אור ברסלב
במדבר רבה פרק ט › אות י

במדבר רבה

פרק ט · אות י

אות ט

י דָּבָר אַחֵר, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל, מְעִילָה כְּפוּלָה, שֶׁמָּעֲלָה בּוֹ בִּנְפָשׁוֹת וּבְמָמוֹן, שֶׁהֵבִיאָה לוֹ נְפָשׁוֹת אֲחֵרוֹת לָקַחַת לוֹ מָמוֹנוֹ. דָּבָר אַחֵר, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל, שֶׁמָּעַל בּוֹ בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל, בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, פֵּרְשָׁה הֵימֶנּוּ בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. (במדבר ה, יג): וְשָׁכַב אִישׁ, עַל יְדֵי אִישׁ הוּא מְקַנֵּא אוֹתָהּ וְאֵינוֹ מְקַנֵּא אוֹתָהּ עַל יְדֵי בְּהֵמָה, (במדבר ה, יג): אֹתָהּ, זוֹ שֶׁהִתְרוּ בָּהּ, (במדבר ה, יג): שִׁכְבַת זֶרַע, פְּרַט לִכְשֶׁקִּנֵּא לָהּ דֶּרֶךְ אֵבָרִים, שֶׁלֹא תֹאמַר בִּקְפֵידַת הַבַּעַל תָּלָה הַכָּתוּב וּבַעַל הָא קָפִּיד, לְכָךְ נֶאֱמַר: שִׁכְבַת זֶרַע, (במדבר ה, יג): וְנֶעֱלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְלֹא שֶׁיְהֵא בַּעַל רוֹאֶה וּמְעַמְעֵם, הָא אִם יָדַע בָּהּ בַּעְלָהּ אֵין רַשַּׁאי לְהַעֲרִים עָלֶיהָ וּלְהַשְׁקוֹתָהּ. (במדבר ה, יג): וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתְּרָה הַתּוֹרָה קָרְאָה אוֹתָהּ טְמֵאָה. דָּבָר אַחֵר, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה, כַּמָּה שִׁעוּר סְתִירָה כְּדֵי טֻמְאָה, כַּמָּה הִיא טֻמְאָה כְּדֵי בִּיאָה, כַּמָּה הִיא בִּיאָה כְּדֵי הַעֲרָאָה, כַּמָּה הַעֲרָאָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כְּדֵי חֲזָרַת דֶּקֶל בָּרוּחַ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס, בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר כְּדֵי לִשְׁתּוֹתוֹ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּדֵי גִּלְגּוּל בֵּיצָה, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר כְּדֵי לִגְמוֹת שָׁלשׁ בֵּיצִים מְגֻלְגָּלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פִּינְחָס אָמַר כְּדֵי שֶׁיִּקְשֹׁר גַּרְדִי אֶת הַנִּימָא, פְּנִימוֹן אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ וְתִטֹּל כִּכָּר מִן הַסַּל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר (משלי ו, כו): כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לֶחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי כָּל אֵלּוּ שִׁעוּרִים לְאַחַר הַתָּרַת סִינָר, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעַצְמוֹ שִׁעֵר, וּבֶן עַזַּאי נָשָׂא אִשָּׁה מִיָּמָיו, אִית דְּבָעֵי מֵימַר נִתְחַמֵּם, וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר בָּעַל וּפֵרַשׁ, וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר (תהלים כה, יד): סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם. מִנַּיִן לְהַעֲרָאָה שֶׁהִיא אוֹסֶרֶת בְּאֵשֶׁת אִישׁ, אָמַר רַבִּי יוֹנָה שֶׁכֵּן כְּתִיב (ויקרא יח, כט): כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, הֻקְּשׁוּ כָּל הָעֲרָיוֹת לַנִּדָּה, מַה נִּדָּה בְּהַעֲרָאָה, דִּכְתִיב (ויקרא כ, יח): אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה, אַף כָּל הָעֲרָיוֹת בְּהַעֲרָאָה. (במדבר ה, יג): וְעֵד אֵין בָּהּ, שֶׁהוּא כָּשֵׁר לְהָעִיד, וּמִנַּיִן אַף עֵד שֶׁאֵין כָּשֵׁר לְהָעִיד אִם אָמַר נִטְמֵאת אֵינָהּ שׁוֹתָה, תַּלְמוּד לוֹמַר עֵד וְעֵד, (במדבר ה, יג): וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה, אֲסוּרָה הָא אִם נִתְפָּשָׂה מֻתֶּרֶת. וְיֵשׁ לְךָ תְּפוּשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל וְהִיא אֲסוּרָה, וְאֵיזוֹ זוֹ כָּל שֶׁתְּחִלָּתָהּ בְּרָצוֹן וְסוֹפָהּ בְּאֹנֶס, וְיֵשׁ לְךָ שֶׁאֵינָה תְּפוּשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל וְהִיא מֻתֶּרֶת, וְאֵיזוֹ זוֹ שֶׁתְּחִלָּתָהּ בְּאוֹנֶס וְסוֹפָהּ בְּרָצוֹן, כַּהֲדָא אִתְּתָא אֲתַת גַּבֵּי רַבִּי אָמְרָה לֵיהּ נֶאֱנַסְתִּי, אָמַר לָהּ וְלָא עָרַב לָךְ, אָמְרָה לֵיהּ וְאִם יִטְבֹּל אָדָם אֶצְבָּעוֹ בִּדְבַשׁ וְיִתְּנֶנָּהּ לְתוֹךְ פִּיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁמָּא אֵינוֹ רַע לָךְ וּבַסּוֹף אֵינוֹ עָרֵב לָךְ, וְקִבְּלָהּ. דָּבָר אַחֵר, וְעֵד אֵין בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ עַכְשָׁו יֵשׁ לָהּ לְאַחַר זְמַן, כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר (בראשית יא, ל): וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ עַכְשָׁו יֵשׁ לָהּ לְאַחַר זְמַן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא, א): וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר (אסתר ב, י): לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדְּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הִגִּידָה עַכְשָׁו הִגִּידָה לְאַחַר זְמַן, וְאַף כָּאן וְעֵד אֵין בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ עַכְשָׁו יֵשׁ לָהּ לְאַחַר זְמַן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, ה): וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר וגו'.

תוכן העניינים

במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה