אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק שני כיצד › דף כד.

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק שני כיצד · דף כד.

דף כג:

בגמ' אי למ"ד יש זיקה יש זיקה אי למ"ד אין זיקה אסור לבטל מצות יבמין כו' כן הגיה מהור"ר שכנא ז"ל ולפי זה כשנגיה כך בגמרא א"ש לישנא דתו' בד"ה אי למ"ד כו' ונאמר דאחר שכתוב בא"ד לכך הוצרך לומר אינו יודע הוא סוף דיבור ואח"כ מתחיל דיבור אחרת אי למ"ד אין זיקה ואע"ג כו' וכן הגיה מהור"ר שכנא ז"ל בתו' ודלא כמו שהגיה הח"ש בתו' וק"ל:

שם ברש"י בד"ה ואי למ"ד אין זיקה אסור לבטל כו' הרי נאסרה משום כך וכיון שנאסרה שעה אחת א"נ חלוץ חד לחדא ואזלא הא השניי' כו' ר"ל מאחר שכל אחת ואחת נאסרה מתחלה אף שלא נאסרה רק משום דילמא יתבטל מצות יבמין מ"מ הרי נאסרה כל אחת ואחת לייבם מטעם הזה וקי"ל כיון שנאסרה כו' ובח"ש כתב בזה בהגהתו דברים אשר הם בעיני קשה להבינם וכן משמע לקמן ברש"י דף כ"ז ע"ב דאף שלא נאסרה רק משום ביטול מצות יבמין אפ"ה חשיב איסור גמור ואסורה עולמית:

שם בתו' בד"ה אי למ"ד יש זיקה אר"י אע"ג דלמ"ד יש זיקה ליכא למיגזר לייבם כו' נ"ל דלא גזרינן לדידי' משום דהכל יודעין דזיקה חשיבא ככנוסה וחשיבא כל אחת כאחות של אשתו ולא אתי לייבמה וכן משמע קצת בתו' לקמן דף כ"ח משא"כ למ"ד אין זיקה ואסורות משום ביטול מצות יבמין שפיר איכא למיגזר דלא מסקו אינשי אדעתייהו טעם זה דעלמא לא חיישי למיתה וכמ"ש התו' וק"ל:

שם בתו' בא"ד דלית ליה יבמה שהותרה כו' אלא לר' יוחנן לכך הוצרך לומר אינו יודע מי שנאן ר"ל לשום תנא ואמורא לית ליה יבמה שהותרה רק לר' יוחנן אית ליה האי סברא ולכך הוצרך לומר דמתניתין נשנית בטעות אבל מי ששונה המתניתין דד' אחין לית ליה יבמה שהותרה וכו' וממילא אינה בטעות וכאן הוא סוף דיבור ומתחיל דיבור אחרת אי למ"ד אין זיקה ואע"ג כו' וכן הגיה מו"ה שכנא ז"ל כמ"ש בגמ' ומסיק בא"ד אבל הכא כל חד וחד אימור דידי' מיתרמיא ליה ושפיר עבדי ור"ל וליכא למיגזר בהו דילמא מייבם ברישא דאפילו אי מייבם ברישא ליכא איסורא כ"כ דאיכא למימר דידי' מתרמיא ליה ושפיר עביד דמייבם וכ"כ בח"ש ומסקו התוס' ומשום מ"ד אין זיקה צ"ל כל כך ר"ל דלמ"ד יש זיקה אינה אסורה אלא משום דנאסרה עליו שעה אחת מחמת זיקה שוב לא תחזור להיתירה הראשון א"כ לא הוצרך לומר הכא דדידי' מתרמי ליה דאפילו אינה דידי' מ"מ שפיר מייבמה דהא מתחילה לא נאסרה כלל משום זיקה וא"כ כי מיפקא זיקת אחותה ע"י חלוצת אחיו בוודאי מותר בה דפשיטא דמותר אדם בקרובת חלוצת אחיו משא"כ למ"ד אין זיקה דאמר דאיסורו התם משום גזירה הוצרך לומר הכא דלא גזרינן שייבמה באיסור משום דליכא איסורא כ"כ ודוק והתו' דכתבו כאן דלרב דאמר אין זיקה אתיא מתניתין דאחיות אליבי' הוא לשיטתייהו שם אבל כבר מבואר שם ברש"י דמתניתין לא אתיא כלל אליבא דרב ובהדיא כתב שם רש"י דמאי דאמר הכא בגמ' אי למ"ד יש זיקה אי למ"ד אין זיקה ליתא אליבא דרב דלדידי' מותרות להתייבם ולכך כתב הכא רש"י שפיר דאף למ"ד אין זיקה אנו אומרים כיון שנאסרה עליו כו' דלא קאי כלל אליבא דרב וסובר דמאן דקתני לה למתניתין דאחיות צריך לסבור כיון שנאסרה כו' ודוק:

שם בתו' בד"ה וספק חלוצה כו' אבל הכא כל אחד כשכונס אמרי קים ליה להאי כו' ר"ל ואע"ג דאחת מהן ודאי חלוצה מ"מ העולם לא אתי למיטעי למישרי ודאי חלוצה לכהן דאמרו כל אחד כשכנס ודאי קים ליה דאינה חלוצה היא ויתלו העולם ודאי הטעות בהו ומה שלא כופין להם להוציאם היינו משום דלא ידעינן הי מינייהו חלוצה כניס ומספיקא אין מוציאין משא"כ התם דאתי למיטעי ולמישרי ודאי חלוצה מאחר דיש מקום לטעות וק"ל:

שם בתו' בד"ה או אינו אלא לשם ויהא כולו קרא כפשוטו כו' צריך לפרש כולה קרא כפשוטו דאם נדרוש והי' הבכור ואשר תלד נדרוש מי שראוייה להוליד פרט לאיילונית ולא איירי הפסוק כלל בהולדה איך אפשר לומר דיקום על שם אחיו הוא קאי אזרע אשר תלד מאחר שלא איירי מיני' בפסוק כלל וק"ל:

בתו' בד"ה הלכתא לגריעותא כו' שאין ירושתו חוזרת ביובל כו' ר"ל דקי"ל אחין שחלקו לקוחות הן וחוזרין ביובל משא"כ חלק בכורה דקיי"ל מתנה קריי' רחמנא ודוק:

שם בתו' בד"ה הלכה כדברי האומר כולם גרים הן ואפילו גירי אריות הך גירי אריות לא דמי להא דאמרינן כותים גירי אריות ר"ל דמאי דפליגי בדוכתא אחרינא וסובר מ"ד דכותים גירי אמת ומ"ד סובר דכותים גירי אריות הם לשון זה ודאי משמע דאינם גירים ממש דא"כ מאי פליג וממילא לא דמיא להאי דהכא דתני בהו דהם גרים והיינו משום דהתם היו עובדין אלהיהן כו' ר"ל ולכך חשיב להו התם בשאינן גרים והכא דתני גירי אריות ר"ל שהן ממש גירים גמורים רק שהם עושים מחמת מורא האריות כמו הכותים ולא איירי הכא בגמרא בכותיים ומסיק מאחר דהתם כותיים היו עובדין אלהיהן א"כ למה סבר מ"ד דגירי אמת הן עז"א דהוא סובר דשוב נתגיירו לגמרי וק"ל:

שם בד"ה לא בימי דוד כו' וי"ל דמעצמו נתגיירו כו' אע"ג דגר שגייר עצמו בינו לבין עצמו אינו גר כלל כמבואר להדיא לקמן דף מ"ז ע"א בגמרא צריכין לומר דהם נתגיירו בפני ב"ד הדיוטות שגיירו אותם אבל ב"ד הגדול ודאי לא קיבלו ומ"מ היו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין להם אחר שטבלו ומ"מ לא קירבו אותם לגמרי עד שיהא נראה אחריתם כ"כ הרמב"ם פי"ג מהלכות ביאה והביאו הב"י בסימן רס"ד ע"ש ומביאין התו' ראי' לזה דנתגיירו מעצמן דהא כאן אמר בגמ' דבימי מרדכי ואסתר לא קיבלו גרים דהא אמר דאינן גרים ובפסוק אמר בהדיא ורבים מעמי הארץ מתייהדים אלא ודאי דמעצמו נתגיירו וק"ל:

שם בתו' בא"ד אלא שנעשו גרים גרורים ר"ל שנגררו בשפלותם ולא נעשו חשובים ולכך ליכא למיחש שעשו בשביל השררה וק"ל:

שם בתו' בד"ה אמר רבי כו' וכן נראה לר"י ר"ל דיש לחלק בין יציאתו מהבעל ובין יציאתו מהרוכל וע"ז מסיק דמתוך ההלכה משמע כו' ואע"ג דקאמר בגמ' איבעי"א כו' לא שביק לה להך סברא דמעיקרא דלא מפקינן מבעל אלא בעדים אלא ה"ק הך מתניתא דמפקא מנטען בקול ר' היא ורב ס"ל כו' אשיר"י ע"ש:

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה