אור ברסלב
במדבר רבה פרק ט › אות ו

במדבר רבה

פרק ט · אות ו

אות ה

ו כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ (במדבר ה, יב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ו, לב): נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב וגו', נֹאֵף אִשָּׁה וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת א, טו): מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וגו', תָּנֵי מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, זֶה שֶׁבִּטֵּל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית אוֹ קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית אוֹ תְּפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית אוֹ תְּפִלָּה שֶׁל עַרְבִית, (קהלת א, טו): וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת, זֶה שֶׁנִּמְנוּ חֲבֵרָיו לִדְבַר מִצְוָה וְלֹא נִמְנָה עִמָּהֶם. דָּבָר אַחֵר, מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, תָּנֵי מִי שֶׁלֹא חָג יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, עַל זֶה נֶאֱמַר: מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵיזֶהוּ מְעֻוָּת שֶׁאֵינוֹ יוּכַל לִתְקֹן, זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה פְּנוּיָה וְהוֹלִיד בֵּן, אוֹ בָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, אַף עַל גַּב דְּלֹא הוֹלִיד, כָּל עֲבֵרוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה, גּוֹנֵב אָדָם, אֶפְשָׁר יַחֲזִיר גְּנֵבָתוֹ וִיתַקֵּן. גּוֹזֵל אָדָם, אֶפְשָׁר יַחֲזִיר גְּזֵלָתוֹ וִיתַקֵּן, וְכֵן הַשּׁוֹלֵחַ יַד בְּפִקָּדוֹן וְכֵן הָעוֹשֵׁק שְׂכַר שָׂכִיר, אֲבָל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ וַאֲסָרָהּ עַל בַּעֲלָהּ, נִטְרַד מִן הָעוֹלָם וְהָלַךְ לוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקֹן שֶׁתְּהֵא אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת לוֹ כְּבַתְּחִלָּה, הֱוֵי: מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן. וְאוֹמֵר (תהלים לז, כא): לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וגו', יֵשׁ אָדָם לֹוֶה וְאֵינוֹ פּוֹרֵעַ שֶׁאֵין הַדְּנֵיסְטֵיס מְשַׁבֵּר שִׁנָּיו וְגוֹבֶה אוֹתוֹ, מַהוּ: לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וגו', יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא גוֹזֵל בַּיִת אוֹ שָׂדֶה אוֹ מָמוֹן, בֵּית דִּין מוֹצִיאִים מִמֶּנּוּ, אֲבָל אִם בָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מַהוּ מְשַׁלֵּם, אִם מְשַׁלֵּם כָּךְ שֶׁגַּם הוּא יִתֵּן לוֹ אִשְׁתּוֹ לִזְנוֹת עִמָּהּ, נִמְצָא הָעוֹלָם מָלֵא מַמְזֵרִים, הֱוֵי: לֹוֶה רָשָׁע וגו', הָרָשָׁע עוֹשֶׂה מִלְוֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁלֵּם, שֶׁאוֹסֵר אִשָּׁה עַל בַּעְלָהּ, אֲבָל מִי שֶׁהוּא צַדִּיק אֵינוֹ לֹוֶה דָּבָר מִן חֲבֵרוֹ, אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא חוֹנֵן וְנוֹתֵן, לְכָךְ נֶאֱמַר: מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה מְעֻוָּת שֶׁלֹא יוּכַל לְתַקְּנוֹ. וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת, שֶׁהוּא נִקְרָא חֲסַר לֵב וְלֹא יִמָּנֶה בְּמִנְיַן הַצַּדִּיקִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: נוֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָה, מַהוּ חֲסַר לֵב, מִכָּאן שֶׁאֵין אָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל אֵשֶׁת אִישׁ עַד שֶׁיֵּצֵא מִדַּעְתּוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ט, טז יח): מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לוֹ, מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וגו' וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם וגו', וּכְשֵׁם שֶׁהוּא נִקְרָא פֶּתִי כָּךְ הַזּוֹנָה נִקְרֵאת פְּתַיּוּת, שֶׁאֵינָהּ מְזַנָּה עַד שֶׁתֵּצֵא מִדַּעְתָּהּ, שֶׁכֵּן כְּתִיב (משלי ט, יג טו): אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָה, לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ וגו', וְכֵן רָמַז משֶׁה בַּתּוֹרָה עַל חֶסְרוֹן דַּעְתָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, תִּשְׂטֶה, כְּתִיב בְּשִׁי"ן, לוֹמַר שֶׁאֵינָהּ מְזַנָּה עַד שֶׁיִּכָּנֵס בָּהּ הַשְּׁטוּת, הֱוֵי: כִּי תִשְׁטֶה אִשְׁתּוֹ.

תוכן העניינים

במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה