אור ברסלב
בכורי אביב (רוטנברג) הקדמת המחבר › החלוקה הרביעית של פולין

בכורי אביב (רוטנברג)· רבי משה רוטנברג

הקדמת המחבר · החלוקה הרביעית של פולין

הדרכים המסוכנות

עברו ימי החג והנאצים לא באו העירה. במקומם הגיע אל העיר פלוגה מצבא הרוסי. ובשורה בפיהם אשר הרוסים יקחו את העיר ובקשו לקשוט את העיר כיאות לכבודם וארגו משטרה צוילית וחלקו להם נשק. מה שהיתה השקפתנו ומחשבתנו על רוסיה האדומה לא זכרנו ברגע ההוא - דבר אחד ידענו כי הצבא האדום יציל אותנו ממות בטוח. השמחה היתה גדולה מאד. בעיר פולאנית זו, אשר רק בעד נפנוף דגל אדום היו מוציאים להרג, קישטו בדגלים אדומים את כל העיר. אחרי עבור שלשה ימים של צפיה וחרדה, שלבותינו דפקו בין תקוה ליראה, מה יהא בגורלינו, נכנסו ה"אדומים" למיזריטש. אין בכח עטי לתאר כמו את השמחה שתפשה את העיר אף על פי שידע ידענו את כל מה שעוללה רוסיא הסובייטית לעמנו, הלא ידענו גם כי ביניהם לבין הנאצים ההבדל הוא כבין האור אל החושך. ודעת לנכון נקל עד כמה היתה השמחה במעונותיהם. אולם עוד לא היינו בטוחים אם אלה האחרונים שראינו אותם כראות מצילים ישארו בעיר. הרבה שמועות התהלכו בעיר בקשר עם הענין הזה. אמרו שפון ריכנטרופ שותפו של האשמדאי, טס למוסקבה למען הציב את גבולות פולין ורוסיא, ולא ידענו לבטח אם העיר מזריטש תיחשב על גבולה של רוסיא או חלילה על גבולה של ארץ הנאצים. ולכן הופרעה השמחה הגדולה. כי גם בתוך השמחה והחדוה הגדולה עומדים היו ברחובות ורואים:

פלוגות חיילים "אדומים" נכנסות אל העיר - שבה השמחה:

פלוגה עוזבת את העיר - חרדה תוקפת. תושבי מזריטש, הגויים כיהודים, הרגישו מה שיהיה יהיה. אם יפלו בידי הרוסים אשריהם, אם חלילה לא - לאן יפנו? טוב טוב להם להשאר בתוך עירם. אולם אנחנו אחי צבי ואנכי שכבר לקחנו את מקל הנדודים בידינו גרסנו עוד הפעם את הפסוק "אהיה אשר אהיה" - הייתי אתם בגלות זו - אהיה אתם בגלות השניה. הואיל וכבר עקרנו את מקומנו יכולים אנחנו לנדוד הלאה, וממילא החלטנו לברוח בסביבות בריסק, שאותו חבל ידענו לבטח ישתייך אל רוסיא, אפילו אם חבל מזריטש ישתייך לנאצים, כי שמענו כי תאה הגבול מעבר לנהר בונ. כמובן שללכת ברגל לא יכולנו כבר, אף אם היינו מוכרחים להותר תחת הנאצים, אך עם בוא הרוסים התקינו מחדש את התחברות במסילת הברזל. אי-אפשר לתאר עד כמה שמחנו להרגיש עוד הפעם שאנחנו נוסעים, ואף על פי שהרכבת זחלה לאט, לאט, ידענו שעם כל זחילה וזחילה אנחנו מתרחקים מהם - מן הנאצים. והרכבת! בהמות, בימים כתיקונם, לא היו מרשים לנסוע בקרנות כאלה. הרכבות היו ארגזים פתוחים לכל רוחות השמים, שהיו מסיעים בהם לבנים, עצים ושאר דברים מעין אלה. אנחנו אחזנו בהן, כאחוז בקרנות המזבח, ובלבד שנינצל. אולם באמצע הדרך התחילה הרכבת ללכת חזרה, לעבר גבול פולין שיצאנו משם. לבנו נפל בקרבנו, וחרדת אלקים נפלה עלינו. אולם כנראה שאחרי מו"מ ארוך המשיכה הרכבת בדרכה ומגמתה מעבר השני של הנהר בונ.. פתאום ראינו את עצמינו מוסעים על הגשר בין טערעספאל ובריסק. שעה אחת של קורת רוח זו שבאה אלינו לאחר שבועות עמל שלמה לנו במקצת את כל ענויינו וצרותינו. (בשעה זו הרגשנו גם ירחים אחדים אח"כ כשנפרדנו מרוסיא ורגלינו עמדו על אדמת יאפוניא). אז באמת הבינונו את טעם אמירת שירה של אבותינו בעברם את ים סוף.

תוכן העניינים

בכורי אביב (רוטנברג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה