בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק ששה עשר האשה בתרא · דף קכב.
בגמ' ודילמא צרה הואי בתשובת בן לב דף רל"ה ע"ג הקשה היאך לא חששו למיפרך דילמא גוי הוי ואינו נאמן דמתוך דבריו אילו מוכח דהוי מתכוון להעיד (ותירץ) וכתב דבשלמא אי תירוצו דקושיא דילמא צרה (יהי') הואי דקאמר תנא דבי ר' ישמעאל כו' לא הוי מיתרצא קושיא דדילמא גוי הוי ודאי לא קשיא דיקשה דילמא גוי הוי והריב"ש בתשובותיו ג"כ לא ידע לתרץ קושיא זו ודבריו תמוהים מאוד עכ"ל:
שם בתוס' בד"ה של עזיקה כו' קרי כאן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ר"ל דדרשו ז"ל מקרא דיחזקאל דכתיב ממשקה ישראל למנחה דדוקא מן המותר לישראל יהיו מקריבין מנחה ושאר קדשים כולן וכמבואר בתמורה דף כ"ט ומזה מקשה על זה דהכא דאיך הקריבו עומר או שתי הלחם מן מה שהיו שומרים ספיחים היינו בשנת השמיטה הלא משומר אסור לישראל וכמבואר בתוס' פרק הזהב דף נ"ח: שם בתוס' בא"ד ומופקר נמי לא שרי לבצור אלא ע"י שינוי זהו עניינא בפני עצמו ובאו לחדש דין הזה דלא שרי לבצור אפילו במופקר אלא ע"י שינוי והיינו משום דבצירה תולדה דקצירה וקצירה אסור אפילו במופקר כן משמע בתוס' פרק הזהב בדף הנזכר ומאחר דאפילו במופקר אינו מותר כ"א ע"י שינוי ע"ז הוצרך לפרש ולומר ובת"כ דקתני כו' וק"ל:
שם בתוס' בד"ה דחזי ליה בבואה כו' היינו בשדה דילמא דיהושע כו' דהא דאל יתן אדם שלום לחבירו בלילה מבואר בסנהדרין דף מ"ד וע"ז מקשה מיהושע שהיה משתחוה למלאך ה' היכי עביד הכי דילמא שד הוי ולכך כתבו התוס' דהוי דומיא דיהושע וק"ל: