פרק ט · אות מ
מ וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וגו' (במדבר ה, כז), הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר (גמרא סוטה כ-א): אִם נִמְחֲקָה מְגִלָּה וְאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה מֵחֲמַת רְתִיתָא, מַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ, אֲבָל אִם אָמְרָה מֵחֲמַת בַּרְיוּתָא, אֵין מַשְׁקִין אוֹתָהּ, שֶׁהֲרֵי הִיא בְּדוּקָה וְעוֹמֶדֶת. (במדבר ה, כז): וּבָאוּ בָהּ וגו' לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (במדבר ה, כו): וְצָבְתָה בִטְנָהּ, אֵין לִי אֶלָּא בִטְנָהּ וִירֵכָהּ, שְׁאָר אֵבָרִים מִנַּין, תַּלְמוּד לוֹמַר: וּבָאוּ בָהּ, (במדבר ה, כו): וְהָיְתָה לְאָלָה, שֶׁיִּהְיוּ אָלִין בָּהּ יְאָרְעִיךְ כְּשֵׁם שֶׁאֵרַע לִפְלוֹנִית, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה סה, טו): וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי וֶהֱמִיתְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהִים וְלַעֲבָדָיו יִקְרָא שֵׁם אַחֵר, וּמָצִינוּ לְמֵדִים שֶׁהָרְשָׁעִים שְׁבוּעָה לַצַּדִּיקִים, וּמִנַּיִן שֶׁהַצַּדִּיקִים בְּרָכָה לָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, ב): וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם, וְאוֹמֵר (בראשית מח, כ): וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה.