בכורי אביב (רוטנברג)· רבי משה רוטנברג
הקדמת המחבר · המלחמה בין פולין ורוסי'
כאשר נכנסו הרוסים לפולין עוד לא היה ידוע לפי איזו תנאים באו אם ככובשים או כמצילים. במקומות רבים יצאו הפולנים נגדם בתרועות וגיל ובשמחה, ובדרונות כמו שמקבלים פני ידידים, במקומות אחרים יצאו נגדם למלחמה בבריסק למשל, שררו יום אחד הרוסים הלבנים, האוקראינים, ונופפו את הדגל הצהוב שלהם. כי האוקראינים הכריזו על עצמאותם וחירותם המדינית. הם היו יורים בכל שומר ופקיד פולני שהיו פוגשים בדרכם - נקמה בעד כל הצרות שסבלו מידי הפולאנים לוחציהם. באותה בריסק נכנסו ביום אחד ארבעה מיני חיילות:
גרמנים, רוסים, אוקראינים ופולאנים. האנדרלימוסיא והערבוביא היו גדולות מאד, לגיון אחד לא ידע על השני. ומעשה שקרה בהעיירה אפאלין:
הפולאנים יצאו לקבל את פני החיילים האדומים בשמחה ובשיר, בתופים ובכנורות - בתהלוכה צבאית, ושר הפלך (וואיעווארא) הגיש לחם ומלח למצביא הרוסי בחשבם שבאו לעזור להם במלחמתם נגד הפולש הגרמני, אולם בין רגע עמדו על טעותם:
החיילים האדומים צוו על החיילים הפולאנים להתפרק את נשקם, כי מעתה יהיו הם - הרוסים המושלים ולא ה"שותפים" של הפולאנים. ולהיפוך על יד העיר ברורזין צוו קצני הצבא להחייל להתאזר עוז ולירות בחיל הגרמנים הסובב אותם, כי הנצחון על צדם, הואיל והרוסים באו לעזור להם... ובאמת ירו הפולאנים, החיילים הפשוטים מבלי דעת, ברוסים. רק לאחר שנודע להם כי הם הורגים בחיילים הרוסים ולא בגרמנים אבדה תקותם ובטל שברם לנצחון והתמכרו בידי הרוסים. רושם בל ימחה היתה פגישתם של הרוסים והנאצים. על גבי גופתה של פולין השדודה השלימו שני הכובשים ביניהם והחיילים שתו "לחיי" השלום הזה. מקרה מעניין קרה בווילנא:
כאשר נודע לראש-העיר כי הרוסים עומדים להכנס אליה, ירא היה פן יתקוממו התושבים הפולאנים, שונאי-ישראל ויעשו שמות ביהודים על כשלונם של הפולאנים ועל "מסרם" את העיר בידי הבולשביקים, כי הלא בכל יהודי ראו בולשיביק בין כה וכה. מה עשה ראש העיר? - שעות אחדות לפני הכנסם של "האדומים" עמד הוא והכריז בראדיו שהשונא הגרמני נהדף מן העיר וכי היטלר ירד מגדולתו וכי הפולאנים נצחו נצחון גמור. (ופנסי החשמל בהעיר נדלקו כמו בעתות הנורמלים כי בימי המלחמה חשך העיר) יצאו, איפוא, אנשי העיר לחוג את חג הנצחון - ובאמת קבלו באורים ובתהלוכות את ה"אדומים" שהגיעו כבר לעיר והיהודים ניצלו באופן זה, מפוגרום בטוח. במעשהו זה רצה ראש העיר לחפות על עוונותיו נגד היהודים משכבר הימים וגם להתקרב אל היהודים שיהיו "מליצים" טובים בעדו אל ה"שלטון" החדש.
ראשי הצבא הפולאני היו כ"כ נדהמים, מהחלוקה הרביעית של פולין שחבורה של שרי צבא פולניים בכפר סמוך לבריסק ירה כל אחד בחברו ואבדו עצמם לדעת, בתוך הרגשה על צערם הפטריוטית..