בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר
יורה דעה הלכות שחיטה סימן א · סעיף יב
השוחט לפני עדים ואח"כ אמר לא שחטתי א"נ עש"ך סקל"ט דדוקא כשעומד בדיבורו שלא שחט כלל אבל בלא"ה מתרצינן דיבורו דלא שחט כהוגן קאמר ומשמע דאנן בעצמנו מתרצין דבריו אבל מדברי הט"ז מבואר דדווקא כשהוא עצמו מתרץ דבריו ע"ש וכ"כ בזה הפ"מ ונראה לענ"ד ראי' ברורה ומפורשת דהתו' סברי כשי' הט"ז דבשבועות (דמ"א) ד"ה כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי הקשו בההיא דכתובות אמר לנו אבא לא לויתי כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ונתרץ דבריו כי ההיא דכריתות דמפרשינן לא נטמאתי לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי ה"נ נתרץ לא עמדתי בהלואתי אלא פרעתי ותי' דדווקא כשהוא עצמו מתרץ דבריו אבל אנן לא טענינן ליתמא מילתא דל"ש ע"ש הרי בהדיא דלא מתרצינן דיבורו אלא כשהוא עצמו מתרץ כן אפי' ליתומים דקיי"ל דטוענין ליתומים כ"ש בעלמא ודוחק לחלק בין תי' דלא עמדתי בטומאתי לתי' דשלא שחטתי כהוגן דהכא דכל שלא שחט כהוגן מיקרי שפיר ממילא לא שחטתי וע' לשון התו' ריש האשה רבה (דפ"ח) ד"ה ומה אם ירצה לומר מזיד הייתי ודו"ק: