פרק ט · אות ה
ה דָּבָר אַחֵר, אִישׁ אִישׁ, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (במדבר ה, ב): וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וגו', אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי לָמָּה נִכְתְּבָה פָּרָשַׁת מְצֹרָע לְמַעְלָן וְאַחֲרֶיהָ פָּרָשָׁה סוֹטָה, מָשָׁל לַחֲמוֹרָה שֶׁהָיְתָה חוֹלָה וְהוֹלִיכָהּ אֵצֶל הָאִפְּיַטְרוֹס וְכִוָּה אוֹתָהּ וְיָלְדָה בֵּן מְרֻשָּׁם, לָמָּה, שֶׁנִּכְוָת אִמּוֹ, כָּךְ הוֹלִידָה פָּרָשַׁת מְצֹרָע בֵּן מְרֻשָּׁם, זֶה הַנּוֹאֵף, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (במדבר ה, כב): לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ה, כא): בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה, הֱוֵי: אִישׁ אִישׁ וגו'.