בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שני כיצד · דף כה.
בגמ' דומי דמתא יומא ופלגא ר"ל אותן בני אדם דנקראין חשודין שבעיר אינן נקראין כך אלא בשביל דנחשדו בכך יומא ופלגא בלי פסיקא וק"ל:
שם ברש"י בד"ה תנינא הנטען כו' והתם נמי מפקינן מבעל כו' ר"ל כמו ששנינו במשנה דמוציאין מן הנטען כן נאמר נמי התם בהמוציא את אשתו משום שם רע והחזירה דמפקינן אותה מן הבעל כיון דהוציא משום שם רע כו' כי היכי דאסרינן לה הכא מנטען משום שהחזיק הוא הקול כשכנסה הנטען הזה ה"נ נאסרה התם בהמוציא שם רע מהבעל מאחר שהחזיק הקול בזה שהוציאה בתחילה משום כך וק"ל:
שם בתו' בד"ה האי בקלא דפסיק ומיהו רב גופי' כו' דאם יהי' דמודה רב בקלא דלא פסיק דמוציאין אותה לא היתה הגמרא צריכה לפסוק ההלכה כרבי אלא הל"ל דמודה רב בהכי ובזה מתורץ נמי דלא תירץ רב לעיל דהברייתות מיירי בקלא דלא פסיק ומזה ודאי דייק הגמ' דל"ש לרב וק"ל:
שם בתו' בד"ה ואכתי מי די כו' הכא בעל והכא בעל כו' ר"ל ולפי"ז שאינו קושיא לא צריכין למיגרס הכא בעל והכא בועל אלא בתרוייהו נגרוס בעל והתו' מפרשין אח"כ דה"ק וכיון דתני הוציאה והכא בעל הוציאה והכא בעל הוציאה ולא ב"ד כו' ור"ל מאחר דלא הכריחוהו ב"ד להוציאה במתניתין דנטען אלא הבעל בעצמו הוציאה ואפ"ה קתני במתניתין דאם כנס הנטען יוציא א"כ ה"ה ה"נ דהוציאה הבעל מעצמו כשחוזר וכונסה דיוציאה וכ"כ הח"ש:
שם בתו' בד"ה איכא כתבא הכא כו' איירי הך משנה בח"ל ר"ל ודוקא בח"ל מאמינים לה דמאחר דצריכין לומר בפ"נ א"כ כי אתא בעל ומערער לא משגחינן בי' וא"כ ליכא למימר דמיכוון לקלקלה וא"כ מאי ראיה מייתי הכא דסמכינן אכתבא הלא לא מצינו דסמכינן אכתבא רק בח"ל דאיכא דיבורא ג"כ אבל בא"י דליכא דיבורא לא סמכינן אכתבא וכאן בא להביא ראי' דסמכינן אכתבא לבד בא"י ע"ז מסקו דמ"מ דייק שפיר מינה כו' דמאחר דאדיבורא שלהן לא סמכינן לענין עדות ובכתבא מיהמנו ש"מ דסמכינן מיהא אכתבא ובפרט דהכא ל"ש לומר שיהא מכוין לקלקלה ודוק ועיין במהרר"ש:
שם בתו' בד"ה הוא ואחר כו' אלא בנרבע לרצונו ומשום רשע פסול והרוג אפשר דפסול משום שונא ובסמוך מסקי התו' דאפילו הרוג נמי אינו פסול משום שונא כדי להשוות פסול דהרוג ודנרבע לעניין שהם פסולי עדות ממש ולא מחמת שום שנאה וק"ל:
שם בתו' בא"ד כשיש עדים שנרבע לרצונו כו' ר"ל דהא דאמר התם דנרבע לרצונו פסול היינו כשיש עדים על כך ולא שייך לומר דפסול בעדות עצמו משום דאדם קרוב אצל עצמו דהא יש עדים אחרים על כך וק"ל ומסיק וכי פריך בתר הכי הורג ורובע יציל הוה מצי למינקט נרבע כו' ר"ל דיציל על עצמו אפילו בשיש עדים שנרבע לרצונו דאז הורגין אותו למה נהרוג אותו יציל על עצמו ודוק: