גם לפר וכנ"ל וא"כ עכ"פ עצם מעשה המשיחה הנה עניינה רק לקדשו לעניין הפר וזהו בעצמותו רק טירחא לצורך חול אלא דיש בו ממילא נפקותא גם ליוה"כ דאם לא יהי' ראוי לעבודת פר דאפשר שתסתבב אחרי יוה"כ בזמן החול אזי גם עבודות דיוה"כ לא יוכל לעבוד כיון שאין ראוי לכל הדברים וא"כ עכ"פ כיון דאין המשיחה נותנת לו עצם הקדושה המצטרכת לעבודות יוה"כ כי היכי דתוחשב המעשה טירחא לצורך יוה"כ עצמו דעצם הקדושה הרי מקבל גם בלי המשיחה ועניין המשיחה הוא רק בתת לו קדושה לפר וכנ"ל אלא דהראויות לפר הוא רק דבר המעכב בעצם הקדושה וכנ"ל א"כ עכ"פ כיון דהמשיחה עצמה עניינה רק לתת לו קדושה לדבר הנצרך רק בחול ה"ל המשיחה בעצמותה כפי עניינה טירחא לצורך חול דאסורה ביוה"כ מה"ת מפאת עשה דשבתון וכיון דאסורה מה"ת שוב הא הוי כאילו אין שמן וא"א למושחו דאין המשיחה מעכבת ושוב הא אינה נצרכת כלל לעצם הקדושה המצטרכת ביוה"כ ושוב שפיר אסור למושחו דבשלמא אם היתה עניין המשיחה נותנת לו גוף הקדושת כהונה גדולה בעצם דהיא מצטרכת ליוה"כ עצמו שפיר הוי המשיחה בעצמותה טירחא עבור יוה"כ ואין בה איסור כלל ומשא"כ עתה דעצם המשיחה נותנת לו רק קדושה לפר אלא דהקדושה והראויות לפר מעכבת בקדושת כהונה גדולה א"כ כיון דהמשיחה עצמה כפי עניינה דהיא רק תת לו קדושה לפר אסורה בעצמותה דה"ל מעשה עבור החול א"כ שוב הא הוי כאין שמן ואין מעכבת כלל ודו"ק היטיב מאוד כי הדברים עמוקים ואם כי גם זה אין נ' בכוונת הבאר שבע דכל כי האי נמי ה"ל לפרושי עכ"ז הדברים בעצמותם נראים ונתנים להאמר בס"ד:

ואולם נתיישבתי דעשה דשבתון הנ"ל הא ליתא ביוה"כ וכמבואר ברש"י שבת שם דעשה דשבתון ביוה"כ איצטריך לשאר עינוים ואולם בזה י"ל דרך ממ"נ אם נאמר דהי' במשיחה איסור תורה מפאת סיכה ביוה"כ [ומהך דעלו חטטין כו' י"ל דסיכה על החטטין אין מענגת ומייתבת דעתא כלל רק מסרת צער החטטין לבד] אלא דזה נסתר לדיעות הסוברים דשאר עינוים דרבנן וא"כ שוב דרך ממ"נ אי שאר עינוים דאוריתא הרי יש כאן איסור סיכה מה"ת ואי שאר עינוים דרבנן שוב לא איצטריך שבתון לשאר עינוים ושוב ע"כ אתי לאסור טירחא לצורך חול כמו בשבת ושוב המשיחה אסורה מפאת טירחא לצורך חול וכאמור:

ואולם נתיישבתי דזה וודאי א"א לומר דטירחא ביוה"כ לצורך חול אסורה מה"ת כיון דמותר קניבת ירק ביוה"כ ואין חולק בזה בגמ' ואיסור דאוריתא וודאי לא הוי שרינן משום עגמת נפש וכדברי רש"י שבת (דף קי"ד) שם ואמנם י"ל דהצורך משום עגמת נפש כדי שיצטער ויהי' לו עינוי הרי הוא טירחא לצורך יוה"כ עצמו וע"כ שרי והא דאסור ביוה"כ שחל בשבת אע"ג דגם אז הטירחא לצורך בו ביום עצמו י"ל דכיון דצורך העינוי הוא רק משום קדושת יוה"כ דאותו יום דיש בקדושה זאת מצות עינוי דאילו קדושת השבת הרי אין בה מצות עינוי א"כ כיון דיש אל היום ב' קדושות דשבת ודיוה"כ ונמצא שהוא עושה המעשה גם ביום דקדושת השבת ואילו הטירחא נצרכת רק עבור קדושת היוה"כ לחוד ע"כ ה"ל לגבי קדושת השבת כטורח בשבת לצורך יום אחר ויש לדון בזה הרבה ומתקיעת שופר דמותר בשבת מה"ת יש סתיר' לזה לכאורה ויש ליישב וכבר נלאיתי מפני האריכות וגם לדיעה הב' בראשונים בשבת שם דהאי מפני עגמת נפש היינו כדי שלא תהי' נפשו עגומה עליו במוצאי יוה"כ כשיצטרך לקנוב הירק במוצאי יוה"כ ולא יוכל לאכול מיד אחרי התענית או דביוה"כ עצמו מסתלק העג"נ כשרואה האוכל מוכן לפניו א"כ בטלו דברינו וכמובן ואולם בגוף מחלוקת הראשונים ז"ל הנ"ל בפירושא דהאי מפני עגמת נפש יש כדמות ראי' לפירש"י דהאי מפני עגמת נפש היינו כדי שיהי' עג"נ לא להסיר העג"נ מגמ' מ"ק (דף י"ד ע"ב) מקרעין לקטן מפני עג"נ ומגילה (דף כ"ט ע"א) עלו בו עשבים בביהכ"נ שחרב לא יתלוש מפני עג"נ דבשני מקומות אלו הפי' כדי שיהי' עג"נ לא כדי שיוסר העג"נ:

והנה עיינתי עוד בשו"ת באר שבע וראיתי שבסי' מ"ב בו הביא השואל שו"ת הרמ"ע הנ"ל שהביא כ"ת וכ' רק לתרץ קושית הרמ"ע והבאר שבע בתשובתו הורה לעיין בתוספותיו להוריות ובעניין זה מה יש למשיחה לדחות שכ' הרמ"ע דאין המשיחה דוחה כו' לא דיברו כלל:

ובגוף הדבר שנתחבט הבאר שבע בהוריות שם אהך דמשוח קודם למרובה דאיך משכחת משוח ומרובה שיהיו שניהם משמשים. ימחול כ"ת לעיין בגוף דבריו שהאריך הרחיב הדיבור והניחו בקושי' גדולה. לענ"ד משכחת שגלה הכהן משוח ובנתיים נגנז השמן כתוס' נזיר (דמ"ז) ובאו ב' עדים והעידו שמת ומנאו אחר תחתיו מרובה בגדים ואח"כ חזר הא' וב' עדים מעידים שהוא הוא וכהך דריש האשה רבה ויכר יוסף כו' ואנן לא מכירינן לי' דעתה איכא תרי לגבי תרי והכהן המתמנה תחתיו אומר ברי לי על הא' שאינו הכ"ג דלדידן יש להחזיק הא' בכ"ג מפאת החזקת חיות ועכ"ז לגבי המתמנה תחתיו לא מהני החזקה לאוסרו בעבודה משום איבת הא' דנגד ברי לא מהני חזקה וכתוס' בהאשה רבה (דף צ"ג ע"ב) ד"ה מאי ומהרש"א ריש האשה רבה (דף פ"ח ע"א) וגם משכחת שהמתמנה תחתיו הוא עצמו מן העדים המעידים שמת הא' וא"כ בכה"ג שפיר שניהם משמשים שימוש כהונה גדולה ועכ"ז לפדות ולהחיות הא' קודם להב' כיון דאנן מחזיקין הא' שהוא הוא וא"כ הוא משוח וקודם למרובה מיהו יש לדון אי יש בכה"ג קדימה אל הא' כיון דהב' וודאי כ"ג והא' רק מחזקה וי"ל דוודאי מרובה עדיף מחזקה דמשוח ואולם משכחת נמי אפי' הכל מכירין את הא' שהוא הוא דעכ"ז אין לאסור שימוש הב' מפני איבת הא' כיון דתרי כמאה דרק באיסור א"א כתבו תוס' ריש האשה רבה דבדבר הנראה וידוע לכל לא הי' אומר רב דלא תצא והיינו דראוי לאסור מדרבנן עכ"פ ומשא"כ כאן דהוא רק איסור דרבנן מפני איבת הא' והב' אומר ברי לי שאני כ"ג והוא אינו י"ל דאין כח לאסרו ולבטלו ממצות עבודה עבור איבת הא' כיון דמדינא הוא ספק שקול והוא אומר ברי ועכ"ז לפדות ולהחיות לדידן שפיר הא' קודם כיון שאנחנו מכירין את הא' שהוא הוא וא"כ הרי משוח קודם למרובה ובאופן הראשון שכתבתי דאין מכירין אותו משכחת ג"כ אם אירע שצריך העד המכיר את הא' שהוא הוא לפדות ולהחיות אחד משניהם דאז יש לו להקדים את הא' שיודע שהוא המשוח ועכ"ז הרי גם הב' משמש שהב"ד א"א להם לאסור שימוש הב' כיון דהוא תרי ותרי והב' אומר ברי וכנ"ל:

והנה מה שדנתי למעלה בעניין איסור מוליד נתיישבתי די"ל עוד דהי' איסור מוליד במשיחה עפ"י המבואר בכריתות (דף ה' ע"ב) דנס גדול נעשה בשמן המשחה דכולו קיים לעת"ל וא"כ כשלקחו ממנו שמן למשוח נתחדש השמן הזה בצלוחית ובוודאי דהי' מתחדש מיד וא"כ התחדשות השמן החדש הרי הוא הולדה ממש ונהי דאין זה מעשה המושח דהוא רק מחסר השמן והשמן המתחדש תחתיו הוא מתחדש ע"י נס ונמצא דה"ל המושח רק גרם מוליד עכ"ז י"ל דכיון דהי' בשמן כח אלק"י דהתפשטות והתחדשות עד שיעור י"ב לוג אלא דכאשר השיעור שלם באמת אז ממילא אין הכח הזה פועל וכשמחסרין ממנו אז שוב הכח ההוא פועל פעולתו א"כ החסרון שמחסרין ממנו אינו גרם ההולדה לבד רק מתייחס שפיר גוף ההתחדשות וההולד' אל המחסר דוגמת זומר ומנכש דחשיב זורע ונוטע בשבת (דע"ג ע"ב) ובמ"ק (דף ג' ע"ב) ואע"ג דאין ניכוש מעשה זריעה רק עקירת העשבים הרעים ועכ"ז כיון דיש שם בעשבים הטובים כח הגידול אלא דעשבים הרעים מעכבים כח הגידול מלעשות פעולתו וע"כ עקירת העשבים הרעים מתייחס לעוקר היותו פועל הגידול בעצם כמו בזורע וא"כ ה"נ דכוותה מתייחס שפיר למושח עניין ההולדה בעצם כיון דיש בשמן כח ההולדה והיות השיעור שלם מעכב פעולת זה הכח וע"כ החסרון שמחסרין מן השיעור הו"ל שפיר מוליד בעצם ודו"ק ואולם אין העניין דומה כ"כ למנכש דשם כיון דעשבים הרעים מכחישים כח הגידול הרי יש העדר חלק כח הגידול היינו דבעניין הכיחוש שחסר כח הגידול ואינו בשלימות הנה זה החסרון שהוא בכח הגידול הרי הוא העדר שחסר הכח וכשמנכש ועוקר העשבים הרעים ומשתבח ומשתלם עי"ז כח הגידול הרי מתחדש לגמרי עניין וכח הגידול באותו החלק והעודף שהי' חסר תחלה ונעדר ולכן שפיר חשיב זורע ומשא"כ בענייננו הוא נושא אחר דבענייננו יש כבר כח ההתחדשות וההולדה לגמרי ורק שאין פועל מפאת שכבר פעל וכשמעדירין הנפעל שוב פועל שנית וד"ז הוא נושא אחר וכמובן וי"ל שפיר בכמו זה דאין מתחדשת ההולדה להמעדיר את הנפעל הישן כיון דכח ההולדה ישנו לגמרי ומאילי' נעשית והוא רק מעדיר את הישנו בפועל ועושה מקום לה ודו"ק היטיב מאוד וגם מזומר אין ראי' להנ"ל וכמובן ואולם מהך דאמר עוד בשבת (דף ע"ג ע"ב) שם במאן דקטל אספסתא דחייב משום נוטע ופירש"י דקטל אספסתא. שחת וקוצרין אותו ג' פעמים בחודש וחוזר וצומח וכן בקניב סילקא אמר שם דחייב משום זורע ופירש"י קניב סילקא חותך תרדין מן המחובר וחוזרין וגדילין וא"כ זה דומה לכאורה שפיר לנידון דידן דגם שם העניין כך דיש כח הגידול בשלימות והשחת ממהר ליגדל ג' פעמים בחודש ורק דכ"ז שיש א"א שיוגדל שנית וע"י תלישתו וקחתו הישן הנה הוא ממילא פועל וגדל שנית וכן בסילקא וזה דומה שפיר לענייננו וכמובן וא"כ כי היכי דחשיב גם שם נוטע כו' ה"ה בענייננו שפיר חשוב מוליד:

ואולם יש לי לדון עדיין בזה מש"ס ב"ק (דף קט"ו ע"א) בעניין תקנת השוק דעשו בלוקח מגנב דצריכין הבעלים להחזיר ללוקח מעותיו שנתן בעד הגניבה ואמר התם דבגנב ופרע בחובו כו' לא עשו תקנת השוק שיוצרכו הבעלים לשלם לו חובו רק נוטלים חפצם בלי החזרת מעות החוב דהא לא הלוה לו על החפץ הזה רק מאיליו בא ופרע לו בחפץ זה יעוי"ש ואי' שם בזה אבימי בר נאזי חמוה דרבינא הוי מסיק בההוא גברא ד' זוזי גנב גלימא אתיי' ניהלי' אוזפי ד' זוזי אחריני לסוף הוכר הגנב אתא לקמי' דרבינא אמר קמאי גנב ופרע בחובו ולא בעי למיתב לי' ולא מידי הנך ד' זוזי אחריני שקול זוזך והדר גלימא מתקיף לה ר' כהן ודילמא גלימא בהנך זוזי קמאי יהבה ניהלי' גנב ופרע בחובו כו' וד' זוזי בתראי הימוני הימני' כי היכי דהימני' מעיקרא איגלגל מילתא ומטא לקמי' דר' אבוה אמר הילכתא כר' כהן עכ"ל הגמ' והנה הנידון דשם דומה לכאורה ממש לענייננו דעניין הספק שם דאיש הזה הי' לו אמון (קרעדיט בל"א) אצל אבימי על הלואת ד' זוז ולא על יותר וע"י שגנב גלימא ונתנה לו הנה נשתלמה ונסתלקה הלואה הישינה וניתן מקום עי"ז להתחדש אותה הלואה שנית בסכום זה והלוה לו שנית ד' זוז ונחלקו בזה רבינא ור' כהן אם נחשב שהגלימא היא שפעלה הלואה השני' כאילו הלוה ממש עלי' וצריך לשלם לו דמי הלואה השני' עכ"פ או נחשב שהגלימא סילקה רק הלואה הישינה [ועלי' הא ליכא חיוב תשלומין דהיא הרי הוא גנב ופרע בחובו] והלואה השני' מאילי' נעשית ולא הגלימא היא שפעלתה וס"ל לרבינא דנחשב שהגלימא היא שפעלה הלואה השני' והו"ל הלוה על הגלימא וצריך להחזיר לו דמי הלואה זאת מיהת ור' כהן ס"ל דלא הגלימא שפעלה כו' דאף דהגלימא סילקה הלואה הישינה וניתן מקום עי"ז להתחדש הלואה שנית מ"מ סוף סוף השני' מאילי' נעשית כמו שהי' מלוה לו מתחלה בלא דבר ומה שניתן מקום לה ע"י הגלימא שסילקה הישינה אין א נחשב שפעלה כו' וכאילו הלוה בעצם על הגלימא שיצטרך לשלם לו מעותיו דו"ק היטיב כי העניין דק מאוד [ובחידושי לשם הארכתי בזה ביותר דוודאי לא הי' שם הכחשה במציאות דאבימי טען דלולא הגלימא שבידו לא הי' מלוה לו שנית ועל הגלימא הוא שהלוה ושכנגדו טען דמפאת ההאמנה לבד ג"כ הי' מלוה רק זה וודאי דמפאת ההאמנה לבד ג"כ הי' מלוה כמו שהלוה לו כן מתחלה ושניהם היו מודים בזה ואך דההאמנה הא היתה לו רק על ד' זוז דהא כשרצה ללוות עוד הוצרך לגנוב גלימא ולהביא לו וע"כ הי' שם רק ספיקא דדינא הנ"ל אי מה שהגלימא עשתה מקום להלואה שני' ע"י סילקה הישינה נחשב שפעלה בעצם כו' וכאילו הלוה עלי' או לא וכנ"ל ודו"ק היטב מאוד] וא"כ נידון זה דומה לכאורה ממש לענינינו דיש שם כח ההתחדשות עד י"ב לוג ואם יש בפועל הא אין מתחדש עוד וע"י שמסלקין את אשר בפועל מתחדש שנית וסברתינו דהסילוק הזה מתייחס לו עצמו החידוש כאילו הוא עצמו פעל החידוש וה"ל המסלק מוליד הנה הוא כסברת רבינא דב"ק הנ"ל דהעניין ג"כ כזה ממש דהי' לו אמון על ד' זוז וכאשר חייב לו ד' זוז הרי יש הדבר בפועל ואין האמון פועל עוד ובהסתלק החוב הישן ממילא נותן מקום לשיתחדש שנית וס"ל לרבינא דנתינת הגלימא הפועלת הסילוק מתייחס לה עצמה חידוש הלואה השנית וכאילו הלוה עלי' עתה וכנ"ל ודו"ק היטב כי העניין עמוק ודומה בדומה ממש לכאורה לזך הרעיון וא"כ לפי מאי דאמרי' שם דהילכתא כר' כהן א"כ זה סתירה לכאורה לדברינו וכמובן ואולם יש חילוק בזה דשם בב"ק הא אינו דבר של הכרח רק אפשריות דתשלום החוב הראשון נותן אפשריות להתחדשות הב' אבל הא לא הי' מוכרח ע"ז והי' בידו אחרי קחתו הגלימא ג"כ שלא להלוות לו שנית עוד וע"כ מה שהלוה לו שנית שפיר הוא דבר בפ"ע ואין נחשב שהגלימה פעלתו ומשא"כ כאן דההתחדשות מוכרח דכך טבע השמן בכח אלקי' שבו דהוא מתחדש תמיד עד י"ב לוג ובנטלו משם הנה יתחדש החדש וודאי ע"י הנטילה לכן שפיר י"ל דמתייחס חידוש החדש אל הנוטל ומחסר וה"ל מוליד ואדרבה מהך דב"ק ראי' לדברינו דהא סברת רבינא גם שם כזה אף דהוא רק אפשריות ולא הוכרחה הלואה החדשה ע"י נתינת הגלימא וא"כ אף דפליג עלי' ר' כהן בהא והילכתא כוותי' מ"מ כל למעוטי בפלוגתא הא טפי עדיף וע"כ שפיר יש לנו לומר דהיכא דההתחדשות מוכרחת כו' גם ר' כהן מודה דמחייחס ההתחדשות אל המסלק את אשר ישנו וכנ"ל ומה גם דמהך דקטל אספסתא כו' ג"כ ראי' לוה וכנ"ל:

ואולם בגוף הנס הנ"ל דהי' בשמן המשחה יש לספק אם הי' עניין הנס שנתחדש השמן אחרי שניטל ממנו או הי' עניין הנס שלא הותחל להיות נחסר כלל דאף שאין זה מובן מ"מ אחרי היות הדבר עניין נסיי יוכל להיות שפיר דהי' גם כן ואם נאמר כפן הב' הנ"ל הא בטלו דברינו וכמובן וכה"ג נסתפקתי בחידושי בנס דחנוכה מה הי' עניינו והארכתי בחידושי בסוגי' דחנוכה בזה מאוד ואכ"מ וע' בעה"ט ויקרא פרשה כ"א פסוק יו"ד כ' יוצק ב' במסורה א' דין ואידך ונהר יוצק יסודם מלמד ששמן המשחה הי' מושך כנהר כו' ומשמע דהי' כנהר ומעיין המתגבר דכשלוקחין מים באין אחרים במקומן וכך בשמן הי' הנס שאם לקחו ממנו הי' מתחדש שנית וא"כ שפיר קמו דברינו דיש כאן משום הולדה ובאתי רק להעיר:

עוד ירחש לבי טעם שא"א למשוח את הכ"ג המתמנה ביוה"כ עפ"י המבואר בסיפרא, ויקרא פרשתא ח' בסופה וז"ל ר' יוסי אומר קורא אני קרבן יכול יהא היחיד מתנדב קטורת כו' מה אני מקיים לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה יכול יתנדב ויביא על מזבח החיצון ת"ל את שמן המשחה וקטורת סמים לקודש אין שמן המשחה וקטורת סמים קריבין אלא בפנים עכ"ל הסיפרא. וע"ש בפי' הראב"ד דתמה על דברי הסיפרא דאמר אין שמן המשחה וקטורת סמים קריבין כו' דהא שמן המשחה לא הי' קרב כלל בשום מקום יעוי"ש שכ' דשמן המשחה אגב שיטפא נקטי' ע"ש ועכ"פ לפי שטחיות דברי הסיפרא אם לא נאמר דהם אגב שיטפא הנה צ"ל דכך הית' הבנת החכמים דגם שמן המשחה הוא קרבן ומשיחתו היא הקרבתו שמקריבין את השמן לגבוה דרך זה ומ"ש בסיפרא דהקרבתו בפנים י"ל דהכ"ג נקרא פנים על דרך המבואר בס' ערבי נחל בעניין כניסת הכ"ג ביוה"כ לקדשי קדשים דהקדשי קדשים הוא המקום הנבחר בעולם ויוה"כ הוא היום הנבחר בשנה ועניינו עניין קדשי קדשים בשנה וזמן והכ"ג הוא הנפש הנבחרה בנפשות ועניינו ג"כ קדשי קדשים בנפש וכניסת הכ"ג ביוה"ג לקדשי קדשים הי' עניין התאחדות והתאמות הקדשי קדשים בעולם שנה נפש יחד יעוי"ש וע"ע מנחות (דף צ"ה ע"ב) במשנה אחת שחי הלחם ואחת לחה"פ לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואין דוחות אח השבח ובגמ' שם הא גופא קשיא ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבח איפסלא בלינה כו' א"ר אשי מאי קושי' דילמא מאי מבפנים במקום זריזין (ולא בעזרה ממש אלא בחוץ יאפוהו כהנים זריזין שלא יחמיץ. רש"י) כו' הרי דאע"ג דנאפה בחוץ עכ"ז קורהו התנא ואפייתן בפנים מפאת שנאפה במקום הכהנים שהם אנשי פנים ולכן נקראים בשם פנים בעצם ונקראת המנחה הנאפית במקומן נאפה בפנים, וה"נ הכ"ג הואיל והוא איש פנים לעניין פנים דקדשי קדשים שאין נכנס בו אלא הוא לכן שמן המשחה דהקרבתו דרך המשיחה על ראש הכ"ג נקרא שקרב בפנים ואף דבמילואים גם כהנים הדיוטים נמשחו בו מ"מ זה הי' רק לשעה ומשא"כ לדורות רק הכהן גדול נמשח בו ולכן חשוב שפיר הקרבתו התמידיית רק בפנים ואף דגם מלכים נמשחים בו מכל מקום כיון שאינם כהנים ואין במשיחתם התייחסות למקדש אין במשיחתם עניין הקרבה והמשיחה אשר בה עניין הקרבה היינו משיחת הכ"ג הנה היא הקרבה בפנים] וגם י"ל עפ"י ירושלמי יומא פ"א ה"א מה משה לא נכנס לפני ולפנים עד שנתקדש בענן כל שבעה אף אהרן לא נכנס לפני ולפנים עד שנתרבה בשמן המשחה כל שבעה ומשמע דהמשיחה עניינה מפאת כניסתו לפני ולפנים דהכניסה לפני ולפנים נצרכת למשיחה וא"כ לפי המבואר בש"ס דידן יומא (דף ס' ע"ב) דצורך פנים כפנים דמי ע"ש דמבואר דדבר הנעשה לצורך פנים חשוב כאילו נעשה בפנים עצמו עש"ה וע"כ גם כאן דהמשיחה צורך הכניסה לפני ולפנים חשיבא כאילו נעשית היא עצמה לפני ולפנים וכיון דעניינה הקרבה לכן שפיר קרינן לה קריבה בפנים ודו"ק היטיב] ואיך שיהי' עכ"פ מבואר בסיפרא דהמשיחה הוא עניין הקרבה (ואין בזה תימא דאין קרב למזבח נקרא הקרבה דכ"ע זה מצינו גם בשמן דמנורה דאין קרב למזבח ונקרא הקרבה יעוין תוס' חמורה (דף י"ד ע"א) ד"ה וכל דאהא דתני שם כל הקרב ביום קדוש ביום וכל הקרב בלילה קדוש בלילה הביאו התוס' בשם פירש"י דכוונת וכל הקרב בלילה הוא אשמן שבמנורה ע"ש והיינו דכך היא הקרבתו במנורה וכך כאן כך היא הקרבת השמן על ראש הכ"ג] וא"כ כיון דהשמן המשחה הוא קרבן והמשיחה היא הקרבתו י"ל דבעי' בי' ממשקה ישראל כמו בכל הקרבנות וא"כ ביוה"כ דהשמן אסור באכילה מפני העינוי הא אינו ממשקה ישראל וכל שאר קרבנות היום דג"כ אסורין באכילה הא גזה"כ הוא ומשא"כ המשיחה דאין זמנה קבוע ביוה"כ שוב שפיר א"א למושחו ביוה"כ מפאת שאין השמן אז ממשקה ישראל. כך י"ל ובאתי רק להעיר ועוד יש להטעים במה שאין המשיחה נוהגת בשבתות וימים טובים [כדברי הרמ"ע ולא מטעמי'] עפ"י ש"ס שבת (דף קנ"ג ע"א) ושמן על ראשך לא יחסר אלו תפילין וי"ל דכוונת הגמ' אשמן המשחה הניתן על ראש כ"ג וכך נ' מדברי ס' הנתיבות למהר"ל ז"ל נתיב העבודה פרק ט"ו ע"ש שכ' ז"ל ואמר ושמן על ראשך לא יחסר זהו מצות תפילין כו' כי השמן הוא קודש וכל קודש מושחין אותו בשמן וזהו שאמר אלו תפילין של ראש כי התפילין הם קדושים והם מונחים על הראש ולכך קראם שמן כי כל דבר מקדשין אותו בשמן שהוא קדוש כו' עכ"ל הרי דכוונת ושמן על ראשך כו' לשמן המשחה שמושחין ומקדשין בו דברי קודש משכן וכליו וכ"ג ומדנמשל לשמן שעל הראש לכן נ' דמתייחס בפרט לשמן שמושחין בו הכ"ג דניתן על ראשו והוא דוגמת הכתוב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וגו' וע' ס' כד הקמח לרבינו בחיי ערך תפילין דכ' ג"כ בש"ס שבת הנ"ל דהכוונה אשמן המשחה אלא דהוא ז"ל כ' שם דהכוונה אשמן המשחה דמלכים ע"ש ולולי דבריו ז"ל נ' יותר הכוונה אשמן המשחה דכ"ג וכנ' גם מדברי המהר"ל הנ"ל וא"כ מבואר דמשיחת שמן המשחה על ראש הכ"ג עניינו עניין תפילין של ראש וע' רמב"ן עה"ת שמות כ"ט פסוק ז' מש"ש וז"ל ואם הית' המשיחה בכל הראש כו' תהי' היציקה במקום הנחת תפילין כו' עכ"ל. וזה מתאים ג"כ עם הנ"ל דמשיחת השמן על הראש היא עניין תש"ר ולכן הוא במקום הנחת תפילין דייקא וע"כ י"ל ג"כ דכיון דהמשיחה עניינה עניין תש"ר לכן כמו שאין זמן תפילין בשבתות וימים טובים כך אין משיחה אז ואף דלר"ע טעמא דאין תפילין בשבתות כו' מפאת דקרוין אות ושבתות כו' גופן אות וזה לא שייך במשיחה דלא כתי' בה אות מ"מ לריה"ג הא אין הטעם בתפילין כנ"ל רק גזה"כ בעלמא הוא דאין זמנן בשבתות כו' ממיעוטא דמימים ולא כל ימים כמבואר בעירובין (דף צ"ו ע"א) וא"כ נכונים הדברים עכ"פ לסברת ריה"ג והנה לעניין יוה"כ י"ל עוד טעם אגדיי קצת לשלא תנהוג בו משיחה עפ"י המבואר בזוהר שמיני עה"כ כי שמן משחת ד' עליכם ת"ח כל חדוותא דלעיל' תלי' בהאי שמנא קדישא כו' ובגין כך כהנא דרבו משחא אתנגיד עלי' כגוונא דלעילא בעי לאחזאה חידו כו' ועוד שם עה"כ יין ושכר אל תשת כו' מים ושמן ימינא נטלי כהני וירתין' לון ושמן יתיר מכלא דאיהו חדוותא שירותא וסיומא דכתי כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן כו' הרי דשמן המשחה שעל ראש הכ"ג עניינו עניין שמחה וע"כ י"ל דאין עניינו ביוה"כ דכיון דנאסרה בו אכילה ושתי' הוא התנגדות עניין השמחה עי' מס' סופרים פ"ט ה"ו ואין מזכירין בו (ביוה"כ) לא מועד ולא שמחה שאין שמחה בלא אכילה עכ"ל וכן הוא במועד קטן (ד"ט ע"א) אין שמחה בלא אכילה ושתי' ע"ש וע' ס' יראים סי' קכ"ז עש"ה ובחידושי הארכתי בזה ועכ"פ ניתן להאמר כנ"ל דכיון דהמשיחה עניינא שמחה וכדמפרש הזוהר בפירושא דקרא כי שמן משחת ד' עליכם יעויש"ה וע"כ ביוה"כ דיש בו חיוב עינוי המנגד לעניין השמחה לכן ג"כ לא שייכא בי' משיחה:

וי"ל עוד בטעם איסור המשיחה בשבתות וימים טובים עפ"י ירושלמי יומא פ"א ה"א על זה ועל זה (על כהן השורף את הפרה ועל כהן שהי' מפרישין ליוה"כ) הי' מזין עליו מכל החטאות שהיו שם כדי שיכנסו המים תחת הדם וכדי שיכנסו המי חטאת תחת הדם שהיו מזין על אהרן ובניו בז' ימי המילואים וכזה בבבלי יומא דף ד' ע"א) דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר תחת הדם ותחת שמן המשחה עכ"ל הירושלמי ומשמע מזה דיש במשיחת כ"ג בשמן המשחה עניין טהרה שהמשיחה פועלת בו עניין טהרה מה מדבאה תחתי' הזאת מי חטאת דהיא לטהרה ואילו לא הי' במשיחה פעולת ועניין טהרה כלל לא הי' שייך כלל שתבוא הזאה תחת המשיחה כיון דההזאה כל עניינה לטהרה ואילו במשיחה אין עניין זה כלל ומה שייך לומר דההזאה היא תחת המשיחה והרי אינו מאותו הסוג כלל אחרי שההזאה פועלת עניין אחר לגמרי שאינו במשיחה כלל וכלל ועל כרחך דיש גם במשיחה פעולת ועניין טהרה מה ואם כי לא נודע לנו פרטיות עניין הטהרה שהמשיחה פועלת מ"מ סוף סוף יש בה בהכרח עניין זה ופועלת היא בכהן הנמשח עניין טהרה שאין ידוע לנו] מדבאה תחתי' הזאה דכל עניינה רק לטהרה וז"פ ומוכרח ולפי"ז י"ל דהמשיחה אסורה בשבתות וימים טובים מפאת היות בה עניין טהרה ולכן היא ממילא בכלל שבות דטהרת הזאה ושאר טהרות שאסרו חכמים בשבתות וימים טובים כטהרת טבילת כלים וטהרת טבילת אדם נמי הית' אסורה לולא טעמא דנראה כמיקר וכך גם המשיחה כיון דיש גם בה עניין טהרה לכן הוא ממילא ג"כ בכלל שבות זה ואף דטעם טהרת טבילה והזאה משום מתקן ואילו המשיחה כיון שאין בה טהרת טומאה פרטית וידועה י"ל דלא חשוב מתקן מ"מ סוף סוף כיון דיש בה עניין טהרה לכן היא שפיר ממילא בכלל השבות ואף דאין תיקון בטהרה זו וכי היכא דביצה שנולדה היא בכלל שבות דפירות הנושרין או משקין שזבו הואיל ודמיא להו ואף דבביצה לא שייך שמא יעלה ויתלוש כו' מ"מ הואיל ודמיא במהותה לפירות הנושרין כו' לכן היא ממילא בכלל הגזיר' ע' ביצה (דף ג' ע"א) דכולה חדא גזירה היא וכזה יש הרבה בענייני שבותין וכך גם כאן כיון דהמשיחה דמיא להו עכ"פ במה שיש גם בה עניין טהרה לכן היא ממילא ג"כ בכלל השבות וע' ירושלמי שבת פרק ב' ה"ג אהך דפתילת הבגד שקיפלה ולא היבהבה ר' אליעזר אומר טמאה היא ואין מדליקין בה כו' ע"ש בירושלמי דאמר טעם איסור ההדלקה משום שבות דטהרת כלים ומוקי לה ביו"ט שחל להיות ערב שבת ובג' על ג' מצומצמות דכי מדליק בה כל דהו בטלה לה מתורת בגד ונטהרת ולכן ההדלקה אסורה משום דנעשה כמטהר כלים ביו"ט עש"ה ואף דשם גם כן ליכא תיקון כלי דאדרבה הטהרה משום דבטלה לה מתורת כלי ועכ"ז אמרי' דהואיל והיא טהרה לכן היא בכלל שבות דטהרת כלים ממילא ואסורה וכך כאן דכוותי' וכמובן וע"ע דמיון קרוב בביצה (דף ט' ע"א) דאסור להפריש חלת ח"ל ביו"ט דאף דאיסור הגבהת תרומה ומעשרות משום מתקן ואילו בחלת ח"ל ליכא משום מתקן דחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וא"כ הא הי' יכול לאכול בלי הפרשה ולהפריש אח"כ ואינו מתקן כלל ועכ"ז כיון דאם קרא עלי' שם לחלת ח"ל חל עלי' שם חלה ואסורה לזרים אלמא שם תרומה עלי' וע"כ היא ממילא בכלל שבות דהגבהת תרומה ומעשרות הואיל וגם זו תרומה ואף דבתרומה זו אינו מתקן כלל עש"ה וכך כאן הואיל ויש גם במשיחה עניין טהרה דזה דבר מוכרח דיש בה עניין טהרה מדבאה הזאה תחתי' וכנ"ל לכן אף דאין שם תיקון בטהרה זו מ"מ היא אסורה ממילא בכלל שבות דטהרה דהזאה וטבילה וכנ"ל ודו"ק כי זה דמיון קרוב מאוד בס"ד ובפשיטות גמור י"ל כן דהמשיחה בכלל שבות דהזאה הואיל ובאה ההזאה תחתי' ומוכח מזה דיש בה עניין ההזאה וע"כ היא ממילא בכלל שבות דהזאה ודו"ק כי כ"ז קרוב וניתן להאמר בס"ד ואין להאריך יותר בפרט זה]:

תוכן העניינים

בן פורת חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה