פרק ט · אות ט
ט דָּבָר אַחֵר, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה כג, כד): אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנוּ נְאֻם ה', מְדַבֵּר בַּנּוֹאֵף שֶׁהוּא מַטְמִין עַצְמוֹ בַּסֵּתֶר לַעֲשׂוֹת זִמָּה, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כד, טו): וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים, (ירמיה כג, כד): וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנוּ נְאֻם ה', מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמִי שֶׁנִּכְנַס לִגְנֹב בְּתוֹךְ שְׁנֵי בָּתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה, וְהָיָה בָּהֶם שְׁנֵי שׁוֹמְרִים, אֶחָד בַּחוּץ וְאֶחָד בִּפְנִים, כֵּיוָן שֶׁבָּא לָצֵאת מִפֶּתַח הַפְּנִימִי יָצָא וְלֹא הִרְגִּישׁ בּוֹ הַשּׁוֹמֵר הַפְּנִימִי, בָּא לָצֵאת מִן הַחִיצוֹן הִרְגִּישׁ בּוֹ הַשּׁוֹמֵר שֶׁבַּחוּץ וּתְפָסוֹ, אָמַר לוֹ בַּשֶּׁבִּפְנִים שָׂחַקְתָּ אֲבָל בִּי אֵין אַתְּ יָכוֹל לִשְׂחֹק. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנּוֹאֵף, בְּבַעַל הָאִשָּׁה שָׂחַקְתָּ, שֶׁלֹא הִרְגִּישׁ בְּךָ, אֲבָל אֲנִי יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עַל הָרְשָׁעִים, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים ב, ד): יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ, לְפִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַכֹּל, כְּמָה דְתֵימָא (זכריה ד, י): עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ, וְאוֹמֵר (משלי טו, ג): בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי ה' צֹפוֹת רָעִים וְטוֹבִים, וַאֲנִי אֶהְיֶה עֵד מְמַהֵר לְפַרְסֶמְךָ בָּעוֹלָם, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי ג, ה): וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר ה' צְבָאוֹת, אַף כָּאן הוּא אוֹמֵר: וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנוּ נְאֻם ה', קְרִי בֵיהּ לֹא אַרְאֶנוּ לַבְּרִיּוֹת וַאֲפַרְסֵם מַעֲשָׂיו, כֵּיצַד הוּא מְפַרְסֵם מַעֲשָׂיו, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בְּלֵב בַּעַל הַסּוֹטָה לְקַנֹּאת אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהוּא מַשְׁקֶה אוֹתָהּ וְהַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת הַסּוֹטָה וְהַנּוֹאֵף, הֱוֵי: לֹא אֶרְאֶנוּ נְאֻם ה', אוֹתָהּ שָׁעָה מִתְפַּרְסֵם הַנּוֹאֵף וְהַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁהוּא שָׁכַב עִמָּהּ, אַף כָּאן הוּא אוֹמֵר: וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַסּוֹטָה, בְּבַעֲלֵךָ אַתְּ מוֹעֶלֶת וּמְשַׁקֶּרֶת, בִּי אֵין אַתְּ יְכוֹלָה לְשַׁקֵּר, שֶׁאֲנִי אֲפַרְסֵם אֶת מַעֲשַׂיִךְ, מַעֲבִיר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְהִיא שׁוֹתָה וּשְׁנֵיהֶם נִדּוֹנִים, הֱוֵי: וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. אָמְרוּ מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי אֲחָיוֹת שֶׁהָיוּ דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ וְהָיְתָה הָאַחַת נְשׂוּאָה בְּעִיר אַחֶרֶת, בִּקֵּשׁ בַּעְלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן לְקַנֹּאת לָהּ וּלְהַשְׁקוֹתָהּ מַיִם הַמָּרִים בִּירוּשָׁלַיִם, הָלְכָה לְאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁהָיְתָה אֲחוֹתָהּ נְשׂוּאָה שָׁם, אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ מָה רָאִית לָבוֹא בְּכָאן, אָמְרָה לָהּ בַּעֲלִי רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹת אוֹתִי מַיִם הַמָּרִים, וַאֲנִי טְמֵאָה. אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ אֲנִי הוֹלֶכֶת תַּחְתַּיִּךְ וְשׁוֹתָהּ, אָמְרָה לָהּ לְכִי וַעֲשִׂי כֵן. מֶה עָשְׂתָה לָבְשָׁה בִּגְדֵי אֲחוֹתָהּ וְהָלְכָה וְשָׁתְתָה מַיִם הַמָּרִים וְנִמְצְאָה טְהוֹרָה, חָזְרָה לְבֵיתָהּ יָצְאָה אֲחוֹתָהּ שֶׁזָּנְתָה לִקְרָאתָהּ, חִבְּקוּ וְנָשְׁקוּ זוֹ לָזוֹ, כֵּיוָן שֶׁנָּשְׁקוּ זוֹ לָזוֹ, הֵרִיחָה בַּמַּיִם הַמָּרִים מִיָּד מֵתָה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (קהלת ח, ח): אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו, הֱוֵי: לֹא אֶרְאֶנּוּ וגו', לְכָךְ נֶאֱמַר: וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל.