פרק ט · אות כו
כו זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת (במדבר ה, כט), אֵין לִי אֶלָּא לְשָׁעָה, לְדוֹרוֹת מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת. הַקְּנָאֹת, הַמְקַנֵּא יְקַנֵּא בְּשִׁילוֹ וּבְבֵית עוֹלָמִים, יָכוֹל אַף בַּבָּמָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: זֹאת. (במדבר ה, כט): אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה, לְהָבִיא אֶת מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעֲלָהּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּטָה אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, שֶׁבֵּית דִּין מְקַנְאִין לָהֶם לְפָסְלָן מִכְּתֻבָּתָן, אוֹ אַף לְהַשְׁקוֹתָן, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ה, טו): וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן, הָאִישׁ מַשְׁקֶה וְאֵין בֵּית דִּין מַשְׁקִין. (במדבר ה, כט): תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה, לְהוֹצִיא אֶת הָאֲרוּסָה וְאֶת הַיְבָמָה.