בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר
יורה דעה הלכות שחיטה סימן א · סעיף יא
אם הטילו קהל חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע ושחט אחר י"א דשחיטתו אסורה. וכ' הטעם דהוי כחשוד לאותו דבר ומשמעות דבריהם דל"ד לחשוד אשאר איסורים דקיי"ל דאינו חשוד על השחיטה משום דבכאן בהשחיטה גופה עושה האיסור ובשעה שעושה האיסור גופא אין לו נאמנות כלל וקשה לי, דהא בנגנבו גדייו ומצאן שחוטין כ' הפו' דאף דחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה והא אמרי' בב"ק דס"ח דמפני מה חייב גנב שטבח דו"ה מפני ששנה בחטא ע"ש וא"כ התם נמי השחיטה עצמה היא איסור ואפ"ה נאמן על השחיטה וע' ס"ב ש"ך סקי"ח דהקשה מזה על הרמב"ם דחשוד על שאר להפריש תרומ' בלא בעלי' ומאי דתני דאיכא תרומה לא מה שיפרישו עכשיו אלא שיש כאן תרומה אחרת אלא דמלשון רש"י לא מוכח כן ע"ש מיהו גם לפי"ז יש לדחוק דא"א לערב כגון שניכרי' הפירו' וצריכים להיות בעין דוקא אבל הוא דחוק אבל נרא' דבתרומה כיון דאיכא מצות נתינ' א"כ כשמבטל' לא עדיף ממכלה אותה דעכ"פ מבטל מצות נתינה וא"כ בזה כו"ע מודו דאסור לבטל מדאורייתא ואפי' לכהן בעצמו אפשר ג"כ דאסור מדאורייתא לבעלה כמו שאסור להפסידה משום משמרת תרומותי כמש"כ התוס' פסחים (די"ג) ע"ש וה"ל הביטול מבטלה מדין תרומה ודו"ק:
על הרמב"ם דחשוד על שאר דברים חשוד על השחיטה והביא הרבה תי' ולא יתיישבו כולן על דין זה ואם נאמר שבכאן נמי אינו אלא כמומר לתיאבון על השחיטה י"ל כתי' אביו של הש"ך על הרמב"ם דההיא דנגנבו י"ל דתלינן שנתן לאחר לשחוט אבל לפי"ז כשר כאן ג"כ בבודק סכין ונותן לו כדין מומר לתיאבון ולא משמע כן מסתימת הפו' וצ"ע ומ"מ כששחט לפני עדים כשר ודאי לפי טעם זה ועש"ך: