פרק ט · אות טז
טז וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה (במדבר ה, יח), מָקוֹם שֶׁמַּעֲמִידָהּ בַּתְּחִלָּה שָׁם מַעֲמִידָהּ בַּסּוֹף. (במדבר ה, יח): לִפְנֵי ה', וַהֲלֹא כְתִיב לְמַעְלָה (במדבר ה, טז): וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה', אֶלָּא שֶׁהוּא מוֹדִיעָהּ לִפְנֵי מִי הִיא עוֹמֶדֶת. (במדבר ה, יח): לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, לְכֹהֵן שֶׁנִּכְנַס לְבֵית הַקְּבָרוֹת וְעַבְדּוֹ מַמְתִּין בַּחוּץ שֶׁלֹא יִטַּמָּא, לֹא דַּיוֹ לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ. כָּךְ שֶׁלֹא יֹאמַר הַכֹּהֵן אֲנִי פּוֹרֵעַ רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְרוּחוֹ גַּסָּה עָלָיו, לְכָךְ נֶאֱמַר: לִפְנֵי ה' וּפָרַע. וּפָרַע לָמָּה, שֶׁדֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת רָאשֵׁיהֶן מְכֻסּוֹת, וּלְכָךְ הָיָה פּוֹרֵעַ רֹאשָׁהּ וְאוֹמֵר לָהּ, אַתְּ פָּרַשְׁתְּ מִדֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁדַּרְכָּן לִהְיוֹת מְכֻסּוֹת רָאשֵׁיהֶן וְהָלַכְתְּ בְּדַרְכֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהֵן מְהַלְּכוֹת רָאשֵׁיהֶן פְּרוּעוֹת, הֲרֵי לָךְ מַה שֶּׁרָצִית. (במדבר ה, יח): וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן, אַבָּא חָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִפְּנֵי לְיַגְעָהּ כְּדֵי שֶׁתַּחְזֹר בָּהּ, וַהֲלוֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר אִם חָס הַמָּקוֹם עַל עוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיָּחוּס עַל עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. (במדבר ה, יח): מִנְחַת קְנָאֹת הִוא, יִהְיוּ כָּל מַעֲשֶׂיהָ לְשֵׁם קִנְאָה. יָכוֹל אִם לֹא הָיוּ כָּל מַעֲשֶׂיהָ לְשֵׁם קִנְאָה לֹא תְהֵא כְּשֵׁרָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: הִוא. (במדבר ה, יח): וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁאֵין הַמַּיִם נֶהְפָּכִין לִהְיוֹת מָרִים אֶלָּא בִּידֵי כֹּהֵן. דָּבָר אַחֵר, נִקְרְאוּ מָרִים עַל שֵׁם שֶׁמְאָרְרִים אֶת הַגּוּף וּמְבַעֲרִין אֶת הֶעָוֹן. (במדבר ה, יח): הַמְאָרְרִים, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מַיִם הַמְאָרְרִים, כְּנֶגֶד רמ"ח אֵבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, וּכְנֶגֶד רמ"ח אֵבָרִים שֶׁיֵּשׁ בַּנּוֹאֵף.