פרק ט · אות טו
טו בִּכְלִי חֶרֶשׂ (במדבר ה, יז), אָמַר רַבִּי מֵאִיר הִיא הִשְׁקַתְּהוּ יַיִן מְשֻׁבָּח בְּכוֹסוֹת מְשֻׁבָּחִין, לְפִיכָךְ כֹּהֵן מַשְׁקֶה אוֹתָהּ הַמַּיִם הַמָּרִים בְּמַקֵּדָה שֶׁל חֶרֶס. (במדבר ה, יז): וּמִן הֶעָפָר, מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עָפָר לַסּוֹטָה, זָכְתָה יוֹצֵא מִמֶּנָּהּ בֵּן כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (בראשית יח, כז): וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, לֹא זָכְתָה תַּחְזֹר לַעֲפָרָהּ. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, זָכוּ בָנָיו לִשְׁתֵּי מִצְווֹת אֵפֶר פָּרָה וַעֲפַר סוֹטָה, אֲבָל עֲפַר כִּסּוּי לֹא מָנָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא הֶכְשֵׁר מִצְוָה וְאֵין מִמֶּנּוּ הֲנָאָה. לָמָּה הָיָה בּוֹדְקָה בְּמַיִם וּבְעָפָר, לְפִי שֶׁהָאָדָם נִבְרָא מִן הֶעָפָר וְהִיא נוֹצְרָה בַּמַּיִם, לְכָךְ הִיא נִבְדֶקֶת בַּמַּיִם וּבֶעָפָר אִם טְהוֹרָה כִּבְרִיָּתָהּ. וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה, יָכוֹל יַתְקִין בַּחוּץ וְיַכְנִיס, תַּלְמוּד לוֹמַר: בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן, אִי בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן, יָכוֹל יַחְפֹּר בְּדֶקֶר, תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר יִהְיֶה, הָא כֵיצַד, יֵשׁ שָׁם הָבֵא, אֵין שָׁם תֵּן שָׁם. (במדבר ה, יז): יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמַּיִם, תָּנֵי שְׁלשָׁה צְרִיכִין שֶׁיֵּרָאוּ, עֲפַר סוֹטָה וְאֵפֶר פָּרָה וְרֹק יְבָמָה, מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ אַף דַּם צִפּוֹר שֶׁל מְצֹרָע.