בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שנים עשר מצות חליצה · דף קג.
בגמרא רישא נמי רבנן ורישא במחופה עור והא דמכשרינן במוק אע"ג דאין שם עור כלל י"ל דמאחר דנעשה משל צמר אנעלך תחש קרינן ביה כדלעיל בשער של עיזים וק"ל נ"ל והא דשל שעם ושל סיב דכשר נ"ל דצריך ג"כ לאוקמי לרבנן במחופה עור ודוק:
שם בגמ' האי איסתווירא עד ארעא נחית כתב רש"ל בח"ש דנ"מ לעניין דהמנעל צריך להיות גבוה עד האיסתווירא הואיל ואין פרק אחר בינו לקרקע וק"ל וכן משמע להדיא ברי"ף ריש פרק זה דמידת המנעול הוא עד האיסתווירא ע"ש בהא דכתב פירוש סנדלא דטייעא:
שם בתוס' בד"ה בין עומד בין יושב כו' אבל ועמדו שני האנשים אע"ג דלא כתיב כו' ה"ג באמת גם שם מבואר דבדיעבד אין הדין פסול כי דינו דין אף שישבו הבעלי דינין וכמבואר להדיא בחושן המשפט סימן י"ג אך דמ"מ דרשינן שם ועמדו שמצוה להעמידן ולכתחילה צריכין לדקדק בזה שלא להושיבן בשעת גמר דין משא"כ הכא דכתיב ועמד ואמר דאמרינן דאפילו עיכובא לכתחילה ליכא ואין בזה שום מצוה בהעמדתן ואין צריכין לחזור אחר זה כלל ובדבר קטן דוחין אותו לעשותו אף בישיבה ומסיק והא דדרשינן בספרי ועמד אין דברים הללו אלא בעמידה ר"ל ומשמע מלשון זה קצת עיכובא שצריכין לדקדק בזה להיות דוקא בעמידה ע"ז אומר ר"י דשמא לכתחילה בעינן הכי כדפרישית ר"ל דטוב לעשותו לכתחילה בעמידה כשאין כאן שום טורח המעכבו מלעשותו בעמידה ודוק:
שם בתוס' בד"ה והחולצת מן הסומא כו' מדכתיב לעיני הזקנים וה"א דה"ה לפני יבם ואין להקשות דא"כ ה"ל למיכתב לעיניהם ולא לכתוב הזקנים וכמ"ש התוס' לעיל דף ק"א ע"א דלהכי איצטריך למיכתב הזקנים לרבות יבם סומא לחליצה י"ל דה"א דפסול הסומא בחליצה והזקנים איצטריך לרבות עוד שני דיינים לחליצה ויהיו שבעה ודוק:
שם בתוס' בד"ה באנפיליא של בגד כו' ובשמעתין מדמי יהכ"פ לחליצה אע"ג דבשמעתין מדמה לומר שכל מה שחשוב מנעל ליום הכיפורים בוודאי חשיב מנעל גם לעניין חליצה אבל מה (שחשיב מנעול לחליצה) שאינו חשיב מנעול ליום הכיפורים לא מצינו בשמעתין שלא יחשוב מנעול לחליצה י"ל דהתוס' מביאין ראיה מאחר דבשמעתין מדמה אותן להדדי והיינו משום דגם איסור נעילת סנדל ביום הכיפורים נלמד מהא דכתיב ואנעלך תחש א"כ ממילא ודאי שווין להדדי לגמרי ודוק:
שם בתוס' בד"ה מאן דמסגי כו' ועוד מעיקרא דסבר דברגל הפוכה נמי שייכא חליצה כו' ר"ל דלא שייך כלל לומר לרב אשי וליטעמיך קב הקיטע כו' דלסברת רב אשי דסובר דברגל הפוכה שייך חליצה גם קב הקיטע חליץ א"כ איך שייך לומר לו וליטעמיך קב הקיטע מי חליץ הא לטעמא דידיה ודאי חליץ אך לפי המסקנא גם קב הקיטע לא חליץ וק"ל:
שם בתוס' בד"ה והא קא מתהניא כו' היא שדלתו בדברים להבריאו להביאו עלה כו' כנ"ל להגיה ודלא כמו שהגיה רש"ל בח"ש היא שדלתו בדברים להכריח להביאו עליה כו' דהא בהשתדלות דברים אין שם הכרח כ"א פיתוי וק"ל: