אור ברסלב
בן פורת חלק א סימן ב › ד

בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל

סימן ב · ד

ג

מה שהביא משו"ת ר"ח א"ז סי' ח' דמצות מילה לא המעשה המצוה רק שיהי' נמול ומש"ה לא הוי זמן גרמא ושמביא שם ראי' לזה מהך דדוד דכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו כו' מנחות (דף מ"ג ע"ב). אין השו"ת מהר"ח א"ז בידי וממה שהשביע אברהם את אליעזר בברית מילה דהוא כמו אינקוטי חפצא שהנשבע צריך ליטול בידו חפץ של מצוה וכלשון רש"י בחומש ורש"י ותוס' שבועות (דף ל"ח ע"ב) מוכח ג"כ דהמילה תמיד חפץ של מצוה. ויעויין עוד במדרש אגדת בראשית פרק י"ז וז"ל ושמרתם את בריתי זו ברית מילה וכן שנה ר' אליעזר ושמרתם את בריתי זו ברית מילה ור' עקיבא אומר זו שבת לכך נאמר אם לא בריתי יומם ולילה עכ"ל והכוונה דר"א ס"ל דברית סתם קאי אמילה וראייתו י"ל ג"כ דהיא מקרא דאם לא בריתי יומם ולילה וכדאיתא בילקוט ירמי' עה"כ הנ"ל אם לא בריתי יומם ולילה צא וראה איזו ברית שנוהג ביום ובלילה הוי אומר זו מילה וכן בנדרים (דף ל"א ע"ב ול"ב ע"א) מפרש להאי קרא אמילה ור"ע ס"ל דברית סתם הוא שבת ומייתי ראי' מקרא דאם לא בריתי יומם ולילה דס"ל דקאי אשבת וכלשון המדרש לכך נאמר אם לא בריתי יומם ולילה וסברת פלוגתתם נ' ג"כ דר"ע ס"ל דרק מעשה המילה היא המצוה ומעשה המילה בזמנה כמצותה הרי הוא רק ביום ולרבנן דראב"ש גם של"ב היא רק ביום ולכן א"א לפרש קרא דבריתי יומם ולילה אמילה ור"א ס"ל דמציאות המילה היא המצוה והמציאות הרי הוא ביום ובלילה שהרי הוא נמול תמיד ולכן שפיר מתפרש לי' אמילה ולכן לית לי' לר"א הא דר"ע כיון דליכא לדידי' ראי' מקרא דאם לא בריתי יומם ולילה דלדידי' האי קרא גופי' מתפרש שפיר אמילה ויש לי להאריך בזה דרך פלפול ואכ"מ:

וע"ע תוס' מ"ק (דף ח' ע"ב) ד"ה מפני דכ' וסעודת ברית מילה מותר לעשות בחוה"מ דליכא שמחה כו' א"נ כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה אבל סעודת פדיון הבן צ"ע אם מותר לעשות במועד ואין לומר הא זמנו קבוע תינח בזמנה שלא בזמנה היאך יהא מותר עכ"ל ואינו מובן דהא מילה נמי משכחת שלא בזמנה וצ"ל דמילה שלא בזמנה נמי חשיב כזמנה קבוע לעניין זה דהמצוה שיהי' נמול ואם יאחר עד אחר יו"ט עכ"פ תוך הזמן הא יהי' ערל וא"כ גם בנתיים הרי הוא ביטול מצוה ומשא"כ בפדיון רק מעשה הפדיון הוא המצוה ואם נעשה לאחר זמן אין שם רק איחור במעשה המצוה אבל אין שם ביטול וע' מגן אברהם סי' תקס"ח ס"ק יו"ד שהביא תוס' מ"ק הנ"ל והבין ג"כ בכוונתם כן ע"ש ואולם מסברא נ' לכאורה דגם בפדיון הבן המצוה ג"כ שיהי' פדוי ואין הכוונה ג"כ למעשה הפדיון לבד רק שיהי' פדוי כי הוא השלמה בו אם הוא פדוי ודומה למילה דהוא השלמה באדם מה שהוא מהול ובאתי רק להעיר:

וע"ע תוס' ע"ז (דף כ"ז ע"א) ד"ה איכא בינייהו אשה דכ' דמומר לערלות בר שמירת ברית הוא אלא שאינו חפץ אבל מיהא בר שמירת ברית הוא אם יחפוץ ובגיטין (דף מ"ה) גבי קשיר' ה"ק כל שאינו בקשירה כלומר שאינו מקיים מצות וקשרתם כו' וזה מבטל מצות קשירה מעליו עכ"ל ונ' כוונתם דמומר חשוב איתי' בברית אע"ג דאמרי' בגיטין דליתי' בקשירה דקשיר' שאני דאפי' יחפוץ לאחר זמן להניח תפילין מ"מ עתה הרי הוא מבטל מצות קשיר' מעליו דהא צריך להיות לבוש תפילין עתה וגם לאחר זמן ומשא"כ מילה דרק מעשה אחת היא אם יעשנה היום או לאחר זמן לכן חשוב שפיר איתי' מפאת שיכול עדיין לעשותה לאחר זמן אם יחפוץ ודו"ק ומשמע מזה להיפוך דאין המצוה שיהי' נמול דאל"כ גם במילה הרי הוא מבטל בנתיים מה שאינו נמול וכדבריהם במועד קטן הנ"ל:

ובשיטה מקובצת כתובות (דף י"א ע"א) אהך דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד הביא קושית המפרשים דאמאי אמר מטבילין ולא אמר מלין והביא שם תי' בשם הרשב"א וז"ל עוד תי' הרשב"א דלרבותא נקט טבילה משום דמילה דין הוא שתעלה לו כשיגדיל ויתרצה דישנה בעולם בשעת רצונו אבל טבילה דבשעתה לא הי' בו דעת ובשעה שנתרצה אינה בעולם אימא לא כיון שגרותו מסופק שהרי יכול הוא למחות כשיגדיל קמ"ל עכ"ל ומבואר בזה דלא המעשה לבד היא כל המצוה במילה רה גם מה שהוא מהול דאילו הי' המעשה לבד כל המצוה הרי אין בינו לטבילה כלום דהמעשה הרי כבר אזלא לה כמו מעשה הטבילה וע"כ דבמילה מה שהוא מהול הוא ג"כ מצוה ולכן שפיר מה שהוא מרוצה בגדלות במה שהוא מהול אז חשוב כאילו נתקיימה אז מצות המילה ברצונו ודו"ק:

ואולם אם גם המצוה שיהי' מהול מ"מ וודאי דאין זה כל המצוה רק גם גוף המעשה מצוה דאילו הי' כל המצוה רק שיהי' מהול א"כ אחרי דרק מילה בזמנה דוחה שבת א"כ הי' ראוי ג"כ שיהי' מהול בשבת וא"כ הי' ראוי שיהי' אסור למול ברגע אחרונה דשבת כיון דיהי' מהול רק בחול ואין לומר דמותר לעשות המעשה בשבת לשתהי' המצוה מקוימת בחול דא"כ מדוע אומן שלא הילקט בשבת בביה"ש באמרו לו שלא יספיק ענוש כרת משום חילול שבת כמבואר בשבת (דף קל"ג ע"ב) ואמאי הרי אפשר לגמור המילה בחול ודוחק לחלק דבעושה כל המעשה לשתהי' המצוה מיד מקוימת בחול שרי ואם יצטרך לה עוד עשי' אסור דזה דוחק דסוף סוף הרי אין המצוה מקוימת בשבת וההכשר הרי גם עשוי' קצתית היא הכשר עכ"פ ואולם י"ל דגם אם המצוה שיהי' מהול מ"מ מותר שפיר למול גם ברגע אחרונה דדבר זה שהוא מהול בא עם מעשה המילה יחד לא רק אחרי' דו"ק היטיב ואולם לפמ"ש בחידושי לדון דבעי' בכל המצוות היכיר המצוה שתהי' המצוה ניכרת כדמשמע הך דסוכה (דף ל"ה ע"א) ננקוט חדא לא מינכרא לקיחתה ושם (דף י"א ע"ב) הב"ע דשלפינהו שלופי דלא מינכרא עשי' דידהו ע"ש דחג הסוכות תעשה בעי' מינכרא העשי' ובמנחות (דף ל"ח ע"ב) כ"ש דמינכר מצותייהו והבאתי בחידושי עוד מקומות רבות בזה א"כ גם כאן דהמצוה שיהי' מהול צריך ג"כ שיהי' ניכר וכאן נ' יותר דבעי' היכיר כיון דקרוי אות ואות מורה דבר הניכר וא"כ ההיכיר הרי בא רק לאחר המעשה לא עם המעשה יחד כמבואר בתוס' זבחים (דף ק"ג ע"ב) ד"ה ומודה דאם הביא האשם קודם הכסף בגזל הגר חשיב לא הוכר פסולו עד אחר זריקה [ומרצה על העור] דכיון דיכיל להביא הכסף גם אחר השחיטה עד הזריקה וקרינן בי' אשר יכפר כיון דעדיין לא נתכפר דהזריקה היא דמכפרא ולכן העדר הבאתו הכסף דהוא פסול רק בזריקה חשוב ניכר פסו זה רק אחרי הזריקה לא עמה יעייש"ה ויובן [וע' זבחים (דף ו' ע"א) שאני התם דכל כמה דלא שחיט בעמוד וסמוך קאי אימת קא הוי עשה לאחר שחיטה כו' והיינו דכיון דעד השחיטה יכול לסמוך ועם השחיטה היא שמתבטלת הסמיכה חשיב הביטול רק ביטול דלאחר שחיטה לא עם השחיטה ואין לזה עניין לכאן וכמובן] וכן יש לדון מכל מילה בח' אפי' בחול דהי' ראוי' שלא תהי' המילה ברגע האחרונה דיום כיון דיהי' נמול רק בט' וכן לאידך גיסא הי' ראוי שתוכל המילה להעשות סוף ליל ח' כיון דיהי' מיד אחריו נמול ביום ואף דכתי' ביום השמיני ימול מ"מ מגופי' דקרא יש ראי' דאין כוונת מצות מילה בח' לשיהי' נמול אז רק המעשה היא המצוה מדלא הותר לעשות המעשה סוף הלילה וכן מדהותר לעשות המעשה סוף היום וכנ"ל ודו"ק ובלאה"נ נ' דמצות מילה בח' דהיא מצוה בפ"ע ודוחה שבת עניינה המעשה דאי שיהי' נמול זה הרי הוא דבר תמידיי ולא שייך בייחוד אל הח' ומה עדיפותי' במה שמתחיל מח' ואי לשיהי' נמול במוקדם א"כ כמו שהח' עדיף מן הט' כך הי' ראוי שיהי' הט' עדיף מן הי' ומדוע רק יום הח' דוחה שבת ולא אח"ז וע"כ דהכוונה רק על המעשה ורצתה תורה שתעשה המעשה ביום הח' דייקא דו"ק מאוד ואולם כזה מצינו ג"כ בטבילה דטבילה בזמנה מצוה ואחר הזמן אין לה עוד מעלת טבילה בזמנה ויש בה רק תורת קדימה ככל זריזין מקדימין ע' תוס' מגילה (דף כ' ע"א) ד"ה ולא טובלין ועכ"ז מבואר ברש"י תענית (דף י"ג ע"א) ד"ה אלא לאו בצונן דטעם טבילה בזמנה מצוה מפני שממהר לטהר עצמו ע"ש וכן מוכרח וודאי דאין לומר דהוא עדיפות בעצם הטהרה אם נעשית הטבילה בזמנה דבעצם הטהרה לא שייך עניין עדיפות כיון דבין כך ובין כך הוא טהור ולא שייך בזה עניין עדיפות דזה שייך רק בעניין מצוה לומר דמשובח הקיום באופן זה יותר ומשא"כ בעניין פעולה כטהרה אם הוא טהור לא שייך עדיפות לומר שטהור יותר וע' תוס' נדה (דף ס"ו ע"ב) ד"ה כל דלא שייך עניין לכתחלה ודיעבד גבי טבילה לומר דלכתחלה עכ"פ ניבעי ביאת מים בבית הסתרים דכיון דאינו מעכב בדיעבד וטהור בלא זה א"כ אחרי שכל המבוקש רק הטהרה לא שייך תו חיוב דלכתחלה ע"ש ואי איתא נימא נמי דאם באים המים גם בבית הסתרים הטהרה עצומה טפי וע"כ דלא שייך זה גבי טהרה וא"כ עניין מצות הטבילה בזמנה הרי אין לה שייכות בגוף הטהרה ועל כרחך עניינה רק מפני הקדימה ואולם יש לומר דהיא מצוה בפני עצמה שרצתה תורה שיוטהר בזמנו אף שאינו עדיפות בטהרה ועל כל פנים רש"י תענית הנ"ל הא כתב רק שממהר כו' ואף דזה שייך גם לאחר זמן כל שמקדים ועכ"ז אין עוד אחר הזמן מצוה עצמותית בזה רק מצות קדימה ככל זריזין מקדימין ואך בזמנה הוא מצוה מכח זה וא"כ יכול להיות שפיר דגם במילה רק המצוה שיהי' נמול וגם מצות זמן הח' רק מפאת שיהי' נמול במוקדם ועכ"ז הוא שפיר מצוה בזמנו ואילו אחר זמנו אין שם עוד רק תורת קדימה ודו"ק מאוד בכ"ז:

ומהך דשבת דף קל"ג ע"ב) שם דציצין שאין מעכבין עניינם רק להידור מצוה ע"ש ברש"י ד"ה דלא בעינן זה אלי ואנוהו ע"ש דציצין וכו' הם יפוי מילה ומצוותן משום זה אלי ואנוהו וא"כ משמע ג"כ דהמילה תמיד חפץ מצוה דאל"כ לא הי' שייך יפוי המילה רק לייפות המעשה והא איירי שם כשכבר פירש מן המעשה וא"כ הא אין נטילת הציצין ייפוי אל המעשה רק אל המילה ודו"ק:

ומחלוקת הרמב"ם בפ"א ממילה עם הראב"ד ותוס' מכות (דף י"ד ע"א) אם חיוב הכרת רק אחרי עבור כל ימיו ולא מל או בכל יום עומד באיסור כרת נ' לכאורה ג"כ דהוא ספק הנ"ל דאי המצוה שיהי' נמול עומד תמיד באיסור כרת דאפי' ימול עצמו אח"כ מ"מ בכל רגע ורגע הרי הוא מבוטל [ורק שבמה שמל אח"כ הוא מתקן זה וכך גזרה תורה דכרת זה ניתן להתתקן דאם מל עצמו אח"כ ואינו נפטר מן העולם אינו מהול נפטר מן הכרת] ומשא"כ אם רק המעשה המצוה א"כ עשות המעשה בקדימה הוא רק זריזות ורק כשעברו כל ימיו ולא עשה אז הוא ביטול המעשה לא איחורה בלבד ועל הביטול יש כרת משא"כ כ"ז שלא מת דהוי רק איחור המעשה אין שם כרת עדיין דו"ק:

וע"ע ירושלמי ר"ה פ"א ה"א ר' חגיי בעי קומי ר' יוסה כתיב וביום השמיני ימול עבר ולא מל (מהו שיעבור בבל תאחר ע"ש) א"ל כי תדור נדר לד' אלקיך לא תאחר לשלמו דבר שהוא ניתן לתשלומין יצא זה שאינו ניתן לתשלומין ונ' הכוונה ג"כ דאין בל תאחר רק בדבר שאם עושהו באיחור הוא משלים בזה מה שהי' לו לעשות בהתחלה דסוף סוף הא עושהו עתה ונשלמת המעשה שהי' לו לעשות אלא שעשאה באיחור ובזה הזהירה תורה שלא לאחר ומשא"כ מילה המצוה שיהי' נמול ולזה אין תשלומין דמה שהוא מל עצמו אח"כ מאז ולהלאה הוא שיהי' נמול אבל הזמן העבר שלא הי' נמול אין לו תשלומין עוד בזה ולכן בכה"ג לא מישתעי קרא ולא קאי לאו דבל תאחר על כמו זה דל' איחור שייך רק בדבר שיש לו תשלומין אחר זמן אלא שאם משלים רק אחר זמן הרי נתאחר הדבר וע"ז הזהירה תורה שלא לאחר אבל דבר שאין לו תשלומין הרי הוא ביטול לא איחור ולא קאי עלי' ל' בל תאחר וע' כזה ממש בתוס' ברכות (דף כ"ח ע"א) אהא דאמר שם כל המתפלל תפלת המוספין לאחר ז' שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי וגו' מאי משמע כו' כדמתרגם ר' יוסף תברא אתי על שנאיהון דבית ישראל על דאיחרו זמני מועדיא כו' ובתוס' כדמתרגם ר' יוסף על דאיחרו זמני מועדיא ואי מישתעי ברגלים אין שייך לומר ל' איחור שהרי אין להן תשלומין אע"כ בתפלה מישתעי קרא עכ"ל התוס' וה"ז כנ"ל דלא שייך ל' איחור רק בדבר שיש לו תשלומין [כנעלנ"ד פי' הירושלמי הנ"ל ודלא כפי' הק"ע שם דלפירושו ק' מבכור וכמש"ש כשירי קרבן וגם הרי מתוס' ברכות הנ"ל ראי' ברורה לפירושינו ופי' הפני משה אינו לפני] ואולם ברוקח ה' לולב סי' ר"כ כ' באמת דמילה שלא בזמנה הוא בתורת תשלומין למילה בזמנה כתשלומי חגיגה כל ז' דהם תשלומין דראשון עש"ה וא"כ מרוקח הנ"ל נ' באמת איפכא דרק המעשה הוא המצוה דאילו הי' עניין המצוה שיהי' נמול בזה לא שייך תשלומין כלל דהזמן שעבר שלא הי' בו נמול אין ואינו נשלם עוד ועל זמן העתיד הרי המצוה בעצם עדיין שיהי' נמול כמו שהיא המצוה בזמנה ואיננו בתורת תשלומין רק מצוה עצמותית וע"כ דהמעשה היא המצוה ועיקר מצותה לעשותה בח' ואם לא עשאה בח' היא נשלמת ע"י העשותה בכל זמן כחגיגה הנשלמת ע"י הבאתה כל ז' ודו"ק מאוד וברשימותי הארכתי עוד מדוכתי טובי בזה ואכ"מ להאריך כ"כ:

תוכן העניינים

בן פורת חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה