בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר
יורה דעה הלכות שחיטה סימן א · סעיף יד
שוחט שהעיד עליו ע"א שלא שחט כהוגן כו' והעד עצמו מותר לאכול מכאן ולהבא כו' והפ"ח השיג דלדברי העד נעשה חשוד וא"נ על השחיטה וע' חו"מ (סע"ה ס"ח) דטוען גזלתני יכול להשביעו היסת אף דלפי טענתו בעצמו הוא חשוד ופסול לשבועה וביארתי שם דעיקר הטעם דחשוד אינו פסול אלא מספק דהורע חזקתו ובודאי אם הרהר תשובה בלבו כבר הוחזר לכשרותו אלא דהורע חזקתו וכל שלא הורע חזקתו לפני עדים דהאמינם תורה לפוסלו לא הורע חזקתו ואף לפני האחד הרואה אינו נפסל כלל וה"נ י"ל כאן דאינו נפסל אפי' לענין נאמנות על איסורין דלא הורע חזקתו כשלא נפסל לפני עדים ודו"ק חי' הגרע"א בהשמטות העיר דלשי' רי"ו דפסק כר"י בחי' דסומא פטור מכל המצות כו' א"כ סומא לאו בר זביחה הוא ושחיטתו אסורה ע"ש שמסיק דגם לר"י על לאוין מצווה והנה בעיקר הדבר אי מצווה על ל"ת הארכחי במ"א אבל לענין עיקר היסוד דכיון דאינו מצווה על שחיטה לא הוי בר זביחה לענ"ד אינו מוכרח דודאי אין דרשא זו דוזבחת כדרשא דוקשרתם וכתבתם מי שמצווה על הקשירה כו' בגיטין (מ"ה) דא"כ נמעט נמי מומר לתיאבון ג"כ כהתם והכא אמרי' בהדיא דכשר אלא דהתם הוי הקישא להכי אבל כאן אין המיעוט אלא ממשמעותא דקרא דלא צותה תורה לזבוח אלא לישראל דהוא הוי בכלל וזבחת שנאמר לישראל אבל לא נאמר לעובדי כוכבים וכן מומר להכעיס הוי כעובד כוכבים וכמש"כ הר"ן ע"ש אבל סומא ודאי הוי בכלל ישראל אף שלא נצטווה על שחיטה וגם הש"ך בסקכ"ז והעט"ז שם לא דברו אלא לענין קטן דאינו בכל דבר שצריך דעת ולא איירי בי' קרא בכל דוכתא והול"ל דצווי דוזבחת לא קאי עליו אבל סומא לא פטרתו תורה מן המצות אלא להקל עליו אבל להכשר זביחה ל"ג מכל אדם ודו"ק: