פרק ט · אות מב
מב זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת (במדבר ה, כט), הַקְּנָאֹת, שֶׁהוּא מְקַנֵּא לָהּ בְּבֵית עוֹלָמִים וּבְשִׁילוֹ וּבְנוֹב וְגִבְעוֹן. תּוֹרַת, מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין, בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים וּבוֹעֵל אֶחָד, בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין. יָכוֹל אַף בְּאִישׁ אֶחָד וּבוֹעֵל אֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר, זֹאת. (במדבר ה, כט): אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, לְהַקִּישׁ אִישׁ לְאִשָּׁה וְאִשָּׁה לְאִישׁ, לוֹמַר לְךָ כְּשֵׁם שֶׁאִם הָיָה הוּא סוּמָא לֹא הָיָה מַשְׁקֶה, דִּכְתִיב (במדבר ה, יג): וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, כָּךְ אִם הָיְתָה הִיא סוּמָא לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. וּכְשֵׁם שֶׁאִם הָיְתָה הִיא חִגֶּרֶת גִּדֶּמֶת וְאִלֶּמֶת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה, דִּכְתִיב (במדבר ה, יח): וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ, וְאָמְרָה הָאִשָּׁה, כָּךְ הוּא אִם הָיָה חִגֵּר אוֹ גִּדֵם אוֹ אִלֵּם לֹא הָיָה מַשְׁקֶה. (במדבר ה, כט): וְנִטְמָאָה, הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַרְבַּע פְּעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה (במדבר ה, כז כח): אִם נִטְמְאָה, וְאִם לֹא נִטְמְאָה, נִטְמְאָה וְנִטְמָאָה, אֶחָד לַבַּעַל, אֶחָד לַבּוֹעֵל, וְאֶחָד לַתְּרוּמָה, וְאֶחָד לַכְּהֻנָּה.