בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שני כיצד · דף כג.
ברש"י בדיבור ולי נראה דהולד ממזר כו' ושייך ביה ממזרות צריכין למחקו כי אין זה מרש"י ושום תלמיד הו' כותבו בגליון ונדפס בפנים והוא דעת התו' וכן מחקו הח"ש ופשוט הוא:
שם בתו' בד"ה ור"י בר"י חד בשפחה כו' דמבת אשת אביך נפקי תרוייהו כו' ר"ל אף שאחד מסתברא יותר כמו שמסיק בגמ' צריכותא מ"מ מקשו התו' דעכ"פ ממועטין תרוייהו דאין לאביך אישות בה ומתרץ דהוה קא מוקמינן קרא כו' ואידך הוה מרבינן ממולדת חוץ כו' ודוק:
שם בתו' בד"ה ואי אשמעינן נכרית וכו' לא הוה צריך להך צריכותא דנכרית לא מפרש בהדיא בקרא כו' ואפשר ליישב קושיא זו דהגמרא קאמר ואי אשמעינן בהדיא בגוים ולא הוי כתיב קרא דהאשה וילדי' כו' ומתרץ בזה דלא יקשה דליכתוב בהדיא גוי ולא יצטרך לשני פסוקים לפסוק דבת אשת אביך ולפסוק דהאשה וילדי' כו' ודוק:
שם בתו' בא"ד וא"ת השתא דאיכא טעמא כו' ל"ל קרא כו' ר"ל דהשתא לא נוכל לתרץ דהוה מרבינן אידך ממולדת חוץ כדדחינן לעיל דיקשה הי מינייהו מפקת ולעיל לא הקשו רק דשניהם ממועטין באמת מהא דאין לאביך אישות בה וע"ז תירץ דפסוק דמולדת חוץ הוה מפקא את אידך מהא דאין לאביך אישות בה כמו חייבי כריתות אבל עכשיו מקשה דהי מינייהו מפקת ומתרצי דה"א טעמא דלא שייך במצות עדיף והוי מוקמינן לי' בנכרית ושפחה לא הוי אתא מיני' והי' נלמד אדרבה ממולדת חוץ ומסיק ואע"ג דטעמא דנכרית לא אתי משפחה כיון דאיכא בשפחה טעם כל דהו דלא הוי בנכרית ר"ל דמבואר בגמ' דנכרית לא הוי אתי משפחה אי הוי כתיב שפחה בלבד משום דאיכא בשפחה טעם כל דהו דלא הוי בנכרית והיינו דשפחה אין לה חייס אפ"ה אפשר שפיר לומר דהאי טעמא דלא שייך במצות עדיף ולא הוי אתיא שפחה מנכרית והוי מוקמינן ליה בנכרית דוקא וה"ה דמצי לשנויי איפכא דהאי טעמא דשפחה עדיף והוי מוקמינן ליה בשפחה דוקא והא דלא אמר היינו משום דלישנא דגמ' משמע כאילו כתוב לישנא דנכרית בהדיא בפסוק דאשת אביך דמיני' ממעט באמת נכרית ושפחה ממעט מהאשה וילדי' שאמר אי אשמעינן נכרית כו' משמע כאילו נזכר בהדיא נכרית באותו פסוק דאל"כ קשיא קושיית התו' דלעיל בדיבור זה והתו' ודאי מקשו שפיר דהא באמת אין שם מפורש כלל רק דלישנא דגמ' הכי משמע וכמ"ש ודוק ועיין במהרר"ש:
שם בתו' בד"ה קסבר רבינא וכו' וכן גורס התם ר"ל רש"י בעצמו גורס התם דהולד ממזר ע"ש בקידושין דף ס"ח ע"ב: שם בתו' בא"ד וכן משמע לעיל דקא"ר יוחנן בסוף פ"ק וכולן לפסול כו' באו להביא ראיה לזה דכשהולכין אחר הישראל טפי הוי ממזר מכשהולכין אחר הנכרי דהא ר' יוחנן אמר וכולן הוי לפסול והיינו משום דהולכין בו אחר הישראל והוא ורב אסי דלפניו לעיל פ"ק שוין בזה דשדינן הולד אחר הישראל ולכך חוששין לקידושין והדר קאמר כי אמריתא קמי' דשמואל אמר דאין קרוי בנך אלא בנה ואין חוששין לקידושין ואינו ממזר והיינו משום דשדינן אותו בתר הנכרית ואע"ג דמדברי רש"י לעיל משמע דמילתי' דשמואל לא קאי אר' יוחנן כלל וכמו שהארכתי בזה לעיל בכתבי מ"מ התו' קאי לסברתייהו דכתבו לעיל דמילתא דרב אסי ור' יוחנן איירי בעניין אחד ע"ש דף ט"ז בד"ה כותי שקידש כו' ובכתבי הארכתי שם ומזה תימא על הח"ש לקמן בגמ' דף מ"ה נ"ל למחוק הא דר' יוחנן הכא בהדיא הולד ממזר דא"כ מה צריכין התו' לעיל דף כ"ג לדקדק כן מדר' יוחנן דאמר וכולן לפסול כו' עכ"ל וממה שכתבתי הכא תראה דהתו' לא באו להביא ראי' כאן רק הסברא כשהולכין אחר הישראל הוי טפי ממזר וא"ל דאכתי ה"ל להתו' לדקדק דהגירסא דהולד ממזר מוכרח מדאמר ר"י לקמן בהדיא ורבינא קאי הכא אדברי ר"י די"ל דזה ודאי לק"מ דאיכא למימר דהמקשן מקשה הכי לימא קסבר רבינא הולד כשר ויקשה דר"י אדר' יוחנן ואע"ג דלפי"ז לא יתרץ כלום בגמ' בהא דנהי דממזר לא הוי כו' דהא עכ"פ אמר ר' יוחנן דהוי ממזר מזה ודאי לא שייך לאקשויי דא"כ גם לגירסת התו' יקשה לפי המתרץ שבגמרא דהוי דלא כר"י דלקמן וא"כ אם הי' כוונת רש"ל להקשות כמו שהקשיתי כאן לא הי' צריך להביא דברי התו' דבגמרא גופא ה"ל למידק למחוק לקמן דברי ר' יוחנן אלא דבלא"ה כתבו התו' לקמן דתרי אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן כמבואר לעיל דף ט"ז והארכתי בזה לעיל בכתבי עי"ש במ"ש על התו' בד"ה קסבר גוי ועבד כו' ודו"ק:
שם בתו' בא"ד והא דאמר בפ' יש בכור וכו' לא תימא למ"ד אין מזהמין את הולד כו' ר"ל ומשמע ודאי דכששדינן אותו בתר אמו הישראלית טפי פטור מכששדינן אותו בתר נכרי דהא אמו הוי לויה ולוים פטורים וא"כ ממילא מ"ד אין מזהמין את הולד סובר דשדינן אותו בתר הישראלית מאחר דפשיטא דהולד פטור ואמר דאין מזהמין והיינו ר"ל דאין פוסלין את הולד וא"כ מזה משמע דכשהולכין אחר הישראל דהולד כשר ומ"ד מזהמין דשדינן לי' בתר נכרי ולכך פסול עז"א אר"י דמ"ד אין מזהמין את הולד היינו מ"ד דהולד ממזר כו' ולשון מזהמין שייך על שם הגוים שהן מזוהמין כדאמרינן ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כו' וא"כ כשאמר אין מזהמין היינו דלא שדינן ליה בתר נכרי המזוהם אלא שדינן ליה בתר ישראל והולד ממזר ומ"ד מזהמין היינו דשדינן לי' בתר נכרי והולד כשר ואפ"ה פטור דלוי פסול מיהא איקרי כלומר לוי פגום ומסיק ובקונטרס לא פירש כן התם דהא פירש שם איפכא והיינו כמ"ש בזה לעיל וק"ל:
שם בתו' בד"ה ההיא בז' אומות כו' וצוה הכתוב שלא לכרות להם ברית שלום שלא להכותם כו' ר"ל שלא לכרות להם ברית שלא להמיתם כי אדרבה הכה תכה אותם והיינו כדי לכבוש את א"י וק"ל: